למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קעב
כתבו התוס' ז"ל בפ' החולץ דף מ"ב ע"ב דאע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד וכתבו עוד דאע"ג דשאר אמוראי ס"ל דמחלוקת ואח"כ סתם בתרי מסכת' אין הלכה כסתם מ"מ ר"י ס"ל דהלכה כסתם דמסתמא מחלוקת ואח"כ סתם הוא דאין סברא שיחזור ר' מפסקו עד שנראה בפי' ע"ש. וא"ת בפ"ק דע"ז דקאמר ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא ואב"א וכו' אמאי דחיק בכך לימא דס"ל לרב יוסף כר"י דמסתמא מחלוקת ואח"כ סתם הוא וכו' וי"ל משום דלית הלכתא כוותיה דר"י בהא אלא כרב הונא דבתרי מסכתי אפשר שהסתם נשנה קודם מש"ה לא ניחא ליה לאוקמי דרב יוסף כותיה וא"ת אכתי מאי משני לרב הונא התם ה"מ בחדא מסכתא אבל בתרי מסכתי לא מ"מ ק' פשיטא דחשיב כרבים לגבי יחיד כמ"ש התוספות בהחולץ וי"ל דה"נ קאמר דסד"א משום דמסתבר טעמיה דר"מ קמ"ל אבל אי הוה מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם אפילו דמסתבר טעמיה דר"מ וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' קי"ד ע"ש. ולפי מ"ש התוס' שם ד"ה פשיטא דפריך אפילו למאן דלית ליה מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם דמודה מיהא דחשיב כרבים לגבי יחיד ע"ש א"ש. ולפ"ז כי משני ה"מ בחדא מסכתא וכו' היינו למאן דלית ליה וכו' דבסתם ואח"כ מחלוקת מיהא לדידיה לא חשיב אפילו כרבים אצל יחיד ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא ומחלוקת ואח"כ סתם הוא ולכ"ע חשיב כרבים עיין ביבין שמועה דף צ"א ע"ב מה שהק' בזה. וניחא נמי לפ"ז מה שהקשה הרשב"א ז"ל בפרק האיש מקדש דף נ"ד ע"ב לדברי התו' וז"ל הל' כר"מ וכו' וא"ת והא בתרי מסכתי אין סדר למשנה דלמא סתם ואח"כ מחלוקת היא וכו' ותירצו בתוס' דנהי דסתם גמור לא הוי מ"מ חשיב כרבים אצל יחיד פי' לפירושם כיון שלא נתברר שהוא סתם ואח"כ מחלוקת אלא דק"ל אם כן בעלמא דפרכינן הכי ופרקינן כולה נזיקין חדא מסכתא היא מאי קושיא ת"ל דהוו כרבים אצל יחיד וכו' עש"ב. ומ"ש פי' לפי' וכו' אני תמה עליו דמוכח מדבריו דאי הוה בחד מסכתא סתם ואח"כ מחלוקת לא חשיב אפילו כרבים והרי התוספות עצמם כתבו דחשיב כרבים להדיא בפרק החולץ וכמה דוכתי וכ"כ הוא עצמו בחי' שם ובתשו' הנז' וכ"כ הרדב"ז ז"ל בתשו' סי' ק"ס משמו ע"ש ועיין תוס' דשבת דף קנ"ו ע"ב ד"ה והא ר"י וכו' ובתו' ריש ביצה ע"ש. ומה שהק' מההיא דע"ז לפי מ"ש התוס' שם א"ש וצ"ע. ובהכי ניחא מה שהק' הרב חזון נחום ז"ל בפ"ו מה' מעילה בחי' הרמב"ם שם דף רי"ד ע"ב דאמאי אצטריך התם בקידושין לומר דר"י כר"מ משום דתנן בבחירתא כוותיה ומשום דהוו תרי סתמי ומאי קושיא והלא הך מתני' דמשך הימנו וכו' היא נשנית בפ"ד דמעשר שני וההיא דכרם רבעי פלוגתא דב"ש וב"ה בפ"ח דמעשר ב' מיתניא והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם אלא כר"מ וכן נמי מאי דקא' ר"ן הלכה כר"מ משום דסתם לן תנא כוותיה ופירש"י דב"ה כסתם משנה חשיב והלא הן לו יהיה תנא אחרינא הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת וכו' וצריך ישוב עכת"ד. ומה שהקשה מההיא דר"ן דהן לו יהיה תנא אחרינא וכו' לענ"ד ל"ק כלל דאלו הוה תנא אחרינא נהי דאין הלכה כסתם מ"מ מנ"ל לפסוק כר"מ וכתנא אחרינא ועיקר קושיתו לפי מ"ש התוס' א"ש דנהי דאין הלכה כסתם מ"מ חשיב כרבים ומ"מ חידוש גדול בעיני הוא זה לפסוק כסתם משנה נגד ב"ה אמנם מה שאני תמה דמאי ק"ל לש"ס מההיא מתני' דמשך הימנו וכו' דמ"ע סתמא בתרא דב"ה עדיפא כדאמרינן ברפ"ק דשבועות דף ד' ע"א ואפילו ב"ש לא אשכחן דפליגי אב"ה אלא בכרם רבעי דלא גמרי קדש קדש כדאמרינן בגמ' אבל במעשר ב' אפשר דמודו ומ"ש רש"י דב"ה חשיבי כסתם לאו משום ב"ש קאמר אלא משום דס"ל דכיון דהוזכר הדבר בשם התנא לא קרי ליה סתמא אלא משום דב"ה הוו חשיב כסתם ועיין בשיטה לא נודע שמה שם ע"ש וצ"ע. ושו"ר בסוף שבת דף קנ"ז ע"א דקאמר ר"י סתמא אחרינא אשכח דהיינו ב"ה לגבי סתמא אחרינא ע"ש. וע"כ דב"ה עדיפא וכ"כ התוס' והרא"ש ז"ל ר"פ כל פסולי המוקדשין דף ל"ב מ"ב ע"ש. והדבר צריך תלמוד:
ודאיקי
וראיתי להרב תי"ט ז"ל ר"פ בתרא דסוטה שרצה להוכיח מהך סוגיא דקידושין דבתרי סדרי אע"ג דהמחלוקת אח"כ הלכה כסתם ע"ש ולפי מ"ש התוס' דמ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד לא מכרעא ויש לתמוה עליו שהוא עצמו שם הזכיר דברי התוס' שם ע"ש. ולפי מ"ש עוד שם הרשב"א ז"ל דר"ן משום דקאי ר"מ כב"ה קאמר או משום דתנן בבחירתא כותיה ע"ש א"ש נמי ואין משם ראיה ומה שהק' לדברי מרן הכ"מ ז"ל בה' רוצח מדברי התוס' דשבת ודפ' החולץ ע"ש לק"מ דדוקא לר"י אבל שאר אמוראי לא ס"ל הכי וה"ט דלא משני הכי לרב יוסף בפ"ק דע"ז וכדכתיבנא. עי"ל דלא כ"כ התו' אלא דוקא כשהו' כסדר שהסתם הוא בסדר האחרון אבל אם הי' הסתם מוקדם אפי' ר"י מודה דאין הלכה כסתם וז"ב וכן מוכח ממ"ש התו' פ' כ"ש דף כ"ז ע"ב בדברי מרן ע"ש וע"ש בהרא"ש ז"ל ע"ש אבל ראיתי מלשון תוס' הרא"ש לפ' החולץ דמשמע דל"ש ע"ש. וא"ת אכתי איך כתב מרן דהוי סתם ואח"כ מחלוקת והדרינן לכללין וכו' ומה בכך מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד כמו שהכריחו התו' ז"ל וי"ל דא"כ למה חזר ושנאו במחלוקת בסנהדרין הרי כבר נשנה בסתם ומחלוקתו בסוטה ש"מ לאורויי דהדרינן לכללין ומ"מ ממה שהק' התו' מוכח דס"ל דלא כמרן דבתרי סדרי כתבו להדיא דשמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ובפ"ק דקדושין אמתני' דר"א אומר אף החדש כתבו שם הרי"ף והרא"ש ז"ל דהלכה כר"א דסתם לן תנא כותיה במס' ערלה ע"ש. וכתב שם התי"ט ז"ל דמכאן סתירה לדברי מרן שכתב דבתרי סדרי יש סדר ע"ש. וכונתו היא דמוכח מדבריהם דבתרי סדרי לעולם הלכה כסתם ואין מוקדם ומאוחר דאל"כ לעולם ק' דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת. ואני תמה עליו מה יענו שפתי צדיק במ"ש התוס' והרא"ש פ' כיצד מברכין דף מ' ע"א דהלכה כר"י דסתם לן תנא כותיה במס' בכורים ע"ש והלא סתם ואח"כ מחלוקת היא בתרי מסכתי וע"כ נר' שמ"ש התוס' והרי"ף והרא"ש ז"ל דסתם לן תנא כותיה משום דחשיב כרבים לגבי יחיד הוא ואע"ג דת"ק דר"י דמס' בכורים נמי חשיב כרבים וכו' וה"נ ת"ק דר"א והו"ל רבים לגבי רבים מ"מ ס"ל לרבוותא הללו דעדיף סתמא גרידא דבכורים וערלה מת"ק דר"י ור"א ודלא כמ"ש התו' ביש נוחלין דקכ"א ע"ב ע"ש ולעד"ן להוכיח דבתרי סדרי אין סדר מדפריך בפ' אד"מ דף ל"ד ע"ב מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא וכו' ע"ש ואי בתרי סדרי יש סדר טפי הו"ל למפ' התם בפשיטו' דכיון, דסתם רבי תרתי דסתרן ע"כ דחזר ר' מקמייתא וסתם בתרא עדיף כדאמר בריש שבועות וא"כ היכי שביק סתמא בתרא מקמי אידך ולאשמעינן למסקנא דסתמא דרבים וכן הלכתא דדינא אפי' לגבי סתם בתרא עדיף ועיין בהר"ן ז"ל ס"פ ע"פ גבי אכל מצה בזה"ז ובס' דינא דחיי בח' עשין ה' רוצח ע"ש:
וראיתי להרב חזו"ן פ"ו דמעילה משנה ה' שהק' לדברי מרן מדאמרינן בפ"ב דקדושין דף ג"ן ע"ב דר"מ לדבריו דר"י קאמר וכו' ואם איתא היכי קאמר אלא לדידך אודי לי מיהא וכו' הלא כבר גילה דעתו ר"י בפ' המפקיד דחנוני כשולחני אלא ודאי דבתרי סדרי אין סדר למשנה וצ"ע עכת"ד. ואיני מבין מה הוק' לו דמה ענין גילוי דעת כאן דודאי דר"מ ידע ס' ר"י ומ"מ שפיר קא"ל לדידי וכו' אלא לדידך דיש מעילה הול"ל כב"ה דמסתברא הכי ודקאמר אודי לי מיהת וכו' לאו משום דס"ד דר"י יסבור כב"ה אלא שר"ל כלפי שר"מ לית לי' עיקרא דמלתא דלית לי' מעילה מש"ה קאמר לדידך וכו' וכל הש"ס מלא מזה. ותו דודאי ר"מ ור"י פליגי בתרוייהו בהדי הדדי למעילה ולאחריות אלא דר' סדרם לפי ענינם ותו שהרי כתבו התוס' ברפ"ק דשבועות דף ב' ע"ב דהא דיש סדר או אין סדר ה"מ לענין סתם ומחלוקת לפסק הלכה אבל כשחברם על הסדר חברם ע"ש וצ"ע. וראיתי להרב ל"ס ז"ל בפ"ק דע"ז בתו' שזכרנו שכתב לא הבנתי קושייתם ע"ש ולפי מ"ש הרשב"א בתשובה לק"מ וע"ש וכ"כ הוא עצמו ביבין שמועה דקי"א ע"ש. ודע דמ"ש רש"י בפ' החולץ דמ"ב ד"ה מחלוקת וכו' בין שסתם אחריה במס' אחרת וכו' ע"ש צ"ל דדוקא בתלתא בבי דומי' דההיא דנתן צמר וכו' שכתב שם כדאיתא בפ"ק דע"ז ע"ש: