אור ברסלב
למודי ד לימוד קעא

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קעא

לימוד קע

בפ"ק דמנחות דף ו' ע"א רב ששת בריה דרב אידי אמר משום דאיכ' למימר ליהדר דינא וליתא במה הצד ע"ש הרי דעבדינן תרי יוכיח לבטל הק"ו ע"ש הסוגיא וה"נ אמרינן להדיא בפרק הערל דף ע"ז ע"ב משום דאיכא למימר עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת ממזר יוכיח מה לממזר שכן וכו' עריות יוכיחו וחזר הדין וכו' ע"ש. ואני תמה ממ"ש התוס' בפ' אין דורשין דף ח"י ע"א ד"ה מה לר"ח וז"ל המ"ל מה לח"ה דאיכא תרתי מוסף וקדושה לפניו ולאחריו עכ"ד והנה ודאי כונתם דמה לר"ח שכן אין בו תרתי. ולכאורה דבריהם תמוהים דהרי בגמ' אמרינן ו' ימי בראשית יוכיחו ופריך מה לו' י"ב שאין בהם מוסף והדר עביד יוכיח מר"ח שאין טעם זה גורם ליאסר במלאכה שהרי ר"ח יש בו מוסף ומותר וכן נמי הטעם דקדושה לפניו ואחריו אינו גורם האיסור כדאמרן ו' י"ב יוכיחו שיש קדוש' וכו' ומותרים במלאכה ואם כן כיון שאין ב' הטעמים הללו גורמים הדין מהיכא ילפי' לח"ה ואדרבה נילף מנייהו להתיר וליכא למפ' מה לו' י"ב שכן אין בהם קרבן מוסף דאיכ' למימר ר"ח יוכיח מה לר"ח שכן אין קדושה וכו' ו' י"ב יוכיחו אלא ברור הדבר שכונתם לומר דבכה"ג דהוו תרי יוכיח לבטל הק"ו ואינו לימוד גמור דילפינן מנייהו ממש לא עבדינן ושפיר אמרינן מה לשניהם שכן אין בהם תרתי והש"ס נקט פרכא אחרינא טובה הימנה. ומעתה יש להפליא על דבריהם מההיא דמנחות דפ' הערל שזכרנו ואין לפ' דבריהם דכונתם דניפרוך שכן צד קל כדפרכי' בעלמא צד חמור אמה הצד לקיים הק"ו דליתא דמה ראו על ככה להקשות בכאן ובכל מה הצד בכמה דוכתי דילפינן מנייהו לגמרי ולא פרכינן טפי הול"ל הכי. ועוד דאמרינן בפ"ק דמכות דף ד' ע"ב דר"י צד חמור לא פריך גם התוס' שם נתלבטו בפרכא זאת ע"ש. ובכיצד צולין דף ע"ז ע"א ובאלו נערות דף ל"ב ע"א ע"ש ונ"ל שכונתם דכיון דליכ' צד השואה בין ר"ח וו' י"ב א"כ לא שייך למילף מנייהו עיין בזה בה"ע. וכיון שכן אני אומר כל קולא באחד מהם היא הגורמת וחוזרני חלילה למימר מה לר"ת וכו' מה לשי"ב וכו' מש"ה כתבו שפיר דהמ"ל וכו' וזה ברור ועיין בת"כ פ' ויקרא פ' עולת העוף גבי קרבנו וכו' ע"ש. ובתוס' ישנים דקידושין דף ע"ז ע"א הביאו מהרש"א שם ע"ש אלא שצריך לעיין מ"ש התוס' קידושין דף ג' ע"ב ד"ה ספ' וכו' מה השואה יש בין אשה לשפחה ע"ש. ועיין בס' ש"ש פ' בא שדקדק בדבריהם דהול"ל מה לר"ח וע"ש מה שפי' בדבריהם. ולענ"ד הוא תמוה דמי הכריחם התוס' לפ' כך עד שתפול עליהם קושייתם ואימא שאין היוכיח הזה אלא לבטל החומרא הגורמת של קרבן מוסף דומיא דיוכיח הראשון. ועוד אם פי' ר"ח יוכיח כמ"ש הרב ז"ל איך קאמר אכתי מה לר"ח שכן אין קרוי מקרא קדש מה לח"ה וכו' הול"ל כדרך שהק' הרב על התוס' שו"ר להרב ז"ל בספר אהבת עולם דף צ' ע"ב שפי' קרוב לזה באופן אחר והרחיב הפי' בטוב טעם ומעתה נתיישבו דבריהם עם הסוגיא דהערל ודמנחות ע"ש:

ראיתי למוהריב"ל ז"ל בספר א' בריש קונטרס הכללים שהוכיח כלל זה דעבדינן תרי יוכיח לבטל הק"ו מתוספות דפ"ק דקידושין דף ג' ע"ב ד"ה ואין ד"א כורתה ע"ש. וכ"כ בס' ד' בחי' שם והוא פלא איך נעלם ממנו ש"ס ערוך באח' ושתים דמפורש כן להדיא. עוד ראיתי לו להרב ז"ל בס' ג' סי' י"ג שתמה בסוגי' דפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב אהא דאמרו בגמ' משום דאיכא למימר חורש בשור וכו' ע"ש. והק' הוא ז"ל דאכתי השתא נמי נימא הכי וכי פרכת מה לחורש שמותר באכילה אמרינן נבלה תוכיח מה לנבל' שלא נעבדה בה עבירה חורש יוכיח ואח"כ הביא דברי התוס' הללו דפ' אין דורשין ותמה עליהם דכי היכי דעבדינן תרי יוכיח לקיים הק"ו ה"נ לבטל הק"ו וכתב וצריך לעיין בפ"ק דקידושין ד"ה ואין ד"א כורתה וכו' עש"ב. ולא ראה הרב שזה הוא לימוד ערוך בידינו וצ"ע מחכמתו. ולעיקר קושיתו יראה דל"ק דודאי לא ילפינן ממה הצד אלא במקום שיש השואה ביניהם עיין בפי' רש"י פ' כשם דף כ"ט ע"ב ד"ה ובכל וכו' ועיין תוס' דפ' י' יוחסין דף ע"ח ד"ה ור"י וכו' וכיון שכן לא שייך למילף מנבל' וחורש וכו' שאין כאן שום צד השואה כלל והשתא ודאי אמרינן שכל קולא שיש באחד מהם הוא הגורם דינו דאי לא מי הוא הגורם וכיון שכן אין לומר שוב נבלה תוכיח דמה לנבלה שלא נעבדה וכו' וכדכתיבנא אח"כ ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושין דף ל"ו ע"ב ד"ה נשים חייבות וכו' שכתב כה"ג ממש ע"ש שו"ר להרב ע"י ז"ל שכתב קרוב לזה אלא שמ"ש עוד וז"ל א"נ כי אמרינן מה לחורש וכו' שמותר באכילה תאמר בבב"ח שאסור באכילה יהא אסור בהנאה פי' מכח הק"ו שעשינו בתחילה ומה ערלה וכו' וכיון שכן איך נאמר נבלה תוכיח דהא בנבלה לא שייך למעבד ק"ו מערלה ומזה הטעם הוא שכתבו התוס' בחגיגה במה שהביא מהריב"ל דלא אמרינן תרי יוכיח לבטל והוא נלמד בפי' מדבריהם ז"ל עכ"ד. הם דברים תמוהים דסוגיא דהערל קשיתיה דהיכי אמרינן ממזר יוכיח דהא בממזר לא שייך למעבד ק"ו מעמוני ומואבי וכ"ת מקמי דפריך שכן אינן ראוין לבוא בקהל מצינן למי' דאתי בק"ו שפיר ומה עמוני ומואבי שאסר את הזכרים איסור עולם התיר נקבות מיד ממזר שלא אסר את הזכרים אלא עד ג' דורות וכו' ליתא דמהיכא פשיטא לן עד ג' דורות ולזה י"ל דהכי יליף ממזר שלא אסר הזכרים לעולם א"ד וכו' ומ"מ גבי נבלה נמי שפיר אמרינן תוכיח מקמי דידעינן דלא נעבדה בה עבירה והגם שלזה ג"כ י"ל דנבילה היא מוכחת על עצמה מצד העצם שלא נעבדה בה עבירה מ"מ מ"ש ומזה הטעם הוא שכתבו התוס' בחגיגה וכו' הוא תמוה דהא הוה אמרינן ר"ח יוכיח ואע"ג דר"ח לא שייך למעבד ק"ו מא' וז' ואדרבה איכא למפ' מה לא' וז' שיש קדושה וכו' ואם כיון לומר דיליף ר"ח מחיה במ"מ גם נבלה נמי מצי יליף מערלה במ"מ שלא היתה לו שעת הכושר כמ"ש התוס' שם דף ק"ך ע"א ושלא נעבדה בה עבירה. ועוד אני תמה לדבריו דא"כ היכי קאמר התם בגמ' וליהדר דינא וליתי במה הצד ומשני אמר רב אשי משום דאיכא למימר נבל' תוכיח והלא נבילה לא שייך למעבד ק"ו מערלה ואפשר דס"ל לרב דבמה הצד לא אמרינן הכי כיון דע"כ בב"ח לא מצי ג"כ אתי מק"ו דחמץ דחמץ נמי נעבדה בה עבירה מיקרי כמ"ש מהרש"א ז"ל בס"ס ש"ש ע"ש ועיין בס' ג"ה כלל תפ"ה מה שהק' שם לדעת הר"ש מורדון דלא לכתוב בחמץ לר"י הגלילי וכו' ע"ש שהעלה בצ"ע. ואחר המחילה לא דק דכיון דחזר הדין וכו' כמ"ש הוא ז"ל א"כ שפיר ילפינן מנייהו לאסור הנאה לבטל הק"ו במה הצד שאסורין באכילה ואסורין בהנאה וכו' דשפיר עבדינן תרי יוכיח וילפינן מנייהו לבטל הק"ו כדמוכח סוגיא דהערל ודמנחות וכדכתיבנא וברור. וע"ע שם כלל קכ"ד מה שהק' ג"כ למ"ל מן הבקר להוציא נעבד תיתי מבינייא דבע"מ ורובע ע"ש שהעלה בצ"ע. ול"ק דהתם ליכא צד השוה וכדכתיבנ' גם ל"ק מה שהק' שם למ"ל קרא לרובע ע"פ עד א' תיתי מבינייא מה"ט ע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה