אור ברסלב
למודי ד לימוד קסז

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קסז

לימוד קסו

ראיתי סוגיא אחת תמוה בפ' תפלת השחר דף כ"ו ע"ב דפליגי התם ריב"ל וריב"ח בתפלות מאן תקנום ומייתי ת"כ דריב"ח והדר מייתי ת"כ דריב"ל וקאמר נימא תיהוי תיובתי' דריב"ח וכו' ע"ש ויש לתמוה כי לא זו הדרך. ועוד אני תמה דאדמותבת ליה מהא נסייעיה מאידך דהאיכא ת"כ ועוד דהו"ל נמי נימא תיהוי תיובתיה דריב"ל מאידך ואפשר לומר משום דברייתא דריב"ל אלימא טפי דפלוגתא דרבנן ור"י דמתני' הוזכר שם ובשלמא לאידך ברייתא לק"מ לריב"ל דאמר לך מאן לימא לן דמתרצתא אמנם ברייתא דריב"ל ודאי דסמכ' היא מטעמא דאמרן וכה"ג כתב הרא"ש ז"ל משם ה"ר מאיר בפ' בכל מערבין גבי לוקחין יין וכו' ע"ש. א"נ כיון דבהא בין לרבנן שנשנו בסתם ובין לר"י כ"ע מודו דכנגד תמידין תקנום א"כ הילכתא כי האי מתני' לגבי אידך ומש"ה פריך נימא וכו' דהיכי שביק האי ואמר כהאי זהו הנראה דרך שמועה זו. אמנם ק' מפ"ק דמציע' דף י"ג ע"ב דמייתי ת"כ דר"י וקאמר ותיובתא דר"א ושמואל ע"ש וכן ק' מפ' כיצד צולין דף ע"ט ע"ב דקאמר ת"כ דרב ות"כ דרב כהנא ובסוף הסוגיא קאמר לרב כהנא הא דתניא וכו' אמר לך רב כהנא תנאי היא ע"ש. שו"ר להרב ה"ע כלל ס"ט שעמד בסוגיא דפ' תפלת השחר והביא משם הכריתות ז"ל דקים ליה דהך ברייתא שגורה בבית מדרשו של ריב"ח ע"ש. ועדיין לא יגהה מזור לסוגיא דמציעא ודכיצד צולין וכן ק' למ"ש שם הרב יבין שמועה ע"ש. וראיתי למוהריק"א ז"ל שם שכתב וז"ל לי נרא' טעם יותר נכון דהיכא דאמר ת"כ וכו' ולא אמר נימא תיהוי תיובתא דאידך הוא במקום שמה שאפשר לדחוק ולתרץ אליבא דאידך הוא ק"ל עכ"ד. וכונתו דמאידך דריב"ח לק"מ לריב"ל ובפשיטות י"ל דאבות תקנום לעצמם קאמר ולא לדורות ומש"ה קאמר נימא תיהוי תיובתי' דריב"ח כיון דבריית' דאבות אתיא בפשיטות כריב"ל ודחי דאסמכוה וכו' ובזה ניחא מה שהק' עליו הרב יבין שמועה ולדרך זה יתיישבו כל הסוגיות הנז' ולפי דברי מרן ז"ל הללו עלו כהוגן דברי עצמו בכ"מ בפ"א מה' תפלה דין ג' שכתב וז"ל ופסק רבי' כריב"ל משום דכי אמרינן ת"כ אמרינן נימא תיהוי תיובתיה דריב"ח ואע"ג דשני מ"מ משמע דאתיא האי ברייתא דריב"ל טפי ממאי דאתיא אידך ברייתא דמסייע' לריב"ח דריב"ח עכ"ד ולפי הנרא' הם דברים תמוהים ולפי מ"ש לק"מ דמרן ז"ל אזיל לשיטתי' בכלליו וה"ק ומ"מ משמע מדהקשו נימא תיהוי תיובתי' דריב"ח ולא הקשו נמי לריב"ל היינו ודאי משום דלריב"ל לק"מ וקל להבין דאבות תקנום לעצמם והשתא ודאי ברייתא דריב"ל אתיא בפשיטות טפי כוותיה ממאי דאתיא אידך דריב"ח דאבות כותי' דאיכא למימר דלא לדורות תקנום. ויותר נ"ל להגיה במקום לריב"ח לריב"ל וכצ"ל דמסייע' לריב"ל כריב"ח וכן נר' ממרוצת לשונו וה"ק פסק רבינו כריב"ל משום דאמרינן נימא תיהוי תיובת' דריב"ח הרי דברייתא דתמידין לא קיימא כריב"ח משא"כ לריב"ל דאתו תרוייהו אליבי' מדלא הק' לריב"ל מאידך וחזר לבאר דבריו ואמר ואע"ג דשני וא"כ ה"נ לריב"ח א"ש תרי ברייתות אליבי' מש"ה כתב מ"מ משמע דאתיא האי ברייתא כריב"ל דהיינו ברייתא דאבות טפי ממאי דאתיא וכו' והיינו מדלהאי פריך ולהאי לא פריך משמע דלהאי ל"ק מעיקרא ולהאי איכא לדחויי וכמ"ש בכללי הגמ' ובזה ניחא לי מאי דהוה ק' אצלי על מרן ז"ל שהרי רבינו ז"ל רפ"ט מה' מלכים כ' להדיא שתפלות אבות תקנום וכתב שם מרן ז"ל כך מפורש בברייתא בפ' תפלת השחר ע"ש. ואיך כתב כאן דרבינו פסק כריב"ל ולדאמרן א"ש. ומה שלא כתב מרן שפסק כריב"ח דייק לה מל' רבינו שם דגבי מילה וג"ה כתב לשון צווי והוספה ובתפלות כ' והוא התפלל וכו' וע"ע מ"ש הרמב"ם פי"ב וי"ג דשגגו' וע"ש מ"ש מרן כי לכל מראה עיני דבריו תמוהים. ולפי דבריו בכללי הגמ' שזכרנו באו אל נכון ואין כאן מקום להאריך וע"ש וכ"ז הוא ברור ועיין בכ"מ פ"ד מה' ברכות דין ד' ע"ש שדבריו תמוהים ע"ש. ומ"ש שם מוהריק"א ז"ל וכ"נ ממ"ש התו' בפ"ק דחולין דף י"ט ע"ב ד"ה מסתברא וכו' ע"ש לי אינה ראיה דל"ק לתוס' שם אלא משום דמשנה שלימה היא והיכי פליגא אמתני' ומש"ה כתבו דלכתחילה פליגי והשתא ל"ק כ"כ ממתני' דיש לדחות. ענ"ל לומר דל"ק להו לתוס' שם אלא משום לשון מסתברא דקאמר דמשמע מצד הסברא דמסייע מתני' קצת והול"ל ת"כ דמ"ד אף מחזיר וזהו שכתבו דלא הול"ל מסתברא וברור. שו"ר להרב יבין שמועה שם שדחה ראיתו בזה אלא שמה שהק' שם בקושיא ראשונה איני יודע מה הוקשה לו וע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה