למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קסה
כתבו התו' בפ"ד וה' דף מ' ע"ג דלא משכחת שקולים אלא בריש מכילתין והויא חומרות אין שקולות ע"ש וכתב מהר"א מגרמיש' ז"ל באו דבריו בש"מ שם וז"ל כלומר דהוו חומרות דאוריית' עכ"ד ותמיה לי דא"כ אמאי קאמר תלמודא בפ"ק דזבחים דף ד' ע"ב גבי זריקה וקבלה דשקולים הם ואע"ג דחומרות דידהו הוו דאוריי' וצ"ע. אמנם התוס' שה כתבו דהיכא דאיכ' משמעות ברבוי מרבינן כל השקולים כי הכא וכו' וכן ושלח יש במשמע רגל ושן וכו' אבל מן לא משמע למעוטי שניהם עכ"ד ובתוס' הרא"ש ז"ל בש"מ לריש קמא אההיא דשולח תי' דיש חילוק בין לרבות בין למעט ודבריו תמוהים דבתוספותיו לשבועות כ"י דף כ"ו ע"א כ' כדברי התו' שם ד"ה מיעט וכו' ע"ש וצ"ע:
וראיתי להרא"ם ז"ל ר"פ ויקרא בפ' מן הבקר וכו' שהביא דברי ת"כ דיש בנרבע עה שאין בנעבד וכו' וכתב וז"ל א"ק כיון שיש בזה מה שאין בזה וכו' א"כ הו"ל כמו שקולים ובמיעוט א' די למעט את שניהם דהי מנייהו מפקת וכו' י"ל דמההוא טעמא גופה דקאמר בברייתא שיש בנרבע וכו' ולא מצי גמיר חד מחבריה במ"מ שמעינן נמי שבמיעוט א' אינו די למעט שניהם ע"ד שקולים וכו' משום דאי הוה מצינן למימר כיון שיש בזה וכו' הו"ל כמו שקולים מהו זה שאמרו וכו' גבי לכתוב חד מנייהו וליתי אידך מניה כיון שהם שקולים אלא עכ"ל דה"ק כיון שיש בזה וכו' אינם כשקולים ולא מצי גמר חד מחבריה ואם כן לא סגי במיעוט חדא לתרוייהו עכ"ד והנה מלבד שנעלם מעיני הגאון ז"ל קושית התוס' שהוא קושית הרב ומה שתרצה בטוב הנה דבריו מצד עצמם תמוהים הם דהלא תירוצו לא יעלה ארוכה כלל לתרץ הקושי' מעיק' דבהדיא אמרינן בריש ב"ק שקולים הם וכו' גם נר' שהכרח הרב ז"ל מהבריי' דקתני יש בזה שאין בזה אינו מוכרח דהיינו לענין דתיתי אידך מניה במ"מ דפרכינן מה לפ' וכו' ומ"מ אכתי נימא דתרוייהו מחד קרא נפקי מדין שקולים. שו"ר להרב יבין שמועה שעמד בזה ע"ש עוד נר' לעיקר הקושית דלא אמרי' שקולים וכו' אלא דומיא דושלח כדקאמר בגמ' דמשמע רגל ומשמע שן וכו' אבל התם דהכא מעניינא דקרא וכו' לא. והרא"ם ז"ל דחאו באמת הבנין ע"ש: