אור ברסלב
למודי ד לימוד קסד

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קסד

לימוד קסג

כ' ה"ע ז"ל דכי תני מנין או אלו לא אמרי' שייר אפי' טפי מחד והביא ראי' מפ"ק דקידושין דף י"ו ע"ב דקאמר וכ"ת תנא ושייר והא ד' קתני וה"נ קאמר התם והא אלו קתני ע"ש. ולא ראה הרב דברי התוס' שם שכתבו דבפ"ב דסוטה קאמר תנא ושייר אע"ג דקתני בג' מקומות אלא דהתם דייק מדקתני ואי אתה יכול וכו' ע"ש. וכ"כ התוס' שם בסוטה ואפשר שלזה כיון הרב ז"ל במ"ש שם וע"ש בתוס' בפ"ק דקידו' וכאן אין מקום להאריך ע"ש. אמנם מה שהק' שם וז"ל ומיהו איכא דוכתי שאומר תנא ושייר אע"ג דקתני אלו בסוטה פרק אלו נאמרין וכו' ע"ש נעלם מעינו מ"ש התוס' ר"פ אלו נערות ד"ה ועל הכותית וז"ל וי"ל דתנא ושייר ואע"ג דבפ"ק דקידו' דייק תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר הכא דתני בסיפא ואלו שאין להם וכו' לא שייך למידק הכי כדאשכחן וכו'. ע"ש וכ"כ בפרק יש מותרות דף פ"ד ע"ב ד"ה אלא וכו' ע"ש גם מ"ש והתוס' העלו וכו' לא הגיד לנו רבינו היכן מצא זה בתוס' ועיין בתו' דר"פ אלו נאמרין דלדבריהם שם לא ידענא מה יענו לההיא דפ' המזבח מקדש שהביאו התו' שזכרנו. שוב מצאתי שם בתוס' תירצו בע"א ע"ש. ודלא כהרב ג"ה ז"ל שם כלל מ"ט שהביא כלל זה בשם תוס' דיש מותרות בלי חולק ולא זכר שר שהתו' דריש אלו נאמרין ודפ' המזבח מקדש חולקים בזה וכן דעת התוס' ז"ל דר"פ שבועת הדיינין שכתבו וז"ל תימא דלא תני וכו' דכיון דתנא אלו ליכא למימר תנא ושייר וי"ל דאיכ' שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהני וכו' ע"ש ועיין תוס' ר"פ כל הנשבעין ע"ש ועיין תוס' דפרק המפקיד דף ל"ד ע"ב ד"ה שמא ע"ש:

וראיתי להרב באר שבע ז"ל בחי' לפ' אלו נאמרין שהביא דבריהם אלו וכתב וז"ל ואני שמעתי ולא אבין תירוצם דהא בהדיא תני' התם אף שבועת הדיינין נאמר' בכל לשון כמו שבועת העדות ושבועת הפקדון א"כ מה בכך אי איכא שום גוונ' בהנהו דתני דליתי' בהני ס"ס כיון דהם שוין לענין דנאמרין בכל לשון הדר הקושיא לדוכתה אמאי שייר וכו' ע"ש. וגם אני שמעתי ולא אבין קושיתו דהרי כולה גמ' מלא על כל גדותיו בכה"ג דכיון דמתני' לא איירי בהני גווני לא קתני אידך דליתיה בהני ואעפ"י שהדין עצמו המוזכר במשנה איתיה ג"כ באידך וה"נ קאמר בפ"ק דקידוש' דף י' דבר שיש לו קצבה קתני שאין לו קצבה ל"ק ע"ש. וה"נ אית' בפ"ג מינין דף ל"ח מידי דליתיה בדוכתא אחריתי קתני וכו' ע"ש ובפ"ק דב"ק דף ה' ע"א ע"ש ואין להאריך וזה פשוט. והרב אחי ז"ל כתב דענינים רבים שכתב ה"ע נ"ל הוא עצמו מ"ש התו' ז"ל באלו נערות וביש מותרות וזה ברור. ומ"ש הב"ש ז"ל שם דאע"ג דתני אלו תנא ושייר דלא עדיף ממנין ע"ש. דבריו תמוהים דבפ"ק דקידו' קאמר וכ"ת תנא ושייר והא אלו קתני ע"ש בתוס' דתירצו להדיא דוקא ד' קתני וטפי הו"ל להרב ז"ל לתרץ כדעת התוס' דאלו נערות ודיש מותרות כדכתיבנא:

כתב עוד ה"ע וכן גבי מניינא יש מקומות דתנא ושייר וכו' ע"ש ולא ידענא היכן מצא כן בגמ' גם נעלם מעינו דברי התוס' שם דף מ' ע"ב ד"ה ש"מ וכו' שכתבו וז"ל ומיהו ר' חייא דקתני מניינא ק' דלא תנא וכו' וי"ל דלא תנא אלא ד' כנגד ד' של תורה ע"ש וכ"כ גם כן התם רפ"ק דף ג' ע"ב ד"ה למעוטי וכו' ע"ש. אמנם אני תמה לדבריהם אלו מה יענו לההיא דפרק היה מביא שהביאו התוס' ז"ל פרק קמא דקידו' שזכרנו וצ"ע:

עוד אני תמה לדבריהם אלו מדקאמר בפ"ג מינין דף ל"ח ע"ב אהא דקתני לוקה ה' תנא ושייר ופריך מאי שייר דהאי שייר ומשני שייר בל יחל ופריך אי משום בל יחל לאו שיורא והדר פריך והא שייר דבין הבינים וכו' ע"ש בתו' והשת' היכי קאמר תנא ושייר והא ה' קתני אלא הדבר ברור הוא כמ"ש בפ"ק דקידו' ולזה הסכימו בפ' נערה דף נ"א ע"ב ובפ' הניזקין שם ע"ש. ואיברא לכאו' יש ראי' לדבריהם דהחולץ מדקאמר ס"פ הלוקי' דף כ"א ע"ב א"ל תנא תני ח' ואת אמרת תנא ושייר ע"ש. אמנם מצאתי בחי' הריטב"א ז"ל שם שכתב וז"ל תנא תני יש ואת אמרת תנא ושייר פי' דכל היכא דתני יש עושה כך שהוא חייב מנין כך ולכך רבות במנין כל מאי דאפשר לי' בעי עכ"ד ושו"ר לתוס' פרק הקומץ דף ח"י ע"ב ד"ה מנין שכ"כ ע"ש ולגירסתינו נמי י"ל דהתם דייק מדקתני סיפ' חנניה בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים אמרו לו אינו השם וכו' ע"ש ש"מ דח' דוקא קתני וברור:

שוב מצאתי בתו' שם דף כ"ב ע"א ד"ה מתקיף וכו' שכתבו דהתם נמי תנא ושייר ולא פריך מדקתני ח' אלא משום דקתני י"ט עש"ב. האמנם הדבר הקשה הוא מ"ש ה"ע ז"ל דאפי' כי לא תני מנין פרכינן מאי שייר דהאי שייר אם כן מאי קאמר ברפ"ק דכריתות דף ב' ע"ב הא דתנן ד' מחוסרי כפרה מנינא למ"ל ומשני לאפוקי מדר"א דאמר ה' ע"ש ואכתי מנינא למ"ל בלא"ה ידעינן דמדלא תני ה' ש"מ דלית ליה דליכ' למימר תנא ושייר דמאי שייר דהאי שייר וע"ש בפירש"י ז"ל. ומיהו לזה נר' דהתם נמי שייר תו נזיר ליינו וכו' דקאמר ר"א ודקאמר ה' הוו לאו דוקא וכ"כ שם הב"ש ז"ל בגמ' ע"ש. וע"ק מדאמר בריש קידושין דף ג' מנינא דרישא למעוטי מאי ומשני למעוטי חליפין וכן קאמר גבי מנינא דסיפא התם למעוטי חליצה ע"ש ומיהו בסיפא לק"מ כמ"ש שם בשיט' למי מקדושי' דהמ"ל נמי למעוטי כסף ע"ש ועיין בתוס' שם דף ב' ע"א ד"ה היבמה וכו' ומ"ש שס הרב עצמות יוסף ז"ל ע"ש. וכן ק' מדאמרינן בגיטין דף ט' ע"ב לר"מ מנינא למעוטי מאי למעוטי וכו' ע"ש ולפי מ"ש הרב ע"י ניחא הכל. איברא שראיתי בחי' הרמב"ן ז"ל לקידו' אמה שהק' דלא תני מנינא ביבמה שתי' דכיון דברישא קתני כסף ושטר וביאה וביבמה לא תני אלא ביאה ש"מ דוקא קתני ע"ש. ואי כדברי הרב עדיין ק' לימא מנינא בלשון ברור כדתני רישא וכמו שהקשו התוס' לדעתו וצ"ע:

וראיתי למהרש"א ז"ל ביבין שמועה שהק' כעין זה מפ' כלל גדול דף ע"ה ע"ב דקאמר התם אלו לאפוקי מדר"א דמחייב אתולדה במקום אב ע"ש. ומיהו משם י"ל דאע"ג דכולהו תולדות כחדא חשיבי מ"מ הרי איכא תולדות טובא דכולהו אבות וחשיב ליה כשייר טובא ומה שצידד הרב ליישב עפימ"ש ה"ע ז"ל ע"ש לפי מ"ש בשם הרב אחי ז"ל הא לית' גם עדיין אינו מעלה ארוכה לההיא דריש כריתות דכתיבנא וצ"ע:

ודע שהרב הנז' הביא דברי הכריתות ז"ל שכתב דלא אמרי' מאי שייר דהאי שייר אלא גבי מנינא אמנם כי לא תני מנינא אפי' חדא שפיר משייר ע"ש. ולפ"ז בא מדוקדק הא דקאמר בפ"ק דקידו' וכ"ת תנא ושייר והא ד' קתני ולא פריך מאי שייר דהאי שייר ולפ"ז ה"ק והא ד' קתני דאז קשה מאי שייר דהאי שייר. האמנם תמה אני לדבריו מהא דגרסי' בפ' החליל דף נ"ד ע"א דאהא דקאמר תנא ושייר פריך מאי שייר דהאי שייר ע"ש. והא התם דלא תני מנינא ופריך הכי וראיתי לתוס' דר"פ מרובה שכתבו וז"ל ועוד י"מ דאין לחוש הכא אם אינו משייר כ"א דבר א' כיון דלא נחית למנינא אלא דגלי לן שיש ריבוי בכפל מד' וה' עכ"ל ואחד הרואה יאמר כי הוא זה דעת הכריתות ז"ל. אמנם אנכי הרואה אומר דרוח אחר היא להם וכונתם דלשון מרובה משמע דלא נחית למנינא כלל וזהו שכתבו דלא נחית למנינא ולא כתבו דלא תני וכן מדוקדק בלשון ריבוי דנקטו:

וראיתי בחי' הרשב"א ז"ל שם שהביא דברי הראב"ד ז"ל שכ' וז"ל אי תנא אין בין ושייר חד הו"ל לאקשויי מאי שייר דהאי שייר אבל השתא דתנא מרובה משמע רבויא טפי אלא שלא פרטן עכ"ל ואין לפ' כונתו כדעת הכריתות ז"ל דא"כ מהו זה שכתב מרובה קתני משמע רבויא אמנם דעתו ז"ל דאין חילוק בין אין בין להיכא דלא קתני מנינא ותלמודא דקאמר מי קתני אין בין לאו דוקא אלא שכיון דלשון אין בין אינו מדוקדק למנינא לומר דלא משייר אפי' חדא מש"כ נקט הכי דאורחא הוא למתני האי לישנא בכה"ג בתרי ענייני היכא דלא קתני מרובה ולאפוקי האי לישנא דמרובה הוא דנחית. שבתי וראה שפי' זה לא ניתן ליאמר דא"כ הוא מאי קא' בפ"ק דתעניות דף י"ג ע"ב וכ"ת ה"נ תנא ושייר והא אין בין קתני ע"ש ומה הלשון אומרת הול"ל בפשיטות מאי שייר דהאי שייר לכן נר' לומר שדעתו היא דעת הכריתות ז"ל ומ"ש מרובה משמע וכו' דייק הכי מלישנא יתיר' דקאמר בגמ' מרובה קתני והש"ס לרווחא קאמר הכי לרבותא. איך שיהי' מ"מ דברי התו' יש לפרש כדפרישית וכן הבין הרב לחם אבירים ז"ל ודלא כהרב יבין שמועה ע"ש. ודברי הראב"ד והכריתות ז"ל קשים לשמוע וצ"ע:.

ומאותה שאמרו בהערל דף ע"ג ע"א מאי שייר דהאי שייר ע"ש ק' נמי לדבריהם דאין לעקש דהא אלו קתני דליתא דלאפוקי מעשר קאמר וכדקאמר משא"כ במעשר ולזה אפשר לומר דמלשון זה משמע דדלקא הוא והוי כמו חומר וכו' שכתב הכריתות שם ע"ש ועיין בתוס' דפ"ג מינין דף הנז' ד"ה והא וכו' בפ' הב' ע"ש. ועיין בש"מ פ"ק דב"ק דף י' ע"א בשם תוס' שאנץ ז"ל ואין להאריך:

עוד כתב ה"ע ז"ל כל היכא דקתני אין בין וכו' דוק' קתני ואם תמצא וכו' כי ההיא דמגילה וכו' ולאו דוקא וכו' והאי דקתני אין בין אגב גררא דשאר אין בין קתני לה תוס' דפ' מרובה עכ"ל לא מצאתי כן בתוס' שם ואפשר שכיון אל התי' הא' שכתבו שם דלא בא לשנות כל ענין וכו' ע"ש. ומ"ש אגב גררא הוא מ"ש שם וז"ל וכן אין בין שבת ליה"כ וכו' ע"ש אלא שרבינו קיצר הענין והרב יבין שמועה הקשה עליו דמנ"ל לתפוס עיקר ההיא סוגי' דקאמר מי קתני אין בין ודילמא עבדינן עיקר מההיא דפ"ק דתעניות דאשכחן אין בין דהוי שיורא דקאמר אין בין ג' אמצעיו' וכו' וכ"ת תנא ושייר והא אין בין קתני ותסבר' והא שייר תיבה וכו' ע"ש ויראה כי ה"ע ז"ל ס"ל דמפ"ק דתעניות אין ראיה דה"ק לעולם כדקאמינ' דאין בין הוי דוקא מאי אמרת והא שייר תיבה אי משום תיב' לאו שיורא הוא וכן הבינו השמוע' התוס' שם ע"ש וכן נרא' דעת התוס' דמרובה ואפשר שע"ז ג"כ כ' ה"ע תוס' דפרק מרובה בס"ד אלא שהתוס' דמגי' דייקי מלישנ' דאי משום וכו' דקאמר ועיין תוס' דפ' במה אשה דף ס"ג ע"א ע"ש:

וראיתי לו להרב הנז' בספר הליכות אני כלל תקכ"ד שהוכיח מסוגי' דפ"ק דתענית שאעפ"י שיש דבר שמצד עצמו לא חשיב שיור כדקאמר התם אי משום תיבה לאו שיורא הוא מילי דצנעא קתני מילי דפרהסיא לא קתני מ"מ כיון דאיכא מ"מ שום שיור מהני מיהא להיות סניף לחלוק' אחריתי ע"ש. ואני תמה עליו איך נעלם ממנו סוגית פ"ג מינין שזכרנו דאהא דפריך התם מאי שייר דהאי שייר ומשני שייר בל יחל הד פריך אי משום בל יחל לאו שיורא הוא דליתיה בדוכת' אחריתי קתני וכו' ע"ש ומה שהק' הרב דאמאי לא קאמר בברייתא שניי' מאי שייר דהאי שייר כדקאמר לעיל מניה ל"ק דאי הוה פריך הכי ידע דמתרץ לי' הא שייר תיבה והגם דמצי למדחי אי משום תיבה לאו שיורא הוא מ"מ אינו מוכרח מש"ה פריך מטעמא דאין בין קתני דלא משייר אפי' תרתי דהשתא דחי דאין בין לאו דוקא משום דכבר לזה השיבו בהכרח עצום דעכ"ל אי משום תיבה לאו שיורא הוא דלכל הפחות בעינן דמשייר תרתי ולדעת הכריתות נמי י"ל דמש"ה קאמר מעיקרא מאי שייר וכו' והדר קא' והא אין בין קתני כדי לגלות לנו שעיקר קושית מאי שייר וכו' אינו אלא משום דאין בין קתני וגם שנפ' קו' הרב שגירסתו היתה דמעיקרא פריך הכי מאי שייר דהאי שייר ותו והא אין בין קתני וכמו שנראה מדבריו שם כלל תקכ"ה ע"ש וכן היא הגירס' בגמרות שלפנינו ולזה הקשה דבברייתא שניה למה לא הקשה ג"כ מאי שייר וכו' אם זה כוונתו למה לא הקשה משם לדברי הכריתות ז"ל אלא ודאי שנוסח' משובשת היא וכנר' מפירש"י והתוס' שם ע"ש ועיין להרב ב"ח ז"ל ח"מ סי' פ"ז ס"ק כ"ז ועיין עוד בשיטה של קידו' לא נודעה למי מקדושים דף ט"ז ע"ב ע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה