למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קס
כתב הרא"ש ז"ל בפ' ראוהו ב"ד דף ז"ך ע"ב וז"ל ולכאור' הי' נרא' דהלכה כרבנן וכו' אבל ר"ח ז"ל פסק כר"ן מדמפר' ר"י מלתיה אלמ' כותיה ס"ל ולאו ראיה גמור' היא דמתוך דברי ר"י אנו למדין כרבנן וכו' אבל אם הי' ר"י אומר דבריו על מלתי' דרבנן וכו' לא הוה ידעינן מניה מלתיה דר"ן וכו' עש"ב. והדבר תמוה דהא בלישנא בתרא ליתא לה"ט דהא שפיר המ"ל מלתיה אדרבנן דנשמע מניה שפיר לר"ן וכבר נתעורר בזה הרב יבין שמועה סימן תקכ"ט ע"ש ומסיים שם וז"ל דבמאי דפי' לר"ן דאיירי בנפחת רובו איכא לספוקי אכתי לרבנן דפסלי אי דוקא בנפחת א"ד אפי' בנשתייר וכתב שם הרב ז"ל דאין לומר ולאפושי פלוגתא דבהא פליגי תרי לישני דר"י אם הלכה כר"ן וכו' ע"ש. לע"ד לא ניתן ליאמר כלל בדברי הרא"ש דא"כ מנ"ל להקל לר"ח ז"ל דילמא איהו ס"ל כס' ר"י ן' גיאת ז"ל שהביא שם הרא"ש ז"ל דפוסק כלישנא בתרא ע"ש ואפשר דהיא גופה קאמר הרב ז"ל טעמא דמילתא להרא"ש גופיה. אמנם הדבר ברור ודבר ה' בפיהו אמת וכמ"ש ה"ה ז"ל פי"א מה' שופר שר"ח פוסק כל"ק ע"ש וכ"כ הרב המאור ז"ל בשמו ע"ש. ומה שצידד הרב ז"ל שם לומר דס"ל להרא"ש ז"ל דללישנא בתרא מדר"ן נשמע דרבנן דפסלי אפי' בנשתייר רובו דאי דוקא בנפחת אמאי איכפל ר"ן לומר שלא במינו פסול כיון דכ"ע מודו אלא ודאי דבהא נמי פליגי דבשלא במינו דלרבנן פסול אפי' נשתייר לר"ן דוקא בנפחת ובמינו מכשיר בנפחת ע"ש. לפ"ז לישנא קמא לא דייק לי' כפילא דר"ן דס"ל דאיירי דרבנן נקטיה ואין בזה אפושי פלוגתא ודחה זה הרב מדברי הרא"ש עצמו שכתב וז"ל ורבנן דפסלי אפי' במינו היכא דנפחת רובו אבל נשתייר רובו מודו דכשר ע"ש ולזה אפשר לומר באופן אחר דרבנן פסלי בשלא במינו אפי' נשתייר ובמינו היכא דנפחת דוקא וס"ל להרא"ש ז"ל כן משום במינו דר"ן דמוקי לה בנפחת מכלל לרבנן דפסלי בנפחת דוקא ומדשנה ר"ן שלא במינו בנפחת ש"מ דרבנן פסלי בשלא במינו בנשתייר ור"ן מקיל בהדרגה. ומה שכ' הרא"ש היכ' דנפחת וכו' אבמינו קאי דלא כתוס' בזה אלא שכל זה ליתא כמו שדחה הרב שם מתחלה והוא פשוט אלא דאפשר לקיים זה דמש"ה נקט מלתי' אדר"ן להעיר אוזן לדקדק בלישנא יתיר' דר"ן דמש"ה נקט מלתיה בשלא במינו דר"ן דיתירא היא לומר דזה דוקא לר"ן אבל לרבנן אפי' נשתייר. והיה נר' לישב באופן אחר דאי הוה נקט מלתיה אדרבנן הייתי טועה מדהדר ר"ן הך דשלא במינו ש"מ דר"ן מקיל בחדא ומחמיר באידך דבשלא במינו דלרבנן דוקא בנפחת לר"ן אפי' נשתייר ובמינו דלרבנן פסול ונפחת לר"ן כשר אפי' בנפחת מש"ה קאמר בדר"ן דשלא במינו נמי דוקא בנפחת ולישנא יתירא לא דייקא ושו"ר להרב לשון למודים שכ"כ עש"ב. שבתי וראיתי דאין זה מכוון דאכתי לישנא יתירא היכא אזלא ואימ' מש"ה לרבנן פסול אפי' נשתייר דאהא פליג ר"ן שלא במינו פסול והוא שנפחת והא לית' מדברי הרא"ש עצמו כמו שדחה הרב הנז'. והנר' לישב דבשלמא ללישנא קמא דקאי ר"י אמינו דהיא עיקר פלוגת' דר"ן ורבנן דעליה אנו דנין לפסק הלכ' אז הכריע ר"ח ז"ל מדנקט ר"י מלתיה אדר"ן ש"מ דבמאי דנקט הלכתא הוא דאל"כ אלא כרבנן קי"ל דבמינו נמי פסול מה לו אצל ר"ן בדרבנן הול"ל דאפי' בנשתייר וע"ז כתב הרא"ש דדילמא נקט הכי כי היכי דנשמע לתרוייהו מאי דלא שמעינן אי הוה נקט מלתיה בדרבנן. אמנם ללישנא בתרא דמלתא דר"י לאו אפלוגתא נגע' א"כ מ"ל נקט בדרבנן או בדר"ן ושמא נקט הכי לדיוקי בפשיטות בדר"ן גופיה הא במינו אפי' נפחת כשר ואע"ג דא"נ נקטי' בדרבנן ה"נ שמעי' לר"ן נקט במלתיה דמיתפרש דיוקא לאלתר טפי כיון דאין עיקרו בעיקר המחלוק' א"נ דנקט בדר"ן למשמע דאכולהו קאי וז"ב: