למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קנד
כתבו התו' ז"ל בפ"ד מיתות דף ס' ע"א ד"ה אתי' קריעה וכו' וז"ל תימא דבפ"ב דמ"ק דיליף קריעה מעומד מדכתי' ויקם איוב ויקרע וכו' נילף נמי דלא מאחין קריעה מהכא עכ"ד והכונה להם ז"ל דאי לאו דילפינן מאיוב דכתיב בי' קריעה לק"מ דכיון דעיקר קריעה דנ"ל הוא מדכתי' בגדיכם לא תפרומו וכו' כדאיתא במ"ק ט"ו ע"א ע"ש והתם לא כתי' קריעה מיהו כי ילפינן מאיוב לענין מעומד דכתיב בי' קריעה נילף נמי דלא מאחין מקריעה קריעה כי הכא וע"ש במהרש"ל מ"ש בזה ולכאור' דבריו תמוהים דהא קאמר בהדיא בגמ' אתיא קריעה קריעה משמע דבעינן ג"ש ותו דלא ילפינן מאלישע לשאר אבלים דהא דאלישע חמור הוא דלהכי לא ילפינן עיקר קריעה מדאשכחן הכי באלישע וכ"נ מתוס' דמ"ק דנקטו בדבריהם דנילף כל קריעות וכו' מקריעה קריעה ע"ש ולא הוצרכו שם לבאר איזה קריעה דכבר מפו' לפניהם לעיל מזה שם בדוכתיה ואפשר שדעתו דודאי לאו ג"ש גמור' היא אלא מלות דומות הן כעין ילמד סתום מהמפורש ועיין תוס' חולין דף קל"ז ע"א ד"ה אתיא וכו' דאס"ד ג"ש גמורה תק' אדקאמר התם דאתי' קריעה קריעה כדכתי' קרועי וכו' למה למדוה מתיבה זו דמיירי כשומע ממש מפי המברך וגם שאינה דומי' לויקרעם דאלישע טפי הול"ל ממלת ויקרע את בגדיו דחזקיה גופיה דדמי טפי והוי שומע מפי שומע דדבר ברור הוא דקריעה קריעה סתם נמסרה ותו דמאי קול לתוס' דילמא דוקא לזה נתקבלה אלא ודאי כדכתיבנא וזה נרא' דעת הרא"ש ז"ל במ"ק דף כ"ו ע"א שכתב וז"ל נשיא ואב ב"ד וכו' דאין מתאחין ילפי' ויחזק ויקרעם מאלישע ברכת ה' מנ"ל דכתי' קרועי בגדים דמשמע קרועים ועומדים לעולם עכ"ד. ולכאו' דבריו תמוהים דבגמ' התם קאמר להדיא ולא מאחין מנ"ל אתיא קריעה קריעה ע"ש. וכדמייתי נמי בפ"ד מיתות להדיא הך דאלישע להא דברכת ה' והשתא אפשר דהרא"ש ז"נ ק"ל קושית התוס' וס"ל דבשלמא גבי נשיא ואב"ד וכו' דכתי' בהדיא ויחזק בבגדיו ויקרעם דומי' ממש דכתי' באלישע שפיר ילפינן ויחזק ויקרעם מויחזק ויקרעם בג"ש מיהו מהא דברכת ה' דויקרע מויקרעם לא יליף וכן קרועי לויקרעם לא דמי ומה"ט נמי לא יליף ויקרע דאיוב מאלישע אלא דמגופיה נ"ל דכתי' קרועי בגדים וכו' וניחא נמי מאי דמייתי הש"ס בפ"ד מיתות דקורעין מקרועי בגדים ולא מדחזקיה משום דמניה הוא דילפי' עיקר אחייה ודקאמר אתיא קריעה קריע' היינו לומר דלא נ"ל מדכתי' קרועים לעולם אלא אחר שיש לנו דין אחייה בעלמא הא לח"ה לח הי' נ"ל ממשמעות בעלמא דין אחייה והיינו דקאמר אתיא קריעה קריעה לדוגמא בעלמא זה אפשר ליישב דעת הרא"ש ז"ל אך מ"מ דברי מהרש"ל קשים דמ"מ כיון דנקט בגמ' בדרך ג"ש מנות דומות מה מקום להק' לתוס' דנקטו הא דאיוב:
וראיתי למהרש"א ז"ל שכתב וז"ל דקריעה גופה מהכא יליף לה אלא דלישנא דתלמודא התם נקטו התו' בדבריהם עכ"ד. ובאמת דליתא התם הכי ואישתמיט מניה דרב מאי דנ"ל עיקר קריעה גופה התם דף ט"ו ע"א מבני אהרן כדאמרן בסמוך ומשום כך חשב הרב ז"ל דמניה נמי ילפי' קריעה גופה ואינו כן והא דנא נ"ל לפום קושטא מדאיוב גם לקריעה גופה משום דד"ת עדיף מד"ק וזה פשוט:
ויותר יש לתמוה מה שראיתי בס' פענח רזא פ' שמיני בשם ה' המחבר רבי' יצחק הלוי ז"ל שכתב וז"ל ובגדיכם לא תפרומו וק' נילף מכאן דין קריעה מדאצטריך למיסר להני ואמאי יליף לה מד"ק מדכתי' ויקרע דוד בגדיו וי"ל דודאי פרימה לחוד וקריע' לחוד שהרי איתא בסוטה אם נקרעו נקרעו נפרמו וכו' ע"ש. והוא פלא איך נעלם ממנו גמרא ערוכה שזכרנו וצ"ע:
ומידי דברי ראיתי לעמוד במ"ש התוס' שם אח"ז ד"ה המלך וכו' וז"ל תימא היאך אמרו וכו' ע"ש וראיתי להרב ק"א ז"ל שכתב וז"ל ומה שנ"ל להשיב ע"ז דהא דרבשקה לא חירף את השם בשם המיוחד אלא בכנוי דלא ידע שם המיוחד ועכ"ז קרע חזקי' דהרי מסיק בגמ' כר"ח דאמר דבזמן ב"ד קורעין על הע"א ועל הכנויין א"ד ז"ל. ואני תמה דאכתי איך חמרו למלך מה ששמעו דהא תנן התם בכל יום דנין העדים בכנוי אינו ר"ל כנוי ממש וכמ"ש שם רש"י ז"ל להדיא שב"ד מכנין בדבריהם כלפי אחרים דהא לר"ח ע"כ מתני' דקתני בכנוי לאו ממש הוא דאי לא כי קתני דנין את העדים בכנוי התם הול"ל וקורעין ומדר"ח נשמע לשמואל דאין לומר דבהא פליגי ותו מה יענה לשמואל דחמר אין קורעין אלא ע"ש המיוחד. ולזה אפשר לומר דלשמואל עכ"ל דחזקי' דעבד לפני' מהדין עבד ומ"מ מייתי מעגלון שאין לומר לפנים מהדין עשה דהתם מקרא גופיה הוא דיליף לה אמה שהוצרך להשמיענו זה דודאי נח להגיד שבחו בא. אמנם בחזקי' י"נ שלהגיד שבחו שנהג בעצמו מדת חסידות בא הכתוב. ודמייתי מקרועי בגדים אע"ג דהא נמי צ"ל שעשו לפנים מהדין מ"מ לשם המיוחד מיהא ילפי' נדינא ואפשר דלהכי כתבינהו רחמנא למילף מנייהו לפחות לשם המיוחד אבל לכנוי אין ללמוד מזה דאין ס' לקרוע לשמואל וכה"ג נמי בעגלון דהוה בכנוי ואנו אין עומדין בכנוי וכדמשמע מהסוגי' דמייתי לה בק"ו לשם המיוחד מכנוי והיינו נמי דקאמר המלך קרע והם נא קרעו דאע"ג דהמלך גופיה אינו מן הדין מ"מ כיון דמניה ילפי' לשם המיוחד ילפי' מינה שפיר דהמלך קרע והם לא קרעו ומ"מ כ"ז דוחק הוא. ומה שאפשר לישב הוא דמאי דתנן בכל יום היו דנין בכנוי הוא משום דזמני טובא צריכין הן לחזור ע"י משא ומתן ודרישות וחקירות וכולי האי זילותא היא אבל כאן שלא באו לדונו לרבשקה בחדא זמנא לאפושי רתחא מישרא שרי. ואח"כ ראיתי למהר"י קולון ז"ל בשורש ק' שכתב בשם שיטה מהתו' וז"ל דרבשקה ישראל משומד הי' ובאותה אמיר' גמרו את דינו לכשימצאוהו וראיתי למרן הכ"מ ז"ל פ"ב דע"ז מביאו שם ע"ש:
השמטה לעיל כתבתי לישב דברי הרא"ש. והן עתה נדפס ובא ס' מטה יהוד' להרב מהר"י עייאש ושם ראיתי בי"ד סס"י שם כתב דהרא"ש לא הי' גורס בגמ' אתיא קריעה קריעה ע"ש. ואני אומר דא"א דבפ"ד מיתות דף ס' מייתי לה בגמ' בפי' באורך ע"ש וזהו שרמזתי לפנים אחרי שהקשיתי להרא"ש מסוגי' דמ"ק גופה כתבתי כדמייתי נמי בפ"ד מיתות להדיא וכו' ע"ש. ועתה אמת אגיד שראיתי בס' קרבן נתנאל שכתב שהרב שער אפרים כת' שנעלם מהרא"ש סוגיא שלימה דפ"ד מיתות דאין מתאחין א"ר אבהו אתיא קריעה קריעה מאלישע ע"ש ונרא' מדבריו שהבין שדעת הרא"ש לפ' אתיא קריעה קריעה אשומע מפי שומע קאי וכן דעת הרב קרבן נתנאל שם ע"ש. ואני אומר אם כדבריהם כי מייתי הרא"ש אח"ז הא דשומע מפי שומע הול"ל ודאין מתאחין מקריעה קריעה וכדאייתי שם לכל הנך דבריית' מקראי אלא ודאי אמת הוא שכך הבין הרא"ש אתיא קריעה קריעה אעיקרא דדינא כפשט הסוגי' וכמבואר בפ"ד מיתות ושומע מפי שומע שוה לשומע דתני' א' השומע וכו':
והרב קרבן נתנאל כתב שם אמ"ש הרא"ש דנשיא ואב"ד נ"ל מויחזק ויקרעם דאלישע שכן הי' גורס בגמרא דאין לומר דאתיא קריעה קריעה דקאמר בגמ' אשמועות רעו' וב"ה קאי דא"כ בתר דקאמר על ערי יהודה מקרועי בגדים שם הוא דהול"ל דאין מתאחין מנ"ל אתיא קריעה קריעה דנהוי קאי אכולהו ועש"ב. ודבריו תמוהים דשפיר י"ל דאתיא קריע' קריע' דקאמר אב"ה דשומע מפי שומע לפי שיטתו ואשמועות רעות קאי אבל שומע ראשון וערי יהודה לא מג"ש נ"ל אלא מגופיה דכתיב קרועי וכמ"ש הרא"ש בשניהם ע"ש]: