למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קנג
כתב הכריתות לשון למודים ש"א דף כ"ט ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ואפי' בג"ש והוכיח כן מסוגיא דפ' איזהו מקומן דף נ"ז ע"א דקאמר אתיא זריקה זריקה מעול' ופריך אי מה להלן ב' מתנו' שהן ד' אף כאן וכו' אמר אביי למ"ל למכתב סביב בעול' סביב בחטאת הוו להו ב' כתובים הבאים כא' וכו' ע"ש וכ"כ רש"י ז"ל שם ע"ש. וכ' הרב יבין שמועה ז"ל שהתוס' בפרק קמא דקידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה הו"א וכו' חולקים בזה ע"ש. וצריך לעיין לדעת הכריתות מה יענה לקושית התוס' שם. וכבר עלה על לבי לומר דלא כ' הכריתות כן אלא דומיא דההיא דאיזהו מקומן דאיכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי לענין יסוד דהשתא אהני ג"ש ואהני ב' כתובים דלא נילף ג"ש לכולא מלתא ואתי לצלויי דלא אמרינן הכא אין ג"ש למחצה משא"כ גבי ראיה דליכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי אז אמרינן שפיר דג"ש עדיפא ודאי מב' כתובים. ובזה ניחא לי מאי דהוה ק' אצלי אהא דאמרינן בפ"ד מיתו' דף נ"ג ע"א דשאר הנסקלין ילפי' בג"ש באוב וידעוני ע"ש דבסוף ההוא פרקא אמרינן דאוב וידעוני הוו ב' כתובים הבאים כא' ע"ש. וא"כ היכי ילפינן מנייהו אפי' בג"ש. ולפי האמור לק"מ דשאני התם דליכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי אבל מ"מ גבי ראי' ראי' ליתא. דע"כ לפי האמת דכתיב זכורך ג"ש דראי' ראי' במאי מוקמת לה וע"כ דלשו' דרשא אתא וא"כ הא איכא לקיומה להך מילת' כי אידך דאיזהו מקומן וראיתי לו להרב הנז' שדחה זה ג"כ מבקיאות דפ"ק דחגיגה דמוקי לג"ש דראי' לענין חרש ע"ש. והוא ז"ל תי' דלדעת הכריתות מאי דקאמר הו"א נילף ראי' ראי' מהקהל לאו לענין נשים קאמר אלא לענין למילף מני' טף ובתר דיליף מיני' דטף חייב הדר ילפי' נשים בק"ו מטף דהשתא לא ילפי' מהקהל דין הב' כתובים גופייהו ע"ש שכתב שזה נכון וחריף. ומלבד דאין זה במשמע לשון הגמ'. עוד בה שהרי כתבו התוס' דלא אמרי' דטף גריעי מנשים אלא לבתר דילפי' ממצה דאל"ה הו"א אדרבה עדיפי מנשים וא"כ היכי אמרי' גבי ראי'. ק"ו לנשים מטף ואימא דדוקא גבי מצה הוא דגלי דטף גריעי מנשים דהוי מצה והקהל ב' כתובים הבאים כא' נמי להא מלתא דמש"ה אצט' נשים בהקהל דמצי למילף בק"ו מטף ממצה. ועוד ודאי דוקא אי בעינן למילף ממצה דנשים חייבות בכל המצות דהשתא נשים מעלו טפי אבל השתא דפטירי בכל המצות ודאי גריעי וכן צ"ל לפי האמת דמסיק התם דמקשי' כל התור' לתפלין אכתי ק' למ"ל דכתב רחמנא נשים בהקהל נילף בק"ו ממצה אלא ודאי דלעולם נשים גריעי מטף וראיתי אח"כ למוהרימ"ט ז"ל בחי' שנתעורר בזה וכתב כדכתיבנא ע"ש. איברא מה שהק' שם אמאי לא קאמר דאי לא כתב ראי' הו"א דנשים חייבות בק"ו דקטנים דחייבים בראי' מדכתיב זכורך כדאמרינן פ"ק דחגיגה דכל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו וכו' חייב וכו' עש"ב. אני תמה עליו איך לא ראה ש"ס ערוך שם דף ד' ע"א אהא דתני' התם כל זכורך לרבות את הקטנים דפריך והתנן חוץ מחש"ו ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך וכו' והדר פריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא ומשני אה"נ וקרא אסמכתא בעלמא ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים וכו' ע"ש. והשתא ג"כ נדחה ס' הלזו דכתיבנא וכתבו ג"כ הרב שם דלפי האמת נשים גריעי מטף דטף עדיפי דא"כ למה לא ילפי' טף בראי' מג"ש דהקהל אלא ודאי משום האי ס' דנשים פטורות טף לכ"ש. וכ"כ התוס' שם להדי' דף ב' ע"ב ד"ה נשים ושם דף ג' ע"א ד"ה אמר וכו' ע"ש. ולפי דבריהם ק' למסקנא דהתם עדיין למ"ל דכת' נשים בהקהל ואפשר דאתא לשום דרשא ועיין במ"ש הרב שם דף ל"ה ע"א ד"ה הוקש' וכו' ע"ש ומ"ש עוד שם ד"ה טפלים וכו' דלא אתי ק"ו ומפיק מג"ש אפי' דאתא למלתא אחריתי ע"ש. התוס' בחגיגה שם ד"ה אמר וכו' שזכרנו כתבו להדי' הפך מזה ע"ש. ותו ק' אכתי לדבריו דע"כ מה שהקשו התוס' הך קושי' גופ' תפול גם היא אהא דאיתא התם בריש סוגי' אהא דמשני רבא דאצטריך האזרח גבי סוכה משום דהוי ילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות והא ק' דבסמוך מוקי למצה והקהל ב' כתובים וכו' ולדברי התוס' ניחא אלא שקבעו דבריהם לבסוף משום דהתם קאי דמסיק הא דמצה והקהל ב' כתובים אבל לדעת הכריתות צריך לעיין מה יתרץ בזה. ויש לתמוה גם לדברי התוס' מה יענו לההיא סוגי' דאיזהו מקומן דבהדיא קאמר התם שאף בג"ש אין מלמדין ואין לומר דלא כתבו התוס' כן אלא לס"ד דהו"א דנילף ראי' מהקהל והיינו טועים דבג"ש מיהת מלמדין אבל לא לפי האמת וכן דייק לשונם שכתבו דמג"ש דראי' הו"א דנילף וכו' דלית' דלפי האמת לא גלי קרא אלא כי היכי דלא נטעה לחייבו מש"ה כתב זכורך לשנות הדין מחיוב לפטור וא"כ מנ"ל השתא דאין מלמדין אף בג"ש ואיך תשתנה הסברא דילמ' הדין דין אמת דבשלמא אי כתב רחמנא בראי' חיובא בהדי' א"ש דאצט' דלא תימא נילף מב' כתובים בג"ש קמ"ל דאפילו בג"ש לא ילפי' ומ"מ יש לישב דודאי עיקר הסברא דב' כתובים אין מלמדין אפי' בג"ש דלהכי כתב תרוייהו אלא דאצטריך זכורך כדי שלא יטעה הטועה מש"ה כתיב זכורך לאפוקי סברת הטועים ודוחק הוא לגלות בסוכה וראי' לאפוקי סברת הטועים דלכל הפחות תסגי בחד. ויש לישב דבריהם ע"פ מ"ש הכריתו' שם וז"ל ואיכא למ"ד מלמדין פ' יש בכור דף מ"ט ע"ש ור"ל דבג"ש ס"ל לרבנן דמלמדין וא"כ סוגי' דקידושין כסוגי' דיש בכור קיימא ועיין מ"ש בסמוך לדעת הכריתות בפי' הרב ע"ז שו"ר לתוספו' דפרק תמיד נשחט דף ס"ד ע"ב ד"ה אתי וכו' שהביאו דברי אביי דאיזהו מקומן והקש' עליו ר"י שם דנהי דלא ילפינן מב' כתובים במ"מ וכו' בג"ש נילף שפיר מעולה דאין ג"ש למחצה ואור"י דע"כ אשם וחטאת דכתיב בהו סביב וכו' ילפי' בג"ש מעולה או עולה ילפא מנייהו והשתא א"ש הא דמסיק הוו להו ב' כתובים וכו' דלמעוטי דלא נילף בג"ש אתו דדומי' דכתיב בהו סביב קממעט דאית בהו ג"ש כדפי' עכ"ל. והשתא א"ש דבריהם דקידושין וניחא נמי ההיא דפ"ד מיתות שזכרנו לעיל מיהו צ"ל לדעת הכריתות כדכתיבנא מעיקרא:
וראיתי לו להרב ז"ל שהק' לדעת הכריתות דמנ"ל להוכיח מפ' יש בכור דהתם משום דליכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי ע"ש. ול"נ דכיון דע"כ לר"ע צ"ל דמוקי לי' לג"ש למלת' אחריתי ה"נ לרבנן:
עוד ראיתי לו להרב הנז' שם שהביא דברי הכריתות שכתב כדמוכח שמעת' התם ע"ש ותמצא. וכתב הוא ז"ל דאם כונתו אהא דאיזהו מקומן הא התם לא מיירי בהכי דהב' כתובים תרויהו ילפי' מהדדי בג"ש אלא דהתם מיירי דבעלמא יליף מב' כתובים בג"ש אלא שכונתו לדקדק מסוגי' דיש בכור דב' כתובים אין מלמדין היכ' דהב' כתובים ילפי אהדדי בג"ש דחשיב' כקרא ותו ליכא למילף לעלמ' מנייהו אפילו בג"ש ע"ש. ואין צורך דאפי' נימא דהתם מיירי דילפי מהדדי בג"ש הא קאמר התם אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר. ומ"ש עוד שם ובזה מיושב מה שהקשינו למעל' כמ"ש ואיכא למ"ד פ' יש בכור דהיכא דילפינן מהב' כתובים לעלמ' בג"ש מלמדין עש"ב. לכאורה הוא תמוה דאדרב' לפי מה שהכריח הוא ז"ל לדעת הכריתות מפ' יש בכור משמע דלכ"ע בין לרבנן בין לר"ע אין מלמדין היכא דילפי מהב' כתובים לעלמא בג"ש. אבל ביאור דבריו דמהתם נרא' דדוקא משום הב' כתובים גופייהו מצו ילפי מהדדי בג"ש וכעין מ"ש התוס' דערכין ממש הא לא"ה מלמדין ומזה הוכחה לדברי התו'. ועדיין צ"ע דלמ"ל להכריתו' למטרח ומיג' נפשי' בראיה זו מפ' יש בכור הא גמ' ערוכה היא באותו מקום שהביא הוא ז"ל בפרק איזהו מקומן דקאמר להדיא אלא למ"ד מלמדין מא"ל ע"ש:
אמנם הא ק"ל דבפ' הנשרפין דף פ"ד בעי אונן מנ"ל ופשיט מהא דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וכו' ותו אמר התם א"ל רב אדא לרבא ונילף חלול חלול מתרומה מה להלן במיתה וכו' ע"ש. ומאי פריך הא הוו מחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין כדאמרינן גבי יושב בפ"ג דזבחים דף כ"ג ע"ב ע"ש. דאע"ג דיושב הוי כזר ואיכא למימר מה זר במיתה וכו' מ"מ לא ילפינן מני' משום דאיכא ב' כתובים ה"נ אע"ג דאיכא למילף בג"ש מתרומה אין מלמדין ואפילו לדברי התוס' דפרק תמיד נשחט ודפ' יש בערכין דס"ל דדוקא היכא דהב' כתובים מצו למילף מהדדי בג"ש ה"נ מחוסר כפורים ושלא רחוץ וכו' ילפי מהדדי בג"ש דחוקה חוקה כדאיתא התם בזבחים דף ח"י ע"א ע"ש בתוס'. ואפשר דאה"נ דה"מ לשנויי הכי אלא דשפיר טפי משני התם ע"ש מיהו ק' מדיליף התם אוכל טבל במית' מחילול חילול מתרומ' וה"נ יליף התם מתרומה טמא ששימש וט"י ששימש ע"ש. וירא' דדוקא מאותן ג' כתובים גופייהו דאתא למעוטי יושב דלא מיקרי זר לענין מיתה ואפי' ערל ואונן לא אתו למעוטי כיון דלא איקרו זרים וכמ"ש התו' ז"ל בזבחים שס דף ח"י ד"ה אתיא וכו' ע"ש. אמנם למילף מיתה חלוטה מג"ש דחלול מתרומ' אין כאן סרך ב' כתובים וברור. עי"ל דכיון דג"ש דחילול ליכא לקיומיה למלת' אחריתי שפיר ילפינן מינה וטמא וט"י חד הוא. עי"ל דהכא כיון דטמ' נ"ל מוינזרו וההוא נ"ל מני' נמי לאוכל קדש דמיירי במידי דמיתה וה"נ מיירי בזר ששימש וכמ"ש התוס' ברפ"ב דזבחים מעתה ודאי ה"נ טמא בהדייהו ואין ס' לחלק בקרא גופי' לענין מיתות. ושו"ר לה' הנז'. בס' ג"ה כלל ק"ל שהק' כן בפשיטות ותי' וז"ל ולזה י"ל דאיכא מ"ד דאפי' בג' כתובים מלמדין היכא דאתי בג"ש אבל ביושב לא כתיב חלול עכ"ל ודברים תמוהים הם דהא ב' כתובים אלו ילפי מהדדי בג"ש כדכתיבנא ובין לדעת הכריתות בין לדעת התוס' לכולי עלמא אין מלמדין:
וראיתי להרב שע"ה ז"ל שהק' לדעת הכריתות דהיכא דילפי' מהדדי בג"ש אפילו למ"ד מלמדין התם מודה דאין מלמדין דבג"ש לא טרח דהא התם גבי יושב קאמר תלמודא ולמ"ד מלמדין במחוסר בגדים ושלא רחוץ וכו' ואע"ג דילפי מהדדי בג"ש דחוקה חוקה ע"ש שהעלה בצ"ע. ובאמת שהיא קושיא חזקה ואפשר דתלמודא ה"ק ואפילו את"ל דאיכא מאן דס"ל אפילו בכה"ג מלמדין שתוי יין הו"ל ג' וכ"ע אין מלמדין ולרוחא דמלתא קאמר כן וכן דייק הלשון דקאמר ולמ"ד מלמדין וכו' דהו"ל למימר הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל כאורחיה דש"ס בכ"מ וכן דייק נמי לישנא דקאמר וג' ודאי אין מלמדין דלישנא יתירא למימר' דאין לחלוק בכה"ג ואין כאן שום ס'. שבתי וראה דלק"מ שהרי לרבנן דפ' יש בכור דילפינן התם מב' כתובים אע"ג דאינהו גופייהו מצו ילפי מהדדי בג"ש היינו ע"כ משום דלגופייהו מלמדין כדקאמר התם לר"ע דבהא מספק"ל ע"ש. וה"נ בנ"ד דבעינן למילף מיתה ביושב ממה שלא בחר ביושב אלא שנחשב כישראל כמ"ש התו' שם ע"ש. א"כ יושב גופיה כזר הוי דהא מאי דמשני משום דהוי מחוסר בגדים וכו' אזר נמי קאמר ע"ש בתוספות הילכך רבנן דס"ל התם מלמדין ה"נ ס"ל מלמדין ולר"ע דס"ל התם דאיכא למימר אין מלמדין ומשום הכי עביד התם מספקא דאוקי ממונא בחזקת מאריה לענין מיתה ודאי דלקולא אזלינן והו"ל ב' כתובים ואין מלמדין ולמ"ד מלמדין דהיינו רבנן הו"ל שתויי יין ג' וג' ודאי אין מלמדין ולהכי אפנייה למימרא דאפילו לגופייהו אין מלמדין וזה נ"ל לשון ודאי דנקט משום ר"ע ולא מטעם ספק מלישנא יתירא ומה שהק' שם לדעת ר"י מפרועי ראש לא ראה סוגי' דספ"ב דסנהדרין דפרועי ראש במיתה גמ' גמירי לה ע"ש:
והרב יבין שמועה שם הק' וז"ל וצ"ע בדברי רבינו אלחנן דמה הוקש' לו ז"ל דאמאי לא נילף מנהון ג"ש וכי אישתמיטיה הא דפ' איזהו מקומן וכו' ע"ש. וצ"ע מה הוקש' לו בדברי רבי' אלחנן שהרי הוא בא להכחיש כלל זה ומתמה אהש"ס גופיה דמה זו סברא דאין מלמדין אפי' בג"ש וה"נ דתקשה לי' ההיא דאיזהו מקומן גופה דמאי אולמיה דהאי מהאי וכן הקשו התוס' בפ' תמיד נשחט שזכרנו ומה שתירצו התוס' וז"ל ונרא' לר' מדאצטריך למכתב חומש גבי מקדיש וכו' דכוותי' נמי תירצו בשם ר"י ההיא דאיזהו מקומן בתמיד נשחט ע"ש וכדכתיבנא אכן צריך להבין דלפי האמת הך ג"ש דוחשב דמצו ילפי מהדדי אותן ב' כתובים למאי אתא ויראה דכונתם דע"כ לית להו ג"ש ולא קבלוה כלל דאי קבלוה נהי דמצי למילף מהב' כתובים ולא אמרינן אין מלמדין דבכה"ג כ"ע מודו דמלמדין וכמו שכן דעת הר"ר אלחנן שהק' דבג"ש ילפינן מנייהו ואע"ג דליכא לקיומי הב' כתובים לשום מלתא מ"מ הכא דמצו ילפי הב' כתובי' מהדדי ש"מ למימ' דאין מלמדין אפי' בג"ש לעלמ' כי דידהו דסברא הוא אלא ע"כ לית להו ג"ש ולא קבלוה ואפשר דגם הר"ר אלחנן מודה הוא בההיא דאיזהו מקומן כמו שתי' ר"י בתמיד נשחט אלא דבההיא דערכין לא מסתבר לי' לפרושי מאיזה טעם ואפשר נמי דשמיע להר"ר אלחנן תירוץ ר' שכתבו התוס' וקבלה ועפ"י הך תירוצ' יתורץ גם ההיא דאיזהו מקומן כדכת' ר"י בתמיד נשחט:
ואיברא מדברי התוס' שם באיזהו מקומן מבואר דלא ס"ל כמ"ש בתמיד נשחט ע"ש ושפיר הק' הרב הנז' לפי דבריהם שם ע"ש. ויראה עם מאי דק"ל לכאור' לפי דבריהם שם דמאי פריך א"כ למ"ד מלמדין ואימ' דמ"מ הכא מודה כיון דאיכ' יתור גמור בעולה וע"כ למעוטי אתו ולא דמי לשאר ב' כתובים דאיכא למימר טרח וכו' וכמ"ש הכריתות לכן נר' דה"ק משום דהוי סביב בעולה וכו' ב' כתובים וכו' אפי' בג"ש אין מלמדין ופריך הניחא וכו' דכיון דבג"ש הוא אע"ג דהוי מיתורא הוי כשאר ב' כתובים דעלמא למ"ד מלמדין וא"כ מאי איכא למימר ועיין במה שתי' הרב יבין שמועה להר"ר אלחנן ז"ל שדבריו ברורים כמבואר למעיין ועיין במה שהק' עליו הר שע"ה ז"ל ואין להאריך:
ודע דלמ"ד ב' כתובים מלמדין טפי ילפינן מנייהו אע"ג דאיכ' כתו' א' למילף בהפך כ"כ הרב החידושים לא נודע למי מקדושים בפ' האיש מקדש דף מ"ג ע"א עלה ההיא דאמרינן התם אדנילף משחוטי חוץ נילף מהנך ע"ש. דתרי עדיף מחדא ועיין ביבין שמועה דף ס"ח דמספק"ל בהא ומ"ש שם דאי יש שליח הוי חומרא ע"ש. נלע"ד בשני הסברות חומרא לזה וקולא לזה וברור:
כתבו התוס' ז"ל בפ' הפועלים דף פ"ז ע"ב ד"ה אימ' וכו' וי"ל דלהכי וכו' משום דהוי ב' כתובים וכו' דלמאי אצטריך ולו' בכרם רעך וכו' עכ"ד והם תמוהים בעיני דאכתי אמאי אצטריך לקמה קמה לימא בפשיטות דכרם להלכותיו דבלא קמה ודאי כיון דאתא כרם לדרשא לא אמרינן ב' כתובים וכ"נ להדיא ממ"ש בס"פ המקבל דף קט"ו ע"ב ד"ה אמר לך וכו' וז"ל ול"צ לשאר דברים דשמעינן להו מרחיים ורכב דלא הוו ב' כתובים וכו' דהא אצטריכו לחייב עליהם משום ב' כלים וכו' עכ"ל וכונתם מבוארת דאין לומר דאי לאו כי נפש הו"א רחיים ורכב ב' כתובים מש"ה כתי' כי נפש דהשתא גלי לן דלא הוו ב' כתובים דהא אתרבו כל מלי מכי נפש ומש"ה אמרינן דאתו לחייב ע"ז בפ"ע לזה כתבו דהא ליתא דכיון דאית לי' האי דרשא לחייב ע"ז בפ"ע א"כ לא אצטריך משום זה כי נפש דודאי אין לנו לומר דאתו לב' כתובים דבפשיטות הא אצטריכו להא מלתא דב' כתובים לא נימא אנא אי הוו יתירי דלא אתו לשום דרשא ואפי' איכא לאוקמי חד מנייהו באא"ע ודאי דאין אומרים בזה ב' כתובים ואמינא לה מדאמרינן בפ' היו בודקין דף מ"א לרבנן מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ע"ש ואמאי לא נימא דתרתי בנסקלין אצטריך להיות ב' כתובים ולמעוטי נחנקין דלא בעו התראה אלא ש"מ כדאמרן וא"כ נמצאו דבריהם אלו תמוהים טובא. ויש לישב דשאני התם דאין הדרש' במלת כרם אלא בשאר קרא אמנם אי אמרינן ב' כתובים הוי אמלת כרם גופה ומש"ה אי לאו קמה הו"א דב' כתובים עדיף וצ"ע: