למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קנב
אמרי' פרק קמא דשבועות דף ד' ע"א מעיקרא סבר וכו' והדר סבר וכו' ומשנה לא זזה ממקומ' ופירש"י והמשכיל יבין שאחרונ' עיקר עש"ב. והתימ' מהרב הליכות אלי סי' תרכ"ג שהביא דין זה משם התוס' ע"ש וכ"כ הר"ן ז"ל בה' ר"פ ואלו עוברין ע"ש. וראיתי להרא"ם ז"ל פ' בא גבי כל מחמצת לא תאכלו שכתב וז"ל ומ"ש הר"ן ז"ל דהאי סתמא לאו דסמכא היא דהא סתם תנא אחרינא בפרקין שיאור ישרף והאוכלו פטור אינו מחוור וכו' ואלו היתה סתמא הוה קשיא סתמא אסתמ' וליכא למימר דאידחי קמייתא מבתרייתא דא"כ הך דפריך בריש ביצה מכדי מאן סתמיה למתני' ר' מ"ש הכא וכו' מאי קושיא דילמא ההיא דאין מבקעין אידחיא מההיא דמחתכין כי היכי דליהוי ההיא דמגביהין וכו' מוחלפ' השיטה ומדלא תני לה בעדיות וכו' עכ"ד. וכן גמגם מזה שם על דברי התוס' שם ע"ש. והם תמוהים מאד דדברי הר"ן ז"ל והתוספות גמרא ערוכה הם כדכתיבנא. איברא דכה"ג קאמר הש"ס לר"י בס"פ שהחשיך דף קנ"ז ע"ש אבל בריש ביצה דקאי לאוקמת' דר"ן זה לא יתכן דמוכרח הוא לחלק בין שבת לי"ט מכח רומי' דב"ש וב"ה אהדדי מהא דביצה לההיא דמגביהין לפי מאי דמחליף ר"ן משום מתני' דעדויו' ומתני' דמחתכין וע"כ לחלק מי"ט לשבת אלא דהש"ס תפס לו בעיקר סתמא דר'. וגם מ"ש דילמא ההיא דאין מבקעין אידחיא מההיא דמחתכין וכו' לא ידענא היכא פסיקא לי' הא דאידחי וכו' אי משום סתם בתרא אדרבה הא דאין מבקעי' בתרא היא במס' ביצה אחר שבת ותו דליתא התם בתרא דהא בתרי מסכת' אין סדר למשנה והרי הר"ן גופי' שם כתב להדיא וז"ל והאי סתמא עדיף טפי דבתר' הוא ובחדא מסכ' יש סדר ע"ש וצל"ע. ומה שהק' להר"ן דמתני' דאלו עוברין לאו סתמא היא דדברי ר"י דקתני אכולהו קאי ע"ש המעיין במלחמות שם שהזכירו הרא"ם שם עיניו יחזו כונת הר"ן ז"ל ע"ש: