אור ברסלב
למודי ד לימוד קמו

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קמו

לימוד קמה

כתב רש"י בספ"ד מיתות דף ס"ז ד"ה מכשפ' וז"ל דהא גבי אוב וידעוני דמכשפין הן לא חילק בין איש לאשה ע"ש. וכתב הרב חידושי הלכות דהוצרך לזה לר"י דנ"ל סקיל' מאוב וידעוני אכן לשאר תנאי לא הוצרך לפ' דמהיכא דנ"ל סקיל' נ"ל נמי הא ע"ש. ואיני יודע הפרש ביניהם דה"נ לר"י מהיכא דנ"ל סקיל' הא נמי נ"ל כ"נ דלרוחא כ"כ רש"י דהא מה"ת לחלק בין איש לאשה ואדרב' איש קרוב לחיוב יותר מאשה דמי איכא מידי דלאיש שרי ולאשה אסור ובעלמא נמי אמרינן השוה הכתוב אשה לאיש וכו' וכיון דקפיד אכישוף בחדא זמנא באשה ה"נ באיש ודנקט מכשפה הדבר ברור דיש לומר מפני שרוב נשים וכו' וגם באזהרה מכשף כתי' ולא מכשפ' ולחלק בין עונש לאזהרה אינו מן השם ולכן מביא רש"י מאוב וידעוני עונש מעונש:

וראיתי לה' דינא דחיי לאוין קצ"ח שכ' וז"ל ואפשר דזה לא הוי אלא גילוי דכיון דחזינן דבדבר הכישוף השוה הכתוב וכו' ה"ה דמ"ש מכשפה א' האיש וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים דע"כ אפי' בגילוי מילתא לא ילפי' מב' כתובים דהא סקיל' דיליף ר"י מאוב וידעוני גילוי מילתא נמי הוא כיון שהמיתה כתובה מלא תחיה לאופן המיתה ודאי שהוא גילוי מלתא ואפ"ה קאמר התם דהוי אוב וידעוני ב' כתובים והדבר ברור דאין לך גילוי מלתא גדול מזה תדע דהתם בהך פרקא דף נ"ג ע"ב יליף רוצח בסייף מק"ו מעבד והיכי יליף בק"ו הא אין עונשין מ"ה אלא ודאי כאמור. וכ"כ ה' עצמו שם בלאוין ק"ס ע"ש. ואנכי הרואה שהדברים ק"ו דאם לסקילה דהוי נמי כשוף מכשוף וגם אין חדש עיקר המיתה בדין חד חשיב להו ב' כתובים ק"ו לענין איש ואשה שיהיו ב' כתובים:

ע"כ הרב א"נ שאר תנאי ס"ל דאוב אינו בכלל מכשף אלא בכלל דורש אל המתים ובדורש לא חייב הכתוב מיתה והוצרך הכתוב להוציאו מן הכלל להשמיענו דיש בו סקילה והשתא ידעוני אינו אלא כתוב א' ולמדין ממנו דא' האיש וכו' עכ"ל. ולפ"ז ניחא לי מה שמעולם הי' ק"ל למ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תפ"ה וז"ל דאלת"ה אמאי כתי' אוב וידעוני נילף חד מחבריה אלא משום דכל חד מעשה בפ"ע וכו' ע"ש וסוגי' דשמעתי' קשיתיה ולפי מ"ש ה' הנז' ניחא ומ"מ עיקר דבריו לא הונח לי דה"נ נילף מניה סקיל' במכשף ולמ"ל ג"ש לר"ע ובן עזאי נמי אמאי לא יליף מידעוני דמכשף וצ"ע. ואהא דאמרי' שם בגמ' אוב וידעוני בכלל מכשפין היו ולמה יצאו וכו' ע"ש נרא' שהכונה דמשיצאו ילפי' מנייהו תרתי לא' האיש וא' האשה ולסקיל' אלא שר"י לא הוצרך לפ' זה שכבר הוזכר דין זה בראש הברייתא ולמאי דכתי' לדעת רש"י א"צ לזה ושפיר קאמר ר"י ולמה יצאו. ואין להק' ולשאר תנאי למה יצאו די"ל דע"כ הוו ב' כתובים דלא נילף מנייהו בעלמא לשום מלתא דאי לא למ"ל דכתי' תרתי כיון דליכא מידי אחרינא למילף מנייהו דלהכי כתי' תרוייהו למימר דלא נילף חד מחבריה כדין כל ב' כתובים א"כ בחד סגי ולילף חבריה מניה במ"מ אלא ודאי כאמור ומעתה ל"ק למה יצאו דיצאו להיות ב' כתובים ונ"ל דלרבנן דר"י הוי ב' כתובים לענין כרת דלא נילף כרת למכשף. והרמב"ם בפי"א מה' ע"ז לא הזכיר כרת במכשף ע"ש. עי"ל שיצאו למילף מניה שאר נסקלין בג"ש ומיהו ר"י לא ס"ל הכי דמייתר קרא הני תרתי למילף מנייהו אידך דא"ה לכתוב בהו להדיא סקיל' ולא אצטריך תו להוציא את אלו כנ"ל:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה