אור ברסלב
למודי ד לימוד קמג

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קמג

לימוד קמב

בפ' השואל פליגי ר' יאשיה ור' יונתן בשאיל' בבעלים ובהפרת נדרים אם שלוחו כמותו וע"ש בתוס' ומבעיא לן שם לתרוייהו בעבד ופשטא רבא יד עבד כיד רבו ע"ש. ותמיה לי דבפ' ב' מדות דף צ"ג ע"ב אמרי' אי כתב ידו הו"א עבד משום דלאו בר מצות אבל שלוחו דב"מ שלוחו כמותו אימא לא קמ"ל ע"ש ואין לומר התם שאני דליתיה בסמיכה גופא דהכא נמי ליתיה בשאלה כמ"ש רש"י שם ע"ש. ומעתה אפכא הול"ל אי כתי' חד ידו הו"א למעט שליח דאינו בידו אבל עבד דידו כיד רבו וכו' ניסמוך כמסק' דהשואל ונרא' דרבא לא פשטא אלא למ"ד אין שלוחו כמותו דליכא התם צד דבר מצות דהא שלוחו דבר מצות הוא ומעטיה רחמנ' ומש"ה פשיט' ליה דיד עבד וכו' אך למ"ד שלוחו כמותו אכתי מבעיא לן דצדדי הבעיא הוו אי אמרי' כיון דשלוחו כמותו בעי' דומיא דידיה דבר מצות אבל עבד לא א"ד עבד לא משליח יליף אלא מדין יד וידו כיד רבו דעדיף משליח וכיון דאיכא צד דבר מצות מש"ה מספק"ל ואין להק' מנ"ל למ"ד אין שלוחו כמותו לאוקומי מיעוטא לשליח לוקמיה לעבד דהשתא טעמא דבר מצות איתיה ואצטרך בעבד דלא נימא ידו כיד רבו קמ"ל מה"ט דלאו בר מצות ומדמוקי ליה לשליח שמעי' דמסברא יד עבד כיד רבו אפי' לגבי טעמא דבר מצות ומינה נשמע למ"ד שלוחו כמותו ומיפשטא נמי הא. די"ל דמשמע לי' מאשה דומיא דאישה דהיינו אישה ולא איש חברתה זכר לדבר באשתו ולא באשת חבירו. והשתא ניחא דכיון דלב' הצדדים חלוקים הם למ"ד שלוחו אם שהעבד גרע או ששליח גרע מעתה ע"כ למכת' תרי ידו אלא שבגמ' נקט הצריכותא לחד צד וה"ה לאידך ואפשר דנקט כן להורות נתן דאכתי מבעיא לן וצד זה דלאו בר מצות אכתי קאי ואפשר שזה דעת הרי"ף שם שהוכיח מזה דהל' כר' יאשיה ותמה עליו הרא"ש ז"ל ע"ש. ואפשר שהרי"ף מפרש כדכתיב וראייתו מדקאמר מסתברא וכו' משמע דהכי ס"ל לדינא אלמא הל' כר' יאשיה:

ועדיין אני תמה דאמרי' בפ' האיש מקדש דשלוחו כמותו ילפי' ממתני' דפסחים וכתבו שם התוס' ד"ה ודילמא דסמיך אמתני' דהאומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח ע"ש. ומאי איריא שאני עבד דידו כיד רבו ותו ק"ל מדאמר בס"פ שבועת העדות דף ל"ה שלח ביד עבדו וכו' פטורין ויליף לה התם מקרא ע"ש והלא יד עבד כיד רבו והו"ל לאוקומי מיעוטא לשליח ולא לעבד ונרא' שלא אמרו יד עבד כיד רבו אלא לגבי ממון כגון שאילה דשייך בי' דין יד וזכייה לזכות ולחובה אבל במצות ממש לא אמרו ואלא מיהו צ"ל לפ"ז דהא דקתני שלח ביד עבדו דוקא קתני אבל שלוחו חייבין דה"מ עבד דליתיה במצות הוא דאמעוט מקרבן מקרא אבל שליח לא דאימ' מיעוטא לא קאי אלא לעבד ואפשר שזו דעת הרמב"ם פ"ט דשבועות דין ו' ע"ש ואין לומר שבועת העדות ממונא הוא דא"ה מנ"ל למעוטי עבד אימא שלוחו הוא דמיעט רחמנא דאלו עבד ידו כיד רבו אלא שכ"ז הי"ל לש"ס לפ' ותו ק"ל מדאמר בפר' מצות חליצה דף ק"א וקראו לו הן ולא שלוחן ע"ש והא מנ"ל למעוטי שלוחו דילמא למעט עבד דלאו בר מצות דליתיה בחליצה אבל שלוחו לא והדבר צריך אצלי תלמוד:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה