אור ברסלב
למודי ד לימוד קמב

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קמב

לימוד קמא

נסתפקתי במ"ע שמן התורה ה קבע ואתו רבנן וקבעו את קובעיהם בזמן זמנם הני נשי מאי הוי עלייהו מי מחייבי הואיל ומן התור' רמי חיובא עלייהו דהו"ל שאין הז"ג א"ד כיון שעשאוה קבע הו"ל ז"ג ופטורות. כיוצא בדבר מ"ע דזכירת עמלק דמן התור' כל יומא זמניה ובאו חכמים וקבעוה לדורות לקרות בצבור פ' זכור בשבת שלפני הפורים וכמ"ש בתרומת הדשן בת' סי' ק"ט ע"ש ועיין בנמוקי הרמב"ן ז"ל וכתב הרב מג"א בסי' תרפ"ה דמן התורה באיזה שבת שתהי' קורין אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל וכו' ע"ש:

ואיברא שבזו נמצא להם מקום פטור שכל עיקר זכירה זו היא העולה לבוא לידי מעשה זו מלחמת עמלק ונשים לאו בני כבוש נינהו כדאי' בפ' הבע"י איש דרכו לכבש וכו' ואפי' רב יוסף דנ"ל התם מקרא אחרינא לא פליג בהא אלא דניחא לי' למילף טפי מאחר מתן תורה א"נ משמע לי' דפרו ורבו וכבשוה הא כדאיתי' וכו' אך בעיקר דרשא אזיל ומודה וכן מוכח הסוגיא דפ"ק דקידושין דף ל"ה ע"ש. ואין לומר דכיון שיש עמה לאו דלא תשכח הא קי"ל השוה הכתוב וכו' ועיין בתוס' דפ"ק דקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה ע"ש דלית' דהתניא במגי' דף י"ח זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה ומעתה איברא שחייבות הן בזכירת הלב אלא מיהו בעשה דזכיר' דפה יש לפוטרן וכדבר האמור. שו"ר לה' החינוך סי' תקנ"ו שכתב ונוהגת מצוה זו בזכרים כי יש להם לעשות המלחמה וכו' ולא לנשים ע"ש ושהדי במרומים ומ"מ ספיקן הנה זה עומד במקומו אם המצא תמצא מצוה כגון זו מה נידון בי':

והיה נרא' להביא ראי' לפוטרן מאות' שאמר פ' מי שמתו וחייבין בתפלה פשיטא מ"ד וכו' כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל דרחמי נינהו ע"ש בתוס'. והא תו למ"ל טעמא דרחמי נינהו ת"ל דתפלה אין לה קבע מן התור' וכמ"ש הרמב"ם פ"א דתפלה ע"ש ואי לאו דרחמי נינהו (א"כ) מאי הוי. ומהכא שמעי' דבתר דרבנן אזלינן. ואולם זה חזיתי להרמב"ם שם שכ' וז"ל לפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מ"ע שלא הז"ג ע"ש ולפ"ז צ"ל דל"ג רבינו בגמ' דרחמי נינהו וכ"נ גי' הרי"ף א"נ גריס וה"ק קמ"ל דכיון דמדאורייתא אין לה קבע דרחמי נינהו חייבין. וז"ש שם רבינו אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן וכו' ובכל עת שירצה וכו' ע"ש ומעתה דינא יתיב דבתר דאוריי' אזלינן:

האמנם ראיתי להרמב"ן חולק עם רבינו והביאו:

מרן הכ"מ שם וס"ל שאין לתפל' עיקר מן התור' ומ"ש הרמב"ן שם וז"ל ואם אינה מצוה בכל יום מתי תהי' וכו' ע"ש. כונתו מבוארת שא"ת שעכ"פ נהי דאין מקום לומר דדעת הרמב"ם שהיא מ"ע בכל יום שא"כ היו הולכים בספיקה להחמיר מ"מ עדיין י"ל כי לעולם ד"ת היא אלא שאינה בכל יום ומעתה גם בשלא התפלל שחרית ובמנחה עלה ונסתפק ספיקו להקל לפי שאין חובה של תור' בכל יום ע"ז אומר הרמב"ן דא"כ מתי תהי' וכו' אלא ודאי אם נאמר שהיא ד"ת תהי' חיובה עכ"פ בכל יום וזה פשוט וכן בדין שהרי לר"ע בר"פ המוצא דס"ל דמימים ימימה בפסח קאי תקשה לך מעתה תפלין בכל יום מנ"ל אלא ודאי סברא הוא וסתמו זהו פי'. ומ"ש מרן שם ועבודה זו צריכה שתהי' בכל יום שאם וכו' ע"ש אין זה תשוב' להרמב"ן אלא דאגב אורחיה פ' קמפרש דעת רבינו וע"ע בלח"מ ז"ל. ע"כ מרן ומעתה מ"ש בב"ק וכו' אבל אומר הוא לעצמו תפל' קצר' פ"א ביום ע"ש. באמת גם ק"ש ובה"מ היל"ל שיאמר פ"א שהוא דאורייתא דוקא גם בה"מ נמי יקצר שאין נוסח זה מן התור' ומ"ש א"נ יש כח ביד חכמים וכו' הוא פלא דגם בק"ש ובה"מ יש כח ביד חכמים וכו' ותו שכל ראייתו של הרמב"ן אינה אלא ממ"ש בגמ' שם בהדיא תפל' דרבנן ע"ש וא"כ מה יושיענו זה ומ"ש עוד ומ"ש בסוכה וכו' לפי שכבר התפלל תפלה א' ביום ההוא או נשאר לו שהות להתפלל אותה ע"ש גם זו תימא דאיברא בהכי מיירי התם בדאיכא שהות כדאיתא התם אלא מיהו בהדיא קאמר שם תפלה דרבנן ותו דע"כ לולב נמי בדאיכ' שהות מיירי לרבה שם כדמוכח התם וכ"כ רש"י שם ע"ש וע"כ צ"ל הא דאוריי' הא דרבנן כדפריק רבא ומ"ש או יאמר תפל' קצר' וכו' ע"ש כונתו שעל שלחנו יאמר תפל' קצר' ביותר ואין זה קרוי הפסק וזהו שדקדק מרן והוסיף לשון ביותר מה שלא כ"כ לעיל מזה. שו"ר לה' מ"ק ז"ל עורר על דברי מרן הללו בדף קכ"ב אך מ"ש מדתנן פ"ק דשבת מפסי' לק"ש ואין מפסי' לתפלה ולמה לא יפסי' לתפל' קצרה וכ"ת ה"נ ליפלוג וליתני בדידה ע"ש כנרא' דלא סיימו קמיה דברי מרן דעלה ההיא דאין מפסיקים לתפל' כ' להדיא דמתפלל ת"ק וכאמור וכונתו כמ"ש. ס"ד דברי מרן קשים לשמוע והתימא מה' פ"ח ברס"י ס"ט שלא העיר ע"ז ומ"ש שם סמך להרמב"ן ממ"ש יכול משבאו לגולה הוחלה לא מכרעת שעל סדר תפלה שתקנו קאמר ע"ד שכ' מרן ומ"מ דעת הרמב"ן עיקר וכמ"ש הפ"ח ומעתה אין ראיה לנ"ד מההיא דפ' מי שמתו וכמבואר וע"ע מ"ש רבינו יונה ז"ל שם ע"ש:

והיה נרא' להביא ראי' דבתר דרבנן אזלינן ממ"ש מרן בכ"מ בספ"א דק"ש שאין לק"ש זמן קבוע מן התור' שכל היום וכל הליל' זמנה ורבנן הוא דתקון עד ג' שעות ע"ש וק' לפ"ז מאי פריך א"כ פ' מי שמתו ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא ע"ש הא כיון דמן התור' הו"ל מ"ע שלא הז"ג הוו מחייבי וגם לפי האמת למה יפטרו אלא ש"מ דבתר דרבנן אזלינן והו"ל מ"ע שהז"ג. האמנם דבר זה לא יתכן שהרי מרן בס' הקצר בא"ח רס"י ק"ו כ' וז"ל נשים ועבדים חייבין בתפל' לפי שהיא מ"ע שלא הז"ג ע"ש ובלשון הרמב"ם אלמא בתר דאוריי' אזלינן ס"ל למרן ומעתה דברי מרן בכ"מ תמוהים לכאור':

לכן נלע"ד דס"ל למרן דאיברא כל היום וכל הליל' זמנה ומ"מ מ"ע שהז"ג היא כיון שגבול יש לה א' ליום וא' ללילה דבשלמא אם הי' חיובה עכ"פ שבין ביום והליל' צריך לקרותה באיזה שעה שתהי' אז ודאי זו נקר' שלא הז"ג אכן עתה דקביע לה זמן דזמן היום חיוב בפ"ע ולזמן הליל' בפ"ע דכתיב בשכבך ובקומך שפיר קרינן בי' ז"ג ול"ד לציצית דאי כסות לילה חייב. הו"ל מ"ע שלא הז"ג דההוא כל שעתא זמניה הוא ומצוה אריכתא היא וכן תפלין למ"ד לילה ושבת זמן תפלין דהו"ל שלא הז"ג ה"ט נמי שאם הוא לובשן לילה כיום בהנחה א' מצוה אריכתא היא ותפלה נמי לא דמיא דמן התור' אין מנין לתפל' אלא שבכל יום מ"ע להתפלל וכמ"ש הרמב"ם וזה ברור. שו"ר להרב מג"א שתמה על דברי מרן הללו וכך הקשה לו ג"כ הרפ"ח סי' נ"ח ע"ש ולעד"ן מ"ש ובהכי ניחא מה שהקש' הרב פר"ח מיציאת מצרים ע"ש מה שדחק ליישב ולפי מ"ש אין כאן קושיא דה"נ יציאת מצרים חילקן לשתים זו א' ליום וא' ללילה דומיא דק"ש וכאמור ומ"מ מדברי הרב מג"א והפ"ח למדנו דפשיטא להו מילתא דבתר דאורייתא אזלי' וכן בדין כי מה שנתחייבו כבר מן התור' מאן מפקע לי'. וממה שתירץ הרב פר"ח גבי יצי"מ ע"ש. גדולה מזו למדנו מדבריו דבתר דאורייתא אזלינן גם לקולא לפוטרם מה שהן חייבות מדרבנן לפי מה שחייבו בה גם בליל' וכ"כ בהדיא בסי' פ"ט ע"ש:

וראיתי למהר"ם ן' חביב ז"ל בקונטרס כ"ת בתוס' דף ל"ח ע"א ד"ה מי שהי' וכו' שנתעורר בדברי הרמב"ם רפ"א דתפלה ממ"ש בגמר' קמ"ל דרחמי נינהו ומפרק לה דהוצרכו לה"ט כי היכי לחיובינהו בכל התפלות שתקנו חכמים דאי לאו ה"ט לא היו חייבות אלא בתפלה א' וה"ז נכון ולפ"ז אין מקום לראיה שכתבנו מדברי הרמב"ם לנ"ד כיון דבין לחיובא דאורייתא בין לחיובא דרבנן חייבות הן מ"מ ועמ"ש הרב מ"ק דף קכ"ב ד"ה לפיכך ע"ש. ואחר ימים ושנים נזדמן לי לפום שעתא ס' שאגת אריה וראיתי לו בסי' י"ו שכ' דנשים פטורות מהזכרה דיצי"מ מטעמא דכתיבנא אנן בעניותי ע"ש הנה בשמים עידי ושם ראיתי בסי' י"ד הסכים והכריע כדעת הרמב"ן והשיגו למרן ברוב עביו והקיפו ע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה