למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קמא
גרסי' בפ' הערל דף ע"ד ע"ב הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומ' הביא כפרתו אוכל בקדשים מנלן אמר רבה א"ר חסדא תלתא קראי כתיבי לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומ' כאן לקדשים והקשו בגמ' ואכתי ה"מ היכא דלאו בר כפרה אבל היכא דבר כפר' עד דמייתי כפר' אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת כתיב עד מלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימיה טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומ' כאן לקדשים ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנקעכ"ס אדרבא תרומ' חמור' שכן מחפ"ז הנך נפישין ע"ש הסוגיא. הנה המתבאר מסוגיא זאת דיש בקדש מה שאין בתרומ' ויש בתרומ' מה שאין בקדש אלא שלענין קרא דכתיב סתמא מסתברא לאוקמי' בקדש דחמור מתרו' משום דהנך נפישן וה"נ קאמר התם דף ע"ג ע"ב ע"ש. מיהו ודאי הדבר ברור דלא יליף חד מחברי' לא בק"ו ולא במ"מ ואפי' קדש לא יליף מתרומ' דאיכא למפ' מה לתרומ' שכן מאפ"ז אפי' דהנך נפישן אימא דחומרות אלו הם הגורמות ואפי' יהיו אלף חומרות בלמד אילו מועיל לחומרת מלמד וזה פשוט ועיין במהרש"ל ז"ל בפ' שבועת העדות דף ל"ד ע"ב בתו' שם ע"ש ובהדיא תניא בת"כ פ' אמור גבי היא בתרומת הקדשים לא תאכל אם נאמר בתרומ' למה נאמר בקדשים ואם נאמר בקדשים למה נאמר בתרומ' לפי שיש בקדשים משא"כ בתרומ' ובתרומ' משא"כ בקדשים קדשים הותרו לזר ותרומ' לא הותרו לזר קדשים חייבין עליהם משוה פגול נותר וטמא ותרומ' אין חייבים עליהם וכו' הא לפי שיש בתרומ' מה שאין בקדשים ובקדשים משא"כ בתרומ' צ"ל בתרומ' וצ"ל בקדשים ע"כ. ומעתה תמה אני על רש"י ז"ל שכתב בפ' כל הפסולין דף ל"ה ע"ב ד"ה בתרומ' כתב וז"ל וכיון דבתרומ' כתב לא ילפי' מלקות דקדש מניה ואפי' בק"ו דאין ממ"ה עכ"ד וצ"ע. ואפשר דבלא"ה ק' בת"כ מאי פריך למה נאמר וכו' הא אין ממ"ה ואפי' במ"מ אלא ודאי דה"ה דהמ"ל הכי וא"כ רש"י חדא מנייהו נקט. ואפשר דזה בכלל ואפי' בק"ו שכתב רש"י ודוחק. אמנם צ"ע במ"ש בשבועות דף כ"ו ע"ב תרומ' וקדשים ב' כתובים ע"ש בתוס' ובפירש"י ז"ל ר"פ האיש מקדש דף מ"א ע"ב ד"ה ותיתי וכו' וצל"ע:
וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפי"ב מה' טומאת צרעת שהקש' בפשט' דשמעתא וז"ל וא"ת אמאי לא הקשו מעיקר' ואיפוך גבי תרומה וקדשים כמו שהקש' גבי מעשר ותרומ' אלא שהמתינו להק' קושי' זו לאחר שאמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת ע"ש מה שתי'. ול"נ דל"ק דמעיק' דלא ס"ד דכתיב גבי יולדת זמן דהערב שמש ל"מ למפרך איפוך דניהוי השתא קרא דוכפר עלי' וכו' בתרומ' כתיב. והא ליתא דהא ודאי קדש כתיב בקרא דכתיב בכל קדש לא תגע ולהאי תנא דבי ר' ישמעאל ודאי קדש ממש קאמר כמ"ש התוס' שם ד"ה והכתיב וכו' ע"ש. אמנם השתא דחדית אביי דביולדת גופה איכ' תרי קראי עד מלאת להכשיר בהערב שמש קאמר מש"ה פריך שפיר ואיפוך וקדש דכתיב בקרא אעד מלאת קאי ואידך קרא דוכפר וכו' בתרומ' קמיירי וזה ברור. אמנם מדברי הרא"ם ז"ל בפ' ובא השמש יראה דה"ה דה"מ למפ' ואיפוך מעיקרא ע"ש:
ודע דבגמרא הקשו שם ותלתא קראי בתרומ' למ"ל ותירצו צריכי דאי מעד אשר יטהר לא הוה ידענא במאי כתב רחמנא ובא השמש ואי כתב ובא השמש ה"מ דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה אימא עד דמייתי כפרה כתב רחמנא עד מלאת ואי כתב עד מלאת הו"א אפי' בלא טבילה כתב רחמנא עד אשר יטהר ע"כ וכתבו התוס' שם ד"ה דאי וכו' וז"ל כ' רחמנא ובא השמש בתר כ"א רחץ וכו' לאורויי דעד אשר יטהר דלעיל בטבילה והערב שמש וכו' עש"ב. ואע"ג דבסמוך כתבו שם דעד אשר יטהר משמע טבילה כדמפ' קראי בתריה ע"ש. היינו בתר דכתיב ובא השמש דמשמע נמי דע"י טבילה קאמר דכתיב בתר כי אם רחץ אבל אי לאו הכי לא הוה ילפי' מהאי סמיכות' דעד אשר יטהר מיירי בטבילה כדמפ' קרא בתריה כיון דבתרו' גופיה גלי קרא הערב שמש מובא השמש דאמרינן ודאי דעד אשר יטהר בהערב שמש קאמר אמנם אחר שכתבו דובא השמש אינו שולל טבילה אז שפיר אמרינן דעד אשר יטהר ג"כ מצד עצמו בטבילה משמע וזהו שהק' התוס' שם וז"ל ואי כ' עד אשר יטהר ועד מלאת וכו' דהשתא דאי לא כ' ובא השמש ודאי דמסתמא שפיר בטביל' מדמפ' קראי בתריה ודלא כמ"ש הרב עש"ל שם וז"ל ולפ"ז אני תמה בסוף הגמ' כשצידדו ואי כתב רחמנא עד מלאת וכו' דע"כ צד זה הוא דליכתוב רחמנ' עד מלאת ותו לא דאי אמרת דקושית הגמרא אינ' אלא דלא לכתוב עד אשר יטהר לא תירצו לזה כלל דהא אי לא כ' רחמנ' ובא השמש שוב לא הוה ס"ד דקרא דעד מלאת מיירי אפי' בלא טבילה וכיון שכן קושית הגמ' דלא לכתוב כי אם עד מלאת לימא דאצטריך קרא דעד אשר יטהר לאזהרה דט"י דלאו בר כפרה ובתי' זה הי' מעלה ארוכה גם לקושית התוס' דליכתוב עד מלאת ובא השמש עש"ב מה שהאריך בזה. ולא ידענא לפי דבריו למה זה כתבו התוס' כתב רחמנא ובא השמש בתר כ"א רחץ וכו' וגם מ"ש דכונת הגמ' דקאמר אי כתב עד מלאת דר"ל ותו לא הוא ק' דא"כ תירצת עד אשר יטהר ובא השמש מה תירצת וכמו שהק' התוס' ע"ש. אלא ודאי דלא עסיק הש"ס השתא אלא בעד אשר יטהר לעד מלאת ור"ל דעד מלאת גילה עליו קרא דעד אשר יטהר. ואי תק' הא נ"ל מובא השמש זהו מה שהקשו התוס'. ומה שלא תי' הש"ס בפשיטות דעד אשר יטהר לאזהרה דט"י וכו' משום דנראה השתא דלעולם עד מלאת משמע ע"י טבילה דהשתא עד אשר יטהר יתיר' לגמרי ולא אתא לגלויי לשום קרא אלא משום דבעי למכתב בקדשים לא יאכל לאזהרה לט"י כתב נמי עד אשר יטהר בכדי וזה דוחק מש"ה קאמר דמעד מלאת לא משמע טבילה וא"ש עד אשר יטהר לגלויי עלי' דטבילה קאמר כדמפ' קראי בתריה ומיהו אע"ג דהא נמי שמעי' מקרא אחרינא דהיינו ובא השמש אין זה כ"כ דוחק לומר הכא משום דכתב אזהרה לט"י דהיא עיקר. ובזה אין מקום למה שהביא הרב שם בס"ד לראיה דאע"ג דיולדת לא גמר מזב זב מיהא גמר מיולדת והיינו ממה שלא אמרו בגמרא דאי כתב עד מלאת הו"א ה"מ יולדת אבל זב דקלישה טומאתו לא יליף אזהרה עש"ב. וזה נ"ל מה ששינו סדר צריכות הגמ' וכבר נתקשה בזה הרב ז"ל ע"ש. וכונת' לומר דמ"ש בגמ' ואי כתב עד מלאת ר"ל דלא ליכתוב עד אשר יטהר ולאו למימרא דלא ליכתוב אלא עד מלאת והוא דלפי סד הש"ס הי' נראה לכאו' דק"ל ליכתוב אלא עד מלאת דהא בתר דמצריך לעד מלאת לגבי ובא השמש דהו"א ה"מ דלאו בר כפר' וכו' כתב רחמנא עד מלאת הא ודאי דכי קאמר בתר הכי ואי כתב עד מלאת הוא נמשך מהצריכותא דלעיל מני' דהשתא הקושיא מבוארת דליכתוב עד מלאת דמשמע אפי' בבר כפרה ובהערב שמש וממילא לא אצטריך למכתב תו לא עד אשר יטהר ולא ובא השמש ולזה הקדימו התוס' המאוחר לומר דלעולם אין הכונה אלא דלא לכתוב עד אשר יטהר דאמאי דסליק להצריך ובא השמש לגבי עד אשר יטהר דאצטריך ובא השמש לגלויי אעד אשר יטהר דבעי נמי הערב שמש הדר להצריך האי עד אשר יטהר להורות לנו תועלתו אחר כי לא ידענא במאי מיירי אהא קאמר דדוקא לגבי ובא השמש הוא דלא ידענא במאי מיירי אמנם אצטריך מ"מ לגלויי אעד מלאת לטבילה דהשתא אינו מדוקדק לפ' דלא לכתוב אלא עד מלאת ותו לא קאמר דא"כ הו"ל לאקדמיה להאי צריכותא מעיקרא. והכריחם התוס' לזה שאם הוא שנכנס לקושית דלא ליכתוב ג"כ ובא השמש לא תי' כלום וכדכתיבנ' ומיהו אכתי ק"ק דמי הכריחם לומר כתב ובא השמש בתר כ"א רחץ בפשיטות טפי הול"ל מיתורא דעד אשר יטהר ש"מ דטבילה קאמר וכתב רחמנא ובא השמש דבעי נמי הערב שמש דהשתא לק"מ מה שהק' בסמוך דלמ"ל עד אשר יטהר ואי ק' למ"ל ובא השמש הוא דקשה וכמו שהקשו בסמוך. וי"ל דא"כ מאי קאמר תו בגמ' ואי כתב רחמנא עד מלאת הו"א אפי' טבילה כתב רחמנא עד אשר יטהר והלא בלא"ה אפי' לכולהו לא משמע לן טבילה אלא מיתורא דעד אשר יטהר אלא ודאי דלאו מיתורא הוא אלא מהסמיכות וכמ"ש התוס' והשתא אפי' גבי ובא השמש נמי שמעי' ע"י טבילה מהסמיכו' ומש"ה קאמר שפיר דאי מעד מלאת לא הוה שמעי' טבילה אלא מעד אשר יטהר ואע"ג דמובא השמש נמי שמעי' מ"מ אצטריך לאזהרה לט"י דלאו בר כפרה כמ"ש התוס' ז"ל:
וראיתי למהרש"א ז"ל שכתב דהוצרכו לזה לפי מאי דס"ל לתוס' מעיקרא ד"ה והכתיב וכו' ע"ש. אבל לשיטת הר' אפרים שכתבו שם הא ודאי דאצטריך עד אשר יטהר לאזהרת תרומה עש"ב. ודבריו תמוהים דא"כ מהו זה שהוצרכו התוס' לומר דאתי לאזהרה דט"י דלאו בר כפרה בפשיטות הול"ל דאתי לזב דלא אתי מיולדת דקלישא טומאתיה וכדאמרן בגמ' גבי קדשים וכמ"ש התוס' גבי יולדת. אלא ודאי דהתוס' הכא קיימי לשיטת הר' אפרים כי דבריו מוכרחים מהקושי' אשר הקשו שם ע"ש. ומ"ש לט"י דלאו בר כפרה קושטא הוא ור"ל לאפי' דלאו בר כפרה וכמ"ש מהרש"א ז"ל בס"ד ע"ש:
ושו"ר להרב מש"ל ז"ל שנתעורר בזה ומה שתי' בתי' א' אינו ברור כמו שיראה המעיין לדעת מהרש"א ז"ל גם את הב' כבר כתבנו דאין מזה הכרח מהגמ'. ומה שתי' הרב למה שהק' דכי קאמר בגמ' דלא לכתוב כי אם עד מלאות עד עש"ב הם דברים דחוקים מאד דכיון דובא השמש לא אתא אלא לגלויי אעד מלאת דלא ניהוי דוקא הערב שמש ועד אשר יטהר בטביל' לחודה דלאו בר כפרה כמו שתי' התוס' בתי' ב' דע"כ ודאי דעד מלאת להאי תירוצא בהערב שמש בלא טבילה קאמר כדאמרן בגמ' אי לאו עד אשר יטהר וא"כ השתא נמי דהוה מוקמי' לי' בטבילה לחודה בלא בר כפרה קם לי' עד מלאת בלא טביל' ודאי דדוחק לומר ולחלק דדוקא אי לא הוה כתיב עד אשר יטהר אבל השתא דכתיב אע"ג דקאי אלאו בר כפרה ממילא בר כפרה תרתי מיהא בעי כיון שהוזכרה טבילה שם בטמא וגם לתי' ב' דאתי לטהר יומא דבר כפרה למה לא ילפי' דלאו בר כפרה מבר כפרה כיון דלא אתא לגופיה אלא ודאי הכונ' הוא כדכתיבנא מעיקרא:
וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל כ"י שכתב בסוגיא זאת וז"ל כ' רחמנא עד מלאת וא"ת לכתוב רחמנא עד מלאת דאפי' בבר כפרה הערב שמש ותו לא בעי אידך. י"ל דדילמא הו"א דביולדת הקל רחמנא מפני שהותרה מכללא וכ"ת לכתוב רחמנא עד מלאת ועד אשר יטהר לחוד י"ל דאכתי לא ידענא האי עד אשר יטהר במאי כדפי' לעיל ודילמא ביולדת בלחוד הקיל רחמנא כדכתיבנא וא"ת ליכתוב עד מלאת ובא השמש ותו לא בעי עד אשר יטהר וי"ל דההוא לגופיה אצטריך לחייב לאו על אוכל בתרומה בטומא' עכ"ד. והנה המתבאר מדבריו דלא גריס בגמ' הא דואי כתב רחמנא עד מלאת וכו' וכ"נ מדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל עיין שם. האמנם במ"ש דאי מעד אשר יטהר ועד מלאת הו"א דביולדת הקיל רחמנא וכו' היינו ע"כ דבזב דבר כפרה עד שיביא כפרתו ועד אשר יטהר בהערב שמש דלאו בר כפרה שהרי בזב בעל ב' ראיות מיירי קרא להאי תנא וא"כ ק' טובא דאפי' השתא דכתיב ובא השמש ועד מלאת אמרינן נמי דוקא ביולדת הקיל רחמנא אבל בזב דלאו בר כפרה הערב שמש ודבר כפרה עד דמייתי כפרה. ואין לומר דמדכתיבי תרתי עד אשר יטהר ועד מלאת דהא תרוייהו בלאו בר כפרה והרי בגמ' כשהקשו אימא ה"מ דלאו בר כפרה וכו' אפי' השתא דכתיבי הכי עד דמסיק אביי תרי קראי כתיבי ביולדת. ותו א"כ מה מקשה תו הריטב"א וז"ל דלמ"ל עד אשר יטהר הא אצטריך. וסבור הייתי לומר שהכונה לו ז"ל דהשתא דכתיב ובא השמש בהדי עד מלאת ע"כ ובא השמש אפי' היכא דבר כפרה דאי דוקא להיכא דלאו בר כפרה פשיטא אטו הו"א דעד דמייתי כפרה דניהוי עדיף כולי האי מיולדת. וכן מצאתי סברא זו בחי' הרמב"ן ז"ל ע"ש. אלא ודאי לאף דלאו בר כפרה אתא אבל א"כ אפי' מעד אשר יטהר ועד מלאת שמעי' הכי דאי עד אשר יטהר בהערב שמש להיכא דלאו בר כפרה פשיטא וכו' כדכתיבנא. ואם נאמר דעד אשר יטהר עדיין אני אומר בטביל' לחוד קאמר להיכא דלאו בר כפרה והיכא דבר כפרה עד דמייתי א"כ ה"נ גבי ובא השמש אמרי' שפיר דאתי לאפוקי טבילה לחודה ולעולם היכא דבר כפרה בעי כפרה ומעתה בפשיטות הו"ל להרב ז"ל לומר דאי מעד אשר יטהר ומעד מלאת הו"א עד אשר יטהר טבילה גרידא קאמר ולא ידענא במאי כדאמרי' בגמ' כתב ובא השמש דאפי' דלאו בר כפרה בעי הערב שמש והשתא כי מקשי' דלמ"ל ובא השמש ת"ל מעד שפיר אמרינן דהו"א ה"מ יולדת דהקיל רחמנא אבל זב עד דמייתי כפרה כתב רחמנא ובא השמש דאפי' היכא דבר כפרה סגי לי' דהא האי לא פשיטא וכו' וכאמור ועיין בחי' הרמב"ן והרשב"א ז"ל בע"א בזה ודברי הריטב"א ז"ל אינם מובנים לי וצ"ע:
ודע דבפ' אלו הן הלוקין פלוגתא דר"י ור"ל בטמא שנגע בקדש דלר"ל לוקה מבכל קדש לא תגע ולר"י אינו לוקה דההוא בתרומ' כתיב כלומר דנגיעה דתרו' לוקה ואכיל' דתרומ' נ"ל לר"י מאיש איש וכו' ע"ש הסוגיא. ואין לתמוה לר"ל מנ"ל דבר כפרה סגי בהערב שמש כיון דקרא דבכל קדש לא תגע דכתיב בי' עד מלאת בקדש מיירי דליתא דלכ"ע עד מלאת באפי נפשי' לתרומה קאי ובכל קדש לא תגע אוכפר עליה הכהן וטהרה קאי וע"ע במהרש"א ז"ל בזה בפ' הערל שם ובהרב מש"ל בדין זה באורך ואין להאריך בזה.
וראיתי להרב שע"ה ז"ל בפי"ב מהל' תרומות שהביא דברי התוס' דפרק כל הפסולין שכתבו וז"ל ד"ה ההוא בתרומ' וכו' הקש' הר"ח מ"מ לילקי בקדש כדאשכחן בפ"ק דכריתות וכו' אע"ג דבתרומ' כתיב כיון דכתיב לשון קדש ותי' דהתם איכא מעילה שהוא נהנה וכו' ע"ש. וכתב ע"ז וז"ל וק"ל טובא וכו' מה יענו בסוגיא דפ' הלוקי' דקאי התם לענין טמא שאכל קדש וכו' ופרכי' ור"י מ"ט לא אמר כר"ל אמר לך ההוא אזהרה לתרומ' והשתא תק' להו מאי משני הא מהיכא דנ"ל תרומה נ"ל מני' קדש וכו' והתם כיון דלענין אכיל' קאי לא שייך תי'. ואף למאי דמסיק דאכילה דתרומה נ"ל מקרא דאיש איש מ"מ התם נמי כתיב לשון קדש כדכתיב בקדשים לא יאכל עש"ב. והנה מה שהקש' מבכל קדש לא תגע אינו ממה שיקשה. אמנם מדכתיב בקדשים לא יאכל. נ"ל דלק"מ דהאי עד אשר יטהר מוקמי' לי' בפרק הערל דהיינו הערב שמש דאלו בקדשים עד דמייתי כפרה ואם כן מאי דכתיב בקדשים וכו' בתרומ' בלחוד קאמר משא"כ קרא דבכל קדש לא תגע דמוקי לי' ר"י לתרומה שפיר אמרי' דנ"ל נמי מניה קדש מדאפקיה ואע"ג דבסיפיה כתיב עד מלאת ההוא מלתא אחריתי הוא ואפי' לר"י דמיירי באכילת תרומה ולא בנגיעה וקרא יתירא הוא כמ"ש הרב מש"ל ע"ש שהרי ע"כ לא קאי אדסמיך לי' דהיינו אל המקדש לא תבא ואף שכתב רש"י בפרק כל הפסולין והתוס' בפ' הלוקין דלא מוקי ר"י בכל קדש בתרומ' אלא משום דכתיב עד מלאת מ"מ היינו לומר דסיפיה דקרא גלי דבתרומ' מיהא איירי בענין תרומה אבל ודאי יכול להיות דמיירי נמי בקדש מדאפקיה משא"כ קרא דבקדשים לא יאכל דכתיב בי' עד אשר יטהר דהיינו הערב שמש הא גלי לן דלא דרשי' מדאפקי' דמיירי נמי בקדש לאכילה דאין לפ' עד אשר יטהר לצדדין דהא כדאי' והא כדאיתא. ועוד דלר"י אפשר דקאי עד מלאת אתרוייהו ולנגיעה משא"כ באכיל' דקדש עד דמייתי כפרה אמנם קרא דבקדשים לא יאכל א"א לפרשו אתרוייהו וכדכתיבנא. עוד יש לחלק בין לשון קדש לקדשים ודו"ק:
ומה שהק' הרב הנז' אמ"ש הרב מש"ל ז"ל דאי מקרא דובא השמש וטהר אין כאן אלא לאו הבא מכלל עשה. וז"ל ולדעתי ק' דא"כ גבי מחוסר כפורים דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה ה"נ לימא דאין כאן אלא לאו הבא מכלל עשה וכו' עש"ב. ואיני יודע מה הוק' לו אי אהך תנא דפליג אדר"י הא ע"כ ליכא אזהרה לתרומ' כלל אלא מבכל קדש והיינו מריבויא דבכל מיהו עיקר קרא לקדש אתא מדאתקש וכדאי' התם בסוגיא וכמ"ש התוס' שם ע"ש וכמ"ש הרב מש"ל ז"ל שם ע"ש. והשת' שפיר קאי וכפר עלי' הכהן דמיירי לקדש לאזהרה מבכל קדש אבל קרא דובא השמש אי לא דנ"ל לאזהרה לתרומ' מבכל קדש ל"ה שמעי' אזהרה לתרומ' מני' ממאי דכתיב לעיל מיני' בקדשי' לא יאכל דההוא בקדשים מוקי לה ולא בתרומה. ואי לתנא דבי ר"י הא ודאי אי לאו עד אשר יטהר לא הוה שמעי' אזהר' לט"י מובא השמש וזה פשוט: