אור ברסלב
למודי ד לימוד קלז

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קלז

לימוד קלו

כתב הר"ן ז"ל בפ' כל הבשר דקט"ו ע"ב וז"ל אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עביר' וכו' ותמהני אמאי אצטריך לק"ו ליגמר במ"מ מכלאי הכרם דס"ס ליכא לאוכוחי אלא מנייהו ואפשר דבמ"מ פרכינן כל דהו כי היכי דפרכינן במה הצד דמה הצד גופיה מ"מ הוא אבל עדיין יש לשאול בכל מה הצד ק"ו למ"ל ניעביד מ"מ ואי פרכינן מה לפ' נימא פ' יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן. ונ"ל דה"ט דהא מסקינן בכל מה הצד כל דהו פרכינן ואם המלמדין היו יתרים על הלמד בחומרא אעפ"י שלא הית' חומרא שוה אפ"ה כיון ששניהם יתרים ממנו בצד חמור לא גרע מפרכא כל דהו והיינו דפרכינן בר"פ אלו נערות מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור אבל עכשיו שאנו דנין ק"ו ליכא למימר הכי שאף בלמד יש חומרא שאינה במלמדין עכ"ל. מ"ש דבמ"מ נמי פרכינן כל דהו וכן מצאתי לו בחי' כ"י לפר"א דמילה דף קל"א ע"ב וז"ל ומיהו במ"מ ליכא למיגמר דכל דהו פרכינן בי' ע"ש וע"ש ג"כ בחי' הרשב"א ז"ל ע"ש לפ"ז י"ל דמש"ה ניתנה מדת ק"ו ולא סגי לן דתיתי במ"מ עיין ביבין שמועה דף מ"א משום פירכא כל דהו אבל התוס' שם ובפ' כ"ש לא ס"ל הכי ע"ש וכ"כ להדיא בפ"ק דזבחים דף י' ע"ב ד"ה כחטאת וכו' ע"ש ולדעת הר"ן ז"ל נרא' דלק"מ קושית התו' שם דכיון דפירכא כל דהוא הואי נהי דפירכא היא מ"מ פירכא גמורה טובה הימנה ומש"ה ר"י פריך לי' שכן דמה למעלה ופשוט. אמנם אי ק' ממ"ש ברפ"ב דזבחים שם יושב לא פריך ואת"ל פריך וכו' ע"ש והשתא לדעת התוס' היכי פרכינן לה מעיקרא כיון דהוי פרכא כל דהו ולהר"ן ג"כ הא ק' דבק"ו מודה ודאי ומיהו להר"ן י"ל דפירכא דשם לאו פירכא כל דהו היא אבל לתוס' ק' ויראה דלא כ"כ התו' אלא משום דחטאת גופה לאו כרת ממש היא אלא משום דמכפרת על חייבי כריתן' ובשמיעת קול דהוי שם חטאת שכן כרת שבאה על חטא כרת הוי פירכא כל דהו אבל הך דשם יושב דהוי פירכא דפסול לעדות חשובה ומעולה היא ושפיר פרכינן שם יושב ולא חשיב פרכא כל דהו ממש ומיהו הא ליכא לאקשוי' ממ"ש שם בגמ' ולימא ליה לא אם אמרת בחטאת שכן נכנס דמה וכו' בחטאת חילונה וכו' ע"ש וק' לימא אכתי מה לשם חטאת שכן נכנס וכו' דעכ"ל משום דפירכא כל דהו היא. דלית' דשאני התם כיון דחטאת חיצונה יש לה דין אחר נהפוך הוא מחטאת פנימיות דאדרב' אם נכנס דמיה פסול' הרי היא מחולקת ונפרדת מפנימיות ואין לך סרך פרכת שם חטאת בכה"ג דבשלמ' בפרכת שאין החומר' סותרת כגון כרת שזה בא על כרת החמור וזה בא על לאו שפיר שייך בעלמא שם חטאת וזהו שלא הקשו התוס' אלא בכרת. ועי"ל דהתם ל"ק דכיון דהש"ס פריך לי' מעין הפירכא עצמה דהיינו שאם נכנס דמה פסול' הא עדיפא משם חטאת אבל הא דשם חטאת דכרת עדיפא דמעין פירכא שמכפרת על חייבי כריתו' טפי מפרכא דד' מתנות וברור:

ומה ששאל עור בכל מה הצד ק"ו למ"ל אין כונתו לעיקר מדת ק"ו שהרי כבר תרצה במה שכתב וכדכתיבנא. אלא דר"ל דהיכא דבעי למילף במה הצד למ"ל תחילת הדין בק"ו וכלל לנו בזה כלל גדול והיינו משום פרכא צד חמור וע"ש בתוס'. ואין לכוין לשון אלים שכתבו משום צד חמור כמ"ש הר"ן ז"ל. ודע שבדברי הר' הללו תשובה מוצאת למה שנתלבטו התוס' ז"ל בפרכת צד חמור בכמה דוכתי בפ' אלו נערות דף ל"ב ע"א ובכיצד צולין דף ע"ז ובפ"ק דמכות ע"ש. ולפי דברי הר"ן ז"ל הללו הנה נכון והכל על מקומו יבוא בשלום. וכן מצאתי בס' מהררי נמרים בכללי הר"ם בן מוסא ז"ל שכתב קרוב לזה. וז"ל שם ואני הכותב היה דעתי דאפי' מחומרת חלוקות נקשה צד חמור כמו שפירש"י ז"ל ובתנאי שלא יבנה מתחי' הדין על ק"ו כ"א על מ"מ כיון דבלמד אין שום מעלה מיותרת על המלמדים א"כ אין לי ללמוד מהן ליתן זה בלמד דא"א ללמוד א"כ למה טרח קרא לכתוב דין זה בב' מקומות לכתוב בלמד הקל ולייתי תרוייהו מניה דחמירי טפי ואתי בק"ו דאלים וכה"ג אקשינן בנמ' לישמעי' קילתא וכ"ש חמירתא אלא מדהקפידה תורה לכתוב דין זה בהני דחמירי אע"פ שאין חומרתן שוה ש"מ דלא ילפי' מנייהו אבל בשנביא הדין בק"ו אין להק' כן לכתוב בלמד וכ"ש במלמדים דחמירי מהני תרי חומרי דאית בהו דהו"א איכא חומרא בלמד אותה שעשינו בק"ו תחילה ולא הוי ילפי מינה. וההיא דאלו נערות תחי' מ"מ וההיא דפ' כשם אע"ג דמייתי בק"ו אינו ק"ו ממש אלא כמו מ"מ וסוגיא דפ"ב די"ט בשמעתא דסמיכה מוכיח זה וכן הדעת נותן אם לא נמצא הכחש' בגמ' שאומר הק"ו בתחילה ולכשיגיע לצד השוה יקשה מצד החמור או מצד הקל ג"כ צ"ע לכל מה הצד הבנוי על מ"מ למה לא יקשה כן לפ"ד עכ"ל והביאו מוהרי"ק ז"ל בכלליו ע"ש. ומ"ש בכל מה הצד הבנוי על מ"מ למה לא יקשה כן הוא בפ"ק דזבחים דף י' ע"ב דפריך וליהדר דינא וליתי במה הצד ע"ש. ומאי קושיא הא ודאי היינו דא"ל ר"י חוזרני חלילה שכל א' גורמת לו חומרתו וסיינו ממש פירכא דצד חמור וטפי הול"ל הכי דלמאי דמשני שכן צד כרת הוי גרע מפרכא כל דהו כדקאמר התם דף י"ג ע"א לבן עזאי צד כרת לא פריך ע"ש. אע"ג דפרכא כל דהו ודאי פרכינן אמה הצד לכ"ע. אמנם הא דצד חמור להאי פירושא ודאי דעדיף מכל דהו. ומיהו יש לתמוה לכאור' אדברי הרבנים הללו שהרי ההיא דפ' אלו נערות דמייתי מניה. נראה לכאור' דתחילתו בק"ו הוה שהרי למאי דקאמר התם ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו א"כ כי אמרי' דממונא לחומרא ילפי' בק"ו שפיר הכי ומה חובל בחבירו שהותר מכללו, ממונא משלם שאר חייבי ממון לכ"ש ופרכי' מה לחובל שחייב בה' דברים ואמרי' עדים זוממים יוכיחו מה לעדים זוממים שכן אין צריכין התראה וחזר הדין וכו' וכן פירש"י שם דמק"ו אתי ע"ש. וה"נ אי ממונא לקולא הכי ילפי' ומה חובל שחייב בה' דברים וכו' וה"נ אי הוי תחי' הדין מעדים זוממין הוה אתי נמי בק"ו. ועוד ק"ל לדבריהם דבפ' כיצד צולין פריך צד חמור לגבי קרבנות צבור אע"ג דקרבנות צבור נמי באין לכפר משא"כ בפסח ותמיד כדקאמר התם ע"ש. ולקושיא א' מצינו למימר דלא כתבו כן אלא אי הוה קאמר תלמודא הכי בהדיא שתחלתו בק"ו אבל בסתמא לא חשיב ק"ו גמור אלא לענין פרכא בעלמא ואח"כ מצאתי להרב יבין שמועה שכ"כ לדעת הר"ם בן מוסא ז"ל אבל דעת הרמב"ן ז"ל שהביא הרב ז"ל הוא דאף שתחי' הדין לא יהי' בנוי על ק"ו מ"מ כיון שאנו יודעים שיש צד חמור בלמד לא פרכינן ע"ש וכמו שהביא ראי' מפ"ד מיתות עש"ב. איך שיהי' אכתי ק' לדעת הרמב"ן ורש"י ז"ל מההיא דאלו נערות כדכתיבנא:

וראיתי להריטב"א ז"ל הובא שם בש"מ למהר"ב אשכנזי ז"ל שכתב וז"ל והנכון דאורחא דתלמודא הוא למפ' בהכי כי הא והא איסור חלב שהותר מכללו וכו' ולא עוד אלא דכל כה"ג פרכינן כל דהו וכדאמרי' בפ"ד מיתות גבי סקיל' חמור' וכו' עכ"ל. עוד כתב שם וז"ל דלא גמרי' מעדים זוממים מק"ו אלא במ"מ ואפי' בהא אמרי' ואי ממונא לקולא הוא לא עבדי' וכו' דאי דיינת לה בק"ו תו ליכא למפ' שכן לא עשה מעשה דהיינו פירכא מסברא וכו' ומכניסין אות' בתוך הק"ו וכו' הא צריכין התראה לא חשיבא חומרא כולי האי לבנות ממנה ק"ו וכו' עכ"ל. אמנם ק' אכתי אי ממונא לקולא הוא דילפי' בק"ו ומה חובל שחייב בה' דברים דלכ"ע הא חשיבא חומרא מעליא וכמ"ש שם רש"י בהדיא. ונ"ל דלא כתבו השלמים האלה דבק"ו לא ילפי' צד חמור אלא היכא דחומרת הלמד אינה בשום א' מהמלמדים דמ"ה לא קשה לכתוב בקילתא ולא בחמירתא וכמו שנראה מלשונם למדקדק אבל היכא דחומרת הלמד ישנה ג"כ בא' מהמלמדים אז פרכי' שפיר צד חמור שאינו בלמד כלל לאפוקי חומרת הלמד שישנה ג"כ בסוג המלמדים זה נ"ל ברור:

שוב זכיתי ומצאתי כדברי בש"מ בשם הרא"ה ז"ל. וז"ל מדברי רש"י ז"ל בפ"ד מיתות נראה דס"ל דכי פרכינן צד חמור ה"מ בשאין חומרא בלמד שאינה במלמדין אבל כל מקום שיש חומרא בלמד שאינה במלמדין לא פרכינן צד חמור והכא ליכא חומר בלמד שאינה במלמדין אע"פ שיש בו חומרא שאינ' באחת מהן שהרי עשו מעשה ולא הותרו מכללן משא"כ במלמדין שהרי חובל הותרו מכללן ועדים זוממים לא עשו מעשה מ"מ אין בו חומרא שאין בין שניהם שהרי חובל עשה מעשה ועדים זוממים לא הותרו מכללן ויש חומרא באלו שאינה בלמד וכו' וכן לענין צד הקל וכו'. מיהו קשיא עליה ההוא דאמרינן בפסחים דפרכי' צד חמור בפסח ותמיד וכו' והא ודאי איכא שאר חומרי בשאר קרבנות שאינם באלו שהרי שאר קרבנות מכפרים משא"כ בפסח שאינו מכפר ואיכא עומר וב' הלחם שכן מתירין בחד משא"כ באלו. ואפשר לומר פסח כיון דאיכא הרצאת דמים ודאי מכפר הוא א"נ האי לא איכפת לן דאיתא באידך דודאי תמיד מכפר הוא. עומר וב' הלחם האמרי' נמי עלה התם פרכא אחריתי דבלא"ה נמי לא אתו מנייהו וכו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם ע"ש. וראיתי להגאון מהר"ם שיף ז"ל בחי' לפ' אלו נערות שכ' דרך אחרת בזה וכלל דבריו דהיכא דליכא צד השוה במה הצד אז ודאי כל א' מהם חומרתו היא הגורמת לו דאי לא מי הוא הגורם וזהו צד חמור דפריך הש"ס כי ההיא דהתם דליכא השואה דמאי דקאמר דאיכא ממון ומלקות אינו גורם לממונא משלם וכו' וה"נ ההיא דפ' כשם לפי גירסת הספרים וכן נמי ההיא דפ"ק דמכות שהביאו התוס' שם אין שם השואה עש"ב שכתב ע"ז ואקוה לה' שכוונתי האמת ע"ש. ובאמת הם דבריה נכונים ומוכרחים מצד עצמן. איברא לענ"ד לא יתיישב בזה השיטה שא"כ מאי קאמר בפ"ק דמכות ור"י צד חמור לא פריך דלמה לא פריך אטו מי זוטר ה"ט דליכא השוא' דודאי ליכא מ"ד דיליף ממה הצד דמהיכא ילפי' שודאי כיון שאין כאן צד השוה הגורם הדין ע"כ כל חומרת א' מהם גורמת הדין. והלא בפ"י יוחסין דף ע"א ע"א קאמר לר"י הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל ע"ש. והא למ"ל ה"ט כיון דצד חמור לא פריך דכיון דטעמא דר' יוסי דפליג התם אדר"י הוא משום דאינן השואה גמור' כ"כ כמ"ש התוס' שם ממילא דבהכי פליגי דלר"י חשיב ליה מיהא השואה. ועוד דבפ' כיצד צולין דף ע"ז ע"א פריך צד חמור והתם ודאי איכא צד השוה שכן זמנן קבוע וההיא דפ"ק דמכות נראה נמי דאיכא צד השוא' שכן אינן ברוב קהל א"נ שהן עבירה. וא"ש נמי ההיא דאלו נערות דאיכא השואה נמי בכה"ג ותלמודא לא חש לה ואי ממונא לקולא שכן אין בהן נפשות וכו' ובפ"ק דמנחות דף ו' ע"א קאמר הצד השוה שמותרין להדיוט ואסורין לגבוה ע"ש ולא פריך צד חמור כנ"ל. האמנם הדבר הקשה הוא למ"ש הר"ם ן' מוסא ז"ל דסוגיא דפ"ב די"ט בשמעתא דסמיכ' סומכ' דבריו ע"ש. דאדרבא הרואה יראה דנהפוך הוא והרב יבין שמוע' ז"ל עמד ע"ז וע"ש מה שהביא משם מהר"ם די בוטון ז"ל ומה שהק' עליו הוא ז"ל. יש ליישב דראיתו היא משום דבפ' כשם תחילתו בק"ו ומהראוי לפי דבריו דליכא למפ' התם צד חמור וא"כ דוחק הוא דהוי מ"מ ולא ק"ו דלא הו"ל למנקטי' בדין ק"ו במקום דאיכא למיטעי ואע"ג דזמנין אמר ק"ו דלא הו"ל למנקטי' בדין ק"ו במקום דאיכא למיטעי ואע"ג דזמנין אמר ק"ו ולאו דוקא התם מבואר הוא מעצמו דלא שייך התם ק"ו אבל בהך לא הו"ל למנקט בני האי טעותא ולזה סמך את ידיו אשמעתא דסמיכה דהתם אע"ג דנקטי' במ"מ סמיך אק"ו משום דדבר הלמד בהקיש וכו' ואע"ג דאיכא למיטעי בכה"ג ואע"ג דהתם סמיך אק"ו מ"מ לא הו"ל למשתק מק"ו כיון דאיכא למיטעי בענין צד חמור. ולי נרא' כונת הר"ם ז"ל דלעולם התם מ"מ הוא דהוי אלא דקשיא ליה דלתנא דתני קמי' דרב יצחק דא"ל דאמר לך מני ב"ש היא מאי דעתי' דלא מוקי לה נמי כב"ה וכי לא ידע מדת מה הצד אלא ודאי דס"ל דאיכא למפרך אמה הצד צד חומר ותלמודא בעי למימר דאימא צד חמור לא פריך כדקאמר בפ"ק דמכות לר"י ע"ש. ובפ' כשם לריב"ז ע"ש. הרי דבמ"מ איכא מאן דפריך צד חמור והשתא דאתינן להכי מצינן למימר דראייתו היא מב"ש דאמאי לא גמרי' מבינייא כי פרכינן שכן מצויין ומ"ט לא גמרי. אלא מוכרח הדבר הוא דבהכי פליגי דב"ש פרכי צד חמור וב"ה לא פרכי וזהו שלא חש הגמ' להזכיר זה שברור הוא מאד שכשהי' תחילת הדין במ"מ לאו סברא למפ' צד חמור כפי הכלל שכלל הרב ז"ל ועיין בספר הליכות אלי כללי הצד"י ובג"ה שם ע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה