למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קכה
כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט ממעה"ק דין י"ג הלחם המורם מן התוד' ס' תרומ' הוא וכו' וכתב שם מרן הכ"מ ז"ל פ' התודה דף ע"ז ע"ב ומן הדין לא הי"ל לרבינו לכתוב פטורו ממיתה וכו' וקמי קב"ה גליא ע"ש. ולי נראה דנ"מ למלקות דכל חייבי מיתות לוקין עיין בפי' המשנה לרבי' ר"פ הלוקין וכ"כ רבינו בפ"א מה' מ"א דין י"ב גבי חלב וכו' דאין לוקין עליו מס' ע"ש. והתם כרת הוא ואע"ג דאיכ' מידי דפטורי ממיתה וחייבין מלקות כדאיתא בס"פ הנשרפין גבי מעילה ע"ש. התם הוא משום דאיכא ג"ש אלא דלענין מיתה הא מיעט רחמנא בו אבל הכא נהי דקרייה רחמנא תרומה למלתא אחריתי הוא כדאית' התם בתחלת הסוגיא ע"ש. ושו"ר להרב מש"ל ז"ל שכ"כ ע"ש. ועוד נ"ל דנ"מ למודר הנאה מדבר שיש בו מית' ביד"ש אם מותר ליהנות ממותר לחמי תודה או לא ועיין בהרב ט"ז ז"ל בי"ד ריש הלכות חלב ע"ש ועי"ל דנ"מ שלא לקוברו בין רשעים כמ"ש התוס' פ"ק דר"ה דף י"ב ע"א ד"ה תנא וכו' ע"ש:
ודע דמסוגיא הלזו דפ' התוד' אני תמה על מ"ש התו' ס"פ הנשרפין ד"ה בו ולא בב"מ וכו' וז"ל כל הני דלעיל דלא ממעטינן דפסולי טומאה הם כתרומה וטבל אע"ג דלא ממעטינן דפסולי טומאה הם כתרומה וטבל אע"ג דלאו פיסולי טומאה הוא דמי לתרומה טפי מהני ע"ש. וכ"כ הר"ן ז"ל בחי' שם ע"ש. והדבר תמוה שא"כ מאי בעי התם פ' התודה והא כיון דתרומה קרייה רחמנא הא דמיא ודמי לתרומה טפי מהנך וק"ו הדברים ולא מימעיט מבן כיון דאתקש לתרומת מעשר וצ"ע: