אור ברסלב
למודי ד לימוד קכא

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קכא

לימוד קכ

כתבו התוס' ז"ל בפ"ק דסוכה דף י"ט ע"ב ד"ה אמר רבא וכו' דלא אתא רבא לשנויי וכו' אבל מלתיה דת"ק לעולם כדשנינן וכו' אם יכול לומר וכו' עכ"ל. ודאצטריך רבא למהדר לפרושי ה"ק וכו' משום דבעי לאשמעינן דלא אמרינן דדיוקא דרישא מסברא אמרינן לה והיינו כדקאמר מעיקרא הא סתמא לסיכוך אלא דה"ק הא סתמא נעשה כדין סיפא דקתני לסכוך בהדיא וכן סיפא דעשאה לסכוך הא סתמא בקטנה נעשה כדין רישא בהדיא ואצטריך להכי כי היכי דליהוי דומיא דמלתא דר"א דאמרינן דלסכוך דקאמר היינו דיוקא דמלתא דרישא ה"נ לת"ק דדיוקא דרישא מיסמך סמכיה אדוגמא דלישנא דסיפא כמוזכר בהדיא אע"ג דאי מוקי סיפא בגדולה ל"ק השתא דיוקא אדיוקא והוי השתא סיפא מיצרך צריך לגופיה וכן ראיתי קרוב לזה במהרש"א ז"ל:

וראיתי להרב אלגזי ז"ל בספר יבין שמועה דל"א ע"ב שכתב על מהרש"א ז"ל וז"ל וצ"ע דאדרבה אי בעי לפ' רבא מלתיה דלסכוך דרבנן שיהא דומה עם לסכוך דר"א א"כ מי המונע שלא נפרש דלסכוך דר"א דה"ק הא סתמא נעשה כמי שפי' לסכוך ומסככין בה כמו שפי' בדברי ת"ק נעשה ולמה כתבו ולסכוך דקאמר ר"א היינו כדפי' הקושי' וכו' עכ"ל. ונראה דלא ניחא להו לאוקומי לסכוך דר"א דאצטריך לנעשה לדומי' בעלמא והיינו דהסתם אינו מוזכר במשנה אלא דלסכוך אתא לאלפויי דינא דסתמא דבעינן נמי דומי' דת"ק וכי היכי דדינא דסתמא דנעשה כמפורש הויא משנה שצריכה לגופה ה"נ לר"א לא אמרינן דלסכוך הוי משנה שאינה צריכה לגופה אלא למימרא דסתמא נעשה כמפורש לסכוך אלא דאצטריך לסתם ממש דהוי לגופה ולא ק' השתא אסתם דת"ק הא נפיק ממילא בלאו משנה דלהא ודאי ליכא למיחש דזמנין הוי הדין עצמו מוזכר בהדי' וזמנין נפיק בדיוקא וסתמא דת"ק נפיק ממילא מדיוקא אלא דאמרי דדינו הוי כסכוך דסיפא וסתמא דר"א מוזכר בהדי' דהוי דינא אחריתי דלסכוך היינו סתמא ובהא אין לחוש אבל בדינא דנעשה לדומי' בעלמא נקטי'. ועוד דבלא"ה לא מסתבר ליה לרב' לאוקמא בנעשה דדוחק הוא דהוי כעין חסור' מחסרא וכמ"ש הרב הנזכר בתחלת דבריו מיהו לת"ק לא הוי דוחק בנעשה דידהו כיון דבלא"ה ל"ק דיוקא אדיוקא ולדומי' בעלמא נקטו לה הכין. שו"ר למהרי"ל ז"ל אחר ימים או עשור שכת' קרוב למ"ש אבל אני לא אמרתי אלא דוקא היכא דבעינן דומי' דת"ק נמי ולאו דבכל דוכתא לא אמרינן נעשה אלא אי הוי הסיפא דינא אחרינא כמו ההיא דקידושין דנתן הוא ואמר הוא וכו' וכמו לת"ק דהכא כמ"ש הרב ז"ל, דהא ליתא דבהדיא אמרי' נעשה בכה"ג בפ' אין צדין דף כ"ד ע"ב דבסתמא נעשה כמי שנודע לו דבי"ט ניצודו ע"ש בפירש"י כי האי דהכא ממש. ודע דלשון נעשה דלסכוך שכתב מהרש"א ז"ל לאו דוקא אלא דאם יכול לומר קאמר וכמ"ש התו' בהדיא. ודע דלדעת התוס' ל"ג אלא במלתא דרבא כגי' רש"י וכן משמע מקביעו' לשונם. ואי גרסי ליה אפשר דה"ק דהשתא דבדר"א הדיוק מוזכר בסיפא ה"נ לת"ק אמרינן נמי נעשה וכדכתיבנא ודוק:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה