למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קכ
נסתפקתי הא דקי"ל מצוה שנאמרה לבני נח ונשני' בסיני לזה ולזה נאמרה אי בעינן דוקא נשנית להדיא א"ד אפי' דאתו מק"ו קרו ביה נשנית. ומדברי הרא"ם ז"ל בריש פ' בראשית נראה דדוקא נשנית בכתיבה ממש קאמר עש"ב. ולי נר' להוכיח מדברי התו' דפ"ק דחולין לאו דוקא נשנית ממש. וזה ממה שהק' שם דכ"ג ע"א ד"ה תמות וכו' וז"ל וא"ת למ"ל קרא לפסול מחוסר אבר ת"ל דאפי' לב"ן אסור וי"ל דלכך הוצרך לשנות כדי לאסור לזה ולזה ע"ש. וק' דאטו מי נימא דבבהמה לא נאסר לב"ן דהא לא נשנה אנא גבי עוף. וע"כ נר' דגבי בהמה הו"ל נשנית מק"ו דכיון דמום פסול ק"ו מחוסר אבר ותו דכיון דבעוף אסור לב"ן ק"ו לבהמה דהשתא ומה בעל מום שמותר בעוף לישראל אסור בבהמה לישראל מחוסר אבר שאסור בעוף לישראל א"ד שאסור בבהמה לב"ן ובהכי א"ש מה שהק' אח"ך למ"ל קרא דאין תמות וכו' ולא תירצו דאצטריך לאסור לב"ן כמ"ש לקושי' א':
וראיתי להרב אלגזי ז"ל בס' ש"ש פ' ויקרא בפ' ואם מן העוף שנתעורר בזה. ומה שתי' הרב ז"ל וז"ל דכונת התוס' דאי פוסל למ"ל מן העוף פי' אמאי נטר רחמנא לכתוב פסול מחוסר אבר בקרבן העוף וליכתביה ברישא כי פתח בקרבנות בהמה אלא ודאי מדנטר קרא למכתב מיעוט מחוסר אבר גבי עוף ש"מ לאשמעי' דיוק' דהא תמות אין בעוף עכ"ד והדברים דחוקים כמ"ש הוא ז"ל. ותו דאיך מיישב מה שתירצו לקו' א' וכדכתיבנא. אמנם אם נאמר דאפי' מאי דאתי בק"ו קרי שפיר נשנית א"ש הכל דכיון דכתיב זכר תמים ושתיק מבבקר וכו' כמ"ש רש"י בפ"ק דקידושין דף כ"ב ע"ב ד"ה ואין וכו' ע"ש. ודאי אי פוסל מום בעוף מקרא דלרצונכם תמים זכר דכתיב סתמא ואכולהו קאי קאמרי ולמ"ל מן העוף הא נפקא לן מק"ו ממום וה"נ מחוסר אבר דבהמה נפק"ל מק"ו ממום. וא"ש מה שהק' הרב שע"ה פי"א מה' שחיטה ע"ש ולפ"ז מ"ש הרב בסוף דבריו ליישב ההיא דסוף חולין לפי דברי התוס' ע"ש אינו עונה כלל. ויש לתמוה על הרא"ם ז"ל שזכרנו מה יענה בדבריהם אלו ויש לחלק בדוחק. ונ"ל דס"ל להרא"ם ז"ל דמתמים שפיר מימעט אפי' מחוסר אבר דתמים מ"מ משמע והשתא שפיר כתבו דאי פוסל והיינו מקרא דתמים דקאי אף לעוף ממילא דמימעט אפי' מחוסר אבר ולמ"ל מן העוף. אמנם הרב שם גבי מן העוף כתב פי' אחר דלא כרש"י דקידושין ע"ש. ועוד נ"ל ליישב מה שלא תירצו כן לקושי' זו דלא כ"כ אלא כלפי מה שהקשו דת"ל מק"ו דב"ן אהא תירצו דהו"א דאחר מתן תורה קרא דמכל החי לישראל קאי מש"ה שנאו למימר דקרא דב"ן במקומו עומד ולזה ולזה [נאמר] נמצא קרא דמן העוף אצטריך לישראל גופיה דלא ילפי' השתא בק"ו מב"ן. אבל השתא אם נאמר דפוסל מום בעוף ע"כ ודאי דילפי' מהבהמה דמ"ל בהמה מ"ל עוף והיינו נמי דאצט' קרא דאין תמות וכו' וא"כ שפיר ק"ל לתוס' דאי פוסל מום בעוף למ"ל מן העוף למעט מחוסר אבר דאין לומר דאצטריך לאסור לב"ן דא"כ נמצא דמן העוף דכתיב בישראל כל עצמו לא בא אלא לב"ן דאלו לישראל שפיר נ"ל ממום דפסול בבהמה כ"ש מחוסר אבר והא ודאי אין סברא כלל למימר דקרא דכתיב לישראל שבא לצורך ב"נ כיון דלישראל גופיה נ"ל מדין בהמה הנאמר לישראל גופייהו וז"ב. ונ"ל עוד להביא ראיה מדתני' בספרי פ' ראה לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמ"ה והלא דין הוא ומה בב"ח שמותר לב"נ אסור לישראל אמ"ה שאסור לב"נ א"ד וכו' יפ"ת תוכיח וכו' ת"ל לא תאכל הנפש וכו' ע"כ והשתא מאי קושי' דאימא דאצטריך קרא לאוסרו לב"נ דהשתא הוי מצוה שנאמרה ונשנית אלא ודאי כדכתיבנא וברור:
והרב הנז' הק' עוד לדבריהם וז"ל תו צ"ע שם בתו' למה לא הקשו וא"ת למ"ל קרא דמן העוף וכו' ולא שייך תירוצם. ואפשר דאיכא למימר דלהכי הוצרך לומר מן העוף לאסור מחוסר אבר בבירור כי היכי דנדרוש ממן התורים רובע ונרבע בעוף דאי לא כתביה הו"א דמן התורים מיעט מום בעוף עכ"ל. ודבריו תמוהים דמהיכי תיתי לאוקמי קרא דמן התורים למעט עוף ממום כיון דממעטי' מקרא דאין תמות בעוף. ועיקר קושייתו לק"מ דמאחר דדרשי' דאין תמות וזכרות בעוף הו"א אין תמות כלל אף מחוסר אבר במשמע מש"ה אצטריך מן העוף והכי איתא להדיא בפ"ק דקידושין ע"ש וכן מבואר להדיא מדברי רש"י בחומש שם:
עוד כתב הרב שם וז"ל עוד כתב הגאון וז"ל וא"ת מנ"ל לרז"ל וכו'. צ"ע דאישתמיטתיה לגאון מ"ש רש"י ז"ל בקידושין וכו' ע"ש וכן יש לי להוכיח מדברי התוס' דס"ל דמאי דקתני אין תמות וכו' לא הוי ממאי דלא כתב גבי עוף זכר תמים אלא אדרבה מההוא קרא כולל דכתיב לכל קרבניהם וכו' ולמדתי כן ממ"ש התוס' שם ואית למ"ל קרא דאין תמות וכו' ואי ס"ל וכו' היאך הק' למ"ל קרא והא ליכא קרא וכו' עכ"ד. הן אמת דמדברי רש"י שם בפ"ק דחולין נר' כמ"ש הרא"ם ע"ש אלא דדוחק הוא לומר דכונת הרא"ם להק' לפירש"י דחולין כיון שלא הזכירו כלל ואדרבה הזכיר סוגי' דקידושין וכל כי האי הו"ל לפ' ומה גם דדברי רש"י דחולין יש לפ' כמ"ש בקידושין וה"נ יש לפ' לשון הרמב"ם ז"ל רפ"ג מהל' איסורי מזבח ע"ש בהרב לח"מ מ"ש בזה. וכן נראה מדברי התוס' שם שהביאו הת"כ דדריש מדכתיב תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים וכו' דהיינו מהך קרא דלרצונכם דאי לא הול"ל בפשיטות מדכתיב בבהמה ולא בעוף כלשון רש"י ז"ל ועוד מדנקט בת"כ תמים זכר ולא זכר תמים כסדר לשון שבויקרא משמע ודאי דאקר' דפ' אמור קאי דכתיב תמים והדר זכר. והתימא מהרב קרבן אהרן ז"ל איך עלה בדעתו לפ' כן בת"כ ע"ש ואח"כ הביאו מפ"ק דקידושין דדריש מן העוף למעוטי מחוסר אבר וכתבו עלה ולא כמו שפי' כאן בקונטרס וכו' ואלו אההיא דתמות וכו' לא השיגוהו כלום אלא ודאי שהביאו הת"כ לומר שכך יתבארו גם דברי רש"י. ובזה ניחא מה שלא הביאו נמי מהת"כ ההוא דמן העוף וכו' דהוא סיפא דהך ברייתא דתמות וכו' והיינו שהביאו לשון הת"כ לאפוקי מפשט לשון רש"י כיון דבגמרין לא היה הכרע ואההיא דמן העוף דאיתיה בגמרין גמרין עדיפא להק' לרש"י וא"צ למ"ש הרב הנזכר לדקדק מלשון למ"ל שכתבו שאפשר לדחות כמ"ש הוא ז"ל. מיהו הא נמי יש לדחות דכונתם כמ"ש הרא"ם ז"ל דמדכתיב בשלשתן דריש. ומ"מ יש לתמוה עליו שהזכיר דברי התוס' דקידושין ולא השגיח בדברי רש"י אשר שם ולא עוד אלא שרש"י עצמו בפ' אמור פ' לרצונכם וכו' כתב וז"ל תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים אבל בעוף א"צ תמות וזכרות ואינו נפסל במום אלא בחסרון אבר עכ"ד וה"נ דריש לה בת"כ פ' אמור ע"ש:
עוד כתב הרב ז"ל תו א"ל מה הק' הגאון וכו' והא אימא דנ"ל מדאצטריך מן התורים למעט רובע וכו' י"ל לזה כמ"ש התוס' חולין וכו' דס"ד בעוף כיון דליתיה ברובע וכו' עש"ב. ולא ידענא למה לא הק' ג"כ דאימא דנ"ל מדאצטריך מן העוף למעט מחוסר אבר וכו' וע"כ כמ"ש התוס' שם דאימא דאתא לאסור וכו' ע"ש וה"נ הא. ועיקר קושיתו אינו ממה שיקש' דהרא"ם ז"ל מק' לילפותא דברייתא דיליף לה מדלא כתיב תמים וכו' אלא בבקר וכו' ולזה הק' דאי מהא לא אריא וכו' ופשוט:
ודע דמה שהק' הרב שע"ה פי"א מהל' שחיטה על מרן הכ"מ שכתב דהא דנ"ל טרפה דפסול לקרבן מק"ו וג"ש אינו אלא אסמכתא ע"ש. אפשר לומר דאינו ר"ל דהוי מדרבנן אלא דגמ' גמירי לה וכו' כדאמרינן בעלמא אתא יחזקאל ואסמכה אקרא ומש"ה כתב רבינו קרא דד"ק דמפו' להדיא. ולמאי דאתאן עלה יש עוד להביא ראיה מדאמרינן ר"פ איזהו נשך לאו בגזל למ"ל תיתי מריבית ואונאה ומשני תנהו ענין לכובש ש"ש ע"ש. והא אצטריך לאסור לב"נ אלא ודאי כדאמרן ועיין תוס' שם דף ע' ע"ב ע"ש: