למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קיט
כתב הרב יבין שמועה דהא דלא אמרי' נעשה בפ' אלו מציאות דף ל' גבי שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו עי"ש היינו משום דהתם בבריית' קתני לא ישטחנה לצורכו אבל ישטחנה לצורכה ואי אמרי' נעשה במתני' ה"נ אמרי' בברייתא וא"כ הוי הפך המתני' ע"ש. וראיתי להרב פרח מטה אהרן ח"א סי' מ"ד שתמה עליו ממ"ש התוס' בר"פ המפקיד תימא כיון דקשי' רישא לסיפא נימא נעשה ותק' לר"י ע"ש. ולפי דברי הרב מאי ק"ל הא מייתי התם ת"כ דר"י ע"ש. ויראה לי דכונת הרב היא דכיון דאשכחן בברייתא דלא קפיד אסידר' דמתני' ותנא לצורכו מעיקרא ומדשינה ממתני' ש"מ לאורויי דאין לדקדק בזה הס' דלא נ"מ מידי בין האי סידרא לאידך וממילא שמעי' דמתני' לא נחתא לדיוקא והיינו דקאמר בגמ' אלא מהא ליכא למשמע מינה דאי איכא לדיוקי ואמרי' נעשה גם בברייתא אמרי' הכי ואין לנו לומר דפליגי במאי דלא הוזכר מידי בתרוייהו דהא דינא דמתני' הוא דקתני בברייתא הילכך אמרי' דברייתא אמתני' קאי לגלויי דאין לדקדק בכך דמתני' לא לדייקא אתא משא"כ ההיא דהמפקיד דברייתא תני להדיא אעפ"י שלא שילם שפיר ק"ל לתוס' דנימא נעשה ותק' לר"י ואע"ג דברייתא כר"י מה בכך ברייתא פליגא אמתני' דאין לומר מהא ליכא למשמע מינה בלא שום גילוי. ומה שהק' הרב פרח מטה אהרן מההיא דאלו מציאות דף כ"ז ע"ב דלא ק"ל לתוס' שם דלא שייך תירוצם דפ' המפקיד ע"ש מ"ש שדבריו דחוקים. ולי נראה דהתם ס"ל לתוס' דהיינו דפריך בתר הכי ור"א מנ"ל דמהא ליכא למשמע מינה דילמא לדיוקא אתא ונעשה קאמר ומנ"ל האי ס' ומשני דמתני' ק"ל וכו' ולפני שולחני היינו על השולחן. אמנם התם דלא פריך מידי לר"י אלא דמייתי ת"כ דר"י בפשיטות שפיר ק"ל לתוס'. וז"ל תוס' הרא"ש ז"ל בש"מ שם בגמ' אלא מהא ליכא למשמע מינה דעל השלחן נמי מיקרי לפני שולחני וכו' ואיכא למימר בע"א וכו' הא על השולחן נעשה כדין הכסא וכו' הילכך ליכא למשמע מינה עכ"ל והשתא א"ש דמ"מ ק"ל התם לתוס' דלשון שילם לא משמע רצה. עוד ראיתי שם גבי שטחה לצורכה שכתבו בשם גיליון דכיון דקאמר אבל בסיפא אין לומר נעשה. עוד כתבו דה"ק מי אמרי' נצרכה ולצורכו קאמר א"ד לכבודו ולכבודה קאמר מש"ה ליכא למשמע מינה. ומיהו ק"ק בנדרים דף ס' ע"ב דקאמר אלא מהא ליכא למשמע מינה ע"ש ולא קאמר נעשה. ואפשר דכיון דקתני ואם הוי כמו אבל וכמ"ש בש"מ דבאבל לא אמרי' נעשה ואין להק' דבפ' הערל דף ע"ז ע"ב לא קאמר נעשה ע"ש די"ל דהתם קאמר ואינן אסורין אלא וכו' בלשון שלילה. א"ק דבע"ז דף ע"ב ע"ב לא קאמר נעשה ע"ש וכן בפ' בנות כותי' דף ל"ג ע"ב ע"ש:
וראיתי בס' יד אהרן סי' שכ"ט שהק' מההיא דפ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמר הוא מקודשת אבל היא שנתנה ואמרה וכו' אינה מקודשת דאוקמה התם בגמ' בנעשה ע"ש עם ששינויה בלשון אבל והעלה בצ"ע ע"ש. ולי הצעיר יראה דלא כ"כ אלא דוקא כי תני כי הך לישנא דהיינו דקתני אבל לא לצרכו דאי הוה תני סיפא בלישנא דרישא הכי אבל לצורכו אינו שוטחה אז הוה משמע דקאי ארישא דבר והפוכו ואינה נדרשת הסיפא לעצמה דעדיין מחזיק בלישנא דרישא דקתני לשון אבל ושפיר הוה אמרי' נעשה אמנם השתא דתני הסיפא בנא הך לישנא דשטיחה לגלויי אלשון אבל דנדרש לעצמו משא"כ ההיא דקידושין דקתני בסיפא אבל היא שנתנה וכו' אינה מקודשת לשון זה משמע דקאי ארישא ואז אין לחוש אלישנא דאבל אמנם אי הוה תני אבל לא היא שנתנה וכו' אה"נ דלא הוה אמר נעשה כנלע"ד. אך ק' דא"כ תפשוט מברייתא דמייתי התם דנקט בסיפא לישנא דרישא ונימא נעשה ותפשוט אפכא ויש ליישב: