למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קיב
נשאל הרב בית יעקב בתשובה סי' ק"ל אם מיתר לכהן רופא מומחה לבוא בית הגוסס לרפאתו ורצה לאסור ממ"ש התוס' נדה דאיך החיה אליהו את בן הצרפית ונטמא לו שהיה כהן ותירצו כי נביא הוא וידוע לו שיחיה ונטמא לו משום פקוח נפש. וממה שלא כתבו שהיה ס' שמעינן דס' פקוח נפש אין מטמא ע"ש ואיני מכיר ראיה זו שהתוס' ז"ל קושטא קאמרי דכיון שהיה נביא ודאי שהי"ל ידיעה ברורה דאם לא משום נבואה גם לכלל ס' אינו בא דמהיכא תיתי שיחיה. והרב הנז' מביא ראיה שמטמא הוא על הס' מדתניא בספרי לאביו ולאמו לא יטמא אלו נאמר לאמו הייתי אומר אמו דוקא שהיא ודאי אבל אביו שהוא ס' לא ת"ל לאביו אלמא אפי' על הס' מטמא. והקשה ע"ז מדתניא על הודאי מטמא ולא על הס' ומחלק הרב דדוקא אביו דגזירת הכתוב דמטמא על הס' אבל לא שאר ספיקי ופי' לפי דרכו אותה ברייתא דאצטריך לאביו חזק' ממה שנתלבטו בה הראשונים ז"ל דיטמא לאביו חזקה ממ"נ אם אביו הוא יטמא לו ואם אינו אביו אינו כהן ומפ' הוא ז"ל דכיון דלא יטמא כתיב דאין מטמא על הס' הו"א דה"ן אביו דס' הוא דאע"ג דמטמ' ממ"נ מש"ה אצטריך לאביו דמטמא מה"ט ממ"נ ולא יטמא אצטריך לשאר ספיקות דנתערב ולדה וכו'. או ס' ן' ט' לא' וכו' ולפ"ז שפיר כתבו התוס' שיודע שיחיה דוקא אבל ס' לא ע"ש. ולע"ד אחרי המחילה לא נהירא דהן לו יהיה כדבריו מ"מ פקוח נפש שאני דגם על הספק מחללין את השבת ותו דדוקא אביו משום דאזלינן בתר רובא דרוב בעילות אחר הבעל כדאיתא בפ"ק דחולין אבל לא יטמא אצט' לס' שקול כגון נתערב ולדה בולד חברתה וס' ן' ט' לא' או ן' ז' לאחרון וזה פשוט:
ע"כ שם וז"ל ותבין ממ"ש דין חדש דסי' ן' ט' לא' או ן' ז' לאחרון רשאי ליטמא לשניהם לא' ולאחרון דאע"ג דכתיב לה יטמא שאין מטמא על הס' גבי אביו גזירת הכתוב הוא דמטמא על הס' ומ"ש הטור והש"ע ז"ל סי' ש"ע דאינו מטמא על הס' בנתערב ולדה וכו' ה"ד שאין האב מטמא לבנו מס' וכו' אבל הבן מטמא לאב אעפ"י שהוא ס' וכו' עש"ב. ואני תמה עליו איך נעלם מעינו משנה ערוכה ס"פ נושאין על האנוסה דתנינן תמן היו ב' כהנים הוא אינו מטמא להם והם אינם מטמאין לו ע"ש וכן פ' הרמב"ם ז"ל ספ"ך מאיסורי ביאה ע"ש אלמא ס' ן' ט' לא' אינו מטמא לאביו והדבר ברור דאביו חזקה שאני דאזלינן בתר רובא וכדכתיבנא. ומעת' דינא יתיב דמותר לכהן רופא ליכנס אצל הגוסס משום ס' פקוח נפש וכ"נ מתוס' דנדה דף ד"נ ע"ב ד"ה איהו שכתבו דגוסס מחללין עליו את השבת דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב ע"ש ומעת' הדברים ק"ו אם איסור שבת מחללין איסור דגוסס דאין שם טומאה ברורה מיבעיא והרב הנז' לשיטתו אזיל ששם בסימן נ"ט דחה דברי התו' הללו מהלכה עש"ב. ומ"מ יש לתמוה עליו איך כתב דין זה לשיטת תוס' כפי מ"ש גבי אליהו דא"כ נמצאו דבריהם סותרים ועיין להרב ברכי יוסף נר"ו שכתב שהרב שבות יעקב ז"ל בתשובה דחה דבריו וקיים דברי התוס' דמחללין על הגוסס ע"ש: