למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קיא
הרב תי"ט ז"ל בריש דמאי עולה ונסתפק בדמאי אם הוא במכירה או בנתינה ומייתי עלה דברי הר"ש פ"ג דחלה מ' ט' שכתב ויתננה או ימכרנה לכהן ע"ש. ואני אומר שאין זה דומה דהתם שאני שמוכר לו היתר לפי חשבון שהוא חולין גמורים ושאני תרומת מעשר של דמאי שכולה עומדת בס' שמא לא נתעשר ותהא תרומת מעשר אלא דמשום דממונא דאית ביה אע"ג דמן הדין המע"ה אפ"ה כיון דמועט הוא תקינו לו ליתנו לכהן כיון דמצד האיסור היא גופה תרומת מעשר מס'. ואם לפי מ"ש רש"י משום גזירה דשמא יאכלנה כיון דספיק' הוא רוב עמי הארץ מעשרין אמנם הך דהר"ש אותו היתר שהוא חולין גמורים למה יפסיד אם מעט ואם הרבה וגם שמא יאכלנה ליכא הכא כי תרומת ודאי יש בה עכ"פ. ושו"ר בדפוס חדש שם בריש דמאי כתוב בשם הר"ש כדברי רש"י ע"ש והרב תי"ט ז"ל שם בפ"ק דחלה כתב שהר"ש נסתפק אם הוא במכירה או בנתינה ע"ש. ואיני יודע מקום לס' זה דבירוש' גבי גר קאמר שנוטל דמיה והדבר ברור דהר"ש ז"ל לא כמסתפק אמרה למלתיה אלא ה"ק יתננה אם רוצה למחול ולקיים מצות נתינה ואם אינו רוצה למחול ימכרנה ויש לו ליטול דמיה וז"ב:
ודע שק' אצלי אהא דתנן ומייתי לה בפ' הזרוע חורי הנמלים וכו' ס' לעניים והתם יליף לה מקרא דעני ורש הצדיקו ע"ש ומה בין זו למעשר עני דדמאי דאמרינן בפ"ק דיומא המע"ה והל' שניהם בחזקת חיובא קיימי. ולפי מ"ש התוס' בפ' הספינה דף פ"א ע"ב דדמאי שאני דהוי דרבנן ע"ש א"ש. ואני תמה על הר"ן ז"ל בפ"ק דנדרים שתמה על הרמב"ן והרשב"א ז"ל מההיא דיומא ע"ש דההיא ספיקא דרבנן היא דרוב ע"ה מעשרין הן וכן אני תמה על מהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"א סס"י כ"ב ע"ש ולא ידעתי מה יענו לההיא דקמה וצ"ע:
ואין להק' להרמב"ן והרשב"א ז"ל מההיא דפ' נושאין אותה שהביא הרב שע"ה ז"ל דתנא מוכרין את התרומה והדמים שלהן ע"ש דאלמא ספקא לקולא די"ל דדוקא תרומה דאיסור מיתה אבל מ"ע י"ל דקושטא הוא דיהבי לעניים ואין אומרים בזה המע"ה:
וראיתי להרב עדות ביעקב ז"ל שהקשה על מה שתמה הר"ן ז"ל דהא ל"מ לשנויי הכי דה"נ גבי פרה ס' מתנות כהונה הוא וספיקו להחמיר ודמי למתנות עניים ע"ש. ואיני יודע מהו סח דהר"ן ז"ל צווח כי כרוכיא דדוקא ממון עניים הוא דספיקו להחמיר אבל לא מתנות כהונה. תדע לך דאי לא הו"ל להר"ן ז"ל להק' בפשיטות לדבריהם מההיא דפרה דקרי לה הש"ס שם בהזרוע ס' ממונא ולקולא. ותו דאדק"ל מההיא דיומא תק"ל ג"כ ממעשר א' ששם אמרו דמעכבו לעצמו. גם אנכי לא ידעתי מה יש לנו לומר להרמב"ן והרשב"א ז"ל ממתני' דפ' נושאין דתנן התם מוכרין את התרומה והדמים שלהן והלא ס' מתנות כהונה להחמיר והתם חזקת קמה הוא דבחזקת חיובא קיימא ותו קשה לדעתו ז"ל מ"ש בירושלמי אמתני' דעיסת גר דמוכרה לכהן והלא ס' איסורא הוא כדאי' בהזרוע וכו' להחמיר ולמה הוא מוכרה ולזה י"ל דכיון דבחזקת פטורא קיימא דוקא לענין הפרשה כיון דיש בה עון מיתה מחמרינן ביה להפריש דהוי איסורא אלא מיהו משהפרישה אזדא ליה עון מיתה וממון גמור הוי וס' להקל כיון דבחזקת פטורא קיימא. אך ק' מדתנן בבכורות מת א' מהן רע"א המע"ה ע"ש והלא ס' מתנות כהונה להחמיר היכא דאין לו חזקת פטור וה"נ גבי בכור אין לו חזקה לא לפטור ולא לחיוב דומי' דפאה וצדקה שכבר הפריש כדינו ואמר וזה דאי שלא הפריש ת"ל שחייב להשלים שיעור חובתו ומאי מבעיא ליה אם יש יד וכו' אלא שהדבר ברור שמכל אלה לא הוקשה לו להר"ן ז"ל לדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שיש מקום לתרץ דבריהם ולומר דלא קרו איסורא אלא לפאה וצדקה דאית בה כמה לאוין אבל מתנות כהונה אין שם אלא ממון גרידא ותו דעניים חמירי טפי דאיכא פקוח נפש ומחסורן של עניים וכיון דאתו משום חיותא קרי להו איסורא טפי ממתנות כהונה דמשום גדולתן דמשלחן גבוה הן זוכין ולמשחה כתיב בהו ואמטו להכי לא הקשה להם הר"ן ז"ל אלא מקמה דעניים גופייהו והוא ברור:
והרב פר"ח ז"ל בהגהותיו להרמב"ם ז"ל בקונטרס מים חיים תירץ לקושית הר"ן ז"ל דברים ראויים אליו אבל קשה לפי דבריו הא דתנן בבכורות מת אחד מהן המע"ה ע"ש וכי מה בין זו לההיא דקמה דה"נ אבי הבן בחזקת חיובא הוא וכן קשה למה שתירץ הרב ברכי יוסף נר"י בי"ד סימן רנ"ח דהדקאמר בחזקת חיובא לאו דוקא אלא דעדיפא מינה נקט וקושטא הוא דאף דלית ליה חזקה לא לחיוב ולא לפטור מחייב משום לתא דאיסור שבו ולא קרי פטורא אלא היכא דאית ליה חזקה לחיוב ע"ש. ולא ידעתי מה יענה לההיא דבכור דההוא לית ליה נמי חזקה לא לחיוב ולא לפטור דבשלמא להר"ן דס"ל דבתר חזקת פרה וקמה גופייהו הוא דאזלינן ולענין חיובא לא משכחת דחייב אלא היכא דאית ליה חזקה לחיוב הניחא מההיא דבכור דהתם ליכא חזקה לא לחיוב ולא לפיטור אך לדברי הרבנים הללו הדבר קשה ומה שדחה הרב ברכי יוסף הי"ו לדברי הפר"ח ז"ל ע"ש דברי הירושלמי ורש"י ז"ל מפורשים כדברי הרב פר"ח ז"ל וכמו שהזכירם הרב ז"ל ע"ש: