למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד ק
כתבו התוס' בפ"ק דיבמות דף ו' ע"א ד"ה ת"ל וכו' וז"ל וא"ת אמאי אצטריך בפ' אד"מ וכו' ת"ל מדאצטריך לא תבערו וכו' וי"ל דאי לאו דכתיב מזבחי לא הוה מוקמי' קרא מס' בק"צ וכו' ולא תבערו הוה דרשינן ע"כ לשום דרשא אחריתי וכו' עש"ב. וכה"ג נמי הקשו בפ' כיצד הרגל דף כ"ו ע"א ד"ה ולא תהא וכו' ע"ש מה שתרצו וע"ש במהרש"א ז"ל. וז"ל התוס' בפ"ק דחולין דף כ"ג ע"ב ד"ה ותהא וכו' צ"ל דיש שום סברא או קולא או חומרא לעשות ק"ו אחר יותר מהאחר וכיון שהיינו עושים הק"ו אחר אצטריך קרא למעוטי מעתה היינו עושים ק"ו להיפך עש"ב ויתורץ בזה מה שיש להק' שם למ"ל וערפו ת"ל מדאצטריך ושחט וחוקה וכו' ע"ש וע"ע בפ' כל המנחות דף נ"ט ע"א ובתוס' שם ד"ה ונתת וכו' ע"ש. ועוד ראיתי לתוס' דפ"ק דקידו' דף ט"ו ע"ב ד"ה אמר קרא וכו' שכתבו וז"ל ומהר"י תירץ דאי לאו וכו' הו"א וכו' וה"פ ומה שאינו נגאל באלה פי' דלא כתיב בקרא בהדיא שיגאל באלה וה"נ אמרינן בפ' השוכר את הפועלים עש"ב וכ"כ רש"י ז"ל שם בהפועלים ע"ש. אמנם מדברי התוס' שם אין נר' כן ע"ש וכ"כ רש"י ג"כ בפ"ג דברכות דף כ"א ע"א גבי ברכת מזון ותורה ע"ש ולפי מ"ש התו' דסמיך אמ"מ א"ש ועם זה א"ש מאי דאיכא למידק שם דמאי פירכא דנפיך הק"ו למקומות ונימא הכי ומה ברכה לפניו שאינו במזון וכו' דהשתא ליכא למפ' מידי והשתא א"ש. וכן ראיתי להרב יבין שמועה כלל ס"ח שנתעורר בזה ותי' כדכתיבנא ע"ש. שבתי וראה דהא לק"מ דאפי' שנפוך הק"ו מ"מ עבדינן יוכיח מהפרכא הנאה תוכיח וכו' ואע"ג דהוי יוכיח דלא שייך עבדינן כמ"ש הרב הנז' עצמו בס' ג"ה כלל תע"ח שהביא סמוכות מהגמ' עש"ב. הנה שלשה דרכים ינוחו לפניך מה שלמדנו מדבריהם לשבר קושית מדאצטריך הא' מ"ש רש"י והתוס' ז"ל דעבדינן ק"ו ממה שאינו מפו' ואף שיש בו איתו הדין שבחבירו מכח מדאצטריך ק"ו מיהא איכא משום דאינו מפו' להדיא ועם זה יתורץ ג"כ הא דתרי קילי וחומרי דסתרי וכו' והב' מ"ש בחולין ובפ' כיצד דיש שום סברא או קולא או חומרא וכו' וכעין זה כתב הרב מש"ל ז"ל בפ"ו מה' חו"מ ע"ש וכ"כ ג"כ בפ"ט מה' שמיטה ויובל ע"ש אלא שמ"ש שם ואפשר שמספיקא הו"א שחג המצות יהא טעין סוכה וחג הסוכות טעון מצה ע"ש אחר המחיל' לא דק דהא הוו תרי ק"ו דסתרן וכו'. גם עיקר דבריו שכ' דלא היינו יודעים איזה ק"ו נדון אינו מן הס' ודברי התוס' כנים הם שכתבו דיש שום ס' וכו'. והג' מ"ש בפ"ק דיבמות דהוה מוקמי' קרא לשום דרשא. והד' מ"ש שם דהשתא דגלי קרא לקולא או לחומרא הוה מפכינן הדין ויתורץ קושית מדאצטריך דאיכא התם בפ"ק דחולין דף הנזכר וש"ס ערוך היא בפ' אד"מ כמו שהביאו הם ועוד למדנו מדבריהם בפ"ק דחולין דבור הנזכר דאע"ג דנקט ק"ו סמיך אמ"מ וניחא לפ"ז אותם שהביא הרב מש"ל וכ"כ מהרש"א ז"ל בס' ש"ש פ' אמור ופ' בהר ע"ש. ואין לומר דההיא דפ' אמור סמיך אג"ש דט"ו ט"ו וכה"ג כתבו בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"ב ע"ש דהיכי קאמר ומה פסח שאינו טעון סוכה וכו' והלא בג"ש ילפי' ליתן האמור של זה בזה וכן ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקי' דף ט"ו ע"ב גבי אמר קרא יגאלנו ע"ש. ומ"ש הרב הנז' בפ' אמור וז"ל וק"ק דאם לדין יש תשובה מה לזה שכן טעון לולב וכו' וכ"ת דא"ל אי לא כתב הזה הו"א לולב גופי' תיתי בהך ק"ו וכו' הא ליתא דא"כ כי היכי דקאמר הזה זה טעון סוכ' וכו' לימא נמי ואין חג המצות טעון לולב וי"ל דאינ' פרכא דמאי דחג הסוכות טעון לולב לאו משום דחמור וכו' אלא כמ"ש בגמ' דד' מינים באים לרצות וכו' ע"ש. לענ"ד אכתי ק' לפי דרכו דאכתי איכא למפ' באידך ק"ו מה לחג המצות שכן טעון קרבן פסח. אלא הדבר ברור דהזה לא קאי אלא אסוכ' ולא אלולב ולא אצטריך ג"כ לברייתא למעוטי לולב דמכיון דאימעיט מצה מסוכה תו לא מצית למילף במצה מק"ו מסוכ' דמה לסוכה שכן טעון סוכה. ולכל דברות ולכל אמירות יתיישב נמי מה שקשה אצלי אהא דגרסי' בת"כ דף קמ"ז ע"א טומאתו מזובו בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם והלא דין הוא ומה אם הזב' שאינ' מטמאה בלובן מטמאה בדם זב שהוא מטמא וכו' ת"ל טומאתו היא ע"כ וה"נ תניא התם כה"ג דף קמ"ח ע"א גבי ואיש אשר יגע במשכבו וכו' עש"ב וה"נ איתא התם פ' בחקתי דף רצ"ה ע"ש וכן נמי דף ש"א וה"נ איתא כה"ג בפ"ג מינין דף מ"ד ע"ש וניחא נמי מאי דק' מפ"ק דקדושין דף י"ד ע"א דלמ"ל כריתות ת"ל מדאצטריך ככה למעוטי אשה מחליצה כי היכי דלא נילף מק"ו מיבמה שאינ' יוצאה בגט וכו' ש"מ דאינה יוצאה בגט דאי יוצאה ליכא ק"ו ולמ"ל ככה ולפי האמור הנה נכון. וענ"ל דהתם לא ק"מ לפי מ"ש התוס' שם ד"ה אמר קרא וז"ל וא"ת מנ"ל וכו' דילמא אתא למעוטי מיתת היבם וכו' וי"ל דסברא הוא דככה יעשה לא ממעט אלא וכו' עש"ב. והשתא אי לאו ס' כריתות לא הוה אמרי' ככה לגט אלא למיתת יבם ואע"ג דסברא הוא מ"מ דוקא הוא לפי האמת דגלי לן באשה דאינה יוצאה בחליצה דהשתא כיון דאיכא ק"ו בפשיטות מהני לן הס' לאוקמה למעוטי גט אמנם אי לאו קרא הוה טעינן למימר דאתי למיתת היבם ולעולם דאשה יוצא' בחליצה. אמנם ק' אכתי למ"ל ככה דת"ל מדאצט' ס' כריתות וע"כ כדכתיבנא בא' מהדרכים הללו וכבר מחינא לה להאי כללא דמדאצטריך בעניותנו אמוחא בלימוד הקודם מפי ספרים ומפי סופרים. וכעת מצאתי ראי' מדברי התוס' דפ' טרף בקלפי דף מ' ע"ב ד"ה ועשאו וכו' שכתבו וז"ל וא"ת ניהדר ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל מק"ו ומה במקום שלא קדש השם קדש הגורל וכו' ע"ש מה שנדחקו לתרץ ואי איתא להא דמדאצטריך מאי קושיא נימא דמדאצטריך ועשהו חטאת שאין השם עושה בו חטאת שמעינן דאין הגורל מקדש בעלמא דאי מקדש למ"ל ועשהו וכו' דהשתא ליכא ק"ו אלא הוא הדבר דלית להו לתוס' האי כללא כלל כלל לא. אמנם ק' לדבריהם מה יענו להא דתניא בת"כ פ' מצורע דף קנ"א ע"א איתה פרט למצורעת והלא דין הוא מה הנדה שאינ' מטמאה בביא' מטמא' את בועלה מצורעת שהיא מטמא' בביאה א"ד שתטמא את בועלה ת"ל אותה פרט למצורעת ע"כ. ומעתה נהדר ונילף לנידה שמטמא' בביאה מק"ו ממצורעת שאינה מטמא' בועלה ומטמא' בביא' ולומר דאה"נ לא אישתמיט תנא מלמימר הכי להדיא למהדר למילף בק"ו וצ"ע:
ודע שראיתי בחי' הריטב"א ז"ל שם בפ' טרף בקלפי שכתב וז"ל מקום שלא קידש הגורל פירש"י ז"ל שלא מצינו בשום מקום שקידש הגורל פי' דכיון שלא מצינו כן אין לומר שיקדש דמיה"כ לא גמרי' דהא כתיב ביה מיעוטא אשר עלה עליו הגורל וכדאיתא לקמן כ"ד. ולא ידענא היכא קאי דקאמר כדאיתא לקמן והלא האי קרא דרשינן ליה התם לעיל מזה דהנחה לא בעינן עד שעת שחיטה וה"נ דריש ליה התם דף ט"ל ע"ב לעכב גם לפי דבריו אמאי אצטריך ועשהו חטאת והיכא ילפינן ק"ו כיון דאיכא מיעוטא דאשר עלה וכו' וצ"ע ועיין בחי' הר"ן ז"ל ספ"ק דחולין דף כ"ד ע"א ד"ה ומה וכו' מ"ש על דברי הרשב"א ז"ל שדבריו צ"ע ע"ש: