אור ברסלב
למודי ד לימוד צט

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד צט

לימוד צח

כתבו התוס' בפ"ק דקידושין דף ל"ה ע"ב ד"ה סד"א וכו', וז"ל וא"ת למאי אצטריך במצה הקישא וכו' בלא"ה נמי ידעינן וכו' דאי פטורות למ"ל האזרח להוציא נשים וכו' דהא מ"ע שהז"ג וכו' אלא ש"מ דנשים חייבות במצה ולהכי אצטריך האזרח וכו' דלא נילף ט"ו ט"ו מחג המצות וכו' וי"ל דע"כ אצטריך לטעמא דכל שישנו דאי לא וכו' הו"א דאזרח אתא לרבויי נשים דלמעוטי לא אצטריך וכו' עש"ב. ואני תמה לדבריהם דהא בפ' הישן דכ"ח ע"ב אסיקנא דסוכה הילכתא ע"ש וקרא דנקט בבריית' לאסמכת' הוא והש"ס דקדושין מייתי הברייתא ולא חש לאסוקי מלתא וא"כ היכי שייך לומר דהו"א לרבויי נשים. ותמהני ממהרש"א ז"ל בס' ש"ש פ' בא שסיבב פני מלחמתו להק' קו' זו לדברי הרא"ם ז"ל ולא ראה שכל דבריו הם דברי התו' גם לא ראה סוגיא דקדושין דמייתי מהאזרח והא, ודאי כדכתיבנא. ומ"ש שם ושמא הגאון וכו' הם דברים תמוהים. ואפשר לישב דבריהם דהתם מספק"ל לש"ס אי סוכה הלכתא ויה"כ קרא א"ד אפכא לפי שההלכ' סתם נתקבל' אלא דמסיק התם דסוכה הילכתא משום דלחומרא מקשינן כי היכי דנרבו גרים מהאזרח והשתא אי לאו הקישא הו"א לחומרא בע"א דיה"כ הלכתא וסוכה קרא ולחיובא קאמר לרבות נשים דלמעוטי לא אצטריך וכו' אמנם השתא דאתא הקישא לחייב נשים במצה ע"כ בסוכה בין שנא' קרא או הילכתא לפטורא הוא דאתא דלחיובא לא אצטריך דמט"ו ט"ו דמצות נפקא והשתא דע"כ סוכה לפטורא איכא למימר טפי דסוכה הלכתא לחומרא משום גרים כדכתיבנא [ועתה ראיתי לה' אחי החכם השלם עצום ורב כמה"ר שמואל נגא"ר זלה"ה תי' ע"ז דאי לאו הקישא הו"א אצטריך הלכתא כי היכי דלא נימא האזרח לרבות נשים כדלגבי יה"כ עכ"ת דבריו. ואף שכתב ה' ח"ה בסוגיא דפ' הישן שם דכיון דאיכא לאוקמ' לגרים לא מוקמי' לנשים ע"ש היינו השתא דאיתא להקישא אבל אי לאו הקיש' ע"כ הו"א הכי וברור]. אמנם ק' לפי מ"ש התוס' בפ' אלו עוברין דמ"ג ע"ב ד"ה סד"א וכו' וז"ל ועי"ל דהכא יש לדרוש יותר היתר לנשים משום ג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות וכו' ע"ש ולפי דבריהם אלו ק' דלמ"ל האזרח גבי סוכה בלא"ה ידעינן דפטורות דאי לא אמאי אצטריך כל לחיוב נשים בחמץ דפשיטא דהשוה הכתוב וכו' אלא ודאי כי היכי דלא נילף ט"ו ט"ו מסוכה לפטורא ש"מ דנשים פטורות מסוכה. ונר' דהוה מוקמינן לכי כל אוכל לעירובי ואע"ג דקאי באוכלין כיון דליכא אוכלין דילפינן מדהשוה הכתוב מרבינן נאכלין כדאיתא התם ולעולם דנשים חייבות בסוכ' מט"ו ט"ו ממצות דאיכא הקישא אמנם השתא דאתיא האזרח דנשים פטורות מסוכ' כי היכי דלא נילף ט"ו ט"ו ממצות א"כ טפי אמרינן דכי כל לרבות נשים דקאי באוכלין וכו' כיון דאיכא למימר כי היכי דלא נילף ט"ו ע"ו מסוכה. אמנם אי קשיא לדברי הר"י שהביאו התו' בפ"ק דמגיל' דף ד' ע"א וז"ל גבי מצה יש מקשים למ"ל הקישא דכל שישנו ת"ל שאף הם היו באותו הנס וי"ל דמשום ה"ט לא מיחייבי אלא מדרבנן וכו' ור"י איש ירוש' תי' דס"ד למיפטרינהו מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות ע"ש השתא ק' למ"ל האזרח מדאצטריך הקישא דכל שישנו ולא אתי משאף הם היו באותו הנס ט"כ כי היכי דלא נילף ט"ו ט"ו מסוכ' כתי' הר"י ז"ל א"כ ש"מ דסוכה נשים פטורות. וכן ק' הא גופה לשיטת המק' דפריך בפ"ק דקדושין שם א"ה מצה והקהל נמי צריכי דאי לאו מצה הו"א דילפינן ט"ו ט"ו מסוכה כדקאמר התם. שו"ר להרב ע"י ז"ל שם שהק' לזה וע"ש מה שתי' שהוא ברור ע"ש. ונ"ל דהך הקישא דכל שישנו דרשי' ליה לכמה מילי בפ' כ"ש דל"ה ע"א לענין אורז ודוחן ובדף כ"ח ע"ב לר"י לקובעו חובה ולר"ש לזמן חמץ ע"ש וא"כ אי לאו האזרח הו"א דהקישא אצטר' לכל הני מילי ולא הוה ידעי' דסוכה לפטורא אמנם התו' בפ"ק דקדושין ק"ל אגמ' דפ' אלו עוברים דדריש חיובא לנשים מהאי הקישא דאמאי אצטריך למילף מהתם וכן הוא קושייתם בפ"ק דמגיל', וכן דייק לשונם בפ"ק דקדושין שכתבו דע"כ אצטריך לטעמא דכל שישנו וכו' ע"ש וברור. שוב נדפס ובא ס' שע"ה וראיתי לו שכתב דרך זה ע"ש וע"פ זה הדרך א"ש מה שהק' מהרש"א ז"ל שם דמאי ק"ל לתוס' דלמ"ל הקיש' הא אצטריך כי היכי דנהוי מצה והקהל ב' כתובים הבאים כא' כדאיתא התם ע"ש והשתא א"ש דלעולם לא ק"ל אלא אהש"ס דפסחים דנקיט ואזיל לחיובא דנשים מהקישא דמשמע דאי לא"ה ה"א דפטירי והלא בלא"ה ידעינן מדאצטריך. אמנם אי קשיא אהש"ס דקאמר התם בשלמא אי כתב הקהל ולא כתב מצה הו"א נילף ט"ו ט"ו וכו' והיאך אפשר דלא לכתוב מצה דהיינו הקישא והא אצטריך לכמה מילי כדאמרן וכל כי האי לא יתור הוא דאפשר דמצה יליף מהקהל לחיובא אלא דהשתא דאתא הקישא למילי אחריני יתכן לאפוקי מניה נמי האי. והאלהים כי אחרי זה מצאתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקי' שנתעורר בזה ע"ש מה שתי' ולפי האמור א"ש נמי מה שהק' מוהריב"ל ז"ל שם והביאו מהרש"א ז"ל ע"ש דעדיין ק' למ"ל דכתיב נשים בהקהל מדאצט' זכורך כי היכי דלא נילף ראי' מהקהל כדקאמר התם ש"מ דנשים איתנהו בהקהל ע"ש דהשתא ודאי ע"כ למכתב בהקהל למהוי בהדי מצה לב' כתובים. אמנם הא ק' לפי המסקנא דמסיק דב' כתובים הבאים כא' מלמדין אלא דהוק' כל התור' לתפלין ע"ש וכבר נתעורר בזה מהרש"א ז"ל ע"ש:

וראיתי למהרח"א ז"ל בס' חנן אלהים דף קי"ח שהביא דברי הרב ראש יוסף שהק' דלפי' שאף הם היו בספק וכו' למה לא חייבום לנשים בסוכ' מה"ט וכתב דמכח קו' זו פי' רשב"ם שעיקר הנס וכו' וכתב עליו הרב הנז' דאישתמיט מני' מ"ש התוס' בע"פ אחר שדחו פי' רשב"ם סיימו ול"ק מסוכ' דבעשה דאורייתא לא שייך טעמא דאף הם וכו' ע"ש. ול"נ שכונת הרב ראש יוסף ז"ל להק' לפי' הר"י דס"ל דה"ט הוי נמי מדאורייתא מדאצטריך לתרוצי בע"א וזה פשוט וכ"כ הרב הנז' שם ע"ש א"כ למה לא חייבום בסוכה מה"ט ודאי דהר"י מפ' כפי' התוס' כמבואר משטח דבריהם וא"כ לדידי' ק' ולא שייך תי' דע"פ דזהו לתירוץ הראשון דמגיל' ואהא כתב דמקו' זאת הוכרח רשב"ם וכו'. אמנם צ"ע מאי קו' היא זו שאני סוכה דגלי קרא האזרח מהילכתא לפטורא ודבריהם דע"פ אפשר לכוונם בדוחק דכונתם להק' למאי דס"ד בפ' הישן מאי פריך למ"ל האזרח לישני סד"א שאף הם וכו' אלא שאין זה במשמע דבריהם כלל. ואחר העיון למדתי מתוך לשון הרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג הל' מגילה פי' לפי' שכתב וז"ל וליכא לאקשויי מסוכ' שהיו בכלל ענני כבוד ופטורות ולא ממצה וכו' משום דאיכא למומר דה"ט אינו אלא במילי דרבנן שהם אמרו והם אמרו אבל במילי דאורייתא לא עכ"ד וכן הוא ל' המרדכי ריש מגיל' וכן יש לכוין דבריהם דמגיל' כאמור. ועיין במגילת ספר עשין ע' באורך שהק' דבריהם דמגילה אהדדי ולפי מ"ש בכונתם לק"מ. גם מ"ש שם תדע לך דאל"כ למ"ל לר"א הך הקישא ת"ל מבערב וכו' ע"ש זו היא עצמה קושית התו' דת"ל שאף הן וכו' וכנרא' שהוא מכריח הדבר מעצמו וע"ש. והשתא הכי ק"ל לתו' דאמאי פטרינן להו מסוכ' לגמרי נימא דחייבות מיהא מדרבנן מטעמא דשאף הם וכו' ותי' דהתם במצוה דאוריית' וס"ל דבמצוה דאוריית' אין לנו לתקן מה"ט לחייבם מדרבנן ולא מהני לן ה"ט כלל אבל במילי דעיקרם מדרבנן אמרו שפיר ה"ט. וכן ראיתי שפי' כן הרב הנז' וז"ל א"ק דממ"ש התוס' במגיל' דמה"ט לא מיחייב' אלא מדרבנן משמע דמדרבנן מיהא חייבין וא"כ תק' להו למה לא חייבו בסוכה לנשים מדרבנן וע"ק דהוי הפך מ"ש בפ' ע"פ וי"ל דה"פ דמה"ט לא מיחייב רק מדרבנן ובמילי דרבנן וכו' א"ק לתי' הר"י דאהני טעם זה גם למ"ע דמצה מה יתרץ בסוכה למה לא חייבום מה"ט עש"ב. ותמהני מה מק' להר"י דהתם כתיב האזרח להדיא לפוטרם. ועוד יראה לומר דבמילי דאתא קרא להכי להדיא לפוטרם אין כח לחכמים לחייבם מדבריהם דדוקא היכא דמן הסתם פטורין עיין בט"ז י"ד סי' קי"ז סק"א ע"ש אלא מיהא הא ק' להר"י אמאי לא משני בפ' הישן ובפ"ק דקדושין דאצטריך האזרח דהו"א דחייבין מטעמא דשאף הם וכו' ואפשר לומר דה"ט דוקא בספק סכנה ואפשר דחדא מתרי טעמי נקט:

עוד כתב הרב ז"ל שם וז"ל וע"ק אם איתא לתי' הר"י לא לכתוב האזרח ולא הקישא דחמץ ובסוכ' פטרינן להו דהוי מ"ע שהז"ג ובמצה חייבין שאף הם היו באותו הנס עכ"ד ואין לדברים אלו שחר דאיך אפשר לשתוק מהאזרח ומהקיש דהא אי הי' הסברא במצה לחיובא הוה ילפי' בסוכ' לחיובא ט"ו ט"ו ממצה ואי קשיא להר"י למ"ל האזרח הו"ל להרב להקשות וכבר כתבנו בעניותינו לישבה. ועוד נר' דלהר"י לית ליה האי קושיא דמדאצטריך דאין זה סברא כלל ולא מדרכי הש"ס לומר שהתור' תסמוך ולא תכתוב דין זה מכח קושית מדאצטריך ואנו בודין מדעתנו דין חדש כי היכי דלא נילף ממצוה אחרת דהא אפשר דאתא לשום דרשא אחריתי או דאיכא טעמא אחריני למטעי מש"ה אצטריך קרא וה"נ י"ל בנ"ד דאי לאו הקישא לא הוה שמעי' מדאצטריך האזרח דאיכא למימר דמשום תשבו כדאמר אביי התם אלא דרבא קאמר התם משום ט"ו ט"ו לרוחא דמלתא לפי האמת עיין תוס' דפ' הישן דכ"ח ע"ב ד"ה תשבו לכל הפחות הייתי טועה מסברת אביי ולא רצתה התור' לסמוך ע"ז. ושוב זכיתי ומצאתי בתו' הרא"ם ז"ל לסמ"ג שתי' כן על קושית התו' וה"נ לר"י אצטריך האזרח דהוה מוקמי' להקישא למלתא אחריתי. ומה שהק' עוד הרא"ם שם למ"ל האזרח וכו' ע"ש מה שתי' כי הוא פשוט וברור. ומאי דנקט למ"ל האזרח לשון הברייתא הוא ומיהו למסק' יש להקל באופן זה למ"ל הילכתא ודלא כמהרש"א הנז' שכתב עליו דקושיא מעיקרא ליתא וע"ש. ועוד אני אומר לעקור קושית מדאצטריך דאינה מעין הסברא כלל כי אף דמקמי דאתא האזרח הוה ס"ד למילף ממנה ויהי' הדין במנה לחיובא מ"מ השתא דגלי האזרח לפטורא א"כ הדר דינא והדרא הסברא במצה למילף מסוכ' לפטורא והייתי טועה למילף הדין להפך. וכן מצאתי הדבר ברור וש"ס ערוך הוא בפ' אחד דיני ממונות דף ל"ה ע"ב דגרסי' התם אמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה את השבת אין רציחה דוחה את העבוד' מק"ו וכו' ע"ש הרי מפורש יוצא דאע"ג דכתיב לא תבערו לאפוקי ק"ו דמייתי לעיל דילפי' מניה דרציח' דוחה קרבן צבור אפ"ה בתר דכתיב לא תבערו דאין רציח' דוחה שבת עבדי' השתא הק"ו להיפך דאין רציחה דוחה עבודה דרבים מק"ו ע"ש הסוגיא דמ"ה מצריך התם רבא מזבחי המיוחד לי דרציח' דוח' אפי' קרבן צבור. ועוד נר' בלא"ה לק"מ דמעם מזבחי לאו יתורא הוא אלא משמעות בעלמא הוא וע"ש הסוגיא ובחי' שם בס"ד וברא"ם פ' משפטים ע"ש ומעת' ליתא לקושית מדאצטריך בשום מקום ולא מצינו שהתוס' הקשו קושיא זו אלא בקדושין שזכרנו וכה"ג נמי הקשו בפ' נערה שנתפתת' דף מ"ז ע"א ד"ה השתא וכו' ותירצו וז"ל ולי נרא' דאי לאו ק"ו דהתם הוא דמצי מזבין לה והוה דרשי' מלאמה דמעשה ידיה לאביה אפי' בבוגרת עכ"ד ואפשר דבכה"ג נמי סובב הולך תירוצם דפ"ק דקידושין דהוה דרשי' האזרח בע"א ולרבויי וח"כ בעלמא נמי בפשיטות ליכא לאקשויי מידי ומזה נמשכו חכמי הדורות אחרי קושיא זו שהק' התו' בקי' וכל המפ' הרא"ם ומוהריב"ל והרב מש"ל והרב אלגזי ז"ל שלמים וכן רבים ואם באנו לספר הקושיות שיפולו מזה בכל הגמ' מחול ירבון וכן הקשו ג"כ בפ"ק דחולין דכ"ג ע"א ד"ה תמות וכו' ע"ש שתירצו כעין ההיא דקידושין ובפ"ק דקדושין דף כ"ב ע"ב הקשו זה וכן מצאתי לתוס' דפ' כיצד הרגל דף כ"ו ע"א ד"ה ולא תהא וכו' שהקשו קו' זו דמאצטריך ע"ש מ"ש וז"ל התוס' בפ"ק דחולין דף כ"ג ע"ב ד"ה ותהא וכו' צ"ל דיש שום סברא אי קולא או חומרא לעשות ק"ו אחר יותר מאחר וכיון שהיינו עושים ק"ו אחר אצטריך קרא למעוטי מעתה היינו עושים ק"ו להפך עכ"ד הרי לך הסברא השנית דכתיבנא בעניותן. שוב מצאתי שניהם מבוארים בתוס' בפ"ק דיבמות דף ז' ע"א ד"ה ת"ל ע"ש ועיין בס' הליכות אלי כלל תקפ"ח סימן כ"ב שנתכוין לתי' התו' הלז השני ע"ש. ואחר ימים ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקדושין בתוס' שם שזכרנו שקרא ערער על קושית מדאצטריך והביא דבריהם דפ' נערה ודפ"ק דיבמות וכתב שם כדכתיבנא ע"ש שמח לבי. וע"ע במ"ש הרב שם דף כ"א ע"א ד"ה משום וכו' ע"ש ועיין תוס' דפ"ג דשבועות דף כ"א ע"א ד"ה אמר וכו' וכן ראיתי להרב פני יהושע ז"ל בחי' לקדושין שם שקרא תגר על קושיא זו ע"ש שהאריך אלא שמה שפי' שם בדבריהם אינו מן הישוב כמו שירא' המעיין. גם מ"ש דלא מצינו לתוס' שהק' קושיא זו אלא שם נעלם מעינו דברי התוס' דפ' כיצד ודפ"ק דיבמות ודפ' נערה שזכרנו. אמנם מה שיש לתמוה לדברי הר"י הוא דהיכי מצינן למילף ט"ו ט"ו מסוכה לפטור נשים דהא דנשים הלכה וקי"ל דאין דנין י"ג מדות מהלכה כמ"ש הכריתות במדת הק"ו בסי' ט' ע"ש והרב יבין שמוע' כלל ק"ח כתב זה ליישב דברי התו' דפ' אלו עוברין ע"ש ועיין בה"ע וביבין שמועה ובכללי הגמ' ע"ש והתימא מהם שלא זכרו להר"י ז"ל ומחלוקתו דודאי ס"ל דדוקא בק"ו הוא דאין דנין וצ"ע. שו"ר שזה עצמו ק' אש"ס גופי' פ"ק דקדושין שזכרנו לעיל דקאמר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות ע"ש. והתימא מהרב יבין שמועה מה יענ' לסוגיא הלזו. ואפשר לי לומר ע"פ מ"ש הרב ג"ה כלל י"ג דהיכא דילפינן מההיקש מילי דלאו הילכתא נינהו ילפינן אגב גם מילי דהלכתא מדין אין הקיש למחצה אכן כל דלא אתיא הקישא אלא למידי דהלכתא הא ודאי אין דנין מהלכ' ע"ש וה"נ בנ"ד כיון דהאי ג"ש דט"ו ט"ו אתי למילי אחרינא דלאו הלכתא כדדרשי' בפרק הישן דף כ"ז ע"א ע"ש לענין לילה הראשון חובה וע"ש בתוס' שפיר ילפי' מני' נמי הא דהלכתא וכאמור. ולפ"ז לק"מ מה שהק' הרב הנז' כלל ק"ח שם לדברי התוס' מהא דאין דנין ג"ש מהלכ' ולא יתכן גם תירוצו ומעת' הדרא קו' קמייתא שהק' הרב שם ע"ש. ולכאור' נר' דל"ק כלל דזהו שכתבו התו' שם והוו מיפטרי ממצה כמו מסוכ' וכו' ע"ש ור"ל דס"ל דלענין לפוטרם מחמץ אין סברא למילף בג"ש מסוכ' אלא לענין אכילת מצה דמ"ע ממ"ע אלא דכלפי מאי דהוה ס"ל למילף הקישא לחומרא לחייבם במצה אהא כתבו דכיון דילפי' ג"ש מסוכה והוו מיפטרי ממצה מעתה הדר הקישא ע"כ להופכו לקולא. אלא דעדיין קשה למ"ל לש"ס לומר טעמא דהמ"ע שהז"ג כיון דסמיך אג"ש. ואיברא שמלשון מהרש"א ז"ל שם בתוס' נראה שכך הבין ע"ש. אמנם הא ליתא דודאי הג"ש כח יש לה ללמד גם לענין חמץ ומה בכך שהרי מלות הג"ש אינו מצה מסוכה אלא ט"ו ט"ו ולכל דיני ט"ו ילפי' לנשים מהדדי ולמתעקש אני מביא ראי' חותכת ע"ז והוא מ"ש התוס' ברפ"ק דערכין דף ג' ע"ב ד"ה הני כהנים וכו' וז"ל הק' הר"ם נשים לא ליחייבו בכלאים הואיל וליתנהו בגדילים תעשה לך וי"ל השוה הכתוב אשה וכו' והדאמר פ' אלו עוברין הואיל ואינ' בקום אכול מצה אינ' בבל תאכל חמץ סמיך עלה ההיא דילפי' ט"ו ט"ו מחג הסוכות עכ"ד ע"ש ומעת' צריכין אנו למ"ש מהרש"א ז"ל שם ע"ש:

וראיתי בס' באר יעקב בקונט' הכללים שכתב אמ"ש התוס' דיש לדרוש יותר התיר לנשים משום ג"ש דט"ו ט"ו ע"ש שזה סותר מ"ש ביבמות דף נ"ט ע"א ד"ה דומיא וכו' שהק' וא"ת אדרבא נימא אפכא גרושה דומיא דאלמנ' ותרצו דלחומרא מקשי' ע"ש והא הכא דאיכא למילף ג"ש אפ"ה משום דלחומרא מקשי' מבטלינן לג"ש ע"ש שהעלה בצ"ע. ולי נראה ליישב דלא כוונו התוס' באלו עוברין לומר דמשום ג"ש דרשינן אף לקולא אלא שכונת' הוא דהכא יש לדרוש התיר לנשים כיון שמצינו התיר לנשים בסוכה דפטירי ה"נ מצה דלכמה מילי דמי להדדי וזהו שכתבו והוו מיפטרי ממצה כמו מסוכה אבל התם הא דתמר אינו פטור וחיוב ולא דמי כלל. ועי"ל עם מאי דק' תו לחד תי' דאידך שכתבו באלו עוברין דמשום דסיפיה מפ' לרישי' אמרי' אף לקולא ע"ש א"כ ה"נ התם מאי ק"ל נימא אפכא דהוה מרישי' לסיפיה והשתא חד מתרץ חבריה דהיינו דק"ל לתוס' דלגבי ג"ש למידרשה נקטינן אף מרישיה לסיפיה ותירצו דכיון דהוי קולא ומסיפיה לרישיה אלים לאפוקי מג"ש. ועי"ל דלא דמי ולא כתבו כן התוס' שם אלא דוקא כי ההיא דאכילת מצה כבר ידעינן דפטירי מכללא דמ"ע שהז"ג ואז כלפי דמפכינן הקישא לחומרא אמרי' דטפי עדיף לקולא משום דאיכא ילפותא אחריתי באפי נפשה למילף לקולא והיינו ג"ש דט"ו ט"ו אמנם ההיא דאלמנה דאין לימוד גרוש' מאלמנ' נחלק מלימוד הג"ש דכי קאמרי' גרושה דומיא דאלמנ' עכ"ל למילף אלמנה מג"ש דהא כך לי משמעות גרוש' כמו האלמנ' ואלו תרוייהו ילפי מג"ש א"כ עליה אני דן למילף לחומרא כאלמנה ולעקור הג"ש שבה כנ"ל:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה