אור ברסלב
למודי ד לימוד צז

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד צז

לימוד צו

הרב שע"ה ז"ל בסוף ה' ק"פ הקשה ומטי בה משמיה דמהר"א ברודא ז"ל דאמאי לא נימא ועצם לא תשברו בו דא"צ לשוברו קאמר דסד"א דצריך לשבור שמא ניקב קרום של מוח כדאיתא בחולין דף י"א קמ"ל דאזלינן בתר רובא ודוגמא לדבר מ"ש בזבחים ס"פ ק"ק דס"ו ע"א והאי לא יבדיל א"צ להבדיל וע"ש בתוס' ד"ה אלא וכו' ע"ש ולפיר"ת שהביאו התוס' שם ד"ה ור"א וכו' לק"מ ע"ש והרב הנז' הביא מתרצים משמו דכיון דקי"ל דהשובר בפסח טמא אינו לוקה משום דכתיב בו בכשר ולא בפסול עכ"ל דקר' לאזהרה אתא עש"ב. ולי עדיין ק' למ"ד בכיצד צולין דפ"ג ע"א בו בכשר ואפי' בפסול ע"ש בפירש"י נימא דא"צ לשוברו קאמר והתם מוקי לתנא דמתני' בהכי והתם תנן בסמוך לזה השובר עצם בפסח ה"ז לוקה ע"ש. ואפשר ליישב לדעתו דלמאי דמשני התם כאן שהיתה לו שעת הכושר כאן שלא היתה לו וכו' ניח' דבשלא היתה לו שעת הכושר אתא בו למעוטי ורש"י שכתב שם דבו אורחי' דקרא הוא לפי הס"ד דהתם קאמר דלא מפליג בין היתה לו ללא היתה והמק' המ"ל מרישא דמתניתין דמייתי דמנ"ל דלאזהרה אתא אלא דפריך שפיר בלא"ה. ומה שהק' הרב הנז' מההיא דולא נתחיה לנתחיה דאימא דא"צ נתחיה לנתחיה ואנן קי"ל דאינו יכול כדפסק הר"מ במז"ל וכו' עש"ב. אחר המחילה לא דק דאימא דקושטא דהכי הוא דא"צ קאמר לפום מאי דבעי לאתויי מרישא דעולה אמנם למאי דדחי התם דילמא דפלי ליה ובדיק ליה עכ"ל אינו יכול לנתח נתחיה לנתחיה קאמר דאי א"צ מהיכ' תיתי צריך כיון דמצי פלי ליה וכו' ומהרמב"ם ז"ל אין ראיה כלל דאיהו אזיל לפי המסקנא דדחי דילמא דפלי ליה וכו' וכן כתב הוא ז"ל בסמוך לזה דהקושי' היא לס"ד מעיקרא ע"ש ובשלמא לההיא דעצם לא תשברו בו הא קשה לן שפיר אמתני' דתנן בהדיא ה"ז לוקה משא"כ ההיא דעולה דהכי תני' בת"כ ונתח יכול ונתח נתחי' לנתחיה ת"ל אותה אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה ע"ש והשתא לפי הס"ד דש"ס דבעי לאתויי מעולה ה"נ קאמר בברייתא יכול שצריך ג"כ נתחיה לנתחיה ת"ל וכו' אלא שמרן הכ"מ ז"ל הראה מקומו של הר"מ במז"ל מספרי ע"ש ואין בידי כעת הספרי:

ולעיקר הקושי' יראה דכיון דאיכא התם כמה קראי דשמעינן מנייהו דאזלינן בתר רובא א"כ ל"צ קרא לאשמעינן דא"צ לשוברו משום טריפה ואפי' למר בר רב אשי דבעי למילף מהכא דאזלי' בתר רובא לאו משום דלית ליה הנך שארא למילף מנייהו דהא שפיר ילפינן אלא שכונתו להביא ילפותא לעצמו לבר מהנך שהביאו אמוראי אחריני ולומר דממילא שמעינן מנייהו הא מלתא אבל לומר דאתי קרא להכי לא. עוד נ"ל לפי מאי דאמרינן בפ' מי שהיה טמא דף צ"ה ע"א דת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו וכו' יכול אפי' מצוה שלא על גופו ת"ל ועצם לא תשברו בו מה שבירת העצם מיוחד מצוה שבגופו וכו' ע"ש הרי מבואר דמשום דמייתר ליה ועצם דכתיב בפסח ב' דנ"ל מככל חקת הפסח מוקמי ליה למעוטי השבתת שאור דהיינו דוקא מצוה שבגופו ע"ש הסוגיא והשתא אם נפ' דא"צ קאמר מה מצוה היא זו וה"נ לאיסי בן יהודה דנ"ל מאותו דקאמר התם דעצם לא תשברו בו מיבעי ליה לאו עצם שיש בו מוח וכו' וכדתניא התם דף פ"ה ע"א או אינו וכו' ומה אני מקיים ועצם וכו' בעצם שאין בו מוח אבל יש בו מוח שובר ואוכל וכו' שהרי יבא עשה וידחה ל"ת ת"ל ועצם וכו' בפסח ב' שאין ת"ל שהרי כבר נאמר ככל חקת הפסח וכו' ע"ש לק"מ דהשתא אם נפ' דא"צ קאמר תקשה למ"ל בפסח ב' ת"ל מככל חקת הפסח דהשתא ליכא למימר כדקתני בברייתא דהיינו לאשמעינן דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדאיתא בזבחים דצ"ז ע"ב ע"ש שהרי אין כאן ל"ת. ובלא"ה נראה דלדידיה לק"מ דהא אי לא כתי' בפסח ב' הו"א דעצם שיש בו מוח שובר ואוכל כדקי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת והיכי הוה אפשר לפ' א"כ דא"צ קאמר והלא בע"כ קרא לא מיירי אלא באין בו מוח דאלו ביש בו מוח שובר ואוכל ולומר דקרא אשמעינן דאין אכילת מוח אכילה הא מנ"ל לבדות דין זה. והרב ועצו' כה"ר אליהו גאביזון הי"ו ההוא אמר דאין לנו לומר דקרא מיירי דוקא בעצם של מוח ולעשות אוקמתא בפסוק. ואינו נראה דאמרינן בעלמא שבקיה לקר' דדחיק ומוקי אנפשיה ועיין בחי' הרשב"א ז"ל לב"ק דף מ"א ד"ה איני וכו' ע"ש ומיהו בפ' דם חטאת דף צ"ד ע"א קאמר אטו ניקום ונימא ליה לקר' דכי כתיבן ברכין כתיבן ע"ש. ועוד נראה ליישב כיון דלא ילפינן שבירת עצם בפסח דורות אלא מפסח מצרים מהקיש' דועבדת וכו' כדאי' בפ' מי שהיה טמא דף צ"ו ע"א ע"ש א"כ ועצם לא תשברו בו דפסח מצרים א"א לפרשו א"צ קאמר דמהיכ' תיתי צריך כיון דסימני טריפות לא נאמרו אלא בסיני דבשלמא אם היה לאו כולל בעצמו גם לדורות איכא למימר דהוצרך להתיר שבירתו משום דעתידין להצטוות הל' טריפות אבל השתא דדורות מהקיש' הוא דנפיק א"כ עיקר קרא לפסח מצרים כתיב ואיך א"כ נפ' דא"צ קאמר וברור:

עוד נ"ל דמעיקרא ליתא לקושי' כלל דלא מפרשינן סתם לאו דא"צ קאמר אלא משום הכרח דא"א לפ' לאו גמור הוא דסתם לאו כשאר לאוין שבכל התורה ודאי הוא דלאיסורא נאמר והיינו דאמרינן התם בסוגי' דס"פ ק"ק אבל הכא מכדי כתיב והקריבו חלק הכתוב וכו' ור"ל דאי אמרינן דאין יכול להבדיל קאמר אמאי אצטריך א"כ והקריבו בעולה דמהיכ' תיתי לומר דהתם קאי נמי בלאו אי במ"מ אין מזהירין מן הדין וע"כ דא"צ קאמר והשתא אצטריך שפיר והקריבו וע"ש בפירש"י והשתא הא דקאמר התם מעיקרא הכי השתא כיון דכתיב בעל הבור וכו' לרוחא דמלתא אמרה דבלא"ה צ"ל דחד מנייהו לרוחא דמלתא דאל"כ איך מכריע לשניהם דא"כ הי מנייהו מסתבר והא דפריך מבור ולא מעצם משום דדמי טפי ללא יבדיל דהוה ס"ד להבדיל ולכסות מצד עצם הדבר לא כן ההי' דשבירה היינו משום סבר' מבחוץ כנ"ל ועיין להרמב"ן ז"ל בספר המצות שורש ח' ע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה