למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד צו
אתמר בר"פ איזהו מקומן ולקח ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה וכו' וכתבו התו' שם ד"ה מה נתינה וכו' ותימא א"כ הוי הקישא מב"א וכו' וי"ל לקיחה מנתינה נמי הוי ב"א וכו' ע"ש הרי דאע"ג דנקט ולקח ונתן וכו' דמשמע דמהקיש' יליף הוי פירושו כמו מ"מ. וצ"ע מ"ש התו' שם סמוך ונראה ד"ה אף לקיחה וכו' וז"ל תימא דגבי חטאת נמי כתי' וכו' ולא אמר מה נתינה בעצמו וכו' ושמא הכא דריש משום דמייתר וכו' ע"ש ובודאי שקושייתם היא דנילף באשם נמי בכלי מג"ש דקיחה קיחה כדתניא בת"כ לענין חטאת והביאוה שם רש"י והתו' ז"ל ע"ש דודאי קיחה קיחה סתם נמסרה עיין תוספות דפ"ק דסוכה דף י"א ע"ב ד"ה לקיחה וכו' ומ"ש אשם מחטאת דאע"ג דכתיב ולקח ונתן לא דרשי' הכי וא"ת דהתם יליף בג"ש ה"נ אשם. איך שיהיה מ"ש דהכ' דריש משום דמייתר הוא דבר תמוה דהא בב"א ילפי' כמ"ש לעיל בסמוך מזה ומה צריך א"כ יתורא ושמא שמ"ש דהוי ב"א הוא לפי התירוץ האחרון שכתבו שם. ואפשר דזהו לדעת ה"ר ברוך שכתבוהו בשמו אמנם להאי תירוצא נתרץ כמו שתירצו התו' ז"ל בפ' הוציאו לו וז"ל ויליף דם מניה ואין זה אלא כמו ילמד סתום מן המפורש וכו' ע"ש ודוחק:
ודע דלפי התירוץ האחרון שכתבו שם וז"ל וי"ל דבחטאת כתב וכו' עש"ב יתורץ מה שהקשו שם לפירש"י ד"ה מה חטאת וכו' דהו"ל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהקיש וכו' דהאי ג"ש גילוי מילתא בעלמא היא דהא כתי' באצבעו אלא דלא נטעה לומר דקאי אוטבל וכו' גם יתיישב נמי מה שהקשה אלי ידיד נפשי ה"ר שמואל שמאמא הי"ו לרבנן דר"י דפ"ק דסוכה די"א ע"ב דלא ילפי לקיחה לקיחה כמבואר בתו' שם ד"ה לקיחה וכו' ע"ש ובתוס' שם די"ג ע"א ד"ה מצות וכו' א"כ חטאת דבעי' כלי מנ"ל. ולפי תירוץ זה א"ש דהיינו דבהא פליגי וס"ל דלא אצטריך ג"ש בחטאת דפשיטא דבאצבעו אקבלה קאי והח' הנז' הי"ו ההו' אמר דלפי מ"ש התו' ז"ל דיבור הנז' דאשם מצורע נמי אתקש לשלמים עש"ב א"ש דהשתא ל"ל ג"ש כלל והתו' שם הקשו להך שינויא דג"ש למ"ל למאן דיליף וברור:
ודע עוד שמה שהכריח לתוס' דפ"ק דסוכה לומר דג"ש דלקיחה לקיחה קאמר ולא דקיחה קיחה נמי ודוקא האי ג"ש הוא שקיבלו לענין כסף. משום דודאי ג"ש סתם נתקבלה קיחה מהדדי מדלר"י ע"כ חדא ג"ש נתקבלה דאין לומר שנתקבלו שתיהן בפי' זה אין סברא עיין תוס' דפ"ק דשבועות דף ז' ע"א ד"ה אתיא וכו' ובפ"ב דמכות דף י"ד ע"ב וא"כ ממילא לרבנן סתם נתקבלה ומנ"ל א"כ דלזה נתקבלה ולא לאידך ולזה כתבו מ"ש. ועיין תוס' דמנחות שם שכתבו דשמא זו אינה מופנה ע"ש ומדוייק לזה לשון הגמרא דקאמר לקיחה מלקיחה לא ילפי' ולא קאמר לא ילפי וכן יש לדקדק מדלא קאמר ג"ש לא גמיר דה"נ קאמר לר"ל התם בפ"ב דמכות גבי ג"ש דטומאתו ובפ' הזורק דף צ"ז ע"א ע"ש. והח' הנז' אמר אלי דקושית התו' היא דגבי חטאת נמי כתיב וכו' ואי משום ג"ש דקיחה קיחה הא איכא לאוקמה למילי אחריני בכמה דוכתי דה"נ באשם לא יליף בהאי ג"ש ודוק: