למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד פד
כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות בהקדמתו לפרטי המצוה ולפעמים לא יתבאר האזהרה בכתוב בלאו גמור אבל יזכור העונש לבד וכו' אבל העיקר אצלנו לא ענש הכתוב אא"כ הזהיר וא"א מבלתי האזהר' לכל מי שחייב לו עונש ולזה יאמר בכל מקום עונש שמענו אזהר' מנין וכו' וכשלא תהי' האזהרה בכתוב ילמדוה בסברא מן הסברות התלמודיות וכו' בדרך היקש וזה אינו סותר אומרם אין מזהירים מ"ה וכו' אמנם כשנמצא העונש מבואר וכו' נדע בהכרח שהוא מעשה אסור ומוזהר ממנו ואמנם נוציא בהיקש האזהר' בשביל שיתחזק לנו שורש אומרם לא ענש הכתוב אא"כ הזהיר וכו' עכ"ל הנה מפורש יוצא מדברי רבינו ז"ל שאומרם לא ענש הכתוב וכו' הכונה שצריכים לחפש אזהרה מנין כי ודאי יש שם אזהר' ולפ"ז פסח ומילה שענש אע"פ שלא הזהיר כבר אמרו בר"פ הלוקין חייבי כריתות לא צריכי אזהר' שהרי פסח ומילה ענש אע"פ שלא הזהיר והיכא דכתיב אזהר' בהדי כרת למלקות הוא דאתא ע"ש וטעמא משום דאזהר' היא ודאי מדין התרא' ובכרת קמי שמיא גליא ועיין במהרש"ל ז"ל בפרק ד' מיתות דף נ"ט ע"ב בתו' ד"ה והרי וכו' ע"ש ובחידושינו שם בס"ד וכבר עמד עליו הרב מש"ל ז"ל בפ"י מהל' מלכים ע"ש ואין לדקדק ממ"ש התוס' בד' מיתות דף נ"ז ע"א דלא ענש אא"כ הזהיר וכו' ע"ש וכ"כ רש"י שם דלא כתבו כן אלא דוקא בבני נח דבאזהר' כל דהו מיחייבי שאזהרתן זו היא מיתתן ועוד דהתם אמרינן דעדאיענשו השתא ש"מ דהזהירם הקב"ה בהדיא ע"ז אלא דלא כתבי' רחמנא ואינו ר"ל דלא ענש הכתוב אא"כ הזהיר בעינן התם אלא דבעי לאשכוחי עיקר המצו' היכא אשכחן דהוזהרו ונצטוו עליה אבל בישראל דליכא כה"ג שנענשו על איזה דבר אלא שבענין המצות הזכיר העונש אבעי לי' למכתב נ"כ האזהר':
וראיתי להרא"ם ז"ל בפ' בא גבי כל מחמצת לא תאכלו שכ' וז"ל דאי מכל מחמצת וכו' עונש שמענו אזהר' מנין ואע"פ שלא ענש אא"כ הזהיר חוץ מפסח ומיל' ומהעונש למדנו האזהר' וא"צ לכותב' שהרי האוכל ביה"כ עובר בל"ת אע"פ שלא נכתב' בו האזהר' מכח דלא ענש אא"כ הזהיר מ"מ טרח הכתוב וכתבו דומיא דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ד ונוראות נפליתי על הרב ז"ל דאישתמיטתי' דברי הרמב"ם ז"ל הללו והוא עצמו הזכירו בפ' משפטים גבי אלהים לא תקלל עש"ב. ושוב מצאתי בתוספותיו לסמ"ג הלכות יוה"כ שנתעורר בקושייתינו אשר מראש והביא דברי הרמב"ם ז"ל הללו כצורת' עש"ב. גם דבריו מצד עצמם תמוהים הם שהרי התם כרת הוא וכרת לא בעי אזהר' כדכתיבנא ועיין בתו' דפ"ק דשבועות דף ז' ע"א ד"ה ואחת וכו' ע"ש ובתוס' דר"פ השוחט והמעלה ע"ש. אמנם הדבר הקש' הוא מ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לר"פ הלוקין די"ד ע"ב ד"ה אתיא טומאתו וז"ל פי' דטומאתו דמקדש אינה מופנה דאצטריך לרבות מחוסר כפורים וטומאתו דקדש מופנה לג"ש ובמופנ' מצד א' סגי בהא לד"ה דמסתמא לא ענש הכתוב אא"כ הזהיר עכ"ד והלא כרת לא בעי אזהר' והוא עצמו כתב שם דרבינא לא פליג בהא ע"ש וע"כ נר' דס"ל דלא בעי אזהר' להדיא קאמר וכדעת מהרש"ל ז"ל שזכרנו. ובר מן דין דברי הריטב"א ז"ל תמוהים הם דהא בפ"ק דשבועות דף ו' ע"א מסיק דאיידי דבעי למכתב כרת כדר"א כ' נמי טומא' דלא סגי בלא"ה ע"ש ואיך כתב שהיא מופנה. ואפשר לומר דר"י ס"ל כדרבא דמעיקרא דודאי ס"ל דסגי בלא"ה דהא כתיב בתרי' ונפש כי תגע בכל טמא. אם כן מנ"ל התם לומר דר"ל ג"ש לא גמיר אימא דס"ל כמסקנא דפ"ק דשבועות והו"ל שאינ' מופנ' כל עיקר ואולי דס"ל דהוה מופנ' מדהמ"ל והוא טמא וכתב וטומאתו עליו לגלויי דיליף מלשון טומאתו דקדש דדמי לי'. ועוד אני תמה במ"ש הרא"ם ז"ל שהרי האוכל ביה"כ וכו' אליבא דמאן כתב זה אי אליבא דר"ל בפיה"כ הא קאמר התם טעמא דלא נאמר' אזהר' בעינוי משום דלא אפשר ולא משום דא"צ לכותב' שמהעונש למדנו האזהר' ומאי בעי מפני מה לא נאמר' אזהר' בעינוי ועוד יש לתמוה דאיך אומרים בכל דוכתא עונש שמענו אזהר' מנין עד דטרח לאשכוחי אזהר' והלא ולויי שלא נכתב' [עתה ראיתי כי לפי מ"ש שם לפנים בעניותי' דכוונת הרא"ם דלמה נכתב אזהר' בפי' ע"ש א"ש דמייתי מיה"כ לתנא דעצם ושאר אמוראי ע"ש בגמ' וס"ל דר"ל פליג עלייהו וההיא דכרת לא בעי אזהר' י"ל דס"ל דרבינא התם פליג אהא וכדמוכח מדברי רבי' בס' המצות באותו לשון שזכרנו לפני ועיין במ"ש בזה הרב לח"מ פי"ח דסנהדרין ע"ש] ותמהני מהר"ש אלגאזי ז"ל בס"ס הליכות אלי שהביא דברי הרא"מ ז"ל הללו והודה לו ולא עוד אלא דניחא לי' בזה ההיא דלא ענש וכו' אמאי דבעי אזהר' מנין ע"ש וצ"ע ואפשר שכוונת הרב למה כ' רחמנא אזהר' בפי' הי"ל לסמוך על המחפש אכן ההיא דר"ל עדיין ק' וכן ק' מהא דכרת לא בעי אזהר' וצ"ע: