אור ברסלב
למודי ד לימוד פג

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד פג

לימוד פב

כתבו התוס' ז"ל פ"ק דזבחים דף ד' ע"ב ד"ה אימא דלא בעינן לעכב אלא בקדשים ע"ש ובס' הליכות אלי ז"ל הביאו בשם התוס' דפ' התכלת ע"ש. וראיתי להרב שמע יעקב בקונטרס ארעא דרבנן סי' ן' שכתב וז"ל ק"ל על דברי הר"ש והתוס' מסוגי' דפ' האומר בקידושין דף ס"ז ע"ב דפריך ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחילה והא דיעבד וכו' ע"ש ובאמת שאלה היא איברא מצאתי בחידושי הרשב"א ז"ל שם שכתב וז"ל וא"ת והא קי"ל כרבא דאמר בפ"ק דתמורה כל מלת' דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכו' והתם נמי פרכינן והרי אלמנה לכ"ג דאמר רחמנא לא תעביד ותפסי בה קידושין ומשני שאני התם דגלי ביה קרא לא יקח ולא יחלל דאלמ' אי לאו קרא הו"א דלא תפסי בה קידושין ותי' בתוס' דכיון דגלי קרא בלא יקח דכ"ג הו"א דנילף מניה ללא יקח דאשת אב דאע"ג דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני עכ"ד (והשתא ניחא) ויש לי לדקדק שהרי פליגי אביי ורבא בפ"ק דתמורה בכל מלתא דקאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד מהני או לא מהני ומתבאר שם בכל הסוגי' דבין בקדשים בין בחולין פליגי כמו שיראה המעיין שם וא"כ לאביי דאמר מהני אפי' בחולין בעינן לעכב ולרבא אפי' בקדשים והיכי בעי בעלמ' לעכב מנלן דבלא"ה לא מהני מידי לדידיה. ואם יש לחלק ולומר דלאביי היכא דאיכא מלקות ס"ל דבקדשים מיהא הוא דבעינן לעכב ולרבא לא מהני בלאוין אבל בעשין מודה מהני מיהא בקדשים ליתא דהתם פריך לאביי מכל חלב יצהר ואף דליתיה בלאו ותרומה ודאי אינה כקדשים לענין זה ואף אם נאמר דאה"נ דמיקרי' קדשים להא מלתא אכתי תקשה מדפריך התם לרבא מכל חלבו דתרומה דליתיה בלאו וצ"ע. ושו"ר אחרי מופלג בס' קרבן העדה פ' תמיד נשחט שכתב דדוקא בכה"ג דילקה עליו הוא דאמרינן דלא מהני ע"ש וטעות הוא בידו ודו"ק:

והתוספות שם כתבו ד"ה רבא אמר לא מהני ק' א"כ שוחט פסח על החמץ נפסול וי"ל דבירושלמי יש קרא להכשיר עכ"ל ויראה שסמכו עצמם אתוספת' דפסחים פ"ד דתני' התם ופסח עצמו כשר הביאוה התוס' בפ' תמיד נשחט דף ס"ג ד"ה השוחט וכו' שכתבו וז"ל אומר ריב"א דהפסח עצמו כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב ובתוס' דמכילת' תניא בהדי' וכו' והפסח עצמו כשר וכו' עכ"ל והביאה ג"כ מרן כ"מ ז"ל פ"א מהל' ק"פ וע"ש שם דהכי משמע ממתני' מדקתני ה"ז עובר בל"ת ולא קתני פסול ע"ש לענ"ד לא מכרע' דהא תנן בפ"ה דמנחות דף נ"ה גבי מנחה דאם החמיצו שיריה בל"ת ואע"פ דפסולה היא כדאיתא התם ריש פרקא ע"ש ולא קתני פסולה. ולומר דכונת מרן ז"ל דהול"ל פסול כי היכי דתנן התם במשניות דלעיל מינה לישנ' דפיסול' כל כי האי ה"ל לפ' ואפשר דשאני התם דגלי קרא דמצה תהיה לעיכוב' כדאיתא התם ואפשר לומר דמצה תהיה לעכב לא קאי אלא אגוף המנח' דהיינו הקומץ אבל לא בשירים אלא שמדברי התוס' שם ד"ה ת"ל תהיה וכו' מבואר להדי' דמצה תהי' לעכב אפי' בשירים ע"ש ודע דדברי התוס' שם נעלמו ממהרש"א ז"ל בחי' לפ' החולץ דף מ' ע"א ע"ש מ"ש אהא דבעי התם למאי הלכת' וכו' וע"ש גם במהר"ם והדבר תמוה איך אישתמיט להו דברי התוס' להדי'. שו"ר לתוס' הרא"ש ז"ל בחי' לפ' החולץ שם שכתב אבל הכא לאחר שקרב הקומץ א"א לקרבן ליפסל ע"ש וצ"ל לפ"ז דמצה תהיה אקומץ קאי ולא אשירים ושלא כדברי התוס' דמנחות שזכרנו ואפשר שזה דעת מרן ז"ל. איך שיהי' מבואר להדיא דאע"ג דגבי פסח בעינן לעכב כמ"ש בתמיד נשחט אפ"ה לרבא אי לאו דגלי דזבח הו"א דלא מהני והדבר צריך תלמוד. ואפשר לומר דפלוגת' דידהו בלאוין ובלאו הבא מכלל עשה אבל לא במצוה גריד' וקרא דמכל חלבו לאו הבא מכלל עשה הוא כפירש"י שם. ושו"ר להרב פר"ח ז"ל סוף הלכות בכורות שהקשה לרבא מהא דאמרינן בפ' תמיד נשחט במכסת תכוסו שנה עליו הכתוב לעכב ותי' דשאני התם דליכ' לאו ואפי' לאו הבא מכלל עשה וכו' ע"ש ומזה ק' למ"ש הרב חזון נחום ז"ל דף קל"א ע"א דבעשה גמור מיהא פליגי עש"ב. אמנם עדיין ק' מדתני' במכילת' פ' בא לא תותירו ממנו וכו' הא אם הותירו עובר על מצוה שומע אני יהא כשר ת"ל וכו' וע"ק מדתני בפ"ב זבחים דף כ"ג ע"ב לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים שנה עליו הכתוב לעכב ע"ש ולומר דבריית' זו לאביי ולא לרבא הוא ממה שלא ניתן ליאמר וצ"ע. ועיין בתוס' דפ' הממונה דף כ"ט ע"א שכתבו דעשה דהשלמה למצוה הוא ע"ש:

וראיתי להרב מש"ל ז"ל שהקשה אמ"ש בירוש' ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר תני חזקיה דם זבחי הכתוב קראו זבח א"ר מנא אלולי דתני חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו המחמץ את הפסולה וכו' ע"ש דמשמע דאי לאו דגלי קרא דזבחי הו"א אע"ג דלקי נפסל משום דעבר אהורמנ' דמלכא. ומהא דגרסינן בר"פ כל המנחות ואימא לאוקמי גברא בלאו איפסולי לא ניפסל ומשני אמר קרא מצה תהיה הכתוב קבעו חובה ע"ש דמשמע דאי לאו האי קרא הו"א דמכיון דלקי לא מיפסל ע"ש שהניח בצ"ע ולי נראה דבלא"ה סוגי' דר"פ כל המנחות דפריך התם אימא לא תאפה חמץ לאוקומי גברא בלאו וכו' ע"כ לאביי הוא דפריך דאכתי תקשה לדידיה דס"ל דאי עביד מהני והשתא הא דמייתי התם ממצה תהיה הכתוב קבעו חובה הוא לאביי אבל לרבא ע"כ דמוקי לה לדרשא אחרינ' שהרי ע"כ נמי לאביי קרא דזבחי מוקי ליה לשום דרשא דלרב' הוא דמבעי ליה למימר דמהני כמ"ש התוס' ז"ל שזכרנו וא"כ הירושלמי אליבא דרבא קאמר וסוגי' דמנחות פריך אליבא דאביי וכן צ"ל אהך סוגיא דפרק האומר הנז' דהא דקאמר באחות אשה הא לכתחילה הא דיעבד ע"ש לאביי הוא ולא לרבא עוד נ"ל לומר דכיון דרחמנ' בעי להכשיר בפסח ובמנחות לפסול מ"ה אצטריך לגלוי' בתרוייהו דחדא מלתא הוו דלענין חמץ קפיד קרא וס"ד דלילפו מהדדי ואי לאו קרא דזבחי הו"א דפסול משום דגלי קרא דתהי' גבי מנחה וה"נ במנחה קאמר דאי לאו תהיה הו"א דבתר דגלי קרא דזבחי ה"נ במנחה דכשר. וכן משמע מהירושלמי דאי כמ"ש הוא ז"ל דהו"א דפסול משום דעבר אהורמנא דמלכ' מהו זה שאמרו שם אלולי דתני חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו המחמץ את הפסולה וכו' דמה לו ולמחמץ את הפסולה אלא ודאי דמניה הוא דקא מייתי דגלי קרא דתהיה לפסול ולא משום דעבר אהורמנ' דמלכא ועיין תוספות דפ"ק דקידושין דף י"ג ע"ב ד"ה אלא וכו' ע"ש. אמנם ק' עדיין מהך סוגי' התם דף נ"ט ע"ב גבי שמן ולבונה והביאה הרב ז"ל שם ע"ש דהתינח לרבא אלא לאביי דאמר מהני למ"ל כי חטא' היא ואם בנתן שמן מנ"ל דפסלה וכדתנן התם במתני' והא לק"מ דאצטריך חטאת היא לדיוק' לשמן דפסלה ועיין בס' שע"ה ריש הל' ק"פ מ"ש בזה דלית' ומבואר מכל מ"ש וראיתי מי שכתב דל"ק רבא לא מהני אלא במזיד אבל בשוגג מודה דמהני דלא קעבר אמימרא דרחמנ' ולית' דא"ה מאי פריך בפ"ק דתמורה לרבא לל"א למ"ל כל ימיו דאצטריך אפי' גירשה במזיד וה"נ בכל הסוגי' דפריך לרבא למ"ל ריבוי' משם מוכח דליתא להאי סברא וזה ברור ועיין תוס' דס"פ המקבל דף קט"ו ע"א במתניתין שם ע"ש:

ודע דבמ"ש התוס' בתמיד נשחט דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב הקשה מהרש"א ז"ל דהא נמי שנה עליו הכ' לעכב דכתיב לא תשחט ולא תזבח ע"ש מה שתירץ ולכאורה תירוצו תמוה וכמו שעמד עליו הרב קרבן העדה שם והרב שע"ה שם ע"ש ועיין תוס' דאיזהו מקומן דף נ"ב ע"ב ד"ה יכול וכו' ע"ש ויש לישב דבריו דלא קאמר בפ' כ"ש דניחא לן לאוקמי לתרי לאוי באא"ע ולא לעבור עליו בב' לאוין אלא משום דהשתא דמוקמינן ליה באא"ע ליכא השתא תרי לאוי אבל התם דאפי' כי מוקמינן ליה לעכב אכתי לאוי בגופיה דלהיכ' אזלי דלשון לאו ודאי לא מיעקר ומ"ה לא מוקמינן ליה לעכב דללאוי יתירי קאתו ומה שהקשה עוד בס' קרבן העדה מדלא קתני מתני' עובר בב' לאוין ואף הרמב"ם לא כתב דסופג פ' ע"ש. ליתא דמתני' לא נחית לענין מלקיות עיין תוספות דריש תמורה ומהרמב"ם ג"כ ליתא דכבר כתב הוא ז"ל בשרשיו בס' המצות דאין לוקין ב' מלקיות על ענין א' ולי נראה ליישב לעיקר קושי' דלא אמרינן לעכב אלא היכא דכתיבי תרוייהו במקום א' אבל כשתא הכא דקרא דלא תזבח במשנה תורה כתיב משנה תורה הוא דקא מהדר ודוגמ' לזה אמרו כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה ואיכא קראי נמי התם בהך פ' שלא נאמרו ונתחדשו במשנה תורה עיין בהשגות הרמב"ן ז"ל לספר המצות שורש ס' דף מ"ב ע"א ועיין בלח"מ פ"ג מהל' מלו"ל דין ה' ע"ש ונהי דר"ש מוקי לקרא דלא תזבח לדרשא אחרת כדאית' התם דף ס"ד ע"ש מ"מ רבנן לא ס"ל הכי וזה עצמו הכרח התוס' דמדר"ש נשמע לרבנן כיון דלר"ש לא שנה עליו לעכב ה"ה לרבנן דאין זה סברא לומר דבהכי נמי פליגי דלא לישתמיט בגמ' מלפ' כך ועיין בס' בתי כהונה ח"א בלשונות הרמב"ם ז"ל דף ע"ו ע"א שכתב דשמא אצטריך לשום דרשא וע"ש מה שחילק וכתב דבקדשים אפי' רבא מודה דמהני ע"ש וכ"כ הרב הנז' ליישב קושית הפר"ח ז"ל ע"ש. וליתא ולא ידעתי איך אישתמיט מינייהו סוגי' דתמור' דפריך התה אדאביי ורבא ממימר וחרמים ובכור ועש"ב וקושית הפר"ח ז"ל אפ' ליישב דהתוס' סמכו עצמם אמ"ש בפ' קמא דתמורה דלרבא כשר משום דהכתוב קראו זבח ובאו התו' כאן לומר דלאביי לא צריך קרא דזבחי כל כמה דלא שנה עליו הכ' לעכב וליכא למימר דהנהו תרי קראי לשנה עליו לעכב אתא דמדר"ש ליתא לה"ט ה"נ לרבנן נמצא דזה מוכרח ולכ"ע כשר וכדאיתא בתוספתא דהשת' איכא למימר לרבא נמי דפסול משום דשנה ולאפוקי משמעות זבח ומוקי לה השתא למלתא אחריתי אלא דלכ"ע כשר ועיין בספר קרבן העדה שכ' על ריב"א שתקפ' עליו משנתו בלי ס' ולא זכר דברי הירושלמי ע"ש. וחס ליה למרן ריב"א ז"ל מלומר עליו דברים כאלו ועוד נראה דהתוס' באו לומר דהלכת' כאביי ומ"ה כתבו דכשר דהא לא שנה עליו וכו' ולזה הביאו ראיה מהתוס' דקתני סתמא כשר ולא מיית' שום קרא משמע כאביי ועיין בס' חזון נחום ז"ל בפ"ק דתמור' לענין הפסק בזה שהאריך ע"ש:

ודע דהתוס' בריש התכלת ד"ה ואם הקשו דנימ' דמעכב דלא בעינן שנה עליו הכתוב לעכב אלא בקדשים וכו' ע"ש. וק"ל ומי זוטר ר"י ור"ע ור"ש ור"א דכולהו ס"ל דלא בעינן קרא כדכתיב כדאית' בפ' נגמר הדין דף מ"ה ע"ב ע"ש וא"כ ודאי דהך תנא ס"ל כהנהו תנאי דהתם ולומר דהתוס' ק"ל למאן דפליג התם אדר"ש ור"א הא ודאי בורכ' דמה להם א"כ אצל קדשים ונראה דק"ל לת"ק דר"א ור"ש שהוא סתם מתני' דהתכלת ומ"ה תירצו מה שתירצו ע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה