למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד פב
כתבו התוס' ספ"ד מיתות דף ס"ו ע"א ד"ה גמר וכו' דקדש מחול לעונש לא גמרינן דאיכ' למפ' מה לבשר ודם שכן דואג ומתבייש ע"ש ולפ"ז יש ליישב מה שהקשו הם ז"ל רפ"ד מיתו' דף ן' ע"א ד"ה אדרבה וכו' וז"ל וכי מפני שהוקש יהא חמור מכבוד המקום ע"ש דכיון דהוקש והוא דואג ומתבייש אפי' שהוא חמור וכ"כ בחי' הר"ן ז"ל ע"ש אלא דהתוספות שם משום שאר קושיות שהקשו כתבו דשוין פריך ע"ש איברא מה שקשה אצלי לדבריהם הוא מדאמרינן בפ' כיצד ק"ו לשכינה י"ד יום ומאי ק"ו מה לבשר ודם שכן דואג ומתבייש. ויש לומר דהתם לא שייך טעמ' דדואג וכו' דלענין נזיפה שאם נזפה אביה שתסגר ז' ימים קאמר מה שאין כן בקללתו והכאתו ולפי זה איתרצה קושי' בתרא דתוס' דר"פ דהתם מה"ט דדואג וכו':
אמנם תמה אני מהא דגרסינן בפ' ן' סורר דף ע"ד ע"א ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לכ"ש ע"ש והאיכ' למפ' מה לפגם הדיוט שכן ניתן להצילו בנפשו משום דדואג ומתבייש ועיין בהליכות אלי כלל קצ"ז. ואחרי מופלג ראיתי להרב יבין שמועה ז"ל שנתעורר בזה ע"ש. אמנם מה שחי' לזה אחר המחילה לא נהיר' לי דמ"מ איכא למפ' מה לפגם הדיוט שאף על פי שעבירה קלה היא מ"מ מה שדואגת ומחביישת בפגימתה אימא דהוא דגורם לדין להיות מצילין אותו בנפשו שהרי אף שכתבו התוס' דמצילין אותו מהעביר' כתבו שם ד"ה ומה נער' וכו' דאפגמ' הוא דקפיד קרא ע"ש ועוד מה יענה הרב ז"ל להר"ן ז"ל שפי' שם שמצילין הנרדף קאמר עיין שם והוא ז"ל כתב כדעת התוספות דבשר ודם דואג ומתבייש וחמיר טפי כדכתיבנ' לעיל משמו וצ"ע: