למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד פ
גרסי' בפ"ק דכריתות דף ו' ע"ב ואימא סמים כלל וכו' וכ"ת א"כ לכתוב קרא חד פרטא לאיי מיצרך צריכי וכו' ע"ש וצ"ע מאי קושי' אימא סמים כלל ולא למניינ' נמי דא"כ למאי הילכתא כתביה רחמנ' לחלבנה במיצעי כיון דלאו מידי גמרינן מיניה כדקאמר התם חלבנה לגופיה אתא וכו' וה"נ קאמר בסוף הסוגי' א"כ נכתוב וכו' וחלבנה לבסוף ע"ש הסוגי' ובשלמא אם נאמר דקרא למניינ' נמי א"ש אצט' למיכתביה במיצעי דאי כתביה לבסוף ליכא אלא עשרה וכן צ"ל כי פריך התם דנייתי בחד צד וכו' דהא דכתיב נטף משום מניינ' אצטריך אע"ג דנקט מיני אילנות מנטף. עוד יש לתמוה במאי דקאמר התם אהא דפריך ואימ' סמים בתראי תרין נינהו כסמים קדמאי א"כ נכתוב סמים סמים בהדדי וסוף נכתוב נטף ושחלת וחלבנה ותימא דטפי הול"ל אם כן נכתוב נטף ושחלת וחלבנה וסוף נכתוב סמים סמים בהדי הדדי דאי כדקאמר כלל ופרט וכלל מנ"ל ואכתי אימא לעולם סמים בתראי תרין ודלא כתביה בהדי סמים קמאי כי היכי דליהוי כלל ופרט וכלל דאל"כ אין זה אלא ריבה ומיעט כדשמעי' לי' לרי"ש גופיה בפ' מרובה דף ט"ד ע"ב בב' כללים הסמוכים זה לזה ע"ש. עוד אני תמה דלמה לא גמרינן מחלבנה דנייתי דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אע"פ שריחו רע דומי' דמאי דפריך גבי לבונה. ולזה נראה לומר דפשיטא ליה לש"ס דלגופיה הוא דאתא דאל"כ הול"ל נטף וחלבנה ושחלת א"נ שחלת וחלבנה ונטף דלהוי משמע אף על פי שריחו רע מדערבינהו לנטף ושחלת בהדדי והדר כתב וחלבנה לאורויי דלגופיה הוא דאתא ומכל מקום פריך גבי לבונה משום דס"ל כדקאמר בתר הכי דאי כתביה במיצעי הויין תרי עשר. שו"ר למהרש"א ז"ל בס' ג"ה כלל תס"ז שעמד בקושי' זו והעלה בצ"ע ע"ש: