למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד עט
גרסי' בר"פ עגלה ערופה כי ימצא היכא דמשתכח כתב רחמנא באדמה פרט לטמון כי ימצא פרט למצוי וכתב ע"ז הרב ב"ש ז"ל וז"ל וא"ת ונימא כי ימצא חלל כלל כל היכא דמשתכח באדמה פרט בתוך האדמה וכו' ואין בכלל אלא מה שבפרט ונימא דוקא טמון וי"ל דכי ימצא חלל אינו כלל גמור דהא לקמן אמרי' כי ימצא פרט למצוי עכ"ל ונעלם מעינו דברי התו' דפ' הנחנקים דף פ' ע"א ד"ה מונמצא וכו' שכתבו שם דהתם לאו מכי ימצא דריש אלא מבאדמה ע"ש [גם למה שחזרו והודו לפירש"י ה"נ צ"ל דנ"ל מיתור' דבאדמה פרט לטמון ופרט למצוי דתרווייהו בהדדי משתמעי] גם עיקר תירוצו תמיה דאכתי בלא כלל ופרט כיון דכי ימצא כל היכא דמשתכח אתרוייהו משמע מנ"ל לומר דבאדמ' בגלוי קאמר ולמעוטי טמון אימא אפכא. גם עיקר כללו אינו מחוור דבפ"ב דגיטין דף כ"א ע"ב כתבו התו' דוכתב פרט ומניה ממעטי' התם דף כ' ע"א ולא חקק ומיהו ל"ק מדקאמר התם ואידך נ"ל מס' וכו' ומאי קו' הא מ"מ כלל הוא וי"ל דהכא שאני דמנמצ' להבא משמע ומש"ה לא נפיק מכללא אבל התם אי אתא לכלל מנ"ל למעוטי כסף ושמא סבר הרב דדוק' בכלל דאתא ממשמעות אבל בכלל דוכתב מיתור' הוא דאתא ומש"ה שפיר דרשי' ממשמעות ולא וחקק וההיא דלמעוטי כסף מיתור' נמי הוא ומיהו קושי' קמא ק' [ומיהו י"ל דלמסק' דהתוספות מכי ימצא יתירה נ"ל דלעדים לא אצט' כי מה עדות יש שם] לכן נראה דלק"מ דודאי לאו סברא היא כלל למעוטי גלוי ולרבות טמון דה"נ גבי שכחה לא פליגי אלא אי איכא טמון אי לא דודאי גלוי עדיף מטמון וזה ברור [עתה ראיתי לו להרב עצמו עלה ההיא דפרט למצוי שהגיה פרט לממצי' עצמו דכי ימצא אתא לעדים ושמה הביא דבריהם דהנחנקין ע"ש וראיתי למורינו רב גאון עוזינו בספרו הבהיר זרע יצחק בליקוטים שהשיגו בכוונת דבריהם ככל הכתוב פה ומ"ש שם למה שהקשה הרב הליכות אלי כנ"ל גם הקטן וע"ש]: