למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד עג
נשאלתי מאת הרב המובהק כמהר"ר משה הלוי אשכנזי ז"ל עלה ההיא דאמרי' בפ"ק דיומא דף ח' ע"ב אלא מאי אית לך למימר ז' לבר משבת ה"נ ז' לבר מד' ע"ש ואלו שם בדף י"ד קאמר מתני' דלא כרע"ק וכו' ע"ש ואמאי לא קאמר דז' לבד מג' וז' ותנא כר"י ס"ל. ומר ניהו הוא מפרק לה דבשלמא הכא משכחת לה דאתרמי ד' בשבת ובהכי איירי ברייתא וליכא אלא חד יומא ומשום חד לא חש למתני כל ז' משא"כ התם דע"כ בצרי להו תרי יומי לא היה לו לתנא למימר כל ז' וליתא דהתם נמי משכחת לה בשחל ג' או ז' בשבת. והרב אחי ז"ל השיב בזה משום דסתם מתני' ר"מ ואיהו ס"ל דמזין עליו כל ז' ומש"ה קאמר דלא כרע"ק. ולי הצעיר לא נהירא דאיהו בעי לאוקמה כרע"ק שיב מצאתי לו סמוכות מדברי הריטב"א ז"ל שכתב שם וז"ל הקשו בתוס' ודילמא האי תנא ס"ל דטומא' הותרה בצבור שאין מזין על כהן בז' ימי פרישה דיה"כ ותרצו דכיון דסתם מתני' ר"מ היא דס"ל כמתניתא דלעיל שמזין עליו כל ז' עכ"ל וכ"כ שם בתו' ישנים יע"ש ור"ל דלענין הזיה לעולם כר"מ סתמא. ולי נר' לומר דבשלמא הכא לשון ז' יצדק שפיר לבד מד' ושבת ור"ל מיום התחילו בהזיה עד גמרו יש ז' אף שמפסיק בנתיים אבל התם דלשון ז' המורה על השביעי שהשביעי הוא הגורם להם להקרא בשם שביעי לא יצדק כי בשביעי אין מזין וזה ברור: