אור ברסלב
למודי ד לימוד עב

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד עב

לימוד עא

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח דרוצח הכוהו י' בני אדם וכו' פטורים וכתב עלה מרן ז"ל וז"ל ואע"ג דאמרי' התם תני תנא קמיה דר"ש וכו' וסתמא כריב"ב לאו משום דתהוי הלכתא כוותייה אלא לאשמעי' דיחידאה הוא ע"ש. וראיתי בס' דינא דחיי לאוין ק"ס שכתב עליו וז"ל ולא ידעתי איך השמיענו דר"י יחידאה הוא בשנותו הך ברייתא דאדרבה מדמצינו ברייתא סתמית כר"י ודאי דהלכתא כוותיה ועוד מאן לימא לן דבעל הברייתא הלזו לא הוי תנא אחרינא דקאי כסברת ר"י והו"ל רבים לגבי ת"ק והלכה כר"י ע"ש ולא ידעתי מה הוק' לו דמ"ש מרן ז"ל לאשמעי' דיחידאה הוא לא קאי על שונה הברייתא אלא שהגמ' דקאמר וסתמא כר"י בא לאשמעי' דסתמא כיחידאה ולית הלכתא כוותיה והסתם כמאן דליתיה ומ"ש מאן לימא לן וכו' לק"מ כיון שהגמ' אומר כן קים ליה שהוא עצמו ר"י ואם על הגמ' עצמה יקשה לן לא ידעתי מה הוק' לו דהא בכולה גמ' אמרי' מאן תנא ר' פ' הרי כי איכא סתמא ולא ידענא מאן תנא מייתינן עלה ממשנה או ברייתא אחרת שהוזכר אותו הדין משם איזה תנא וא"כ כאן שמצינו ר"י להדיא דס"ל הכי מנ"ל לבדות מלבנו ולומר דהאי סתמא תנא אחרינא הוא דעדיין ק' מאן תנא ואיך תלינן תניא בדלא תניא. ועוד כיון דקי"ל דהלכה כת"ק לגבי דר"י דיחידאה הוא איך אומרים בשמא להוציא הכלל שבידינו לומר דתנא אחרינא איכא בהדי' ר"י דאין ס' מוציא מידי ודאי וסתמא אמרי' דהוא עצמו ר"י ואע"ג דשנו אותו בברייתא אחרת אין כאן מקום קפידא דהברייתות אינם מאיש א' אבל מ"מ דברי מרן ז"ל דחוקים דמי הכריחו לרבינו ז"ל לפ' כך ואדרבה לשון סתמא דקאמר משמע דלהלכתא הוי מדלא קאמר דלא כת"ק א"נ הא מני ר"י. ונ"ל דהכריחו לפ' כן משום דכי האי פלוגתא אפליגו ר"י ורבנן ברפ"ק דבכורות דף ג' ע"א גבי משתתף עם הגוי בבכור דמפ' התם טעמייהו דפליגי בכל אי כל דהו משמע ואי כוליה בכור משמע והתם בהפוך הדף אההוא עובדא דההיא גיורתא קאמר רבא לית דחש להא דר"י דאמר שותפות נכרי חייבת בבכורה ע"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' בכורות כרבנן דר"י ע"ש וכיון שכן בנ"ד ודאי דהלכה כרבנן דחדא פלוגתא ממש היא ולזה הוכרח רבינו ז"ל לפ' וסתמא כריב"ב כמ"ש מרן ז"ל או יכול לומר דכפשטיה מתפ' ומ"מ לא שביק רבי' פסקא דרבא דאמר לית דחש לדר"י מקמי הא דקאמר הש"ס וסתמ' כר"י דסתמ' דברייתא לאו סתמ' מעלי' הוא כנ"ל:

ודע דמסוגי' זאת אני תמה על מ"ש הר"ן ז"ל בחי' לפ' הנשרפין וז"ל בתוס' ז"ל תמהים היאך אפשר לדרו' מפ' א' דבר והפכו וכו' [ולעד"ן לישב עם מה שהקשו התוספות בפסחים דס"א ע"ב דילמא ע"ש והשתא י"ל דהיינו דפריך שם ממאי דכל כול' משמע וכתנאי דילמא ככ"ע ורבנן ס"ל דאצט' זאת לפ' מלת כל לעלמא דכול' משמע ור"י ס"ל דזאת לגלויי דלא נפ' כל דהו דבעלמא הכי משמע וא"ש נמי מה שהקשה שם בסמוך נשתוק מכל וגם נימא איפכ' ע"ש] ותי' דמשמעות דורשי' הוא בנפש בלא כל אם משמעות נפש מקצת נפש ולפי המשמעות בא כל לרבות או למעט וא"צ לזה כלל דלשון כל כולל ב' משמעות יש כל הדבר וכו' כגון כל צפור טהורה ויש שמשמעותו מקצת כגון לא תחיה כל נשמה וכו' ומש"ה פליגי בכל נפש אם הוא כללות הנפש או מקצת בהשאלת לשון כל וזה נכון עכ"ד ואתמה' ששני הפירושים הללו הם גמ' רפ"ק דבכורות שם בסוגי' שזכרנו ע"ש הסוגי' ובפירש"י שם יע"ש ותו דתמיה' התו' ז"ל עדיין ק' ללישנא בתרא וצ"ע:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה