אור ברסלב
למודי ד לימוד סה

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד סה

לימוד סד

כתבו התו' פ"ד מיתות דף נ"ד ע"ב אע"ג דגופין מוחלקי' וכו' משום דדרשי' ואשה וכו' והיא שפחה וכו' עכ"ל והיינו דהוו ב' כתובים דאע"ג דואשה אצט' משום דהוה כרת מ"מ נילף משפחה אבל בתוס' דפ' י' יוחסין דף ע"ז ע"ב כתבו שם דבגופי' מוחלקים חייב על כל א' וא' והביאו ראיה מה' נשים נדות ע"ש ולפי דבריהם שם צ"ל דהא לא מיחייב הכא דנרבע לזכר ולבהמה ב' משום דלא מיקרי גופי' מוחלקים בנבעל אלא בבועל דכיון דחיובא הוא משום גופו הרי גוף א' הוא אבל אם החיוב משום גוף אחר שבעל אם היו ב' הרי גופין מוחלקי' אלא דאמה שהביאו ראיה מה' נשים. הוא ק' דהוו נדה ושפחה חרופה ב' כתובים וכמ"ש בשמעתי' וצ"ל דס"ל דיש שום צריכותא אלא דק"ל לפי דבריהם שם שכתבו דבכדי נקט שמות מוחלקים ע"ש ומאי קושי' דהא בפ' אותו ואת בנו דף פ"ב ע"ב איפליגו התם סומכוס ורבנן דלרבנן גופי' מוחלקי' נמי אינו חייב אלא א' ע"ש וא"כ שפיר קא' טעמ' דשמות מוחלקי' לרבנן ועכ"ל דדוק' ה' נשים נדות כמ"ש התו' בשמעתי' וכרבנן ועיין בהרב שע"ה פי"ז מה' איסורי ביאה דין י"א מ"ש על דברי מוהרימ"ט ז"ל שם ע"ש ומה שהק' לדברי התו' די' יוחסין מפ"ד מיתות כבר כתבנו בזה אלא שעדיין ק' לפי מ"ש התוס' פ' אותו ואת בנו במתני' שם ד"ה סומכוס דהתם נמי הוו שמות מוחלקים ע"ש דהלא כי איכא שמות וגופין ליכא מ"ד דחייב א'. ויראה דבפ' י' יוחסין פריך ליישב הבריית' ככ"ע אפי' לסומכוס אי ס"ל דאכל ב' זיתי חלב אינו חייב אלא א' כדאית' התם. ובהכי ניחא מה שהק' הרב שע"ה לדברי התו' דפ"ד מיתות דנרבע לזכר ולבהמה הוו שמות מוחלקים ע"ש דההי' אליבא דרבנן. אמנם יש לתמוה על הר"מ במז"ל דבפ"ה מה' שגגות דין ג' כת' דגופי' מוחלקי' גרידא חייב על כל א' וא' ע"ש ואלו בפי"ב מה' שחיטה פסק כרבנן דסומכוס וי"ל דההיא דשגגו' שאני דאיכ' ב' ביאות לא כן או"ב ליכא אלא מעשה א' וכמ"ש רש"י שם במשנה ע"ש ולפ"ז ניחא דברי התוס' דאו"ב אלא דמ"מ התו' דד' מיתות הם תמוהים ואפשר דס"ל דהתם נמי ב' מעשים הוו בבנו ואותו ובאו"ב דשחיטת כולם שע"י נעשה האיסור. אלא שדברי הר"מ במז"ל שם בה' שגגות הם תמוהים שהרי להדי' קאמר בשמעתי' נרבע לזכר ולבהמה לר"ע אינו חייב אלא א' שהן ב' גופות ועוד יש לתמוה דאי בא על הזכר והביא זכר עליו באותו זכר עצמו א"כ מאי פריך בריש כריתות ד' ג' והא ר' אבהו וכו' לדברי ר"ע אינו חייב אלא א' ע"ש אימא דמתני' בזכר אחר והתימ' מהרב באר שבע שם שכתב כלשון רבי' בגמ' שם ע"ש והרב שע"ה ז"ל נתעורר בקו' א' וכת' דס"ל דסוגי' די' יוחסין פליג' אדר' אבהו ופסק כסתמ' דש"ס ע"ש. ואחר המחילה ליתא דא"כ הול"ל רבינו נרבע לזכר ולבהמה ותו הו"ל למפ' בכריתו' מדר"א בהאי בבא דנרבע לזכר ולבהמה דמהא דהקשה שם ליכא ראיה דאיירי באותו זכר ותו דלסתמ' דש"ס מה יתרץ במתני' דכריתו' דאי כר"א ק' אכתי לתני נמי הביא זכר ובהמה עליו אבל לפי סוגית הגמ' ל"ק משום דמתני' רע"ק היא ולדידיה אינו חייב אלא א' בתרוייהו ולכן י"ל דס"ל לרבי' ז"ל דשאני נרבע לזכר ולבהמה דשם נרבע א' הוא אבל בזכר אחר שיש ב' מיני ביאו' חייב על כל א' איבר' שקושי' ב' עדיין ק' וצ"ע.

ודרך אגב ראיתי לעמוד במ"ש שם בגמ' הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בין לר"א בין לאביי לר"י חייב ג' וכו' וראיתי להרב דינא דחיי ז"ל לאוין צ"ה שכ' וז"ל וראיתי בפ"ד מיתות דבר זר וק' אצלי עם הסוגיא דפ"ק דכריתות וכו' ונראה ברור מכאן דלר"י אינו חייב אלא ג' בין לאביי בין לר"א וכו' כדפירש"י. ותימא גדול אצלי דבריש כריתות גבי מתניתין דל"ו כריתות משמע דלר"א חייב ד' דגרסי' התם תנא במאי קחשיב אי בגברי קחשיב דל אשה הנרבעת ובצרו להו חדא וכו' ומשני לעולם בגברי ותני הבא על הזכר והביא זכר עליו ור"י היא ופריך א"ה נתני נמי הבא על הבהמה והביא בהמ' עליו ומשני האמר אביי הבא על הבהמה והביא בהמה עליו אפי' לר"י אינו חייב אלא א' וכו' ומשמע דליכ' לתרוצי בגוונ' אחרינא אלא בס' אביי והא אפי' לר"א מצי לתרוצי דלא מצי למתני והביא בהמה עליו כיון דקתני הבא על הזכר והביא זכר עליו ובא על הבהמה כיון דלא מתוספי חטאות בשביל הביא עליו כדמוכח בפ"ד מיתות וכו' וצ"ע עכ"ל ובאמת דקושיא חזקה היא והרב ז"ל צידד לגרוס לתני הבא וכו' ע"ש מה שפי' דלא א"ש דמאי א"ה דקאמר גם מאי פריך א"כ דל אשה וכו' והנראה ליישב דהכי פריך התם שמכיון דלר' אבהו דלא מיחייב אלא ג' היינו דוקא בכי עבד לכולהו בהדדי שאז מקרא דלא יהיה קדש אין כאן אלא אחת אע"ג דכך לי משמע מניה נרבע לזכר כך לי נרבע לבהמה א"כ הו"ל לתנא למתני לכולהו דנהי דאין בצרופן אלא ג' מ"מ לא משתמע משום גריעות' דחד מנייהו כי היכי דהשת' דתני על הבהמה בלחוד דמשמע שאין החיוב דלא יהיה קדש מוטל אלא בהבי' זכר עליו דאע"ג דאיכ' למימר משום דאתחיל בבא על הזכר מסיים ביה נמי בהביאו עליו מ"מ הו"ל למיתנינהו לכולהו כי היכי דנשמע שאין גריעו' החיוב אלא משום הוסדם יחד עליו דה"נ תני אשה הנרבעת וה"נ נקיט לה בשמעתין להביא בהמה עליו בהדייהו אע"ג די"ל דלרבותא נקטיה ומשני שפיר האמר אביי וכו' דלדידיה מגרע גרע מביא בהמה עליו מצד עצמו דמבא על הבהמה הכתוב בהדיא נפיק. ובהכי ניחא מה שהקשה הב"ש ז"ל דאמאי ל"ק הניחא לאביי אלא לר"א מא"ל די"ל דאין זו קו' חזקה כ"כ עד דאמר בהאי לישנא דמצי לדחוקה ולתרצה בקל ומש"ה מייתי אוקמת' דר"א בתר הכי דממילא רווחא לר"א זה נר' לקיים סוגיא דהתם כנ"ל:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה