למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד סד
כ' הרא"ם ז"ל פ' ויקרא פ' ואם מן העוף וכו' וז"ל י"ל דהא דאין למדין למד מלמד ה"מ בהקיש וכו' אבל הכא דאתא וי"ו דואם מן הצאן ו' דואם מן העוף להוסיף תחתון לעליון אין זה אלא קרא וכו' וכאלו כתוב בפי' בצאן זכר תמים ומצי יליף עוף מניה וכו' עש"ב, וראיתי להרב לח"מ ז"ל רפ"ג מה' איסורי מזבח שהק' עליו מהא דגרסי' בפ"ק דשבועות די"א ע"א אמר קרא שעיר ושעיר הוקשו וכו' קס"ד כל חד וחד מחבירו גמר והאר"י כל התורה כולה למדין למד מלמד חוץ מקדשים וכו' הא ל"ק כולהו מקמא גמרי עש"ב וכ"כ רש"י ז"נ שם ד"ה למד וכו' בהקישא קאמר והני כולהו הקישא נינהו עכ"ל ועיקר קושית הרא"ם ז"ל נ"ל דלק"מ דמ"מ למ"ל דכתיב זכר תמים בבקר לילף מוא"ו דבן צאן כי היכי דיליף מניה לענין צפון ש"מ דדוקא בהני וכו' וכן מצאתי למהרש"א ז"ל בס' ש"ש שכ"כ ע"ש ונ"ל להליץ בעד הרא"ם ז"ל דלא כ"כ אלא הכא דהתחלת' דפרשה הוא ולא הול"ל ואם בוי"ו וא"כ מיתורא ע"כ דה"ק דזה כמו זה דילמוד זה מזה וכו' אמנם שם דושעיר קאי אמאי דכתיב לעיל באותו רגל עצמו פרים וכבשים מש"ה שייך שפיר להוסיף בו' דשעיר עמהם ואין כאן יתורא ודרשא בעלמא הוא דהוי כמו הקישא דמ"מ סגי לי' בלא ו' אמנם כאן שהוא יתור גמור הוי כאלו כתיב בפי' תדע דהא לפי האמת לא דרשינן מידי מוי"ו דשעיר כדאיתא התם. עוד נ"ל לו' דשאני התם דסוכות יליף מפסח מאי דיליף פסח עצמו מר"ח בהקיש' דוי"ו מוסיף של סוכות שבאותו וי"ו יליף ג"כ מיה"ך לאין בה ויש בה וכן נמי פסח יליף מסוכה מאי דיליף מיה"ך והו"ל למד מלמד דאינו מבורר כ"כ אמנם הכא דואם מן העוף לית ליה למילף אלא לענין זכר תמים אע"ג דבן צאן מבן בקר יליף בוי"ו מוסיף הוי כאלו כתוב בפי'. אמנם אי ק' הא ק"ל דבפ' איזהו מקומן דף מ"ח ע"א גרסי' התם ר"ע סבר ואם נפש כתב וי"ו מוסיף על ענין ראשון ורבנן נמי הכתיב ואם נפש לימא בהא קמיפלגי דמ"ס היקש עדיף ומ"ס ג"ש עדיפ' וכו' ע"ש ומאי ארי' הא ודאי לר"ע וי"ו מוסיף דהוי כאלו כתוב בפי' עדיף מהקיש' וא"כ עדיף מיהא מג"ש אפילו שנאמר דבעלמ' ג"ש עדיפ' מהיקש הכא שאני. וכן ק' דהא אפי' הא דכתיב במקום אשר תשחט העול' תשחט החטאת וכו' חשיב ליה התם בגמ' הקיש' ופרש"י שם מהיקש דכתיב במקום אשר תשחט וכו' ע"ש והכי נמי חשיב ליה התם דף מ"ט ע"ב דהוי הקיש' וכן נמי באשם דכתיב במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה וכו' חשיב לה הקיש' ויליף מניה דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש ע"ש וה"נ קאמר התם לא יאמר צפונה באשם ותיתי בג"ש דק"ק מחטאת לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש ע"ש וכן מוכח כל הסוגי' אשר שם הרי אף דכתיב בהדיא חשבינן היקש ממש ואין לך מפורש גדול כזה וכן יש לי לתמוה על מ"ש מרן בכ"מ ז"ל רפ"ה מה' מעשה הקרבנות וז"ל דלפום מאי דאסיק אדעת' דחטאת למדה מעולה בהקיש' אתיב לה אלא כדתני רב מרי אבל לפי האמת לא למדו בהיקש אלא כאלו כתיב בחטאת גופיה להדי' הוא דהא מפורש דבר הכתוב במקום אשר תשחט העולה וכו' והוי כאלו כתוב תשחט העולה בצפון וכו' עכ"ד והלא בההו' קרא גופיה הוא דחשיב לי' התם בכול' ש"ס דהוי הקישא ודברי הרא"ם ז"ל יש ליישבם לפי הדרך הב' שכתבנו ליישב ההוא דפ"ק דשבועות ע"פ מ"ש הרב לח"מ ז"ל רפ"ה מה' מעה"ק שם ע"ש ודברי מרן ז"ל מרפסן איגר' וצ"ע. ותו ק"ל מכאן למ"ש התוס' בפ' הוציאו לו דף נ"א:
ומזה אני נבוך מה שראיתי בש"מ למ' י"ט דף כ' ע"א שכתב וז"ל תירץ הריטב"א דכיון דכתיב בעולת חובה כמשפט הרי הוא כאלו נכתבו הלכותיו בה בפי' וכאלו כתיב סמיכה בה בהדי' עכ"ל ובעיני יפלא דלא עדיף הא מדכתיב במקום אשר תשחט וכו' וצ"ע ולעיקר קושית הרא"ם ז"ל משנלע"ד כ"כ מהרש"א ז"ל בס' ש"ש ע"ש: