אור ברסלב
למודי ד לימוד נט

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד נט

לימוד נח

נסתפקתי בהא דתני חייא בר רב מדפתי בפ' יה"כ דפ"א ע"ב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בט' מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאלו התענה ט' וי' וכך פ' הרמב"ם ז"ל פ"ג דנדרים ע"ש הני נשי מאי הוי עלייהו בדין זה מי אמרי' דכיון דאכילה דט' צורך י' היא כמ"ש רש"י ז"ל שם דה"ק קרא התקן עצמך בט' שתוכל להתענות בי' ע"ש מינה דלגבי נשים נמי באיתנהו בעינוי איתנהו נמי בתקנת' דט' דאטו גברי בעי חיי וכו' א"ד מ"ע שהז"ג הוא ולא שנא [ונ"מ לנודר להתענות כך ימים חוץ מי"ט דעיה"כ בכלל כמ"ש מור"ם בהג"ה בא"ח סי' תק"ע וכן נשבע להתענות בעיה"כ להרמב"ם כמ"ש מרן בסוף הסימן שם ע"ש במג"א וכן לענין תענית חלום שכתב בהג"ה בא"ח סי' תר"ד ע"ש] והגם שמרן כ"מ ז"ל בה' הנז' מצדד אצדודי בדרשא זו דאסמכתא היא ומדרבנן ע"ש מ"מ כבר כתבו התו' ז"ל בפ' ע"פ דק"ח ובפ' מי שמתו דף ך' דמ"ע שהז"ג גם בדרבנן נמי נשים פטורות ע"ש. ודע דלפי דברי מרן ז"ל הללו דהך דרשא היא מדרבנן ניחא לי מה שמעולם הי' ק"ל על מוני המצות דאתי רבנן ובצרי חדא זאת המצוה לאכול ולשתות בט'. ואני רגיל לומר לפמ"ש הרב פר"ח ז"ל בריש סי' תר"ד אהא דחייא בר רב דא"כ לימא קרא שיאכל בט' ותירץ דאפקיה בלשון עינוי שלא ליתן שכר עשה גמור אלא שכר מצוה בעלמא ע"ש ומיהו לפי מ"ש רש"י ז"ל התקן עצמך וכו' הא ל"ק דלימא קרא שיאכל בט'. עי"ל לזה לפי מ"ש הרב הנז' עצמו שם דנקט ט' וי' למימרא שהוא כמתענה ב' ימים רצופים ולפ"ז ניחא דמש"ה אפקיה בלשון עינוי לאשמעי' הא דיש לו שכר כרצופים דעדיף מבלא רצופים אע"ג דהן מצות חלוקות. ושמעתי באומרים לי דאפקיה בל' עינוי למימרא שאם רצה להתענות מצוה היא בידו אבל בי' אין לו אלא להתענות ואם יאכל אדרבה ענוש יענש וליתא שהתוס' כתבו כאלו התענה פי' כאלו נצטוה להתענות אבל עכשיו אסור להתענות. איך שיהא לפי מ"ש מרן שהיא מדרבנן ניחא לן מה שלא נמנית בכלל המצות. ולמאי דאתאן עלה אפשר לי לדקדק קצת מאותה שהק' בפ' הישן דכ"ח יה"כ מדרב יהודה נפקא ומשני ל"צ אלא לתוס' עינוי ע"ש ומדלא משני ל"צ אלא לאכילה דט' אע"ג דכתיב גבי בעשור ה"נ תוס' לא נפקא מבעשור אלא מבערב בפ' אחרת ואצטריך דסד"א מ"ע שהז"ג היא קמ"ל דכיון דהוה צורך עינוי דכרת הוא חייבות ואין לומר דאדרבה כלפי לייא דלא משני הכי משום דפשיטא מלתא דודאי פטורין מש"ה לא ניחא לי' לאוקמי קרא לחייבינהו דאימא הא גופה קמ"ל קרא דה"ט משום דהוה צורך ענוי:

ויש לי עוד להביא ראי' מדאמרי' בר"פ מי שמתו דף ך' ע"ב וחייבין בתפל' פשיטא כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים וכו' כמ"ע שהז"ג הוי קמ"ל דרחמי נינהו וכך גורסין התוס' ז"ל ע"ש שמעי' מינה דאע"ג דהוי מ"ע שהז"ג היא מ"מ כיון דאיכא טעמא דרחמי נינהו אזלינן בתר טעמא וה"נ דכוותה וזה ברור ומדבריו של גדול הרב האר"י ז"ל יראה דאכילה ועינוי דט' וי' מישך שייכי לנשים יותר מהאנשים ע"ש ומעתה יש לצוות לנשים לקיים מצות אכילת ט' דבני חובה נינהו:

וראיתי להרב ג"ה ז"ל דף כ"ב שהק' דאכתי תק' לתנא דעצם עצם בערב למ"ל ע"ש ואשתמיט מניה מ"ש רש"י ז"ל פ"ק דר"ה וז"ל דהא מדקאמר בערב ע"כ לא מקפיד אעינוי דט' ע"ש וכ"כ מרן הב"י ז"ל שם אמה שהק' דקרא קאמר ועניתם והיכי יליף מניה שיאכלו ע"ש והרב פר"ח כתב דאין זה קושיא דכתיב קרא אחרינא בעשור לחדש תענו וכו' ע"ש ולע"ד מהא לא אריא דאימא בעי רחמנא להתענות בשתיהן וחילקן הכתוב להלכות עשירי למלאכה ולעונשין והרב הנז' כתב שם דברי התוס' ומסיים בה וז"ל ומלת בערב צריך לפרושה דקאי אערב ט' ע"ש ולכאורה זה סותר מ"ש קודם בתי' ב' גם התוס' לא כתבו זה ומ"ש ה"נ נימא האי ערב של עשירי היינו לומר דועניתם בערב דעשירי שיתענו בערביתו:

עוד הק' שם למ"ל בערב ע"ש וקושיא זו היא לפי תי' א' שכתב קודם זה ע"ש ומה שתי' דאתי לתוס' עינוי ע"ש לתנא דעצם עצם עדיין ק' למ"ל בערב וכמו שהק' הרב ג"ה וצ"ל דאצטריך שלא תאמר יתענה גם בט' וכמ"ש הוא עצמו בתי' הב' למה שהק' מרן ז"ל ומה שהק' דלמה נקט י' ע"ש מ"ש י"ל עוד דהו"א שאע"פ ששכר העינוי כנגד האכילה מ"מ חשוב כאלו התענה כל ט' מצד האכילה לבד מתוס' י' שמתענה ממש שנכלל עם י' ונוטל שכרו פעמים לכך נקט ט' וי' רצופים לאשמעי' שאין כאן שכר תוספת פעם ב' בט' ומ"ש הרב דעל האכיל' גרידתא לבר מי' הרי הוא כמתענה ב' ימים ע"ש איני יודע מנ"ל לש"ס דבר זה ואפשר דלפי מ"ש הרב שם דאצטריך בערב לתו' עינוי די' ע"ש ניחא דמדסמך עינוי די' לאכילה דט' שמעי' כאלו התענה ב' ימים חוץ מי'. ומה שהק' מרן הב"י ז"ל דמדקאמר כאלו התענה משמע שהמתענ' ה"ז משובח ע"ש אנכי לא ידעתי מה הוק' לו דדילמא שניהם כא' טובים:

שו"ר להרב מג"א ז"ל סי' תק"פ שהוכיח דהך דרשא דר"ח היא מדאוריי' ע"ש ואח"כ ראיתי להרדב"ז ז"ל בשניות סי' ס"ח מל' הרמב"ם ז"ל שכ' שם דרבי' ס"ל דמצוה מן התור' לאכול בעיה"כ אע"פ שאינה בכלל מ"ע דרשא גמור' מן התורה הוא ע"כ הנה הגאון ז"ל הבליעו בנעימה ולא גילה סודו מה המצוה הזאת מה טעם יש בה שאינה בכלל מ"ע (וראיתי שם בסי' ק"ג דברים סותרים למ"ש כאן ע"ש וצ"ע]. ועיין בה' קטנות ח"א סי' כ"ז שלא ראה דברי רבי' ז"ל הללו גם דבריו מעצמם הם תמוהים וע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה