למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד נח
כתב הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פי"ב דין א' וז"ל א' המגלח הפאות בלבד וכו' וכתב מרן ז"ל בפ' ב' נזירים אמרי' דקסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה ואמרי' התם דבין רב הונא בין רב אדא בר אהבה ס"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה ע"ש. ועיין בהרב שע"ה ז"ל מה שהק' אהא דקאמר ש"מ דקסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה מסוגיא דפרק מי שאמר דף כ"ט ע"א דפריך והא קעביד הקפה ומשני קסבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה מדרבנן ע"ש וא"כ ה"נ נימא דס"ל לשמואל ומש"ה אצטריך לאוקמה באשה וקטן ע"ש מה שתי' דפשוט הוא ומכח זה תמה על הרב מש"ל ז"ל בפ"ג מהל' נזירות דין ח"י שכ' כתי' בדרך אולי ע"ש. ולענ"ד אי מהא לא אריא דהא איכא למידק התם דפריך ולוקמה בגדול והקפת כל הראש וכו' וכיון דכן מאי פריך א"כ מעיקרא דילמא לאו טמאין וקעביד הקפה וע"כ ודאי נ"ל בפשיטות כמ"ש התוס' ר"פ אלו מציאות גבי וכמה א"ר יצחק ע"ש ה"נ הכא שמואל גופי' איהו דפריך הא קעביד הקפה ועלה משני באשה וקטן והשתא מוכח שפיר דאלמא ס"ל לשמואל הקפת כל הראש שמה הקפ' דמלישנא דקאמר ועביד הקפ' משמע ודאי הקפה דאורייתא קאמר ודומיא דמאי דקאמר והא קעביד הקפ' וכדפירש"י ז"ל וברור נ"ל:
ומה שהק' לדברי ר"י דפי' טעמא משום הקפה דאהכי הוי ספקו חמור דא"כ באשה מי נימא דס"ל לר' יהודה דס' נזירות להחמיר ע"ש נ"ל דר"י ס"ל כיש מסתפקים שכ' הנמוקי יוסף פ' בתרא דמכות והביאו מרן הב"י אם ישראל מוזהר להקיף לגוי לדעת רב הונא דומיא דקטן ע"ש וס"ל לר"י דאשה אסורה להקיף לאיש ואפי' לקטן כדעת רבי' ז"ל לקמן וכיון דכן פשיטא לי' דאסור מיהא להקיף לאשה ולא גריעא מקטן והשתא שפיר קאמר ר"י ספקו להקל אפילו באשה דמאן מקיף לה נכרים לא מצי להקיף דגילוח נזיר היה בעזרת נשים וקטן נמי איסורא דאורייתא לא ספינן לי' הוי אומר ספקו חמור:
גם מה שהק' לפירש"י מדאמרו' בפ' כ"ש לר' יהודה דס"ל דחולין שנשחטו בעזר' מדרבנן ע"ש לא ראה מ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה חולין וכו' וז"ל דאסור' בהנא' לאו דאוריי' ע"ש ותו דלמאי דמייתי התם דכ"ג ע"ב יתיב ההוא מרבנן וכו' דס"ל כר"י וס"ל חולין שנשחטו בעזר' דאוריי' והנאה נ"ל מקרא אחרינא ע"ש א"ש דלא אצטריך השתא לומר דר"י נ"ל מאותו וס"ל חש"ב לאו דאורייתא אלא דס"ל כההוא מרבנן. ומה שהק' אמאי דאמרו בפ"ב נזירים שם מיכדי תרוייהו ס"ל הקפת כל הראש שמה הקפה ע"ש ומנ"ל דילמא ל"ש הקפ' ומיהו מדרבנן מיהא אסור ומש"ה חובה מגלח להו ע"ש יש ליישב כיון דעיקר מלתי' דרב הונא דקאמר המקיף את הקטן חייב דעל' פליג רב אדא ודידך מאן מגלח להו מדאוריי' קאי א"כ משמע דמאי דק' לי' רב אדא ודידך וכו' משום היא גופה דאיסור' דאוריי' קאמר ומש"ה דייק שפיר:
ומה שהק' על דברי התו' ז"ל שהוכיחו דהל' כרב הונא מפ"ק דמציעא ולא הוכיחו בפשיטות מההיא דפ' מי שאמר דפריך והא קעביד הקפה ולא משני דס"ל כרב אדא דהמקיף לקטן מותר ע"ש לענ"ד אי מהא לא מוכחא משום דלית הלכתא כרב אדא דה"נ לית הלכתא כרשב"ל שם אלא דלא משני הכי משום דס"ל דה"נ האיש מדיר את בנו אפי' שהגיע לעונת נדרים שהוא גדול וכ"כ הרב מש"ל בפ"ב מה' נזירות דין י"ג ע"ש והשתא אפי' לרב אדא אסור ובהכי ניחא מה שהק' עוד דאמאי לא משני דמגלח להו אשה וכן דייק לישנא דגמ' דלא קאמר והא קעביד ליה הקפה כנ"ל: