למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד נג
כתב בס' יראים סי' ק"י וז"ל צוה הקב"ה שישמרו ישראל כל חוק ז' ימי הפסח באיסור חמץ ומלאכה וכל האמור בהן דכתיב בפ' בא אחר כל הלכותיו ושמרת את החקה הזאת כלל בזה המקר' כל חוק שבעה ימים ואעפ"י שהזהיר וצוה במקום אחר הוסיף לך הכתוב עשה בכלל עכ"ל ותמהני אליב' דמאן אמרה אי לר"י הגלילי בפ' המוציא תפלין דף צ"ו ע"א האמר התם דהאי קרא בתפלין מיירי ואי אליב' דר"י דמוקי ליה בפסח התם הא פריך עלה התם אלא הא דתנן הפסח והמילה מ"ע לימא דלא כר"ע דאי ר"ע כיון דמוקי ליה בפסח לאו נמי איכא כדר' אבין וכו' אפי' תימא ר"ע השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה ע"ש הרי אפי' לר"ע לא קאמר דהוי עשה אלא גבי פסח דעשה הוא אבל גבי איסור מלאכה וחמץ ודאי לאו הוא ועוד מנ"ל לפרושי אאיסור מלאכ' וחמץ והלא מסוגיין לא משמע דקאי אלא אפסח וצ"ע:
והתוס' שם כתבו דאפי' ר"י דאמר וכו' השמר דעשה נמי לאו הוא וכו' מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה דלענין הנחת היום השמר דעשה הוא כמו לענין עשיית פסח דאמר הכא דהוי עשה משום דהוי ק"ע וכו' עש"ב וכ' ע"ז הרב ב"ש ז"ל בחי' לכריתות דף ג' ע"ב וז"ל אך ק' בעיני על דבריהם דא"כ מאי דוחקיה דגמ' התם בפ' המוציא לאוקמה משנתינו דקתני הפסח והמילה מ"ע כר"ע מכח דס' השמר דעשה עשה הלא אפי' אי תימא דס' ר"ע השמר דעשה נמי לאו אפ"ה שפיר מתוקמא משנתי' מכח חילוק זה שחילקו התו' וצ"ע אלו דבריו ולע"ד אין זה ריח קושיא דהא ודאי היינו דקאמר הש"ס שם השמר דלאו לאו דהיינו כמו הנחת תפילין בלילה שהוא ענין מניעה השמר דעשה עשה היינו עשיית פסח שעניינו הוא ק"ע והרי הוא כמבואר בדבריהם שכתבו דלענין הנחת היום השמר דעשה הוא כמו לענין עשיית פסח דאמר הכא דהוי עשה משום דהוא ק"ע ופשוט ושו"ר להרב ברכי יוסף נר"ו עורר בזה ע"ש: