למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד נב
נסתפק הרב שה"ג ז"ל פ"ק דע"א וז"ל וצ"ע היכא דהגוי בלא"ה מצי לקנות מגוי אחר אי איכ' איסור לישראל למכור לו אותו דבר אלו דבריו ז"ל ונר' שמסתפק אם הוא אסור מיה' מדרבנן וכן דייק לשון אי איכ' איסור שכתב והול"ל אי אסור ואיבר' ממ"ש התוס' ז"ל בפ' אין דורשין דף י"ג דמש"ה אצטרך לקרא דמגיד דבריו ליעקב היכ' דאיכ' גוי אחר שרוצה ללמדו דליכ' ל"ע ע"ש נר' לכאורה דס"ל דליכ' איסור' אפי' מדרבנן ויש לדחות דקרא דמגיד דבריו דאוריי' הוא דגמ' גמירי לה ואתא דוד ואסמכה אקרא כדאמרינן אתא יחזקאל וכו' וההיא דנדרים דף פ"ב דא"ל רבינ' לרב אשי והאיכא ל"ע והזכירה הרב הנז' שם ע"ש דמסתמא אית להו לבי נורא למזבן ממקום אחר וע' בחי' הריטב"א ז"ל באו בש"מ פ"ק דמציעא דף ה' ע"ב גבי חיותא לרועה היכי מסרינן ע"ש ומעתה צ"ל דמאיסור' דרבנן פריך התם נמי י"ל דקים לים לרבינא דליכ' למזבן אותו יום ממקום אחר וכיון שאותו יום יכולין לינצל מעבירה הו"ל כדקאי בתרי עברי וכו' דפ"ק דע"ז. וראיתי לתוס' ברפ"ק דשבת דף ג' ע"א ד"ה בבא וכו' שכתבו להדיא וז"ל ואפי' אי מיירי בנכרי דל"ש ל"ע מיהו איסור' מדרבנן מיהא איכ' ע"ש וכ"כ שם הרא"ש והר"ן ז"ל ע"ש:
וראיתי להרב פר"ח ז"ל בליקוטי מים חיים שכתב על דבריהם אלו וז"ל עיין בנדרים דף ס"ב דמוכח כן עכ"ל וכונתו דמדרבנן פריך התם וכנז'. ואנכי לא ידעתי מה ראי' משם לדין התוס' ז"ל דהתם שאני דמפקדי [אבל הכא] מי יימר דקעבר ישראל אלפני עור דגוי ואפי' בדרבנן וראיתי להרב יד מלאכי ז"ל שכ"כ בפשטא דשמעת' דנדרים דמדרבנן פריך ע"ש ולא כן אנכי עמדי דה"מ בישראל הוא שכתבו התו' ז"ל דאסור מדרבנן וכמ"ש הטעם בהדיא שחייב להפרישו מאיסור וה"ט מדין ערבות והוכח תוכיח את עמיתך ולא גוי. ומנא אמינ' לה מאותה שאמרו בפ"ק דע"א איבעי' להו משום הרוח' א"ד משום ל"ע מאי נ"מ דאית לי' בהמה לדידיה וכו' ע"ש ואם איתא דמדרבנן מיהא אסור לא נ"מ כלום ולומר דמבעיא ליה אמתני' דקתני אסור אם הוא מדאורייתא או מדרבנן היכ' דאית ליה הא ודאי בורכא היא זו ומעתה נקיטינן דלגבי גוי היכא דלא קאי בתרי עברי שרי לגמרי וכ"נ מדברי התו' שם ע"ב ע"ש וכ"נ בבירור מדבריהם שם דף י"ד ע"ב ד"ה מקום ע"ש ומ"ש בריש שבת דאסור מדרבנן לא משום ל"ע נגעו בה בנראה ממ"ש דלא שייך ל"ע ע"ש ותו דהול"ל שם בפשיטות ואפי' אי מיירי בגוי נמי ותו לא והדבר ברור שהטעם הוא מפני שנרא' כשלוחו וכמ"ש התוס' שם דף י"ז ע"ב ד"ה אין ודף י"ח ד"ה ולא ע"ש וגם ממקומו הוא מוכרח דאי לא מהו זה שתרצו דמיירי בחפץ של נכרי ומ"ל חפץ של נכרי או של ישראל אם יהי' איסורו משום אפרושי והדבר ברור ומעת' ההיא דנדרים אינה ענין לזה. וע' בתוס' דפ' השואל דף צ' ע"א ובתוס' רפ"ק דשבועות דף ג' ע"א ד"ה ועל הזקן ע"ש:
וראיתי בתשב"ץ ז"ל בח"ג סי' קל"ג שכתב שם דאפי' לא קאי בתרי עברי נהרא אסור לסייע לגוי בדבר המוזהר ממנו וכ"כ התוס' בפ"ק דשבת ע"ש ולי הצעיר דבריו תמוהים וכדבר האמור. שו"ר להרב מג"א ז"ל סימן שמ"ז שכתב וז"ל ונ"ל דלנכרי ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו כמו אמ"ה אם לא דקאי בענין שאין יכול ליטלו וכן איתא בהדיא בע"ז דף ו' וכ"כ הר"ן ז"ל רפ"ק דע"ז וספ"ק וכ"כ התוס' ז"ל בקידושין דף נ"ו ע"ש מאי דמייתי מע"ז הוא מ"ש בעניותינו ושהדי במרומים. ומ"ש וכ"כ הר"ן רפ"ק אפשר דדייק לה ממ"ש שם וז"ל היכא דאית ליה לדידי' א"נ דזבין ליה מידי דלא חזי להקרבה שרי ע"ש ומשמע דשרי לגמרי דאי לא הו"ל לפרש מדאורייתא. ואיברא מדברי הר"ן ז"ל אההיא דכוס יין לנזיר ע"ש אין נר' כן ואותה שכתב שם בס"פ ע"ש י"ל דמשמיה דהרמב"ן ז"ל כ"כ וליה לא ס"ל. ואפשר דס"ל להרב דאכוס יין לנזיר הוא דקאי הר"ן ז"ל עם כי הוא דחוק ששם פתח לה בגוי ואפשר שיש ט"ס בלשון הר"ן וצ"ל במקום גוי נזיר וראיה שהביא מתוס' דקידושין לא אוכל להבין:
ודע שמדברי רש"י ז"ל בס"פ בן סורר דף ע"ה ד"ה לא לימא נר' דאפי' בגוי ולא קאי בתרי עברי יש בו משום ל"ע ע"ש ואח"ז ראיתי להש"ך ז"ל בי"ד סי' קנ"א שכתב כדכתיבנא וחלק על מור"ם ז"ל ע"ש וכתב שם שהר"ן ז"ל לישראל קאי ע"ש ואפשר לפ' ספקו של הרב שה"ג ז"ל עם מ"ש בגמ' נ"מ דאית ליה בהמה לדידי' דוקא קאמר דהשתא ש"מ דאי לית לי' לדידי' אע"פ שיכול לקנות מאחר לא קעבר אלפני ואי לזאת מלתא דפשיטא היא מדברי התוס' דפ' אין דורשין הנז' ועמ"ש ג"כ בקידושין שהזכיר הרב מג"א ע"ש