אור ברסלב
למודי ד לימוד ל

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד ל

לימוד כט

כתב מרן ז"ל בקצר א"ח סימן י"ד והאשה כשרה לעשותן וכתב עלה הרב מג"א ז"ל וז"ל צ"ע דהא בכל דוכת' דרשי' בני ישראל ולא בנות ישראל כדאי' בקדושין דף ל"ו ובמנחות דף פ"א ממעטי' נכרי ונשים מבני ישראל עכ"ד והנה ודאי על מרן ז"ל לא הקשה כלום דמדאמר בפ' התכלת דמ"ב ע"א א"ר יהודה אמר רב מנין לציצית בנכרי שהוא פסולה שנאמר דבר אל בני ישראל וכו' בני ישראל ועשו ולא הנכרים ע"ש ומדאצטריך למעוטי נכרים ש"מ דס"ל דנשים כשרות דאי פסולות למ"ל למעוטי נכרים השת' נשים לא נכרים מבעי' וכ"כ התוס' שם ובפ' השולח דמ"ה ע"ב והרא"ש ז"ל שם ע"ב אמנם לש"ס גופיה הא ק'. ונ"ל לומר לפי מ"ש שם בפ' התכלת א"ל רב מרדכי לרב אשי וכו' אנן הכי מתנינן לה אר"י אמר רב מנין לציצית בנכרי שכשרה דכתיב דבר אל בני ישראל ועשו להם אחרים ע"ש ודע דמכאן ק' למ"ש הט"ז בסי' הנז' ליישב קושית הב"י ז"ל להרמב"ם ז"ל ע"ש [וראיתי דברי מרן הב"י שם במקומם והן הן דברי הט"ז ויש לתמוה עליו איך לא השגיח בזה ומאי דאקשינן נראה דל"ק דלרב מרדכי בני ישראל לגופיה אצטריך לומר בני ישראל ועשו להם נכרים אבל למאן דפסל שלא לשמה הא ק' בני ישראל מאי עביד ליה וראיתי להרב ב"ח שכתב דקר' אתא לאורויי דיוק' גוי היא דאסור אבל אשה כשרה ע"ש ולא ידעתי מהיכא נ"ל דבמנחות דף ס"א ממעטינן תרוייהו מבני ישראל ע"ש]. והא דמרבי נכרי לאו מלהם קאמר דבפ"ק דסוכה דף ט' דריש להם למעט גזול ע"ש ומעתה מנ"ל לרבות נכרי ותו דאדרב' להם לישראל קאמר ובפ' ב"ש דף ע"ה ע"ב בעי למדרש להם ולא לנכרים ע"ש אלא מדכתיב ועשו ולא כתיב ויעשו והנה אף אנו נאמר דלמ"ד אליבא דרב התם דציצית בנכרי פסולה איהו נמי אזיל ומודה להאי דרשא דועשו להם וכיון דכן ע"כ לאוקמי מיעוטא דבני ישראל למעוטי נכרי ומשמעות דועשו להם אתא לנשים ואפי' לר"ת שכתבו התוס' בפ' השולח ה"נ ס"ל דמ"ה אצטריך להקישא כי היכי דלא נרבינהו מלהם דאין לומר דאכתי הו"ל לר"ת למימר דמבני ישראל מיהא אימעיטו נשים דא"ה בהדי דמיעט רב מבני ישראל נכרי הול"ל נמי ואין בנות ישראל ועשו אבל אם נאמר מהקיש' ע"ש אבל התוס' הקשו עליו דמדממעט נכרי וכו' כדכתיבנ' וזה ברור וכן משמע קצת מדתני' בספרי ועשו להם ציצית אף הנשים במשמע ר"ש פוטר וכו' הרי שדרשו להם לנשים ואפשר שזה דעת ר"ש דמוקי לקר' דלהם לרבות נשים אעשיה וקי"ל כוותיה ואחר מופלג הגד הוגד לי שכ"כ הרב אליה רבה ז"ל ע"ש שש אנכי:

והנה המתבאר מדברי התוספות והרא"ש ז"ל שזכרנו דהיכ' דאימעוט נשים כ"ש נכרים דאין לומר שכונתם להקשו' דמדלא ממעט אלא נכרים ולא קאמר נמי למעוטי נשים הא לית' דמאי קשי' הלא אפי' לר"ת אינו ממעט נשים מבני ישראל מה"ט אלא מהקיש' וא"כ רב לא מיירי אלא בדין נכרים כיון דלאו מחד קרא נפקי ואין בזה מקום להקשות כלל לר"ת אלא ודאי כדכתיבנ'. ולפ"ז ק"ק מהא דתני' התם במנחות אותה שהזכיר הרב מג"א ז"ל דקתני בני ישראל מניפין ואין העכו"ם מניפין וכן' ע"ש ואמאי אצטריך למעוטי כיון דמהך קרא ממעט נמי נשים כדקתני התם ויש ליישב. ועיין בת"כ פ' צו גבי בני ישראל מניפין וכו' ע"ש ובק"א שם ע"ש. [והן היום כאן נמצאו דרשות מרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל כתיבת יד לאשר הביא אלוה בידו של החכם והכולל שר"ר כמהר"מ מאג"ר הי"ו ושם ראיתי בסדר תרומה שרצה לתרץ קו' התוספות דפ' השולח על ר"ת באומרו משום דנשים במצות ציצית פלוגת' דר"ש ורבנן ולכן לא ממעט אלא נכרים דלא מעייל נפשיה בפלוגת' עכ"ד ומבין ריסי עיניו נראה שהבין קושייתם כאין לומר שכתבתי לפנים והנלע"ד כתבתי ומבואר הוא בלשונ' והרב ז"ל דחה זה באמרו דא"כ למ"ל קרא ת"ל מהקיש' דקשירה עכ"ד ולע"ד אי מהא לא אריא דבני ישראל אצטריך לנכרים. ע"ק לר"ת נכרים נמי ת"ל מהקיש' דקשירה וכך הי"ל לתו' להק' לו. עוד כתב הרב שם וכנ"ל דר"ת מיירי לעשות ציצית בטלית וההיא דציצית בנכרי מיירי בטוויה עכ"ד ואני שמעתי ולא אבין דהתם אקר' קאי דכתיב ועשו וכו' על כנפי בגדיהם דבהטלת ציצית ודאי קמיירי וזה פשוט מאד]:

אמנם אי קשי' למ"ש הרב הלבוש ז"ל שם דנשים בכלל בני ישראל הם דהא הוקשה אשה לאיש לכל התורה ע"ש ומה גם בעיקר טעמו שאיני יודע מה הוא. עיין מ"ש בלימוד קכ"ד משם הריטב"א ע"ש]:

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל לפ"ק דקידושין אהך מתניתין דהסמיכות וכו' שכתב וז"ל מיהו מבני אהרן דממעטי' בנות אהרן לא מצינן למימר דאתי למעוטי זרים דהא מהכהנים אימעיטו זרים, וכי כתיב בני אהרן למעט בנות אהרן עכ"ד אשר מבואר מדבריו דאי ממעטי' מבני אהרן זרים לא הוה ממעטינן בנות אהרן מניה ואי לאו דהוה לן מיעוט' אחרינ' לזרים לא הוה מוקמי' מיעוט' דבני אהרן אלא לזרים ולא לנשים ודברי התוס' והרא"ש ז"ל נוטין קצת לזה ומעתה ק' מההיא דמנחות וי"ל דשאני ההיא דהתם דלא מצי לכתוב אהרן בלחוד למעט זרים ועכ"ל בני אהרן ומעתה מנ"ל למעט בנו' אבל בני ישראל סגי למכתב ישראל גריד' בלא בני ומדכתביה ש"מ נמי למעט נשים וא"ת דאי מייתור' אימא כוליה קרא להכי הוא דאתא למעט נשים דלא סגי למכתב בני בלא ישראל י"ל דשאני ישראל דמשמע להדיא למעוטי גוי משא"כ בני לא משמע כ"כ למעט נשים אי לאו מיתורא ועיין בק"א ר"פ ויקרא שכ"כ דמיתורא דריש תרוייהו ומעת' נתיישב לדעת התוס' דה"ק הברייתא שלכאור' ק' מנ"ל למדרש נשים דלמא לא אתא למעט אלא עכו"ם לזה קאמר דלגוים אצ"ל בני דבישראל לחודיה סגי וזה דהקדי' מעיקרא לגוים ומעתה בני למ"ל וע"כ לאין בנות ישראל מניפות מידריש ועיין בק"א ע"ש. עוד אפשר דבני אהרן דקאמר הריטב"א ז"ל אטומאה קאי ומשום דהשוה הכתוב וכו' וכ"כ מתחילת דבריו ע"ש:

וראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' שם שכתב וז"ל ועוד בני אהרן בכ"מ משמע דוקא שאם למעוטי זרים לימא קרא כהנים אבל בני ישראל להוציא את הגוים דנשים בכל דוכתא בכה"ג כגון מ"ע שאין הז"ג ומל"ת אבל סמיכה ליתא פיטור מצוה אלא המדה היא שנוהגת באנשים ולא בנשים אשר קרבן של אנשים בסמיכה ושל נשים בלא סמיכה ובכה"ג ממעטינן נשים עכ"ד ותמהני מה יענה רבינו ז"ל בתנופ' דקרבן נשים טעון תנופה כדאית' התם במנחות וממעט התם מבני ישראל נשים דאין מניפין ע"ש וצ"ע:

עוד כתב שם הריטב"א ז"ל וז"ל ואיכא דק"ל היכי אמרינן הכא דכי כתיב בני ישראל וכו' א"כ האיך נשים נודרות ונודבות קרבן דהא כתיב בפרשה בני ישראל ואיכא למימר דהא רבינהו רחמנא התם מדכתיב איש איש לרבות עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל וכ"ש נשים עכ"ד וכ"כ בחי' הרמב"ן ז"ל שם ולענ"ד עדיין ק' אכתי נימא דאיש אתא לרבות נשים דאיש מיעוטא איש אחרינא מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כמ"ש התוס' ספ"ד מיתות דס"ו ע"א ע"ש והשתא שפיר ממעטינן נכרים מבני ישראל דהשתא מקיימינן תרוייהו. ואולי דס"ל דשאני התם דליכא למימר לרבות נכרים מדלא חשבה גבי ז' מצות מש"ה דחקינן לפרושי לקרא במדת אין מיעוט אחר מיעוט וכו' משא"כ גבי נדרים ונדבות דמצינן למימר דאתי לרבות עכו"ם דאין זה מצוה אלא שר"ל דמקבלין מהם ועוד דאפי' תימא דמצוה היא מ"מ איכא למימר דלא נצטוו מעיקרא אלא בשוא"ת אבל לא על קום עשה ודוגמא לדבר הא דאמרי' בפ"ד מיתות דנ"ט קום עשה לא קחשיב ע"ש ועיין בתו' דפ"ק דע"ז דף ה' ע"ב ד"ה מנין וכו' ומצאתי להריטב"א ז"ל בחי' לפ"ק דע"ז שם שתי' לקושית התוס' וז"ל י"ל דלא מנו התם אלא מידי דחייבין עליה מיתה והכא לא מחייבי אלא שהקרבן פסול ע"ש וכ"ש דבנ"ד ההיא דאיש איש דאין כאן חיוב כלל ולא סרך מצוה כדכתיבנא. אמנם מה שאני תמה על דבריהם הוא שהרי מצינו בת"כ פ' אמור דף רל"ט ישראל אלו ישראל גר אלו הגרים הגר לרבות נשי הגרים בישראל לרבות נשים א"כ מת"ל איש להביא את העכו"ם שהם נודרים בנדרים ובנדבות כישראל ע"כ הרי דלא מרבינן מאיש איש עכו"ם אלא לבתר דמרבינן נשים מבישראל ונוראות נפליתי איך לא ראו הבריית' הזאת:

וראיתי בפסיקתא פ' ציצית שנו שם דבר אל בני ישראל פרט לנשים ע"ש ואין לפ' דקאי אלבישה דהתניא התם וראיתם אותו פרט לכסות לילה וא"כ הו"ל מ"ע שהז"ג וע"כ דס"ל דלא כמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ונ"ל דמכאן יש ראיה לר"ת דס"ל דאצטריך קרא למעט גוי ולמעט נשים ולא נפקי מהדדי וכדמשמע מבריי' דבני ישראל מניפין וכו' ודבני ישראל סומכין וכו' דת"כ ולא הוכרח ר"ת לאפוקי מהקישא אלא כנגד החולקים דס"ל דמבני ישראל נפקי נשים אמנם לפום קושטא מבני ישראל נמי דרשינן למעט נשים ואין קושיא ממה שלא הזכיר רב הא דנשים נמי משום דפשיטא לי' דאי לא נפקי מניה נפקי מהקישא וכ"נ מדברי ההג"מ בשם מהר"ם הביאו מרן הב"י שכתב וז"ל אבל בשם מהר"ם מצאתי דאין להם לנשים לעשות ציצית משום דכתיב בני ישראל ועשו וכו' וכן בתוס' פסק ר"ת דכל מצוה שאין האשה חייבת בה כגון לולב וציצית אינה יכולה לעשות לנו מדאמרי' בהשולח כל שישנו בקשירה וכו' ע"ש:

וראיתי להרב ק"א ר"פ אמור שכתב וז"ל ואע"ג דבכ"מ כתיב בני ישראל ולא ממעטי' בנות ישראל וכו' הכא ממעטי' משום דבאומרו בני ישראל אינו יתר דצ"ל למי ידבר אבל הכא אחר דכתיב הכהנים תו לא הוה צ"ל בני אהרן וא"כ בודאי לא אתא אלא למיעוטא ולזה דרשו ולא בנות וכו' עש"ב מ"ש דבכ"מ כתיב בני ישראל ולא ממעטי' בנות דוקא למצות ל"ת קאמר דומיא דטומאה דאל"כ הרי בסמיכה ותנופה תניא בת"כ ר"פ ויקרא ופ' צו בני ישראל ולא בנות ישראל אבל מ"ש דבאומרו בני ישראל אינו יתר וכו' הוא סותר דברי עצמו שכ' בברייתות אלו דסמיכה ותנופה ע"ש:

אבל הרא"ם ז"ל רוח אחרת אתו ר"פ אמור גבי בני אהרן וס"ל דבכ"מ דכתיב בני אהרן או בני ישראל לאו יתורא הוא ודוקא היכא דכתיב בהדיה הכהנים והא דממעטי' גבי הסמיכות וכו' מבני ישראל ובני אהרן בנות אינו מיתורא דקרא אלא משום דודאי לא אמרי' דבני וה"ה בנות קאמר דהו"ל מ"ע שהז"ג ונשאר השתא בני ולא בנות עש"ב ואיברא מדברי התוס' דפ"ק דקדושין הנז"ל יראה דמיתורא הוא דדרשי' וכן נר' מדברי רש"י והתוס' במנחות דף ס"א ע"ב וכן דעת הריטב"א והרמב"ן ז"ל בחי' לשם ע"ש ולפי דברי הרא"ם הללו ניחא מה שהק' הרב מג"א דעשייה אינה ז"ג ומדברי המרדכי שהביא מרן הב"י בא"ח ריש סי' י' נר' כדברי הרא"ם ע"ש:

ומ"מ הרוחנו בדברי הרא"ם ז"ל ליישב קצת דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנ' אמתני' דהתם דהסמיכות שכ' וז"ל כל אלו המנויות באו בלשון זכר אמר וסמך ידו והניף והגיש וקמץ והקטיר ומלק וכו' ע"ש ועין רואה שהם דברים תמוהים ולפ"ז יש לישבו דכיון דדרשא דגמ' אינו מן השם אלא שהעיקר הוא מטעמא אחרינא אלא שר"ל שנשאר לשון בני אדם כמשמעו מ"ה נקט רבי' בלשון אחרת דוגמא דמ"ש בגמ' ולומר דהשתא נשאר לשון זכר כמשמעו מהטעם המפורסם וכיון רבינו בזה לאפוקי דלא נטעה דפשטה דגמ' דמקרא קדריש. זה אפשר ליישב דעת רבינו בדוחק ועיין תוס' דפ"ב מדות דצ"ג ע"א ד"ה לפי וכו' ע"ש ומ"ש שם הרא"ם גבי ולמדתם אותם את בניכם ע"ש הם תמוהים דא"כ נשים בת"ת מנ"ל דפטירי הא מ"ע שאין הז"ג היא ויתחייבו ללמוד ולשכור מלמד וצ"ע:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה