למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד כט
כתבו התוס' ז"ל פ"ק דקדושין דל"ז ע"א בד"ה והקבלות וא"ת אמאי אצטריך קרא למעטינהו ת"ל דכולהו מ"ע שהז"ג הוי ותרצו דמ"מ אצטריך קרא למעטינהו ולמפסל קרבן בנשים וכו' דמחללי עבודה ע"ש ואין לדקדק דמנ"ל דאצטריך קרא למפסל קרבן דילמ' לאיסור' בעלמ' דאי מהא משום מ"ע שהז"ג הו"א דפטורות הם אבל אם עשו אין כאן איסור קמ"ל קרא דאיכא איסור' דכיון דע"כ לאיסורא ממעט א"כ עשאן כזר דבכל הפסולין לא מצינו חילוק בין איסור לחילול. אבל ק' אכתי מאי ק"ל לתו' שוב מסמיכה ותנופה אימא דלאיסור' אצטריך כיון דבלא"ה אינן מעכבין ונר' דס"ל לתוס' ז"ל דכי אמרינן הכא מ"ע שהז"ג נשים פטורות איסור' מיהא איכא במידי דקרבן שמכיון שפטורות אינן רשאין ועיין בתוס' דספ"ב מדות דף צ"ג ע"ב ד"ה ידו וכו' ומ"ש שם הרב ברכת הזבח ע"ש ומיהו הא ק' דאכתי מנ"ל לתוס' ז"ל לומר דמחללי עבודה דילמא דאתא לומר דלא מהני ויחזור כהן ויקמוץ. [ושמעתי ממתותני ידיד נפשי טעיתי בתור' החכם השלם והכולל זה סיני כמה"ר יצחק טייב נר"ו הוא היה אומר דמ"ש התוס' דמחל' עבודה הוא משום דילפי' במ"מ מב"מ וטמא שמוזהרין ואם עבדו חללו אבל בלא קרא דממעט נשים ל"מ למילף במ"מ דמה להנך שכן מוזהרין ועיין בסוגיא דר"פ כל הפסולין וזה נכון. וראיתי למוהרימ"ט ז"ל שתירץ לזה דלענין דלא מהני ילפי' ק"ו מהגש' דלא מעכבא. ושוב הקש' דבשאר עבודות דמעכבי למ"ל דכתיב מיעוטא בכלהו ניכתוב חד נילף כולהו מניה ותירץ וז"ל וי"ל דלענין אתחולי עבודה בעי' קרא בכל חד וחד ולא ילפי' מהדדי אבל במקום שאין חילול כיון דגלי קרא שאין העבודה כשרה בהם ממילא וכו' ע"ש. ודבריו תמוהים שהרי ברפ"ב דזבחים יליף התם זר דמחלל עבודה מבעל מום ואונן וכן נמי יליף התם אונן מבעל מום וטמא ורב משרשיא יליף התם תרוייהו מק"ו מיושב ע"ש ואמרי' נמי התם דף י"ז אמר רבא למ"ל דכתב רחמנא טמא וט"י ומחוסר כפורים צריכי וכו' ע"ש והדברים ק"ו השתא ומה בגופין מוחלקים ילפינן מהדדי בחילוק עבודות בגוף א' מיבעי' ואפשר שדעת הרב דה"ט כיון דנשים כהנות שייכי בכהונ' שהרי קראוה כהנת לתרומה וקדשים לא ילפי' מהדדי והיכא דגלי גלי ואין לך בו אלא חידושו ודוחק:
כתב עוד הרב ז"ל ועי"ל דבשאר עבודות דמעכבות לא אצטריך קרא לומר שאינן כשרות בנשים ואפי' בדיעבד דת"ל דאין בגדיהם עליהם וכו' והא דכתבו התוס' דמיירי שלבשו את הבגדים א"נ כיון שלא נצטוו לא כתבו כן אלא לענין חילול עבודה וכו' עש"ב. וראיתי להרב שע"ה הל' עבודת יה"כ שכתב עליו וז"ל וק"ל על דבריו דא"ה מאי פריך בזבחים זר מנלן דמיחל עבודה הא מדממעט רחמנא זר להקרבה כדנ"ל מקרא דכתיב והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונ' ע"כ דמחלי עבודה, דאי לענין שאינן כשרות בזר אפי' דיעבד ת"ל דאין בגדיהם עליהם כדנ"ל מה"ט לבנות אהרן וצ"ע עכ"ד ולי נר' דלק"מ דע"כ לא נ"ל מהאי קרא דאין בגדיהם עליהם אלא בעבודה ואי לאו מקרא דוהקריבו לא הוה ידעינן איזה חשובה עבודה ליאסר בלא בגדים ומש"ה אתא קרא לאורויי דמקבלה ואילך מצות כהונה ועבודות הן ולעולם להיכא דלא מהני הוא דקאמר ועוד שהרי מהאי קרא דוהקריבו ילפי' בר"פ כל הפסולין לשחיט' שכשרה בכל אדם ע"ש והשתא כיון דקרא אתא להתיר שחיט' אימר דמקבלה ואילך מצות כהונ' ולא מהניא בזר ואע"ג דשמעי' לה מאין בגדיהם עליהם מ"מ לא אתא האי קרא אלא לשחיט' כדתניא התם למד על השחיטה וכו' וה"נ אצטריך האי והקריבו בני אהרן לג"ש דבעי כהן כשר וכלי שרת כדאי' התם די"ג ועיין בתוס' דר"פ כל הפסולין שם ע"ש:
שבתי וראה דקושיא מעיקר' לית' דהא בפ"ב דזבחים דף ט"ז ע"ב לא ילפי' מחוסר בגדים בכהנים עצמן מהאי קרא דוהיו על אהרן וכו' אלא משום דהו"ל זרים וע"ש בפירש"י ז"ל ובס"פ הנשרפין ע"ש ומעתה אי לאו דנ"ל לזר דמחלל עבודה ודאי דגם מחוסר בגדים לא מחלי עבודה ואי לאו נמי דידעי' דלא מהני עבודה בזר ה"נ מחוסרי בגדים דאע"ג דאין בגדיהם עליהם אהני מעשייהו. תדע דאל"כ ק' דנילף לזר דמחלל משום דאין בגדיהם עליהם כמו שהק' התוס' ז"ל גבי נשים ולא שייך תירוצם אלא בנשים דכהנות הם ושייכי בבגדים גם התוס' לא הקשו קו' זו אלא גבי נשים ולא הקשו זה בפשיטות בזבחים גבי זר אלא ע"כ משום דמהתם לא ילפי' מידי לא לענין חלול ולא לענין דלא מהני אלא משום דהו"ל כזר וכדאמרינן וזה ברור:
אמנם עדיין ק"ל לדברי מוהרימ"ט ז"ל ממ"ש התו' פ' קדשי קדשים דף ס"ה ע"א ד"ה אף וכו' וז"ל וא"ת בפ"ק דקידושין וכו' וי"ל דגילוי מלת' בעלמ' הוא כהן ולא כהנת עש"ב והא ודאי ע"כ דכהן לאו יתירא הוא דאל"כ ת"ל מניה ומכיון דנ"ל דלא אהנו מעשייהו מק"ו מהגשה או מאין בגדיהם עליהם כמ"ש הרב ז"ל א"כ הא שפיר אתי מאי דכתיב כהן ולא כהנת לענין דלא אהנו מעשייהו וחלול עבודה מנ"ל דאע"ג דפשטיה דכהן משמע למעוטי כהנת ה"נ קושטא קאמר דהיינו דלא אהנו מעשייהו דאין לומר דמ"מ הוי גילוי מלתא דכיון דלא אהנו מעשייהו. לענין חילול נמי ילפי' חדא דמהו זה שכתבו כהן ולא כהנת ועוד דא"כ זר נמי כיון דלא אהנו מעשייהו א"כ הוי גילוי מילת' למילף מבעל מום דלא יקרב הוי אף לחילול עבודה ומאי פריך התם רפ"ב דזבחים מה להצד השוה וכו'. ע"כ נר' דודאי לא כתיב בני אהרן אלא לענין דלא אהני מעשייהו ולא ילפינן מהגשה ומ"ש התוס' דמחללי עבודה הוא משום דכיון דלא אהנו מעשייהו מסתמ' אהדריה קרא וכמו זר נחשבו וכן משמע קצת מדקאמר בפ"ק דזבחים דף ד' ע"א מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה ע"ש וא"ל דתרתי קאמר והא כדאיתא והא כדאית' דא"כ טפי הול"ל טמא במקום אשה אם לא דחד טעמ' לתרוייהו והא דלא ילפי' מהגשה כמה פרכות יש למעיין בת"כ וכן נמי לא ילפי מהדדי שהרבה דינים מחולקים בהם ואין להאריך ומאין בגדיהם עליהם נמי לא ילפי כמ"ש התוס' ז"ל ואפי' לענין דלא אהנו מעשייהו:
ודע דמה שהקשו שם התוס' ר"פ כל הפסולין ת"ל מהקיש' דסמיכה ושחיטה לפי דבריהם בקידושין ל"ט דמ"ע שהז"ג היא דכתיב ביום זבחכם עיין תוס' דס"פ ב' הלחם דצ"ג ע"ב ע"ש מש"ה אצטריך והקריבו משום נשים לפי דבריהם פ' אין דורשין דף ט"ז ע"ב ע"ש א"ש דהו"א בני ישראל אשחיטה קאי דלדבריהם שם צ"ל דס"ל כתירץ הריטב"א ז"ל דכה"ג אינו מ"ע שהז"ג דאי לא למאי דס"ד תק"ל בסמיכה למ"ל קרא:
עוד כתבו התוס' שם ותנופה נמי אצטריך למעוטי וכו' וראיתי למהרש"א ז"ל מ"ש בזה ע"ש ואשתמיטיה להרב ז"ל תלמוד ערוך בפ"ק דיומא דף ה' ע"א דבהדיא אמרי' התם תנופה איכא בינייהו למ"ד כל הכתוב בהן מעכב מעכבא ולמ"ד וכו' לא מעכבא ולדורות מנלן דלא מעכבא דתניא וכו' עש"ב ובר מן דין משנה שלימה שנינו בפ' הקומץ רבה דף ח"י ע"א לא הניף ולא הגיש כשרה ויש לתמוה על חכמתו:
האמנם אני תמה מדתני' בת"כ ר"פ ויקרא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר"י ור"ש אומרים נשים סומכות רשות ומייתי לה בס"פ בתר' דר"ה דף ל"ג ע"א ע"ש והשת' לר"י ור"ש למ"ל קרא ת"ל דהוי מ"ע שהז"ג וגם קשה לת"ק לפי מ"ש רש"י ז"ל שם דטעמ' דאינן סומכו' משום דהוי בל תוסיף ע"ש דנראה דאי לאו משום בל תוסיף ליכא איסורא וא"כ למ"ל כל הני קראי דיליף בפ"ק דקידושין לכלהו עבודות דממעט נשים הא כיון דגלי בסמיכה דהו"ל בל תוסיף ה"ה בכלהו ולזה י"ל דקמ"ל קרא בכל חדא וחדא דהוי בל תוסיף ומחללי עבודה מה"ט:
וראיתי לתוס' דפ' המוציא תפלין דף צ"ז ע"א שדחו פירש"י ופירשו הטעם דמחזי כעבודה בקדשים ע"ש ובתוס' דפ' כסוי הדם ובפירש"י שם ע"ש ולפ"ז א"ש דלר"י קמ"ל קרא דבאקפויי ידא ליכא עבודה בקדשים ולת"ק קמ"ל דבכה"ג איכ' עבודה ואסירי והשתא ודאי ע"כ צ"ל מתני' דקתני הסמיכות וכו' נוהגת באנשים ולא בנשים כת"ק אתיא ומטעמ' דעבודה ודוחק ולפ"ז משמע דאי לאו ה"ט הו"א דפטירי ואין כאן איסור קמ"ל קרא והשתא קשה דמאי ק"ל מסמיכה דאימ' דאצטריך לאוסרה מה"ט ומיהו מכלהו עבדות י"ל דכיון דאינו תלוי בבעלים אלא בכהן כי פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג ממיל' דאיסור' מיהא איכא משא"כ סמיכה דבבעלים תלה רחמנא ודאי דפטירי ואין כאן איסור ולומר דמתני' דקידושי' לא קיימא לא כת"ק דבריית' ולא כר"י ור"ש זה ודאי צריך למודעי וע"ק דאי לר"ש ור"י משמע להו דאתא קרא לדיוק' דרשות דלא נימא דמחזי כעבודה א"כ מאי פריך בפ"ב דחגיגה די"ו ע"ב ואי כ"ד סמיכה בכל כחו בעי' משום נחת רוח לנשים עבדי' עבודה בקדשים ע"ש ומאי קשי' הא קרא שרי לה בהדיא. ולזה י"ל דה"ק דמה"ט ודאי לא מסתבר לפרושי דיוקא דקרא לרשות אלא לאיסורא וכסברת ת"ק מיהו מ"מ לישנ' דלעשות נחת רוח לנשים משמע דלאו מקרא נ"ל אלא מס' דלא מעטינהו קרא לאיסורא אלא לרשות דאין בהן עבודה בקדשים וקרא לגופיה אצטריך לפוטרם מחיובא דסמיכה וכן נראה ברור דהא קאמר התם במסקנ' דאמר להו אקפו ידייכו וחדא ועוד קאמר חדא משום דליתיה לסמיכם כלל ע"ש וכיון דליתיה לסמיכה כלל היכי אתא קרא לומר דנשים רשות ואין בהם איסור עבודה בקדשים דכיון דליתיה לסמיכה כלל מה לו לקרא למימר דיכולין לסמוך ומה זו סמיכה דכמאן דלית' היא וא"כ לא שייכי בסמיכה וא"כ היכי אתא קרא לומר שאין איסור בסמיכתם ומאי נ"ל בזה. וכי משום נחת רוח אתא לאשמעינן אלא ודאי הדבר ברור דלאו מקר' נ"ל אלא דכלפי שאמר ת"ק דאינן יכולין לסמוך מסבר' דעבודה בקדשים כיון דפטרינהו קרא אהא קאמר ר"ש ור"י דנשים סומכות רשות וא"כ צ"ע למ"ל קרא לכ"ע כיון דמ"ע שהז"ג היא. וכן נמי לדעת רש"י דודאי לאו מקרא נ"ל איסור בל תוסיף והיתר בל תוסיף וכנר' מדבריו בר"ה שם ד"ה סומכות וכו' ע"ש וכ"נ ג"כ ממ"ש בפ' המוציא ד"ה נשים סומכות וכו' ע"ש וק' למ"ל קרא ועל הכל צ"ע לעת הפנאי ועיין בק"א ע"ש. [וארחיב הדיבור שהרב ז"ל תירץ שם לקושית התוס' דקדושין דאצטריך קרא לאוסרן בסמיכה דמחזי כעבודה בקדשים וכת"ק דת"כ עכת"ד ולפי מ"ש בעניותין שם זה א"א שזה אינו אלא מדרבנן ואולם לפי מ"ש הרב אח"ז לפרש סוגית אין דורשין לרש"י דלר' יוסי נשים סומכות בקרבנן אפי' בכל כחן עש"ב נתיישבו דבריו ולפ"ז לר' יוסי אצטריך קרא להתירן אפי' יש שם איסורא דאורייתא ומעתה ניחא מכל מה שדקדקנו לפנים שם האמנם התוס' שלא תרצו כן בקדושין ע"כ דס"ל כמ"ש בפ' כיסוי הדם דבאקפויי היא דפליגי וכ"נ ממ"ש בר"פ המוציא ודלא כמ"ש הרב הנז' שם ע"ש וכיון שכן ק"ט למ"ל קרא כיון דזה אינו אלא מדרבנן דהשתא קרא לפוטרן מסמיכה בא ות"ל דהו"ל ז"ג דהשת' לא שייך תירוצ' דהוה ילפינן משחיטה דסמיכה נמי נשים כשרות מן התורה אלא שמיעטן הכתוב מחובה דבשלמא לתנא דמתני' דתנא באנשים ולא בנשים דמשמע דאסורין מן התורה שפיר ק"ל לתוס' למ"ל קרא לאוסרן דת"ל כיון דפטורות מסתמ' אסורות במידי דקרבן וכדכתיבנא בראש למוד זה ע"ש וע"ז תירצו דהוה ילפינן משחיטה וכו' אמנם לר' יוסי ור' יהודה הדבר קשה וצ"ע:
וראיתי בס' תפארת יעקב לה' אחי החכם השלם רב ועצום כמהר"ר שמואל נגא"ר זלה"ה בשיטת קדושין כתב על דברי הר' ק"א ול"נ דהתוס' ק"ל לר' יוסי ע"כ ולפי מ"ש דברי הר' ק"א צדקו יחדיו]:
וראיתי לו להרב שע"ה שם שהביא מה שנסתפק הרב מש"ל ז"ל אי נשים מחייבי מיתה אם עבדו כזר או דלמא אין בהם אלא לאו הבא מכלל עשה ע"ש. ותמהני שהרי בפ"ב דזבחים דף כ"ג ע"ב גבי יושב פריך התם מכדי יושב כזר דמי ומיחל עבודה אי מה זר במיתה אף יושב במיתה וכו' ומשני דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ וכו' ב' כתובים וכו' ע"ש ופירש"י התם ד"ה אי מה וכו' ונגמר במ"מ ע"ש ועיין בתוס' שם מ"ש בזה והשתא ומה יושב דקאמר רחמנא שלא נבחר אפ"ה לא גמר אלא במ"מ מזר ועלה משני ב' כתובים וכ"ש לפי' התוס' דמדין זר קאמר אפ"ה משני דהוו ב' כתובים וכו' ואין מלמדין וא"כ מהיכא תיתי לן בנשים לחייבן מיתה כזר וצ"ע ועיין פ"ק דזבחים דף ד' ע"א דקאמר מה לזריקה שכן חייב עליה זר מיתה ולא קאמר נמי אשה כדקאמר התם גבי קבלה ע"ש:
וראיתי להתוס' בפ' אין דורשין דברים תמוהים שכתבו וז"ל וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה דההוא הקיש לא הוי אלא מדרבנן עכ"ל ויש לתמוה דהא האי קשיא גופה פריך הש"ס פ' הקומץ רבה דף י"ט ע"א ומשני גלי רחמנא ביה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים ע"ש והביאוהו התוס' דף צ"ג ע"א ד"ה לפי וכו' ע"ש וכן ראיתי מקשים וגם דבריה' שם מגומגמים שכתבו ומיהו בזה י"ל וכו' כיון דש"ס ערוך הוא וע"ק לדבריהם דהא מדאצטריך והקריבו להכשיר שחיטה בזר שמעינן דאינה בבעלים דאי בבעלים הרי כשרה בזר ומיהו אסוגיא דמנחות לק"מ דר"ש לית ליה והקריבו כדאית' התם ולזה י"ל דאי לאו והקריבו הו"א דשחיטה נמי אינה בנשים דבני ישראל אשחיטה קאי וכמ"ש שם בתחי' דבריהם א"נ דהו"א דנשים אינן בשחיטה משום דמ"ע שהז"ג הוא וכדכתיבנא לעיל וא"נ כמ"ש בתוס' ר"פ כל הפסולין משום דכתיב תשמרו את כהונתכם ע"ש ודע דמסוגי' דהקומץ הלזו תשובה מוצאת למ"ש הרב ק"א ס' ויקרא ר"פ ד' וז"ל מאי דדריש סמיכות סמיכה לשחיטה לפי שסמיכה בבעלים ושחיטה בכל אדם ואיך אמר וסמך ושחט שנרא' שהפועלים א' עכ"ד וק' דא"ה מאי פריך שם בגמ' אי מה סמיכה בבעלים וכו' והלא כל עיקר בניינו של הקיש זה אינו אלא משום דקי"ל שהשחיטה בכל אדם. ומ"מ צריכים אנו ליישב דבריהם דפ' אין דורשין]. והנראה אלי דהתוס' דחגיגה רוח אחרת אתם וס"ל דהא דמפקינן מפרו של אהרן להכשיר שחיטה בבעלים היינו דוקא לרב דס"ל בפ"ד דיומא דמ"ב ע"א דשחיטת פרו בזר כשרה והיינו ודאי בדיעבד קאמר דושחט את פר החטאת אשר לו כתיב אלא דמוקי ליה למצוה והיינו דדייקינן הא בעלמא אפי' למצוה לא בעי בעלים ברם לשמואל דס"ל התם שחיטת פרו בזר פסולה ע"כ דלא דייק מידי דאכתי אימא דפרו פסול לעכב דאהרן וחקה כתיב מיהו אהני הקישא דסמיכה ושחיטה לבעלים למצוה דהא סמיכה גופה לא מעכבא והיינו דק"ל לתוס' דודאי לרבנן דר"ש ס"ל הכי מדלא פריך הגמ' ומשני הכי אלא לר"ש וכנר' מפירש"י שם ע"ש והשתא ק"ל לדידהו למה לא ילפינן בעלים מהאי הקישא ותרצו דההוא הקישא לרבנן אינו אלא מדרבנן וסמכו עצמם אהא דאמרינן בר"פ כל הפסולין ורמינהי וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומשני מדרבנן ע"ש. ואין טעם לומר דדוק' אהך מלתא קאמר דמדרבנן דהכל טעמא מאי ולמה לא יהיה ג"כ אותו דבר מדאוריי' אם איתא דעיקר הקישא דאוריי' הוא אלא ודאי דה"נ קאמר דעיקר הקישא דרבנן הוא וניחא להו מש"ה מה שהקשו התוס' דשם בר"פ כל הפסולין דלמ"ל והקריבו ת"ל מדאיתקש סמיכה ושחיטה והשתא א"ש. ועוד ניחא להו מזה דלר"ש גופיה קאמר בפ"ק דזבחים דף י"ד ע"ב דשחיטה לאו עבודה היא ע"ש והיא סברת רב בפ' טרף בקלפי ואם נאמר דר"ש דיליף שחיטה ולא בעינן בעלים ס"ל כשמואל כמ"ש התוס' שם א"כ לדידיה עבודה היא וכבר הרגישו התוס' שם בזה ע"ש. מ"ש וניחא להו בזה נמי מה שהקשו בפ' טרף בקלפי אדפ"ק דזבחים דלא פריך מפרו למ"ד פסול ע"ש דההוא לר"ש ואיהו לית ליה דשמואל ועיין תוס' דפ"ק דמנחות דף ה' ע"א ע"ש והא דדריש בספ"ד דמגילה הקישא דסמיכה לשחיטה דבעינן ביום ההיא ר"ש היא א"נ אינו הקיש גמור וזהו שהתוס' דספ"ב דמדות הוצרכו לעשות בדרך קושיא ותירוץ משום דאין זה מוכרח. אבל הא אין לתרץ דלעולם ס"ל לתוספות דחגיגה כמ"ש התוס' דמנחות דאליבא דשמואל הוא דקאמר ר"ש אבל לרב ס"ל דאפי' לכתחלה כשרה דאהרן לא קאי אושחט אלא ושחט מאן דשחט והשת' ק"ל להתוס' שפיר דאליב' דרב דשחיטת פרו כשרה א"כ נבעי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה ותירצו וכו'. דהא לית' דא"כ הי"ל לתוס' לומר ולפרש קושיית' למאן דלית ליה הך דרשא וס"ל דשחיט' פרו כשרה אבל השת' א"ש דלא הוצרכו לזה דלעולם בין לרב בין לשמואל בעינן בעלים לכתחלה וק"ל מיהא למ"ד פסולה אימא הא בעלמ' כשרה בדיעבד דאהני הקיש' וכו' זהו הנראה לפרש דבריהם ודוק ועיין תוס' דרפ"ב דקדושי' דף מ"ז ע"ב ד"ה נ"ל מדר"י וכו' ע"ש. אחרי כתבי הרשום בכתב זה לי קרוב לעשר שנים הן עתה נראה בעליל ס' ברכי יוסף להרב המופלא בישראל גדול שמו כמהר"י אזולאי הי"ו וראיתי לו בריש י"ד הביא קו' זו משמיה דהרב פנים מאירות ושם ראיתי להרב נר"ו פלפל בחכמה בענין זה העמיק הרחיב בכלליה ופרטיה ודבריו חיים וקיימים. ברם מ"ש הרב נר"ו והוכח יוכיח מתוספו' דקידושין דס"ל דשחיטה כשרה בנשים לכתחלה ממ"ש דאצטריך למעוטי' סמיכה דהו"א מה שחיטה כשרה בנשים וכו' דמשמע לכתחלה דאי דיעבד אף בלא סמיכה כשר אלו דברי הרב נר"ו. ודברי התלמיד כה יאמר בהורמנותיה דמר אני אובין ואדון ואם לדין יש להשיב דלא כ"כ התוס' אלא לענין אתחולי עבודה דלא מתחלא דהא סמיכה לא מעכבא אמנם סמיכה גופה דתיכשר בדיעבד יש להקיש דמה שחיטה כשרה דיעבד בנשים אף סמיכה דיעבד אין שאם סמכו קיימו עצות סמיכה להכי אצטריך קרא למימר' דסמיכה שעשו כמאן דלית' ומעשה קוף בעלמא היא זו. ואפשר שכונת הרב נר"ו שכתב אף בלא סמיכה כשר דה"ק דכיון דלכתחלה לא יסמוכו מעתה כיון דסמיכה בבעלים א"כ קרא לא קפיד אסמיכתן ולא אחשבה למצוה כלל וכיון דכן איך אפשר לומר דדיעבד כשר דהיינו לומר שקיימו מצות סמיכה דמה זו סמיכה והא לית' דהרי הוא כמו שאינה א"כ למ"ל קרא למעוטינהו ועיין מ"ש מוהרימ"ט ז"ל בדבריהם אלו אמאי דל"ק להו אהגשה ע"ש:
ושם ראינו להרב נר"ו בגמר דבריו כתב ליישב דבריהם דפ' אין דורשין כמ"ש אני הצעיר זאת לפנים ועתה אמת אגיד כי מה שדחיתי שם לזה אין בו כדאי לדחו' כמבואר לכל מראה עיני והדרי בי והנני מבטל דעתי הפעוטה מפני דעת עליון הרב נר"ו]: