אור ברסלב
למודי ד לימוד כג

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד כג

לימוד כב

כתבו התו' בפ"ק דע"ז דף י"ט ד"ה אשרי וכו' דאיש משמע למעוטי אשה והאיש משמע למיעוטי איש אחר ע"ש והק' על זה בספ' נאות יעקב בקונט' מענה לשון אות א' מקרא דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה וכו' למה הוצרך לפ' אשה מאחר דכתיב בה"א. וע"ק מההיא דפסחים דף צ"א ע"ב דדריש חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא ע"ש וירא' משום דכתיב התם ברישא דעניינא איש או אשה אשר יעשה את הרע מש"ה כשמזכיר הכ' פעולת העונש אומר בלשון זה את האיש ההוא או את האשה ההיא וה"נ כתיב בסיפי' את האיש או את האש' וההיא דחטאו ישא האיש ההוא משום דהזכיר התם בריש' איש איש כי יהיה טמא וכו' אבל גבי אשרי האיש שהוא תחילת ענין סגי לי' בל' איש אמנם בריש' דכתיב איש או אשה אשר יעשה וכו' צריך להבין מאי אתא לאשמעי' הא קי"ל דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה וי"ל דההיא דכל מיתות ילפי' לה בקידושין דף ל"ה מוהמית איש או אשה עיין שם והתם לא איירי אלא שחייבין על האשה אמנם שהיא עצמה תתחייב לא שמעי' מני' וכ"כ התוס' דב"ק דף ט"ו ע"ש מש"ה אצטריך קרא לחיובינהו. ויש כדמות ראיה לזה מדאמ' בפ' נגמר הדין ורגמו אותו מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא ע"ש וי"ל דאימא עכו"ם שאני דחמיר ממגדף. ולכן י"ל דפריך משום כללא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתו' ועלה מייתי האי קרא דוהוצאת וכו' דמניה הוא דילפי'. אך ק"ק לפירש"י שם שנראה מפי' דהא דאין אשה נסקלת ערומה נ"ל ממיעוטא דאותו בלא כסותו הא אותה בכסותה ע"ש דא"ה למ"ל דכתיב או את האשה ת"ל מדאצטרך למעוטי אשה דאין נסקלת בכסותה אלמא בת סקילה היא. וגם ק"ק לתוס' שם שלא הוכיחו כן ואין לומר דדוק' התם משום דהוי פושט ידו בעיקר די"ל דהאי קרא לגופיה לא אצטריך דנ"ל מדאצטריך למעוטי אשה גבי נתלה כדאי' בפ' נגמר הדין דף מ"ו ע"א ע"ש ואי אשה אינה נסקלת מהיכ' תיתי שנתלות דאין תליה אלא לנסקלין וכבר הקש' זה הרב דינא דחיי עשין ק"נ ע"ש מה שתירץ והשת' אתי שפיר דאצטריך נמי לשאר מיתות. ושו"ר בחי' הרשב"א ז"ל לב"ק שם שכתב וז"ל ואשה שהמיתה לא מהכא נפק' אלא ממ"א בא ואיני יודע מהיכא ואפשר מדכתיב מות יומת הרוצח דכל היכא דלא כתיב איש א' האיש וא' האש' עכ"ד וק"ק דהוא גופיה כתב שם לעיל מזה וז"ל השוה הכתוב וכו' ודוק' בכל מקום שלא נאמר בו איש וכו' ע"ש וטפי הול"ל לשיטתו מדכתיב מכה איש ומת לפי שנא' ואיש כי יכה שומע אני איש אין אשה לא ת"ל מכה איש אפי' אשה ואם נאמר מכה איש הו"א אפי' קטן שהכה ת"ל ואיש כי יכה וכו' וכן משמע קצת מדקדוק לשון רש"י ז"ל בחומש בפ' משפטים ע"ש. ועוד אני תמה על הרשב"א ז"ל מאי דוחקיה בהכי עד שכתב ואיני יודע מהיכ' הא בפשיטות איכ' למילף במה הצד מדינין ומיתו' ועונשין וכן צ"ל בלאוין דמבנייא הוא דילפי' להו דהא כל חטאת בקרבן כתיב וכמ"ש התוס' פ"ק דקידושין שם ד"ה משום וכו' ע"ש וא"כ ה"נ הא ומעתה צ"ל דאצטריך לכתוב אשה בע"ז משום דכתיב איש ואיש ע"כ דאתא לשום דרשא ואנחנו לא נדע וכ"כ הרב דינא דחיי סי' הנז' א"נ דהוה ממעטי' אשה מדכתיב אותו ולא אותה כדאית' בפ' נגמר הדין ודפריך התם מוהוצאת וכו' הוא משום דהיינו מגדף היינו ע"ז. ושו"ר לימוד ערוך בפ"ק דסנהדרין דף ט"ו איש ואשה אתה מוציא לשעריך וכו' ע"ש. וכן נ"ל גבי עריות דכתיב להדיא חיובא לנשים כמ"ש התוספו' פ"ק דקידושין שם וגבי מקלל אביו דמרבי' בס"פ ד' מיתות נשים ע"ש אצטריך לרבות נשים משום דכתיב איש כמ"ש התו' שם ובכמה דוכתי ולפי האמת אצט' איש לאיזה דרשא וזה נ"ל כונת הרא"ם ז"ל פ' אחרי מות גבי לא תקרבו וכו' שהקשה מהא דהשוה הכתוב ע"ש ותי' הרב ז"ל כתבו התוס' בכמה דוכתי. ושוב הק' דלא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו ע"ש מה שתי' שלכאורה דבריו תמוהים במ"ש והה"נ ידרשו פה וכבר תמה עליו מהרש"א ז"ל בס' שמע שלמה. ול"נ כונת הרא"ם ז"ל דהה"נ ידרשו מלת איש לדרשא אחריתי כי התם וזהו שלא כ' והה"נ ידרשו פה הכי והרא"ם ז"ל לא ידע את מקומה והיא בפ"ד מיתו' דף נ"ז ע"ב דדריש התם לרבות את הגוים וכו' ע"ש,. ומיהו מההיא דאמרי' ספ"ד מיתות גבי מקלל אביו ק' למ"ל איש איש כלל. ונר' דכיון שכתבו התוס' שם דמרבים נשים ממיעוט אחר מיעוט ע"ש אם כן ה"נ בלא"ה ק' דה"נ בכל מיעוט אחר מיעוט דעלמא לישתוק מנייהו. ועיין תוס' דיומא דף ס' ע"א מה שתירצו בזה. וע' בחי' הריטב"א ז"ל לפ"ק לקידושין דף ל"ה ע"א ד"ה הא' וע"ע בהרא"ם ז"ל שכ' חילוק נכון וראוי למי שאמרו:

אלא דק"ל עלה מה דאמרינן בפרק יש מותרות דף פ"ד ע"ב לא יקחו מלמד שהאש' מוזהרת ע"י האיש ופריך התם מדר"י נפק' וכו' ע"ש והא התם דבבעילה היא דחל עליו המלקו' כדאמר רבא בפ"י יוחסין דף ע"א בעל לוקה לא בעל אינו לוק' ע"ש ובבעילה אין הפעולה שוה בשניהם ומאי פריך ודוחק לומר דלאביי פריך דס"ל בפ"י יוחסין קדש לוקה ע"ש דכל כי האי הו"ל לפרושי כיון דלא קי"ל כאביי ומה גם דרבא קאי התם ביש מותרות אהך סוגיא ע"ש ואפשר לדחוק דלא כ"כ הרב ז"ל אלא משום שהפעולה שהזכיר הכתוב בהדיא אינה פעולת האשה. אמנם ההיא דיש מותרות דהכתוב לא הזכיר הבעילה אלא הקיחה שהיא הקידושין לא אמרינן הכי. וראיתי להרש"א ז"ל בספר ש"ש שהקש' בפשיטות מקיחה עצמה ע"ש ולזה נר' לחלק דדוקא בעריות משום דלא אפשר מצד עצם הדבר להיות האשה בועלת אמנם בקידושין דאינו אלא מצד הדין דאין האש' לוקחת כיון שמצד המעשה יכול' היא לקדשו קרינא בי' השוה הכתוב וכו' וז"ל הריטב"א ז"ל בחי' שם כ"י ק"ל היאך אפשר לומר דמשום דרב יהודה תתחייב הנקבה בלאו זה שהוא מפורש שמדבר עם הזכר שלא ישא החללה והיאך יצא לנו שתהא הכשר' מוזהרת שלא לינשא לחלל דבשלמא בלאו שהוא כלל אפילו מדבר עס האנשים וכתיב בני ישראל בפי' אתיא מדר"י דה"ה שהוזהרו באותו לאו באותו לשון גם הנשים אבל בענין הזה היאך אפשר וי"ל דכתיב לא יקחו הרי אפשר לפרש מדר"י כי על כולן מזהיר שלא לעשות ליקוחין בחללים עכ"ד. והשתא א"ש דשאני התם משום דלשון לא יקחו שייך שיכא כולל שפיר שלא לעשות ליקוחין וכו' משא"כ הכא לא תקרבו לא שייך קריבה כלל באשה. ולמה שהק' בספר מענה לשון הנזכר י"ל עוד דלא כתבו התוס' כן אלא היכא דמצינו למעוטי מהאיש איש אחר כי התם אמנם ההיא דפ' האשה דלא מצינן למימר הכי שפיר י"ל דאתי למעוטי אשה והא דהאיש אורחיה דקרא כנ"ל. והשתא ל"ק גם כן קושיא א' דהתם נמי לית לן למעוטי איש אחר ומצי למעוטי אשה מש"ה כתי' את האשה לרבויה:

ואחרי מופלג ראיתי ברייתא בספרי פ' תצא דתניא התם בישראל אין לי אלא ישראל גרים נשים ועבדים מנין ת"ל והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא ע"ש:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה