למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד כב
יש להסתפק בהא דקי"ל אין מעבירין על המצות אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן ורש"י ז"ל כתב בפ' הממונה דל"ג ע"ג דנ"ל במכילתא ושמרתם את המצות ע"ש. וממה שסתם ולא כ' שהיא אסמכתא ש"מ דס"ל מלתא כפשטה דהוי מדאורייתא [וכן דעת הרמב"ן בפ' בא בפסוק כל מלאכה לא יעשה בהם אבל הרא"ם שם כ' שאפי' נחשוב שהוא דאורייתא מעליותא היא ולא נפיק מינה חורבא ע"ש. והן היום אתיא זכירה כי כאשר האיר וזרח אל עבר פנינו מופת הדור הוא הרב המופלא כמהר"י אזולאי הי"ו פתח לה פתחא בדברי הרא"ם הללו וכה הראני מ"ש אצלו בספרו הבהיר ברכי יוסף דאהאי אקהייתא בשם מהרי"ן פורנה ממ"ש הר"ם ספ"ב דממרים שהאומר בשר עוף בחלב אסור מן התור' עובר בבל תוסיף ע"ש. ומפרק לה משמא דהרמ"ך אשכנזי דהתם שאני דאיכא מלקות אבל כאן עקימת שפתיו אין בו מעשה ע"כ שמעתי מהרב נר"ו עליון למעלה מפיו יקרא אלי. ואנא זעירא דנתי לפניו בקרקע והרי ממיר לוקה משום דבדבורי' אתעביד מעשה וכן חסימה ה"נ ל"ש. והשיב הרב נר"ו לי אני הצעיר דהתם ע"י דבורו נמשך המעשה מאליו וכן עדים זוממין למאי דס"ד דהמקש' בספ"ד מיתות ע"ש שהרי ב"ד מצווין לקיים בהם הזמה וע"ע לה"ה רפי"ג דשכירות בע"א עכ"ד הרב נר"ו ועיין להרב לח"מ פ"ג דעכו"ם דין ט' ע"ש:
וכשאני לעצמי חשבתי דרכי לומר דלא לקי באמירה לגוי משום דהוה לאו שבכללות דלא יעשה כולל הוא גם ע"י ישראל. ומיהו הא ליתא דבכולל מיני גופות אין נקרא לאו שבכללות וכמ"ש הרא"ש בתשו' סי' ב' כלל ט"ז ע"ש. ונראה דלאו שבכללות הוא שכולל כל מלאכות ודוקא מלאכת עבודה הוא דלא הוה שבכללות עיין תוס' דפ"ד מיתות דף ס"ג ע"ש. ואלא מיהו משכחת דנפיק חורבא אם היה באמת שלוקה אם אמר לגוי לעשות מלאכה ולא הכריזו עליו שפסול לעדות והעיד עדות א' שאם איסור זה דאורייתא ה"ז עדות בטלה וכמ"ש הר"ם פי"א דעדות דין ו' ע"ש. ועוד נ"מ לנשבע שיאמר לגוי לעשות מלאכתו שאם הוא איסור דאורייתא לא חיילא להרשב"א ז"ל כפי מה שנראה מתשובתו בסי' תרי"ו דכל דאוריי' אפי' שאינו מפו' אין שבועה חלה עליו ע"ש. וע"ע מ"ש שם בסי' תרי"ד ועיין בתשו' למהרדב"ז בח"ג נדפס דפוס אשכנז איננו פה עמנו לדעת סי' התשוב' לך נא ראה איה איפה היא ומ"מ יש ליישב דברי הרא"ם]. וכן נראה מדברי התוס' שם ד"ה עבורי וכו' שהק' לפירש"י ז"ל דמאי אריא מדר"ל ת"ל מדאמר בפ' הקומץ מדכתיב וקשרתם וכו' ע"ש ואי הוה מדרבנן עדיפא הו"ל לאקשויי דכיון דה"ט אינו אלא מדרבנן היכי מפיק ליה מה"ט והלא מדאורייתא הוא כדנ"ל בהקומץ אלא ודאי דהא נמי פשיטא לן דאורייתא היא. ועוד ראיה מדברי התוס' דפ"ק דמגילה דף ו' ע"ב ד"ה אין מעבירין ממה שתירץ ר"י שם להדיא ע"ב וכן מוכח מקושייתם שם וכן הקשו בפ' הממונה שם ע"ש אלא שמה שתירץ לחלק בין היכא דעביד תרוייהו וכו' ע"ש באמת הוא תמוה מסוגיא דפ"ק דמגילה שזכרנו. שו"ר להתוס' שם במגילה ד"ה הנז' שדחו תירץ זה משם ע"ש. ועיין תוס' דפ' רבי ישמעאל דף ס"ד ע"ב ד"ה אב"א וכו' ע"ש. ויתיישבו דבריהם ע"ש וכונתם שם לומר דאין מעבירין ל"א כדי לשנות ולפסול ממקום למקום וההיא דמן הקרוב אינו קביעות מקום שהרי אם לא מצא מביא מן הרחוק ודכוות' ההיא דמגיל' ע"ש. [וארחיב הביאור שזהו מה שתירצו התוס' במגילה בשם רבי' יהודא ע"ש והכוונה דלענין הקדמה בשיש שתיהן אין מעבירין כלומר שאינו מעכב אבל שפיכת שיריים לפסול כל המקומות ולשנות מהם לקבוע מקום שיהא מעכב בו בהא ליתא דהא דאין מעבירין וההיא דדין הקרוב כל המקומות כשרין ואין זה קביעות מקום וההיא דמגיל' הדבר ברור דלר"א שם אם לא קראו אלא בשני יצאו. וראיתי להרב שיח יצחק פי' בע"א ע"ש ולעד"נ כמ"ש ובהכי ניחא מה שהק' בספר ארעא דרבנן מההיא דפ' ע"פ והבאתיה לפנים ע"ש. שו"ר להרב המופלא גדול בדורו כמהר"י אזולאי נר"ו בספרו הנכבד ברכי יוסף באו"ח סי' כ"ה שכוונתי במקצת לדבריו של גדול וע"ש]:
וראיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות סימן תקכ"ט שכתב דהא דאין מעבירין על המצות אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא וחיליה דרב מדברי התוס' דפ' הממונה שכתבו לפיר"ת דא"כ כשיבוא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות עש"ב וע"ע שם טעם אחר למה כתבו ויצטרך להעביר על המצות ע"ש. ועיין בתשו' אחרת סי' ס"ח ודו"ק שם ע"ש. ועיין במרן הב"י א"ח סי' כ"ה ע"ש. וע' בקונט' ארעא דרבנן שלא ראה ת' רדב"ז הלזו ע"ש:
אמנם ק' מהא דבעי בפ' כל התדיר דף צ"א ע"א תדיר ושאינו תדיר וקדים ושחיט לשאינו תדיר מאי מי אמרי' כיון דשחטה מקריב ליה או דילמא יהיב לאחר שממרס בדמו עד דמקריב לתדיר וכו' ע"ש וכיון דהאי דאין מעבירין על המצות דאורייתא מאי בעי הא אין מעבירין על המצות אמאי דקדים ושחיט ואע"ג דלגבי תדיר הוי אמרי' ה"ט כנראה מדברי התו' דפ' הממונה ממ"ש בס"ד ועבדי' לתדיר וכו' ע"ש דמשמע דאי איכא תרווייהו אין מע"ה לשאינו תדיר מקמי תדיר. וכן ראיתי מקשי' ואי אמרי' דאינו אלא מדרבנן ניחא דכיון דתדיר חומרא דאורייתא היא לא העמידו דבריהם וראיתי להרב קרבן נתנאל בס"פ בני העיר כ"כ והשיגו למור"ם ע"ש אלא שהוא הוכיח שם מקושית התוס' הנז' דמאי ק"ל דיסוד דרומי תדיר הוא ע"ש ולא דק דמה תדיר יש שם ומ"מ הדין אמת הוא ממ"ש בתירוצם וכמ"ש לפנים ע"ש ועיין לה' שיח יצחק ע"ש:
ואחד המיוחד עיר וקדיש הוא הרב המובהק כמה"ר יוסף זרקא נר"ו הק' למ"ש התוס' במגי' בשם רבי' יהודה דלמוד ערוך בידינו ומשנה שלימה שנינו אם לא נתן לא עכב ע"כ. ואנכי איש צעיר אומר דאיברא כוותי' דרב נר"ו משתמעא מדתניא בזבחים דף ס"ג ע"ב מינה דמה בכל מקום במזבח כשרה שאם הזה ולא מיצה כשירה ע"ש וכ"כ התוס' פ"ק דקדושין דל"ז דסמיכ' בנשים לא מחללא עבודה משום דלא מעכבא ע"ש. האמנם לי הצעיר בהורמנותיה דמר י"ל דה"מ לפסול הזבח אבל מצות מינוי וסמיכא מיהא לא נתקיימה וז"ש התו' שם במגי' דאסור בדיעבד כלומר שאם שפך ליסוד מזרחי לא קיים בה מצות שפיכ' כנלע"ד:
האמנם הא ק"ל למ"ש התוס' שם בקדושין שהרי כתבו התו' ר"פ הקומץ דף י"ח ע"ב ד"ה מקמיצה וכו' דאע"ג דלא בלל כשר בלל זר גרע טפי דמחיל עבודה ע"ש ה"נ נהי דסמיכה לא מעכבא סמיכת נשים פוסלת דגרע טפי דמחללי בשאר עבודות כזר ומאי ק"ל לתוס'. ונר' דזר גרע טפי מנשים דשייכי בתרומה וקדשים ול"ק לפמ"ש מהרי"ט ז"ל בחי' בתוס' שם דהגשה בזר לא מתחלא עבודה דהא לא מעכבא אלא יחזור כהן ויגיש ע"ש. ותו שהרי לרבנן דר"ש שם בהקומץ יציקה ובליל' כשרות בזר ופסולות בכהנות וכמ"ש שם הרב ז"ל עש"ב. ולכן י"ל דבליל' שהיא בגוף הקרבן גרע טפי מסמיכה. עי"ל סמיכה דבבעלים שאני דכיון דבלא סמיכה כשר נשים שסמכו בקרבנן אין ס' לפסול זבח דאין חלול אלא בזר לגבי כהן ששניהן אינן בעלים אבל לא בעבודה התלוי' בבעלים שאין לומר בה אלא שאין קרבנן טעון סמיכה. עי"ל דלא כ"כ התוס' בהקומץ אלא לר"ש שם אבל לרבנן אי לא מעכבא לא פסל' בזר וכן מוכח מדאמר בגמ' שם לא יצק כהן אלא זר כשר ע"ש ואע"ג דיציק' מעכבת וכן מוכח נמי מדפריך שם א"ה לא בלל נמי לא בלל כהן אלא זר הא לא בלל כלל פסולה והתניא וכו' ע"ש. ואם איתא מאי קושיא לימא נקט לא בלל כהן וכו' וכ"ש לא בלל כלל ולזה יש לדחות דפריך דומיא דיציקה. ולפ"ז נהי דלא ס"ל לרבנן דזר גרע טפי מ"מ בלל חוץ לחומת עזרה בהא מיהא אזלי ומודו דגרע טפי לפי שהוא בחוץ וע' בתוס' דמנחות דף ט' ע"א ד"ה ר"י ע"ש:
ואולם דברי המרימ"ט דסבר לה מר דהגשה פסולה בזר לכאורה קשים לשמוע דהא מנ"ל דלרבנן דר"ש מקמיצ' ואילך מצות כהונה. ואיברא גמרא ערוכה בקדושין שם נאמר להגשה מנ"ל דכתיב והביאה אל בני אהרן ע"ש בפירש"י ודקאמר מקמיצה וכו' היא לאחולי עבודה דבהגשה יחזור כהן ויקמוץ כמ"ש הר' הנז'. ולפי דבריו יתיישב מ"ש התוס' ספ"ב דמגיל' דף כ' ע"ב ד"ה לקמיצה דהגשה א"צ כהן ע"ש וכלומר דלא מתחלת עבודה בקמיצה וז"ש א"צ כהן דהיינו לפסול זבח דאל בשחיטה כתבו שם דכשרה בזר ע"ש. שו"ר לתוס' דמנחות ד"ט ד"ה מקמיצה שכתבו הגשה ותנופה נמי בעי כהונה וכו' ע"ש. ומ"ש הרב תי"ט במגי' שם וז"ל וכמו סמיכה ושחיטה דא"צ כהן ה"נ תנופה והגשה ע"ש דבריו תמוהים. ואחרי כתבי ראיתי לה' המגיה בס' מגילת ספר לאוין ש"ט עורר ע"ז ולא פניתי לעיין בו ואתה תחזה]. אמנם הדבר הקשה לפי מה שנראה מדבריהם דאין מע"ה לגבי תדיר מהא דפ' התכלת דף מ"ט דאיבעיא להו צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה התם במוספין דהשתא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ע"ש ומאי מיבעיא ליה הא אין מע"ה ואפי' היכא דלא עביד אלא חדא כמ"ש התוס' פ"ק דמגיל' וכדכתיבנא ובלא"ה ק' אמאי דבעי למיפשט התם דכי הדדי נינהו הא אין מע"ה ודוחק לומר שהכוונ' היא דלעולם תדיר עדיף אמנם ע"י צירוף דאין מע"ה אתא תרווייהו בכי הדדי דאין זה במשמע. אבל הא ל"ק לדבריהם מדאמרי' התם פ"ק דמגילה אפ"ה מיסמך גאולה לגאולה עדיף ע"ש הרי אע"ג דאין מע"ה כיון דאיכא טעמא מעבירין די"ל דה"ט ר"ל דמצותה בכך אבל באדר א' אין בו סרך מצוה כלל וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בטעמו הב' ע"ש אכן נראה היכא דאינו עושה אלא א' ושתיהן שוות איכא הך דינא דאין מע"ה והיכא דחד עדיף מחבריה ליתי' להך איסורא והיינו דאמרי' בפ"ק דמגילה מיסמך גאולה לגאולה עדיף והיכא דבעי למעבד תרווייהו לעולם אין מע"ה אפי' היכא דעדיף חד מחבריה והשתא א"ש ההיא דהתכלת וכמובן ועלו כהוגן דברי התוס' דפ' הממונה מסוגיא דפ"ק דמגילה אלא שהתוס' שם לא ס"ל הכי:
וראיתי להרב שמע יעקב ז"ל בקונט' ארעא דרבנן שהקשה דאי הך איסור מדאוריי' היכי אמרו בפ"ק דמגילה בשלמא לראב"י מסתבר טעמי' דאין מע"ה וכו' ואי הא דאין מעבירין וכו' דרשה גמורה היא ק' דא"כ למ"ל קרא דבכל שנה ושנה ת"ל דאין מע"ה וכו' והוא ז"ל כתב דאפ"ה אצטריך קרא כי היכי דלא נטעה לומר כרשב"ג דמסמך גאולה וכו' ע"ש ואינו מחוור דעדיין ק' למקשה דלא ס"ד ה"ט וכן ראיתי בס' בני דוד פ"ד מה' תפילין שנתעצם בזה. ולי לק"מ דכיון רד"ק הוא אין להקשו' למ"ל למכתביה דנ"ל מד"ת וזה פשוט. ומה שהק' בתוס' דפ' הממונה ע"ש כבר כתבנו ליישב דבריהם וע' במג"א סי' תקס"ח ס"ק ד' שנרגש מזה ומפרק לה דהו"א קורין בשניהם וע"ש ואפשר שהוק' לו מ"מ אש"ס גופיה למ"ל למילף מבכל שנה ת"ל משום אין מעבירין ומזה הוכיח דהו"א קורין בשתיהן ומה שהביא בשם מהרי"ל לדחות ראית הרב ת"ה לא הבנתי וע"ש ואין להאריך. ואפשר דס"ל דבמנהג אין שם סרך אין מעבירין וכו' ע"ש ועיין בט"ז ע"ש וראיתי אחרי רואי בחי' הרשב"א שם בסוגיא שנר' מדבריו כדברי הרב מג"א והדברים ברורים ע"ש:
עוד כתב שם והכי איכא למידק דהוי דאוריי' מההיא דפסחים דס"ח תניא אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה וכו' ע"ש ולי נר' דלא אריא דהתם אינו מסוג אין מעבירין אלא דהתם טעם לקרא הוא דנ"ל מדכתיב עולת שבת וכו' כמ"ש רש"י ז"ל שם והיינו דכיון דלכתחיל' ודאי שקריבין ביומן אלא דמ"מ כשרים כל הלילה הו"א דבשבת מיהא דאיכא איסורא דרביע עליה דודאי אין דוחין את השבת כיון דהא מיהא כשרין בלילה והשתא לא שייך אין מעבירין כלל קמ"ל קרא דאפ"ה דוחין וטעמ' משום חביבה מצוה מן המובחר דהוי בשעת' ודוקא היכא דפשיטא לן כי התם דבשעתה עדיף טפי מלאחר וזה ברור אצלי:
ומה שהק' מזה אסוגיא דמנחות ע"ש ל"ק דהא קאמ' התם טעמא מאי דלא ליעפש לחם בכהאי שיעורא לא מיעפש ע"ש וכיון דכן ליכא משום חביבה מצוה בשעת' דאין כאן מצוה. ומה שנסתפק הרב שם היכא דעדיף חד מחבריה אי שייך אין מעבירי' או דוקא בשוין ע"ש מילת' דפשיטא היא מדברי התו' דפ' הממונה וכדכתיבנא בסמוך והרב ז"ל פשיט לה מפ' ע"פ דפריך לימא חביבה מצוה בשעתה וליבדיל מקמי סעודתא ע"ש ואע"ג דברכת מזון עדיפא ע"ש וכבר כתבנו דתרי מילי נינהו והשתא אין משם ראי' דאם אמרו בחביבה מצו' בשעתה שדוחה את השבת לא יאמרו באין מעבירין והשת' ניחא ממה שהק' מסוגיא זו לדברי התו' דפ' הממונה שכתבו דהיכא דלא עביד אלא חדא אין כאן הא דאין מעבירין ע"ש:
עוד הק' הרב ז"ל אסוגיא דפ' ע"פ מדאמרו בפ"ב דשבת נר חנוכה וקידוש היום הי מנייהו עדיף תדיר עדיף או פרסומי ניסא ואם איתא לימא אין מעבירין נ"ח עדיף אע"ג דתדיר עדיף ע"ש ואחר המחילה לא דק דאנן אשעת הקנין קיימינן וניכ' התם מאן דפגע בריש'. עוד תמ' הרב על מה שהק' הר"ץ ז"ל על דברי הרדב"ז ז"ל מסוגי' דפ' התכלת כי לא על מוהרדב"ז ז"ל תלונתו כ"א על הש"ס דילן דפ' ע"פ ע"ש. ולפי מ"ש צדקו דברי הר"ץ ז"ל דהתם משום חביבה מצוה בשעתה נגעו בה ולא משום סרך אין מעבירי'. ומה שהק' הרב עוד מאותה שאמרו בפסחים דף קי"ד דלב"ה מברך על היין תחל' ואח"כ על היום ואע"ג שקדש היום ועדיין יין לא בא כיון דיין תדיר קדים ולא חיישי' לאין מעבירין ע"ש וי"ל דעיקר טעמא לב"ה משום שהיין גורם לקידושא וכו' כדאמרי' להדיא בפרק החליל דף נ"ו ע"א מיהו לרבב"ח התם לא יתיישב. ומ"מ נר' דלא אריא דהתם ליכ' דין דאין מעבירין דתרוייהו בהדדי אתו ומאי דקאמרי' ב"ש וכבר קדש היום וכו', ר"ל דכניסת היום קדמה לכניסת היין אבל לעולם משחל היום חל קידוש היין ועיין בפירש"י ז"ל שם ע"ש: