אור ברסלב
למודי ד לימוד יד

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד יד

לימוד יג

יש להסתפק במלתא דאתיא בע"מ אם אומרי' בזה אין ממ"ה או דוקא בק"ו. והנה לכאורה יש להביא ראי' מדברי רש"י ז"ל דפ"ק דב"ק דף ה' ע"א ד"ה ותיתי וכו' דבמ"ע ממ"ה שכתב וז"ל במ"מ בשור שהוא מזיק וחייב וכו' ע"ש והנה יש לתמוה מי הכריחו לזה לימא בפשיטות תיתי בק"ו אשר ע"כ י"ל דמשום דאין עונשין מן הדין בק"ו אמנם במ"מ עונשין אכן נראה דהכריחו לרש"י לס' כן משום דאי מק"ו כיון דמעיקרא ס"ד חומרא דמבעה וקילא דשור תו לא אצטריך למהדר ולמימר לא הרי המבע' כהרי השור וכו' וברור. ואדרבא אם להביא ראי' הוא הפך מהתוס' ז"ל שלא השיבו על רש"י ז"ל בזה ומסתמא כותי' ס"ל ולעיל בדף ב' ע"א ד"ה ולא זה וכו' כתבו וז"ל וק"ק דמשמע דעונשין ממון מ"ה ובמכילתא תניא וכו' ע"ש. והרב מהר"ם די ביטון ז"ל בתשו' כתב וז"ל ראשונ' הוגד לך ושמעת משם הרב מר אדוני רבי אע"ג דקי"ל אין עונשין מן הדין מ"מ בג"ש ומ"מ עונשין ע"ש ובעלה אחר שם כתב כי תבעי לך במ"מ ששמעת דעונשין מן הדין וגם אני שמעתי עש"ב. וגם אני שמעתי ולא אבין איך לא ראו דברי הלח"מ ז"ל ריש הל' אישות שכתב במ"מ להפך ע"ש ועיין בפ"ב מהל' שבת שכתב להדיא דבג"ש עונשין מן הדין ע"ש וע' בחי' הר"ן ז"ל בפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב ד"ה אמרת וכו' שכתב דבמ"מ פרכינן כל דהו והזכירו הרב החבי"ב ז"ל עצמו בס' דינא דחיי לאוין ט"ז ע"ש:

וראיתי להרב ג"ה סי' ט' שדחה סברת מוהר"ם די בוטון באומרו דא"כ בכל דוכתא דאמרי' וכי עונשין ומזהירין מ"ה לישני אלא אתיא במ"מ ע"ש ולי נר' דלא אתיא לפמ"ש מוהריק"א ז"ל בכללי הגמ' וז"ל וא"ת מדת ק"ו למה ניתנה תיתי במ"מ וי"ל דק"ו הוצרך ללמד ב' עניינים דלא דמי ע"ש ועוד יש כמה חילוקים כל אחד לפי עניינו בין ק"ו למ"מ ע"ש ביבין שמועה דף מ"א ובג"ה סי' תפ"ז ושוב מצאתי בתשו' הרב הנז' שהביא דברי הכנה"ג ז"ל שדחה כן ע"ש:

כתב עוד הרב ג"ה וז"ל והבאתי ראי' מפ' כל הבשר דקט"ו בתוס' ד"ה מה לחמץ שכתבו וכרת גופי' ליכא למילף דאין עונשין מן הדין וכו' ויש לי ראיה איך הילפותא שם היא במ"מ דאל"כ היכי אמרת ומה חמץ שלא נעבדה בו עבירה אי אפשר דהא כתבו התוס' פסחים דכ"ה ד"ה מה לכלאי הכרם וכו' דשור הנסקל וחמץ יוכיחו שנעבד' בהן עביר' וכו' עש"ב ולי הצעיר לא נהירא דלא כתבו התוס' כן אלא בחמץ שעבר עליו בבל יראה וכמבואר מדבריהם ולענין יוכיח לבטל הפרכא אמנם בעיקר הק"ו למילף מחמץ שפיר ילפינן בק"ו מחמץ שלא נעבד' וכו' ואסור בהנאה ומש"ה כתבו התוס' דכרת גופי' ליכא למילף דאין ביניהם השואת מה דמה שבשניהם שלא נעבד' בהם עביר' אינו צד החומרא הגורם הדין אמנם מדברי רש"י ז"ל דפ' כשם דף כ"ח ע"ב ד"ה ובכל הספרים וכו' ירא' דלעולם חמץ נעבדה עבירה מיקרי כמו שירא' המעיין שם וע"ש:

ובספר הליכות אלי סי' י"ב כתב וז"ל ועוד דזיל בתר טעמא דכתב ה"ע דכיון דק"ו ניתן לידרש מעצמו טעי איניש א"כ ה"ה במ"מ עכ"ל ומיהו לפי טעם מהרש"א ז"ל שכ' בפ"ד מיתות דף ס"ד ע"ב ע"פ דברי הסמ"ג ז"ל עש"ב נהפוך הוא ע"ש ולכאורה מדברי מרן הכ"מ ז"ל ברפ"א מה' מעילה יראה דבמ"מ עונשין מן הדין ע"ש. ואיברא דלא היא דכיון דאיכא ריבוייא לשוגג מקרא הוי גילוי מילתא והרי זה כעין מ"ש ה"ה ז"ל ברפ"ב ממ"א להרמב"ם ז"ל ע"ש ולי נראה להביא ראיה ממ"ש התוס' בר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי וכו' וז"ל וא"ת והא אין ממ"ה ע"ש והא התם דמפקינן גזל ממה הצד מרבית ואונאה ואע"ג דהתם תחילת הדין בק"ו מ"מ כיון דצריכין להדר דינא מ"מ הוא ואפ"ה אין ממ"ה:

שבתי וראה דאין משם ראיה לפי מ"ש התוס' בפר"א דמילה דקל"א ע"ב ד"ה אי מעומר וכו' שמה הצד אינו פשוט כ"כ כמו מ"מ שפשוט יותר ע"ש אשר מבואר מדבריהם דמה הצד הוי כמו ק"ו שאינו פשוט כ"כ ומ"ה אמרי' מלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמו ק"ו משא"כ במ"מ שפשוט הוא וא"כ כך לי מה הצד כמו ק"ו ואם אמרנו בהם שאין ממ"ה במ"מ מיהא מזהירין עיין בג"ה סי' ז' ובספר דינא דחיי לאוין י"ו שכתב שמקובל מרבותיו דבמה הצד עונשין ומזהירין ולא הזכיר על דל שפתיו שהתוס' ז"ל הם כנגד סברתו ודינו של הרב ז"ל כדכתיבנא והראיה שהביא מדברי הרמב"ן ז"ל לענ"ד אינו כלום כי מ"ש ר"ל בק"ו בא לפ' מלת הדין האמור בכ"מ שפי' דין הוא ק"ו ולא בא לאפוקי מידי ומ"ש עוד ממ"ש אבל על ההיקש וג"ש מזהירין ועונשין מן הדין אדרב' משם ראיה מדלא מני בהדייהו מה הצד תדע דכשכתב ר"ל בק"ו הול"ל נמי מ"מ דאיהו נמי מודה דאין עונשין מן הדין במ"מ כמ"ש שם לאוין ק"ג ע"ש:

ומה שהוכיח הרב שם מסוגיא דפ"ד מיתות דאמרינן ליכתוב רחמנא או נשיא וחרש או אלהים וחרש אא"ע וכו' ע"ש ומאי קושיא אי ממה הצד אין ממ"ה מש"ה אצטריך קרא למלקו' ע"ש באמת היא קושיא חזקה וכך הק' הרב ג"ה סי' ז' ע"ש והנרא' אצלי הוא דבפ"ק דתמורה נ"ל מלקות דמקלל חבירו בשם מליראה את ה' וכתיב והפלה וכו' ואזהרתי' מלא תקלל חרש ע"ש וכתבו התוס' בפ"ד מיתות שם דלאו דוקא מחרש אלא מאב וחרש ע"ש ואני תמה מהרב ג"ה סי' הנז' שכתב וז"ל אמנם ק"ק שם במ"ש התוס' דמקלל חבירו נפקא מאביו ונשיא והא התם הוא להלקותו ואין ממ"ה וכן הקשה בספר זהב שבא ע"ש ואיך אישתמיט מניה לימוד ערוך הוא פ"ק דתמור' כדכתיבנ' ומעתה מהיכא דנ"ל חבירו מליראה את ה' א"כ מניה אתו דיין ונשיא דלא משמע חבירו מהאי קרא טפי מהני דכלהו מוציא ש"ש לבטלה בקללתו הוא וא"כ כי ילפינן לנשיא או דיין במה הצד לאיסור לאו נ"ל שפיר מלקות מליראה את ה' ושו"ר לה' עצמו לאוין ר"ך שכתב שם בקללת דיין דלקי מליראה את ה' וכו' וכ"כ שם דף רפ"ז ע"ג ד"ה לוקה אחת ע"ש ואני תמה עליו איך לא העיר בזה:

ומדברי התוס' ז"ל בפ' כ"ש דכ"ז ע"ב ד"ה מה וכו' שכתבו וז"ל דלחמץ בפסח ל"צ קרא דמצי למילף במ"מ ע"ש ושם בדף כ"א ע"ב ד"ה כל מקום וכו' משם בארה דס"ל דלוקין על איסורי הנאה ע"ש אין ראיה דגילוי מילתא הוא דכיון דילפי' מניה במ"מ לשריפה וגלי לן בפי' תשביתו הרי מבואר איסורי וילפינן במ"מ למלקות עיין לה"ה ז"ל רפ"ב מה' מ"א ועיין בתו' שם דכ"ד ע"א ד"ה אא"ע. א"נ דכיון דאכילה מין ממיני הנאה היא עונשין מן הדין כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המצות מל"ת קפ"ז תדע דדבר הלמד בהיקש אם חוזר ומלמד במ"מ בעיא הוא באיזהו מקומן וא"כ קשה לתוס' למ"ד בתר מלמד אזלינן:

אבל יש להביא ראי' ממ"ש התוס' בפרק כ"ש דף כ"ד ע"ב ד"ה הכל מודים וכו' וז"ל והא דלא קאמר הכל מודים בבב"ח שמא משום דאין ממ"ה עכ"ל והתם במ"מ הוא דיליף במסקנא כמ"ש התוס' שם דף כ"ה ד"ה כלאי הכרם וכו' וכ"כ בהדיא בפ' כל הבשר דמכלאי הכרם הוא דיליף לה ע"ש ואין לומר דמשום זה כתבו התוס' ז"ל בלשון שמא דזה לא ניתן ליאמר דשמא שכתבו משום די"ל דהך ק"ו גילוי מלתא הוא וכמ"ש התוס' שם ד"ה אמרת וכו' ע"ש עוד אביא ראיה מפ"ק דזבחים דף י"ד ע"א דקאמר אי מחוץ לזמנו שכן כרת ופירש"י ז"ל במ"מ ע"ש וכרת גופיה ליכא למילף משום דאין עונשין מן הדין כמ"ש התוס' ז"ל בפ' כל הבשר ע"ש דלהאי סברא ע"כ דלית ליה מיעוטא דחוץ למקומו מכרת כדקאמר התם דכ"ח ע"ב דאמר רבא היקשא הוא ע"ש:

וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ב מהל' נזירות דין ט"ז שהקשה דאי במ"מ אין עונשין מן הדין א"כ מאי פריך בזבחים דף ק"ז ע"ב לא לכתוב בזריקה ותיתי מבינייא וכו' והלא אצטריך לכרת עש"ב והרב שע"ה הל' שחיטה כתב דל"ק דבמידי דקרבן עונשין מן הדין כמ"ש הריטב"א ז"ל הביאו מוהריק"א ז"ל בכלליו ע"ש ולענ"ד ליתא דא"כ בפ"ק דמכות דיליף מאחותך דאין עונשין מן הדין הלא מידי דקרבן הוא. אבל לי נר' ליישב עפמ"ש התוס' בפ' הלוקין דף י"ז ע"ב ד"ה איסורא וכו' ע"ש אבל ק' מדקאמר מעיקרא במקבל דתיתי משחיט' ע"ש וצ"ע ליישב במ"ש התוס' ז"ל ר"פ איזהו נשך הנ"ל ע"ש ועיין במ"ש במ"א ע"פ דברי הרא"ם ז"ל פ' אמור פ' וינזרו וכו' ויתיישב הך סוגיא דהשוחט וע"ש והרב אחי ז"ל תירץ דמעיקרא מסתפק לומר דדוקא בק"ו אין עונשין מן הדין אמנם לא במה הצד ופשיט ליה דא"כ לא יאמר בזריקה וכו' להכי כתביה למימר דלא תיתי מבינייא ללמדך שאין עונשין מן הדין נמי בכה"ג וכן נכון דאל"כ כמו זר נחשב דגלי בזריקה דלא ניתי מקבל מבינייא ואין בזה טעם כלל וברור. ועיין בפירש"י ז"ל בפ"ק דזבחים די"ד ע"א ד"ה חוץ לזמנו וכו' ע"ש וע' בהליכות אלי כלל י"א ע"ש:

ואחר כתבי כל זה בא לידי ס' שיירי כנה"ג א"ח להרב החבי"ב ז"ל וראיתי לו שם שהאריך בענין זה ומאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד על דבריו ע"ש ועיין בג"ה סי' תי"ט מ"ש משם הריטב"א ז"ל ע"ש ומצאתי בחי' הרשב"א ז"ל ריש נדרים דף ג' שכתב וז"ל ואי אתו במ"מ אין לוקין עליהן לפי שאין עונשין מן הדין ע"ש ומדברי התוס' דס"פ המקבל דף קט"ו ע"ב ד"ה אמר לך וכו' יראה דס"ל דלמ"מ ממ"ה ע"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה