למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד י
בפ' הלוקין אמרו שם אפי' למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין ע"ש ומנו רשב"י ור"א בריה כדאיתא בפ' בן סורר דף ע"ד ע"א ע"ש וה"נ ס"ל לר' בספרי כמ"ש הכריתות לשון למודים סי' קי"ד ע"ש ובזה ניחא דברי המכילתא פ' משפטים והביא' הרב ג"ה כלל ד' דתניא התם בשבט מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית עד שלא יאמר יש לי בדין ומם ישראל חמור אינו חייב אלא בדבר שיש בו וכו' עבד הקל לכ"ש אם אמרת כן ענשת מ"ה לכך נאמר בשבט ללמדך שאין עונשין מן הדין ד"א בשבט למה נאמר וכו' מופנה לדון ג"ש וכו' מה להלן להוציא עבד השותפין וכו' ע"ש והק' הרב הנז' דהד"א דפליג ואמר דמדינא נפקא וכי לא ס"ל הא דאין עונשין מן הדין והי' אפשר לומר דכיון דפלוגתא היא במכות דאיכא מ"ד ממ"ה א"כ הד"א סבר הכי. אמנם ק' דכיון דמאן דס"ל עונשין מן הדין כתבו התו' שם דהוא ר' יצחק א"כ פליג דידי' אדידי' דלעיל במכילתא נ"ל ר"י עבד שותפין מדכתיב עבדו המיוחד לו וכו' ע"ש והשתא לק"מ דהד"א הוא רשב"י ור"א בריה:
וראיתי לרש"י ז"ל בפי' החומש שכתב וז"ל בשבט שיש בו כ"ל או אפי' אין בו כ"ל ת"ל בישראל ואם באבן יד וכו' והלא דברים ק"ו ומה ישראל וכו' עבד הקל לכ"ש ע"ש ולכאור' מפשט דבריו יראה דמלת בשבט מוכחא ליש בו כ"ל וק' דא"כ למה נאמר בשבט ומה תירץ בבריי' אם אמרת כן ענשת מ"ה לכך נאמר בשבט ונר' דכונתו דאתא הק"ו לגלות על בשבט שפי' שיש בו כ"ל ומיהו אי לאו בשבט לא נ"ל מק"ו לחודיה דאין עונשין מן הדין אבל השתא דכתיב בשבט הוי גילוי מילתא וזהו שכתב הרא"ם ז"ל על דברי רש"י ז"ל וא"ת א"כ בשבט למ"ל כבר תירצו במכילתא וכו' ע"ש ואחר ימים ראיתי בס' דינא דחיי לאוין קס"ג שהניח דברי רש"י ז"ל בקושי ואני תמה עליו שהוא עצמו כתב שם בראש דבריו ע"ז הדרך בפי' המכילתא כפי הלשון שהביאו שם ע"ש א"כ למה נגרע מלפ' כן בדברי רש"י ז"ל וזה פשוט:
אמנם צריך להבין הא דקאמר אם אמרת כן ענשת מ"ה מה שייך עונש מ"ה בכה"ג וראיתי למהר"ם גאלנטי ז"ל בס' קרבן חגיגה שעמד בזה ורצה לתרץ דנ"מ אם חלל שבת אח"כ עש"ב וכתב דשבחוהו רבנן אלא שדחהו בהכחשת ההנח' מצד הדין ע"ש ופי' זה הביאו מהרח"א ז"ל בס' עץ חיים פ' משפטים ע"ש ולענ"ד לא ניתן ליאמר מצד עצמו דלענין אופן המיתה אין שייך כאן עונשין מן הדין דה"נ ילפי' רוצח דבסייף מק"ו מעבד בפ"ד מיתות דף נ"ב ע"ב ע"ש והיינו דאין כאן אלא גילוי מילתא בעלמא ולזה י"ל דבהא פליגי ת"ק ור"א. ותו ק"ל ע"ז דאי בכה"ג מיקרי עונשין מן הדין א"כ אמאי דחיק בפ' היו בודקים דף מ' ע"ב גבי ז' חקירות דמאי דכתיב בנשרפין מלתא דאתיא בק"ו טרח וכו' ומאי ק"ו הא אין עונשין מן הדין דנ"מ אם חלל שבת אח"כ אם אתה אומר בעינן חקירה ודריש' וחקרו בחיוב שריפה דמעיקרא ונפטר ממנה דמתחייב סקילה ואם נאמר דלא בעי' חקירה ודרישה נידון בשריפ' בזיקה ראשונ'. וה"נ ק' אהא דקאמר התם דף מ"א גבי התרא' בנשרפין מילתא דאתיא בק"ו וכו' ואימא דג"מ אם חלל שבת ולא התרו בו בשריפ' והתרו בו בשבת והכא נמי קאמר התם גבי סייף ומלקות. ומזה נסתר גם כן מ"ש עוד בדרך הב' דנ"מ לרודף שניתן להצילו בנפשו עש"ב וכן ראיתי להכנה"ג ז"ל בלשונות הרא"ם ז"ל שכתב כן וכ"כ בדינא דחיי שם וכתב שם דנ"מ נמי לגואל הדם ע"ש וכן ראיתי בס' יבין שמועה להרשב"ץ ז"ל שכ"כ בשם התוס' ז"ל ע"ש בכללי הק"ו [עתה נדפס ס' דעת זקנים נמוקי תוס' לחומש וכתבו ג"כ כן] וסוגיין לא משמע הכי דמאי ק"ל גבי התרא' ברוצח דאימא דנ"מ לגואל הדם דאי אמרי' דבעי' התרא' ולא התרו בו והרגו גואל הדם נהרג עליו. וכן יש לתמוה דבריש קדושין ילפי' ק"ו לאשה שנקנית בכסף וע"ש והא אין עונשין מן הדין דאי אמרת שניקנית בכסף אם בא עליה אחר חייב מיתה וה"נ יליף התם דף ה' רב הונא לחופה שקונה מק"ו ע"ש. ודוחק לומר בהא נמי דהיינו דפליג הד"א אלא ודאי דלא אזלי' בכל דוכתא אלא בתר אותו נדון עצמו ולא אחר הנמשך ממנו. וז"ל הריטב"א ז"ל בחי' לפ"ק דקידושין דף י"א דלעולם בכל דבר דאיירי תלמוד' או איפליגו ביה תנאי ואמוראי בהך מעשה קמא דההו' עניינ' אזלינן ובדידיה שקלי וטרי וכו' עש"ב:
וראיתי בספר אור יקרות בליקוטי הרא"ם ז"ל שהביא דברי הכנה"ג ז"ל וכ' ודבריו לא הבנתים דהא בב' הצדדים יש חומר' זו בזו חומר' לאדון ובאידך לעבד עש"ב ולזה י"ל דלאדון לא מיקרי חומר' דאינו מק"ו אלא משום דאי לא כתיב בשבט הו"א מדכתי' סתמא ולא גלי לן כי היכי דכתיב גבי ישראל אשר ימות בה ש"מ אפי' אין בו כדי להמית חייב וכה"ג אין כאן עונשין מן הדין אמנם מאי דאתי מכח הק"ו דהיינו לגואל הדם התם הוי חומרא מ"ה:
עוד הק' משם מהר"א ן' ששון ז"ל בזה שכתב הרב דאם גואל הדם וכו' דהרי העבד אין לו גואל הדם דהא אין לו היים וכתב הר"מ במז"ל רפ"א מה' רוצח דין ב' דכל הראוי לירוש' הוא גואל הדם וכו' ע"ש ואי מהא לא אריא דמ"ש רבי' וכל הראוי ליורשו היינו אם יש לו אבל בא אדם אחר וקינ' על הריגתו והרגו לאדון בדין מי לא מיפטר ויישר והרי תניא בפ' נגמר הדין שאם אין לו גואל הדם ב"ד מעמידין לו גואל ע"ש ובלא"ה הא משכחת לה בפשיטות ברודף. והרמ"ג שם כ' עוד לפ' דאי לאו בשבט הו"א כישראל ואם הרגו בדבר שאין בו כ"ל תוך יום או יומים ויש בו כ"ל אח"כ נהרג עליו והוי עונשין מן הדין אבל השתא דכתי' בשבט אין פוטרין אותו עד שיהא בו כ"ל תוך יום או יומים עש"ב ואחר המחי' אין לשון המכילת' דקאמר אם אמרת כן ענשת מ"ה לכך נאמר בשבט ללמדך שאין עונשין מן הדין מתפ' כן דהלא אצטריך בשבט להפך הדין שהייתי לומר מק"ו אם לא בשבט וא"כ לגופיה אצטריך ומה ענין עונשין מן הדין כאן דבשלמ' אם הי' דין בשבט בדין הק"ו אז שפיר אמרי' אם אמרת כן ענשת מ"ה וכו' ולפ"ז לא יתכן ג"כ מה שפי' הרב עץ חיים ז"ל ע"פ דברי הרמב"ם ע"ש כי לפי דבריהם היל"ל בפשיטו' ת"ל בשבט לומר דפטור בכה"ג מאי דהוה מחייבינן ע"י הק"ו:
עוד כתב הרב הנז' שם לפ' עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' רוצח דין ז' ע"ש ולענ"ד לא כתב כן רבי' ז"ל חלא לענין פיטור אבל לענין חיוב אי חזינן דעדיין בחיים הוא ממכת האדון מי יימר דהאדון חייב ואחר פטור ולא אמרו שאפי' בדבר שאין בו כ"ל חייב אלא כשמת תחת ידו אמנם אם הרגו אחר בדבר שיש בו כ"ל האחר הוא שחיי' ואין שייך כאן גברא קטיל' קטל דאפשר הוא לו שיחיה אחרי נפלו כיון דאין בו כ"ל ובודאי שאנו תולין במי שיש בו כ"ל:
עוד כתב הרב הנז' לפ' דאי מק"ו הייתי אומר דון מינה ומינה מה ישראל א"צ שיעור גבי ברזל אף עבד כן לכך נאמר בשבט וכו' ללמדך דוקא בשבט ולא בברזל מדיוק' דקרא ולא מק"ו דאין עונשין מן הדין ועפ"ז יישב דברי רבי' ז"ל שכ' שלכך נאמר בשבט לומר דוקא בשבט אבל בברזל אפי' מחט ואפי' שהה אחר שנה חייב עש"ב וכזה פי' מוהרח"א ז"ל בס' חנן אלהים בליקוטיו ע"ש. ולענ"ד אינו נכון דלא שייך למילף עבד מישראל לענין ברזל דאיכא למפ' מה לישראל שכן חמור דלענין כדי להמית בשבט לקולא איכא ק"ו אמנם לענין ברזל מהיכ' ילפי' ומה שייך כאן דיו ולא דון מינה. ועוד יש לתמוה במה שרצה ליישב דברי רבי' ז"ל בזה דהרי רבי' שם לא איירי כלל בענין כ"ל וז"ל שם יראה לי שהמכה את עבדו בסכין או סייף או באבן ואגרוף וכיוצ' בהם וכו' אינו בדין יום או יומים וכו' לכך נאמר בשבט וכו' הרי שכ' אבן ואגרוף דיש בהם כ"ל ולענין יום ויומים קמיירי. ולי יראה שכונת המכילת' לומר ללמדך מכח היתור שאין עונשין מן הדין בעלמא גבי חיוב' והוא ע"ד אא"ע לפיטור תנהו לחיוב והיינו ללמדך וכו' ועיין בס' דינא דחיי לאוין ל"ד ע"ש. והיותר נכון בזה הוא מה שהסכים עליו ה"ה מהרש"א ז"ל בס' ג"ה כלל ד' ע"ש שצידד הרבה ולפי דרכו עלו דברי הר"מ במז"ל שזכרנו כהוגן דפסק כסוגיא דגמ' דס"ל דהך ק"ו דסייף גילוי מילת' בעלמ' הוא וס"ל לרבי' ז"ל דאי סוגי' דגמ' ס"ל כד"א שהביא המכילת' דמפיק לבשבט לג"ש לא הו"ל למשמע מלהזכירו בגמ' ומש"ה כ' רבי' ז"ל יראה לי וכו' לכך נאמר בשבט גם הניח רבי' דברי המכילת' דמוקי לבשבט ללמדך שאין עונשין מן הדין משום דבגמרין בפ"ק דמכות דף ה' ע"ב נ"ל הא דאין עונשין מן הדין מקרא אחרינ' ע"ש ובזה י"ל ג"כ דזו היא מחולקת ת"ק וד"א דהתם וע' בס' דינא דחיי לאוין הנז' שהניח דברי רבי' ז"ל בצ"ע ע"ש:
אלא שק' אצלי לפ"ז מנ"ל דאין עונשין מן הדין אי מיתור' דבשבט אימא דמלת' דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא ובשלמ' לגמ' דידן כבר תירצו בגמ' בפ"ב דיבמות דף כ"ב ע"ב כתב רחמנ' היא יתירה ע"ש אמנם הכא מנ"ל וצ"ע:
וראיתי כתוב לאחד קדוש עפ"י מאי דקי"ל דסנהדרין שפתחו כולן לחובה פוטרין אותו מיד דהשת' אי לאו ק"ו דהו"א אפי' אין בו כ"ל חייב נמצא דלא יש עיון לשער אות דבר אם יש בו כ"ל ושייך שיפתחו כולן לחובה ופטור אמנם השתא דילפי' בק"ו דדוק' ביש בו כ"ל וא"כ צריך לעיין בכלי ואז יפול המחלוקת ביניהם ואין כאן פתחו לחובה ואז חייב וזהו ענשת מ"ה עכ"מ:
ואפשר לפ' לשון המכילת' עפ"י מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בתשובותיו מח"ב סי' ל"ב דף כ"ג ע"ב אמ"ש ה"ה ז"ל ספ"ך מה' שבת וז"ל ואני אומר דאין עונשין מדין ק"ו ע"ש וז"ל תימא דלא אמרי' אין עונשין מן הדין אלא לעונש מית' או מלקו' אבל להבי' איסור בלא מיתה או מלקות עונשין וכו' וצריך לדחוק ולומר דמ"ש ה"ה ז"ל ואני אומר דאין מזהירין מדין ק"ו לשון מושאל הוא והכוונה לומר דאיכ' לדחויי דאע"ג דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ד ואם כך יש לפ' בלשון ה"ה כ"ש דנקיטנ' רשות' לפ' כן בלשון המכילת' ודקתני ללמדך שאין עונשין מן הדין ה"ק דכתי' כאן בשבט ללמדך זה הדין ולא מק"ו שאין עונשין מן הדין ר"ל דלא סמך כאן אק"ו טרח וכתב לה להדי' בלשון מושאל הוא דכצ"ל בלא"ה אהא דבכמה דוכתי קאמר ללמדך שאין עונשין מן הדין עיין ביבין שמועה להרשב"ץ ז"ל בכללי הק"ו והלא אחת היא דילפי' מינה ההיא דפ"ק דמכות אלא דה"ק ללמדך זה הדין בכאן מקר' וכו' כבר כתבנו במ"א ע"ש ומ"ש הכריתות לשון למודים סי' קי"ד דבספרי איתא דר' ס"ל נמי דעונשין מן הדין ע"ש הוא בפ' נשא גבי וישלחו מן המחנה וכו' ע"ש. וק"ל בגווה דבפ' ן' סורר דף ע"ג פריך וכי עונשין מן הדין ומשני דבי ר' תנא הקישא הוא ודוחק לומר דבי ר' לאו משום האי קשיא אסיקו לה בהיקש' אלא שכך דריש בלא"ה והש"ס פריך הכי אליב' דהילכת' ואהא מייתי מהקיש' דהא אכתי תקשה לדבי ר' למ"ל הקוש' ת"ל מק"ו גם אין לומר ולחלק בין ר' לתנא דבי ר' דנהי דתרתי נינהו כדאשכחן בספ"ק דסנהדרין דף ט"ו ע"ב אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה מ"מ לא פליגי אהדדי דבני ישיבתו ממנו קבלו ואם ר' לא שנאה ר' חייא מנין לו ועיין בתוס' דפ"ק דפסחים דף ד' ע"א ובתוס' דפ' הנשרפין דף ע"ט ע"א ד"ה ומפקא וכו' וע' ביבין שמועה דף נ"ג מ"ש בזה וצ"ע:
ולולי דבריו י"ל דלא קאמר התם ר' דמק"ו נפקא אלא משום דהוי גילוי מילת' בעלמ' דקרא אטומאת קדש ומקום שכינ' קפיד וכ"כ הרא"ם ז"ל פ' תצא גבי ויצא אל מחוץ למחנה עש"ב ובהכי פליגי התם ת"ק ור' ע"ש ותדע דאי כדברי הכריתו' הא התם באזהרה קאי וקי"ל בפ' הלוקי' אפי' למ"ד עונשין אין מזהירין מ"ה ע"ש אלא שיש לתמוה על הרא"ם ז"ל שכ' כן בפשיטות והלא צריכה רבה היא ופלוגתא דתנאי היא וכבר הארכנו בזה במ"א ועיין בפ' הקומץ דף כ"ז ע"ב ע"ש:
ודע שנר' מדברי הכריתות שם דאפי' למ"ד עונשין מן הדין אפי' בק"ו גמור ס"ל דאין מזהירין מ"ה אפי' בגילוי מילתא עש"ב וע' בס' דינא דחיי בלאוין ל"ד וק"ה ע"ש ובפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ח ע"ב ובס' שיירי כנה"ג א"ח בכללי הק"ו ע"ש: