ליקוטי מהריל על קידושין· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
דף מח.
בסוגיא דעשה לי שירים ונזמים הנה הש"ך הקשה בסימן ע"ב ס"ק ט' על הפוסקים דאם הוא שומר שכר יוכל לקדם בו אשה והקשה דא"כ האיך קאמר הגמר' דפליגי באומן אם קונה בשבח כלי אי לא הא אף אם אין קונה בשבח כלי מ"מ תקדש דהא הוי שומר שכר וא"כ ודאי יוכל לקדש וכו' ע"ש עכ"ל ולי נראה בעז"ה לתרץ קושי' זו וגם קושית המהרש"א ז"ל מה שהקשה על הרא"ש ז"ל דכותב דאין להוכיח מדקאמר דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי כו' אין לדקדק דהלכת' כך כו' דלא הוי מצי למימר לכ"ע קונה דא"כ לכ"ע מקודשת והקשה המהרש"א מ"מ וודאי הוי מצי לאוקמי דכ"ע אומן קונה אלא דהכא פלוגתייהו לאו בקבלן איירי אלא בשכר יום ופלוגתייהו במלוה ופרוטה וא"כ מדלא קאמר הכי לכאורה מוכח דהלכה דאין אימן קונה:
ונ"ל לתרץ קושית המהרש"א בעהש"י דהכה לכאורה לא קשה קושית הש"ך על הך אוקומת' דפליגי ר"מ וחכמים אם אומן קונה לא קשה לכאורה על החכמים אמאי אינה מקודשת אפי' אם סברי דאין אומן קונה מ"מ הא הוי ש"ש ולהפוסקים הנ"ל יוכל לקדש אשה בדבר שהוא ש"ש עליו ז"א דהנה מנ"ל דאומן הוי ש"ש היינו ממתני' בב"מ דכל האומנים שומרי שכר הן והנה לפי מה דמשוי שם בגמ' אומן לשוכר וחד דינא אית להו והנה לא קשה אמאי סברי חכמים דאינה מקודשת ז"א די"ל כמחליף רבה בר אבהו הובא בגמרא שם דר"מ סובר שוכר כשומר שכר הוי וחכמים סוברים דשוכר הוי כש"ח והנה לפי"ז גם באומן כן לר"מ הוי ש"ש ולרבנן הוי ש"ח דהא חד דינא אית להו ומתני' דכל האומנים יהי' כר"מ כמו שפירש"י דקושית הגמרא שם דעיקר שתוקמי מתני' כר"מ משום דסתם מתני' כר"מ ע"ש ולכך סברי חכמים דאינה מקודשת אם אין אומן קונה בשבח כלי משום דלא הי ש"ש דסוברים דאינו רק ש"ח וא"כ לא קשה מידי (אך לכאורה יהי' מוכח דלהלכה דאומן קונה בשבח כלי דאל"כ יהי' קשה לענין מה קאמר דר"מ סובר דאומן קונה בשבח כלי הא י"ל דסובר דאין אומן קונה רק דהא דסובר מקודשת משום דלר"מ הוי אומן ש"ש ולכך מקודשת אך אם אמרינן דהלכה הוא דאומן קונה בשבח כלי א"כ לא קשה כלום דבאמת הגמרא מוקי פלוגתייהו דר"א סובר אומן קונה כדי שהלכה יהי' כן דהלכתא כר"מ עיין בש"ך ופוסקים דפירשו דהא דלא מוקי רבא פלוגתייהו בישנה לשכירו' מתחלה ועד סוף משום דאם נוקי פלוגתייהו בישנה לשכירות אזי יהי' הלכה כחכמים דהא קיימא לן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף לכך מוקי באופן אחר היינו במלוה ופרוטה ושר"מ סובר דדעתה אפרוטה והכ' הלכתא כר"מ יהי' וכן מצינו לפרושי ג"כ דלא תקשי אמאי מוקי דר"מ סובר דאומן קונה הוי לי' לפרושי דר"מ סובר ג"כ דאין אומן קונה רק הא דסובר מקודשת משום דסובר דהוי ש"ש ז"א דרוצה לאוקמי כאשר הלכתא הוא כרב אסי שם בב"מ דאומן קונה וכו') וא"כ לא קשה מידי קושית הש"ך על הפוסקים דהיכי דהוי ש"ש יוכל לקדש אשה ולא קשה מידי אך לכאורה מ"מ קשה לתירוץ רבא דכ"ע סוברים דאין אומן קונה וכו' רק דפליגי אם מלוה ופרוטה אי דעתה אפרוטה או אמלוה א"כ לכאורה הי' קשה אמאי סוברים חכמי' דאינה מקודשת אף אם דעתה אמלוה מ"מ הא הוי ש"ש וא"ל כנ"ל דר"מ דסובר דאומנים הוו ש"ש וחכמים סוברי' ש"ח דא"כ קשה מה צריך לדחוקי ולאוקמי פלוגתייהו במילת' דלא הוזכר כלל בפלוגתייהו בברייתא אם הוסיף לה נופך משלו זה דבר חדש הוא לומר דמיירי פלוגתייהו בהכי כיון שלא נראה כלל לומר דמיירי בי' דלא הוזכר כלל בברייתא ובאמת לכל האוקימתא דלעיל אין צריך כלל לומר דפליגי במה דלא איירי בברייתא מה שא"כ הך דהוסיף לה נופך משלו זה ודאי דוחק הוא להעמיד פלוגתייהו בזה האופן עיין במפורשי' דפירשו דהא דדחיק לאוקומי בזה האופן היינו משום דאינו רוצה לומר דפליגי באוקימתא דלעיל בישנה לשכירות דא"כ יהי' הלכה כחכמים דהא אנן פסקינן דישנה לשכירות ורוצה לאוקמי פלוגתייהו באופן שיהיה הלכה כר"מ משום דגם אנן פסקינן לעיל דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וא"כ יהי' הלכה כר"מ באותה פלוגתא וא"כ לפי דברי הנ"ל משום דהא דסברי דאינה מקודשת משום דסברי דהוי ש"ח וא"כ קשה לענין מה צריך לדחוק לאוקמי פלגתייהו במלוה ופרוטה ולומר דבר חדש דאיירי בהוסיף לה ולא מוקי בפשוט דפליגי בזה דר"מ סובר דהוי ש"ש ושפיר מקודשת משום דש"ש יוכל לקדש אשה לסברת פוסקים הנ"ל וחכמי' סוברים דאינה מקודשת משום דסברי דהוי רק ש"ח ובשלמא לעיל לא קשה לפי ווה דפליגי באומן קונה בשבח כלי אמאי לא מוקי פלוגתייהו דר"מ סובר דהוי ש"ש וח"ס דהוי ש"ח זה אין קושי' דהא לעיל באמת הך אוקימתא דאומן קונה אינו כלל דחוק ואינו צריך להוסיף מילתא בברייתא בפלוגתייהו ולא קשה כלל רק לפי מה דהוצרך לדחוק ולהוסיף דבריי' דאיירי בהוסיף לה נופך משלו והוקשה לכאורה לענין מה צריך לדחוק ולאוקמי פלוגתייהו במילתא דלא איירי בי' בברייתא וא"כ קשה שפיר לפליגו באומן אי הוי ש"ש אי לא אך ז"א דבאמת לפי אוקימתא דפליג' במלוה ופרוטה ואיירי שהוסיף לה נופך משלו הנה לכאורה זה אינו מבואר אימתי הוסיף לך נופך אם בשעת קדושין בעת שאמרה לו עשה לי שירים ונזמים אז הוסיף לה נופך משלו או לאחר שהחזיר לה השירים תוסיף לה נופך משלו ולכאורה יש קצת ראי' דאיירי שהוסיף לה בעת שאמרה עשה לי שירים דהא קתני בברייתא דר"מ סובר דכיון שעשאן מקודשת וא"כ אם נאמר דאיירי שהוסיף לה לאחר שעשה השירי' ונתנ' לה אז הוסיף אזי אין שייך לומר דכיון שעשאן מקודשת דהא אינה מקודשת עד שהוסיף לה נופך משלו ומדקאמר כיון שעשאן מקודשת ודאי דאיירי שהוסיף לה בעת שאמרה לו וא"כ שייך שפיר כיון שעשאן מקודשת מיד והנה איתא בח"מ סימן ש"ה דאם יש לשואל כלי אצל משאיל באופן שמחויב המשאיל לשמור הכלי של השואל אזי פטור השואל באם נאבדה או נגנבה הכלי של המשאיל משום דהוי שמירה בבעלים דהא המשאיל עמו קרינא בי' כיון דמחויב הוא לשמור כלי של השואל עיי"ש והכה לפ"ז ל"ק קושית הש"ך על הפוסקים דאם הוי ש"ש יוכל לקדש א"כ אמאי אינה מקודשת לחכמים דהא הוי ש"ש דא"ל דחכמים סברי דהוי ש"ח א"כ קשה עכ"פ על אוקימתא דפליגי במלוה ופרוטה אמאי צריך לדחוק ואמאי לא ונוקי פלוגתייהו באומן אי הוי ש"ש או ש"ח דר"מ סובר דהוי ש"ש ורבנן סברי דהוי ש"ח ז"א די"ל דגמרא מוקי כמו שפירש שם בכל האומרים דמביא ברייתא דשוכר הוי ש"ח לר"מ ולר' יהודה ש"ש וא"כ י"ל באמת דרבנן סברי דהוי ש"ש ור"מ סובר דהוי ש"ח וא"כ לא מצי לאוקמי פלוגתייהו בזה דאם הוי ש"ש לר"מ הסברא דלא יהי' מקודשת ולרבנן תהי' מקודש' וא"ל דא"כ קשה אמאי סברי חכמים דאינה מקודש' דהא סוברים דהוי ש"ש וא"כ יוכל לקדש אשה כקושי' הש"ך הנ"ל ז"א דהא אם נאמר דאיירי בהוסיף לה בעת שאמרה עשה לי שירים אזי הוסיף להנופך והנה שפיר אמרו חכמים דאינה מקודשת משום דזאת ודאי אם הוסיף לה נופך משלו אז קודם שעשאה והיא ודאי לא רצתה להתקדש בפרוטה זו עד שיעש' לה השירים דהא אמרה לו בפירוש כן עשה לי שירים וכו' ואקדש אני לך עיין בתוס' דף מ"ו ד"ה ואפילו בקמייתא דפירשו דהיכי דהדיבור אינו כגמר עד מסירה אחרונה אזי מסירה הראשונה הוי מלוה כשאכלו דלא בתורת קדושין אתי לידה וה"ה הכא דהא הקדושין אינו גומרים עד שיעשה לה השירים וא"כ כל כמה דאינו עושה ומחזיר לה הוי המעות היינו הפרוטה מה שהוסיף לה הוי פקדון ובאמת זאת אין קושי' האיך מקודשת לר"מ דהא אף אם כשעשאה דעתה אפרוטה הא הפרוטה נתן לה כבר והוי מלוה הפרוטה גופה ז"א די"ל דמיירי בשלא נתאכלה הפרוטה והפרוט' בעין וא"כ מקודשת שפיר בפרוטה דהוי אצלה כפקדון ולפ"ז שפיר לרבנן אינה מקודשת אף דהוי ש"ש על הכלי ז"א דהא בעת שקיבל הכלי לעשות שירים ונזמים אז נתן לה פרוטה והוי כפקדון אצלה כנ"ל וא"כ יש לאומן אצלה פקדון וא"כ אין כאן ש"ש על הכלי משום דהוי שמירה בבעלים כסברת הפוסקים הנ"ל לכך אינה מקודשת להחכמים ובאמת סוברים דאומן הוי ש"ש ולפ"ז יש לתרץ בעזהש"י קושית המהרש"א על הרא"ש הנ"ל דהנה לכאורה קשה על התוס' דפירשו דאין להוכיח דהלכה דישנה לשכירות מדקאמר דכ"ע ישנה לשכירות ז"א כלל הוכחה דהא לא מצי למימר דכ"ע אינה לשכירות דא"כ אמאי סוברים החכמים דאינה מקודשת עכ"ל התוס' ונ"ל לכאורה דהלכה דישנה לשכירות מוכח מהכא דהא לכאורה מצי לומר דבאמת אינה לשכירות אלא לבסוף והא דסברי חכמים אינה מקודשת היינו משום דמיירי בהוסיף לה נופך משלו בשעת הקדושין ומיירי שבעת שעשה לה שירים כבר נתאכל הפרוטה וא"כ שפיר אינה מקודשת אפי' אם אינה לשכירות אלא לבסוף משום דלסברת התוס' הנ"ל דכל היכא דלא נגמר הקדושין אזי הוי כלא בא לידה בתורת קדושין וא"כ בעת שנתן לה הנופך משלו אז לא עשה לה שירים עדיין ולא נגמר הקדושין וא"כ הוי כלא בא לידה הנופך בתורת קדושין וא"כ אפי' כשעשה להשירים ואף אם שכירות אינה לבסוף ע"ע הא כבר נתאכל הנופך שנתן לה והוי אותו הנופך מלוה וא"כ לרבנן דאמרי מלוה ופרוטה דעתה אמלוה א"כ אף שנותן לה עתה שכירות וזאת אין מלוה אם שכירות אינה אלא לבסוף מ"מ דעתה אמלוה היינו הפרוטה שנתן לה כבר ואכלתה דהוי מלוה ולכך אינה מקודשת לחכמים ולר"מ מקודשת משום דסובר דדעתה אפרוטה והיינו דדעתה אשכירו' ולא אמלוה ושכירות אינה מלוה אם אינה אלא לבסוף ושפיר מקודשת וא"כ לכאורה הא מצי לאוקמי בהכי פלוגתייהו ודכ"ע אינה לשכירות ומדקאמר ישנה לשכירות א"כ לכאורה מוכח דהלכה הוא דישנה וכו' וא"כ מה קאמר התוס' דאינה מוכח הא שפיר מוכח אמת שלפי אוקימתא דלעיל דכ"ע ישנה לשכירות ופליגי באומן שפיר לא מוכח דהא לא מצי למימר דכ"ע אינה לשכירות משא"כ לאוקמיתא דפליגי בהוסיף לה וכו' א"כ לכאורה שפיר מוכח דהלכה דישנה לשכירות וא"כ קשה על התוס' אך ז"א דהתוספות פריך שפיר דאין להוכיח דהנה נ"ל סברא פשוטה אליבא דהתוס' דבאמת צריכין אנו להבין דזהו ודאי אף לרבנן דמוקמי השתא דסברי דדעתה אמלוה היינו דמיירי בנתאכלו המעות היינו הנופך שנתן לה ובכי הא שפיר יש סברא דחכמי' סברי דדעתה אמלוה משום דהפרוטה שנתן לה כבר נתאכל ואינו בעין לכך אינה רוצה להתקדש באותה פרוטה דיש תרתי לרעותא שאינו נותן לה עתה הפרוטה וגם נתאכל לכך אין דעתה להתקדש באותה פרוטה רק במלוה מאחר שנותן לה עתה המלוה אבל אם אינה לשכירות אלא לבסוף ודאי לא דעתה אפרוטה שכבר נתאכל ואינו בעין רק אדרבא דעתה להתקדש במה שהוא בעין ואין להקשות דא"כ מ"ט דר"מ דסובר דמקודשת הא אם מיירי בנתאכל הפרוטה א"כ אף דסובר דדעתה אפרוטה מ"מ הא גם הפרוטה הוא מלוה דהא כבר נתאכל ז"א דר"מ סובר דבשעת מעשה כשנתן לה הפרוטה אפילו קודם שעשאו להשירים אזי דעתה היא להתקדש באופן זה שכשיעשה לה השירים תקדש באותה פרוטה שנתן למפרע וא"כ שפיר מקודשת משום דהוי כמו בהתקדשי לי בפרוט' אחר שלשים יום דמקודשת אפי' בנתאכל המעות משום דבא לידה בתורת קדושין וה"ה הכא ואין לומר דלסבר' התוס' הנ"ל דהיכי דלא נגמר הקדושין הוי לא בא בתורת קדושין ז"א דהא באמת נגמר הקדושין בפרוטה זו דהא היא רוצה שתתקדש כשיעשה לה השירים אזי תקדש באותה פרוטה לחוד לא בשכירו' והוי השכירות רק כמו תנאי ולכך סובר ר"מ דמקודש' וחכמים סברי דאינה מקודשת אף דלסברא הנ"ל דדעתה מה שנותן לה בעין וא"כ בשעת שנותן לה הפרוטה אזי הי' בעין הפרוטה וא"כ לפי סברא הנ"ל ודאי הי' דעתה להתקדש כשיעשה לה באותה פרוטה שנותן לה בעין וא"כ אמאי אינה מקודשת ז"א בזאת ודאי מבואר גבי לאחר שלשים דיכולה לחזור בתוך שלשים וא"כ כאן דמיירי בנתאכל הפרוטה קודם שעשה השירים א"כ וודאי מעת שאכלה לא הי' דעתה להתקדש בפרוטה הנ"ל וא"כ שפיר אינה מקודשת משום דסברי דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה ולא אפרוטה וא"כ במה תקדש ואף שבא לידה בתורת קדושין כנ"ל מ"מ הא אין עכשיו דעתה על הפרוטה באשר שכבר נתאכל ומה מהני שבא בתורת קדושין הא עכשיו אין דעתה להתקדש באותה פרוטה מאחר שאינו בעין ור"מ סובר דדעתה אפרוטה עכשיו אע"פ שאינו בעין מ"מ דעתה עלי' ומקודשת דהפרוטה אינה מלוה משום דגם מתחילה הי' דעתה להתקדש כשיעשה לה השירים שתקדש באותה פרוטה וא"כ בא לידה בתורת קדושין וא"כ מהני אם דעתה עכשיו להתקדש באותה פרוטה וא"כ לפ"ז שפיר פירשו התוס' דאין להוכיח מכאן דהלכה דישנה לשכירות דהא לא מצי לאוקמי לומר דכ"ע אינה לשכירות דא"כ אמאי אינ' מקודשת לחכמים וא"ל משום דסברי דדעתה אמלוה והיינו אפרוטה שכבר נתאכל ז"א דהא אם אינה לשכירות אלא לבסוף א"כ עתה נותן לה מעות בעין ובוודאי דעתה להתקדש באותה שכירות דדעתה אמה שנותן לה עתה והוא בעין והא דלפי אוקימתא עכשיו סברי רבנן דדעתה אמלוה ולא אפרוטה היינו משום דהפרוטה אין בעין שכבר נתאכל וא"כ פירשו התוס' שפיר דאין להוכיח דהלכה דישנה לשכירות וכו' ולפ"ז יתורץ קושית מהרש"א שפיר על הרא"ש דהנה לכאורה לשיטת הפוסקים דגם בשכיר יום הוי ש"ם ולאו דוקא באומן דהיינו טעמא ג"כ בשכיר יום משום שלהנאתו הוא אצלו ליטול שכירות אזי הוא כש"ש א"כ לכאורה קשה ג"כ על אוקימתות דלעיל אמאי לרבנן אינה מקודשת בין אם פליגי במקדש במלוה בין אם פליגי בישנה לשכירות הא יוכל לקדש אשה כיון שהוא ש"ש לשיטת הפוסקי' הנ"ל דש"ש יוכל לקדש אשה אך הוצרך להיות ג"כ כנ"ל משום די"ל דרבנן סברי דהוי ש"ח וזה אין קשה אמאי מוקי במקדש במלוה או בישנה לשכירות ופליגי בשכיר יום אי הוי ש"ש או ש"ח זה אינו קושיא על הגמרא דהא גם להך אוקימתא ג"כ אין דוחק להעמיד פלוגתייהו בהכי וא"כ מה חילוק אך לכאורה זה קשה מה דחיק להעמיד פלוגתייהו בהוסיף לה נופך משלו לפליגי דרבנן סברי דהוי ש"ח ור"מ סובר דהוי ש"ש וא"ל כמו שתרצתי לעיל בע"ה די"ל דרבנן סברי דהוי כש"ש והא דאינה מקודשת משום דכיון דלרבנן הוי המעות פקדון מה שהוסיף לה וא"כ הוי שמירה בבעלים ז"א דהא אי איירי בשכיר יום א"כ אם הוי ש"ש אזי כל יום ויום כלתה שמירתו כמבואר בח"מ בש"ש לזמן כשהגיע זמן אזי כלתה שמירתו ולא הוי רק ש"ח והוא הדין נראה לי פשוט וברור ואין צריך ראי' דבשכיר יום אזי כל יום ויום כלתה שמירתו של היום רק דבאמת כל יום מתחיל שמירתו והוי יום אחד ש"ש ובכלות היום כלתה שמירתו וכל יום ויום כן הוא וא"כ קשה אף דאמרינן דהוסיף לה נופך משלו וזאת היא פקדון בידה והוי שמירה בבעלים זה שפיר על יום ראשון דשייך שפיר כיון שהוא מחוייבת לשמור פקדון שלו א"כ בשעה שהוא יהי' ש"ש הי' שמירה בבעלים דהא בשעת שקיבל על שמירתו אזי הוא עמו קרינא בי' שמחוייבת גם היא לשמור פקדון שלו משא"כ בכלות היום אזי נסתלקה שמירתו וביום האחר מתחיל שמירתו וא"כ לא הוי שמירה בבעלים אך ז"א דהא מ"מ היא עמו במלאכתו קרינא גם ביום האחר משום שבשעה שקיבל שמירתו אזי גם היא מ"מ חייבת לשמור הפקדון שלו וזאת אין חילוק אף שחיוב שמירתה התחיל קודם מ"מ אם גם בשעה שהתחיל שמירתו הוא עדיין הוצרך לשמור הפקדון הי' שפיר שמירה בבעלי' כמבואר בפוסקי' וא"כ לכאור' שפיר י"ל דרבנן סברי דהוי ש"ש רק דאינה מקודשת משום דהוי שמירה בבעלים וכנ"ל אך זה אינו דהא לפי מה שהוכחתי לעיל בעז"ה מן התוס' דאיירי ע"כ שנתאכל הפרוטה דאל"כ נשאר קושי' מה פרשו התוס' דאין להוכיח דישנה לשכרות הא מוכח שפיר כנ"ל אלא ודאי הוצרך להעמיד דאיירי שפיר שנתאכל הפרוטה וא"כ קשה שפיר דהא אם נתאכל הפרוטה אזי ודאי ביום שאחר כן לאחר שנתאכל הפרוטה הוא ש"ש שפיר דהא כל יום כלתה שמירתו ומתחיל שמירה אחרת כל יום וא"כ לאחר שנתאכל הפרוטה אזי ודאי הוא שומר שכר דהא אז לא הוי שמירה בבעלים דהא כבר נתאכל הפקדון ויש לו עליו מלוה וא"כ לא הוי שמירה בבעלים וא"כ קשה נהי דבאמצע המלאכה לא שייך לומר דתתקדש אף אם הוי שומר שכר דהא היא אינה רוצה רק בכל המלאכ' עכ"פ קשה ביום האחרון בעת שגומר המלאכה א"כ ודאי קשה דתקדש דהא הו' שומר שכר דלא הוי שמירה בבעלים דהא כבר נתאכל הפרוטה ואין לומר דמיירי דלא נתאכל הפרוטה דזה אינו דאם נאמר דהפרוטה הוא בעין ואפ"ה אמרי חכמים דאינה מקודשת והיינו טעמ' ע"כ משום דהיא אינה חוששה להתקדש במה שהו' בעין רק במלוה וא"כ נשאר קוש' הנ"ל על התוספ' הא יש להוכיח דהלכה דישנה לשכירות מדלא קא' דכ"ע אינה לשכירות וכו' ופליגי בהוסיף לה ובמלוה ופרוטה וכנ"ל אלא צריך להיות דגם רבנן מודו דבדבר שהו' בעין ודאי דעתה להתקדש וא"כ צריך להיות דאיירי שהפרוטה אינה בעין רק נתאכל וא"כ קשה הא הוי שומר שכר ואמאי אינו מקודשת דהא לא הוי שמירה בבעלים אך אם נאמר דמיירי באומן לא בשכיר יום א"כ הדין באומן שפיר דבאומן לא שייך כלתה שמירתו רק עד שנגמר הוי ש"ש וחל עליו חיוב שמירה מתחלת קבלת החפץ ומתחלתו הוי ש"ש עד שיגמור וא"כ שפיר לא קשה על אוקימת' במלוה ופרוטה פליגי לא קשה כלום דלא נרא' מוכח באמת דהלכה דישנה לשכירות דיש לומר דאין לשכירות אלא בסוף והא דלא מוקי פלוגתיי' בהכי דאין שייך כלל הסבר' שלי הנ"ל משום דחכמים מודים דדעתה להתקדש כשהיא בעין וא"כ אם אינה לשכירות אף דאם נאמר דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה זה אין שייך אם אינה לשכירות וכנ"ל והא דסברי אינה מקודשת אף אם ישנה לשכירות היינו משום דמיירי דהפרוטה נתאכל ואין להקשות דהא הוי מ"מ ש"ש זה אינו דהוי שמירה בבעלים דהא באומן אזי עד גמר מלאכה היא ש"ש אם בא לידו בתורת שמירה ולא שייך כלתה שמירתו וא"כ כשנתן אז לידה הפרוטה א"כ אז כשהי' הפרוטה בעין אז לא בא לידו השירי' וכו' בתורת שמירה משום דהוי שמירה בבעלים וא"כ אף אם נתאכל הפרוטה מ"ע הא אצל אומן אינו מתחיל כלל שמירה חדשה רק כמו שהוא אצלו בשעת קבלתו לידו ואם אז הוי שמירה בבעלים אזי פטור ולא הוי שומר שכר כל זמן שהכלי בידו דהכל הולך בתר תחלת שמירה וא"כ שפר סוברים חכמים דאינה מקודשת ובאמת סברי דאומן הוי שומר שכר ומ"מ אינה מקודשת משום דהוי שמירה בבעלים וא"כ לא קשה מידי וכל זה אם איירי באומן אבל אם נאמר דאיירי בשכיר יום קשה כנ"ל וא"כ שפיר פי' הרא"ש דאין להוכיח דהלכה דאין אומן קונה דיש לומר דאומן קונה רק דלא מצי לפלוגי בהכי דהא אמאי אינה מקודשת לחכמים ואין לומר בקושית מהרש"א דמצי לאוקמי שכיר יום זה אינו דהא ע"כ לא מצי לאוקמי בשכיר יום דא"כ קשה כנ"ל עיין בהרא"ש בקידושין דפירש וזה לשונו רב אלפס כתב וכו' מאי לאו בהא קמיפלגי וכו' ודחי לה לא דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי אלמא ליתא לדרב אשי ונראה לי דאין ראי' דמשום דבעי למדחי הא דאמר כתנאי הוצרך לומר דכ"ע אין אומן קונה וכו' דאם אומן קונה א"כ לכ"ע מקודשת וכן פי' ר"י דאין להביא ראי' דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכו' משים דלא מצי למימר דכ"ע אינה לשכירות וכו' דא"כ הוי מקודשת לכ"ע עד כאן לשון הרא"ש ז"ל והנה לכאורה יש דקדוק לענין מה מביא הרא"ש ראי' לזה מתוס' על סברתו דאין להוכיח דהא לא מצי לאוקמי כ"ע אומן קונה דא"כ אמאי אינה מקודשת ומביא ראי' מתוס' דתוספת פירשו ג"כ באופן זה לענין יש לשכירות מתחלה וכו' ומה המשך זה בזה וגם למה לו ראי' לסברתו דהא פשוט וברור היא אך לפי הנ"ל אתי שפיר לשון דברי הרא"ש ככסף צרוף מזוקק דבאמת בפשוט יש לכאורה ראי' כסברת רב אלפס דאומן אינו קונה בשבח כלי מדלא קאמר דכ"ע אומן קונה והא דסברי דאינה מקודשת משם דמיירי בשכור יום ופלוגת' במלוה ופרוטה וכקושית המהרש"א ואין לתרץ כתירוץ שלי הנ"ל דאם מיירי בשכיר יום א"כ קשה אם סברי רבנן דהוי שומר חנם לפלגי בה כי וודאי דוחק לאוקמי במלוה ופרוטה ואם איירי בשומר שכר אמאי אינה מקודשת דזה אינו דהא יש לומר דמיירי בלא נתאכל הפרוטה ועדין בעין וא"כ אף דבשכיר יום כלתה שמירתו מ"מ הא לא מתאכל הפרוטה וא"כ הוי תמיד שמירה בבעלים וא"כ לא קשה כלום וא"כ הוי מצי לאוקמי בשכיר יום ודכ"ע אומן קונה ומדלא קאמר הכי אזי לכאורה מוכח כדעת הרי"ף דאומן קונה לכך הביא הרא"ש ראי' מתוס' דפירש' דאין להוכיח דהלכה דישנה לשכירות דמשום דלא מצי לומר דאינה לשכרות דא"כ אמאי אינה מקודשת וא"כ לכאורה מוכח דמיירי בנתאכל הפרוטה דאל"כ קשה הא שפיר מוכח דישנה לשכירת וכו' א"ו דמיירי בנתאכל וכנ"ל ופי' תוס' שפיר דאין להוכיח וא"כ לפ"ז דע"כ מיירי שנתאכל ושפיר אין לאוקמי בשכיר יום דא"כ אמאי אינה מקודשת וכנ"ל וע"כ איירי באומן וא"כ אם אמרינן דאומן קונה אמאי אין מקודשת לכך צריך לומר דכ"ע אין אומן קונה אבל להלכה יש לומר דאין קונה ודברי הרא"ש נכונים וברורים למאוד: