אור ברסלב

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

לקוטים

חומש דברים

כיתרון האור מן החושך כן יתרון החכמה מן הסכלו' ויש לדקדק מה חכמ' אמר שלמה בזה הלא הכל יודעין שאור יותר מן החושך וחכמה יותר מן הסכלו' לכך נ"ל שאית'. שאוה"ע קורין להקב"ה אלהא דאלהין פי' שהם אומרי' שיש אלהים אחרי' שיש ממש בהם אלא שהקב"ה הוא גבוה ויותר מהם כך אומרים אוה"ע והאמת שאין ממש באלוהיהם ואין אלהים זולת ה' אלקינו ולהבין שיתרון שייך לומר על איזה דבר שיש בו ממש שייך לומר על דבר אחר שזאת הדבר יותר מדבר הזה למשל על אנשים שאחד חכם שייך לומר על השני שהוא חכם יותר מן הראשון אבל כשאחד כסיל ושוטה אין שייך לומר על החכם שהוא חכם יותר מן הכסיל כיון שזה חכם וזה כסיל כך אין אנו יכולין לומר על כביכול הקב"ה שהוא אלהים יותר מאלהים אחרים מפני שה' הוא אלהים והם אלילים כלא הם זאת אמר שהע"ה כיתרון אור מן החושך פי' כמו שאור אין שום שייכות לחושך ואין יכולין לומר שזה יותר מזה כי אור מאיר ומבהיק לכל העולם וחושך הוא מחשיך ומאפי' כן יתרון החכמה היינו אלהות מן הסכלות היינו המינות פי' שאין יכולים לומר על ה' שהוא אלהא דאלהין כי ה' הוא אלהים ואין זולתו ועכו"ם הם אלילי' כלא הם חשובים ודוק היטיב כי נכון הוא:

במדרש על פסוק בקראי ענני אלהי צדקי כו', א"ר יהודה כך אמר דוד בקראי כו' ראוי לך לצדקנו הואיל ואני משבט יהודה וכתיב שמע ה' קול יהודה ונראה דהנה יהודה הודה ולא בוש שאמר צדקה ממני ועי"ז פעל לעצמו שיהי' דיבורו נשמע כי נתקשר בעולם הדיבור כי באמת כשאדם מקלקל מעשיו אז יש קטרוג ואינו נשמע תפלתו אבל כיון שאדם מודה ומקדים א"ע לפרט החטא שעשה אז אין להמקטרג לומר שום דבר וממילא נמתק ונעשה סניגור ויהודה שהודה ואמר צדקה ממני עי"ז התדבק בעולם הדיבור אך משה הוסיף והתפלל עליו ואמר לא די שישמע השם לדיבורו אלא אף לקולו לבד יקשיב ויאזין השם כי יש כמה ענינים אשר א"א לפרוט ע"י הדיבור וצריך לכוללו בהקול דהקול הוא כלל מכל האותיות והדיבורי' וז"ש וזאת ליהודה ויאמר ר"ל שכבר פעל יהודה לעצמו בחי' הדיבור הוא התגלות הדבר ע"י אותיות המכונה בתיבת זאת אך ע"ז התפלל משה ואמר שמע ה' בקול יהודה אפילו בקולו לבד תשמע ואל עמו תביאנו שיהי' קשור בשורשו שיהי' הקול נקשר במחשבה ידיו רב לו שיהי' הכוחות שלו רב שיהיה בידו כח למשוך שפע לכנס"י כל מה שירצה כל מיני השפעת טובות:

(חסר סוף המאמר)

אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וקשה מה חכמה הוא זאת לתקוע תרוע' ונ"ל דאיתא בגמרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ופריך אלא מעתה הקור' לישראל יעקב הכי נמי ומשני שאני התם דאהדרי' קרא ומכ"מ קשה מפני מה אהדרי' קרא ונ"ל שיעקב אבינו נקרא בשני שמות כשהוא בקטנות נקרא בחי' יעקב ע"ש אותיות עקב וכשהצדיק הוא בגדלות ובדביקות נקרא בשם ישראל וזה רמז לנו הכתוב מי מנה עפר יעקב מי יכול למנות את עפר היינו קטנות ולב נשבר שיש להצדיק כשהוא בקטנות בחי' וגם מי יוכל למנות ולשער מספר רובע ישראל מספר לשון אור מאיר כלומר מי יוכל לשער כשהצדיק הוא בדביקות גדול בבחי' ישראל שהכל מאירים אפי' הגשמיות כמו רובע שהוא גשמיות עוד צריכין אנו להקדים כי תרועה הוא שני משמעות לשון שבירה כמו תרועם בשבט ברזל ולשון דביקות והתחברות כמו ותרועת מלך בו וזהו רימז לנו הכתוב אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את קונם בתרועה רצ"ל כשהם בקטנות בחי' יעקב יודעים איך להיות להם לב נשבר ונדכה וכשהם בגדלות בחי' ישראל יודעים להיות בדביקות גדול ובשמחה עצומה ע"כ לתרץ מה שאינו עובר בעשה כשקורא לישראל יעקב כי שם יעקב מורה על הקטנו' והענוה והקב"ה קרא לו יעקב יעקב ב' פעמים להראות שהבורא ית"ב מסכים שיש לו באמת ענוה וקטנות בעיני עצמו ואיתא בזה"ק מאן דהוא רב הוא זעיר רצ"ל מאן דהוא רב בצדקות וחסידות הוא יוכל להיות עניו באמת והנה עוד יש לדקדק אצל אברהם נאמר לא יקרא עוד שמך אברם והי' שמך אברהם אבל אצל יעקב נאמר ולא יקרא שמך עוד יעקב והנה כי זה ידוע כי שני פעמים משה משה אברהם אברהם הוא דרך חבה ולזה רימז לנו הכתוב לא שציוי היתה שלא יקרא בשם יעקב אלא כך אמר הש"י ולא יקרא שמך עוד יעקב היינו ב"פ יעקב שמורה אתה (שבאמת אתה עניו וקטן בעיניך אלא כי אם ישראל יהי' שמך כשתהי' בגדלות בחי' ישראל אז תוכל להיות עניו באמת ותמצא שיעקב לא זז ממקומה אבל גבי אברהם כוונתו כפשוטו שלא יקרא מכאן והלאה רק בשם אברהם ודוק:

עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר דהנה אמרו ז"ל דאנשי כנסת הגדולה החזירו העטרה ליושנ' היינו ירו"ד לא אמרו הגבור והנור' דאי' גבורותיו וכו' ואנשי כנסת הגדולה צוו לאומרם דהן הן גבורותיו הן נוראותיו שישראל בין אוה"ע כשה בין הזאבים ובזה יש לדרוש עד מתי עוזך בשבי דהיינו עוז הוא לשון מלכות כמו ד"א ויתן עוז למלכו כמו שפרש"י פ' ויחי על פסוק יתר שאת ויתר עז והכוונה באמרו עד מתי עוזך בשבי היינו עד מתי יהי' המלוכה שלך ביד השבוים היינו בהגלות המר שבזה אתה מראה תוקף מלכותך ותפארתך ביד צר ר"ל התפארות שלך שאתה בעל היכולת ואמיץ כח במה שישראל הם ביד צר כמ"ש הן הן גבורותיו הלא טוב. לך לגאול אותנו ובזה יראה גבורותיך ונוראותיך ודוק:

הללוהו בתקע שופר בתקע הוא לשון ותקע כף ירך יעקב שופר היא שפר ונאה כמו הנותן אמרי שפר פי' שתתהלל כל כך ביראה ופחד עד שתקע ממך השפרות שלא תרגיש ממך שום תענוג מחמת יראה כענין ששמעתי מהרב המגיד משרים בוצינא קדישא עמודא דנהור' אב"ד ממעזריטש על פסוק אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון פ' שישכח ה' ממחשבתו רגע אחת לו עון פי' היא אצלו לעון ועוד נ"ל אשרי אדם ה' לא יחשוב פי' אע"פ שזכר ה' אלא שלא נחשב אצלו שתפול עליו יראה ופחד לו עון פי' שהוא מחייב א"ע ע"ז בעין כי מה מועיל שזכר בה' ואין לו יראה ופחד ממנו כי אדם מחייב לתקן א"ע כל כך עד כשזכר הקב"ה אזי תפול עליו יראה ופחד כאלו עומד לפני ה' באמת כי הוא מלא כל הארץ כבודו ובכן בכל ברכה כשיאמר ברוך אתה ה' יהי' לו יראה ופחד כאלו עומד לפני ה' באמת ואם לאו אזי נחשב כמו ברכה לבטלה ח"ו וזהו שאמר דוד המלך ע"ה לא אירא רע כי אתה עמדי פי' כשאני אומר ברוך אתה הרי כאילו אני עומד לפניך באמת כיון שאני אומר אתה באמת ובירא' ופחד זהו שאמר שלמה המע"ה כי אלהים בשמים ואתה על הארץ פי' שאתה סובר שהאלקים בשמי' רחוק ממך והלאה ואתה על הארץ ע"כ יהי' דבריך מעטי' כי מה פועל זאת מה שאתה לומד ומתפלל ואין אתה עושה כאלו אתה עומד לפני המלך באמת וביראה ופחד הרי בלא דחילא ורחימ' לא פרחת לעילא ואיתא בתוספות שתורת דואג ואחיתופל לא הי' אלא מהשפה ולחוץ ולא בעמוקות הלב וזהו שנאמר ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו פ' ימיקו לשון עומק כמו רבי יוסי נמוקו עמו ור"ל ימיקו וידברו ברע כשמדברים ברע ח"ו הם מדברים מעמקו' הלב עשק ממרום ידברו פי' זאת עשק מהם ממרום ידברו כשמדברים ממרום היינו תורה ותפילה אלא בכל תורה ותפילה מחויב לומר מעמקות הלב ביראה ופחד כאלו עומד באמת לפני ממהב"ה ודוק:

רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם והקשו בגמרא השתא רצון יראיו יעשה כ"ש שועתם ישמע ויושיעים ותירץ שהפסוק אמר בלשון ק"ו וקשה לי הקושי' עכשיו ג"כ למה כתב זה הק"ו וכי ממילא לא נדע זה הק"ו ונ"ל לתרץ כך כי הכלל שהצדיק קטן בעיניו ואינו רוצה להתפלל על שום דבר כי מה אנו והקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים אזי נותן להצדיק שהרצון שלו יפעול כל דבר וכיון שהצדיק רואה שהמחשבה שלו פועל אז הצדיק זה נוש' הק"ו וכ"ש שהתפל' שלו יפעול ולכן מתפלל ודוק:

או יאמר עד שאית' בתפילת ר' כחוני' בן הקנ' שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות והוא כפל ל' שועתינו קבל ושמע צעקתינו זה שוע' וזהו צעק' לכך כשהצדיק אומר איזה ברכה ושבח להשי"ת כדומה ברוך אתה ה' אמ"ה מתיר אסורים הפשיטות של הברכה זו כמו שאומר בפה הפירוש היא שמתיר את האסורים בשבי ובתפיסה וכשצריך להצדיק להתפלל על איזה יולדת שיפתח את רחמה הצדיק מתפלל בלבו מתיר אסורים שיפתח רחמה והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שומע ומקבל שניהם המשמעות של אמירת פיו של הצדיק ומחשבת לבו ונענה בתפילתו על שניהם כאחד וזה שועתינו קבל פי' כמו שאנו אומרים בפינו ושמע צעקתינו מחשבת לבבינו כי צעקה היא בלב וזה שנאמר רצון יראיו יעשה פי' מה שהצדיק מתפלל במחשבה במחשבת לבבו ואת שועתם ישמע פי' משמעות של לשון אמרי פיו הקב"ה שמע את שניהם ונענה בתפילתו על שניהם כאחד ודוק:

תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו נראה עפ"י משל למלך שעשה סעודה לכל עבדיו ואמר שכל הבקש' של כל אחד שירצה יעשה והי' אחד חכם בקש שהוא אינו רוצה רק שידבר שלש פעמים ביום עם המלך וממילא יהיה לו כל דבר וזהו תפלה לעני כי יעטוף כל דבר בקשה ועיקר בקשה שלו ושלפני ד' ישפוך שיחו דהיינו ערב ובוקר וצהרים ודוק:

ראה ויתר גוים ואמחז"ל ראה שלא קיימו שבע מצות והתירם ופריך בגמרא וכי חוטא נשכר ותי' אינו דומה מי שמצוה ועושה למי שאינו מצוה ועושה וכו' והכלל כ"מ שהתירץ אינה אליבא דהלכתא רשאי אדם לתרץ תירוץ אחר ונ"ל עפ"י משל לאחד שיש לו בן ועבד אם הבן אינו הולך בדרך הישר אזי מכהו אותו ואם רואה אח"כ שג"כ חזר לסורו אזי מכהו אותו יותר ויותר בכל פעם אבל להסיר אותו מביתו זה אינו אפשר כי הוא בנו רק מכה אותו עד שיהי' טוב לאפוקי עבד אם אינו רוצה לשמעו להרב בפעם ראשונה ושניה מכה אותו ואם רואה שאינו פועל כלום אזי יסיר אותו מביתו לילך למקום אחר והנמשל כי אנו ע"י שקבלנו התורה הקדושה ותרי"ג מצות נקראים בנים למקום כש"ה בנים אתם וכו' ולכן אעפ"י שאין אנו מקיימי' נקראי' בנים כי בהכרח זה אנו מחויבים כש"ה אם לא ביד חזקה וכו' כי מחמת שקונה אותנו כבן אזי אנו שורים בהשי"ת כביכול אבל האומות שאינם רוצים לקבל רק שבע מצות בלבד אזי נקראים עבדים ועכשיו שלא קיימו השבע מצות אשר צוה הש"י אזי התיר קשר של עבדות ודוק:

כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעי' יכשלו בם יש לדקדק מה השני דרכים ונ"ל לפרש בעז"ה אחר שנדקדק בפסוק ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים כו' חלק חבריהם כדברי רז"ל זכה נטל חלקו וחלק חבירו כו' הדבר הזה צריך ביאור על מה שזכה יהושע וכלב ליטול חלק האחרי' האם מפא' שלא דברו סרה על הארץ ולא אמרו קשר לכל אשר אמרו המרגלי' עבור זאת מהראוי שיעמדו בחלק' השייך לעצמ' וצדקת' יגרו' להיו' מצרה נחלץ ולא ילכדו ברשת הרשעים האלה ומפני מה נטלו חלקם של חבריהם רק הענין הוא הקב"ה אינו מקפח שכר כל ברי' על כל פעולותיו ומחשבותיו הטובים והנה יהושע וכלב עשו בכאן דבר גדול בראותם רשעת המרגלים הרוצים לגנות ולבזות ארצינו הקדושה בדיבורם אשר הוציאו והיו יראים לנפשם להוכיחם על זאת פן יבולעו להיותם הרבים אחזו להם דרך זה אשר לא נסתה בה כף רגלם להתנהג עמהם בלבות מחולקות ויפתום אותם בפיהם לאמור נהי' לפה א' כמונו כמוכם אך לבבם הזך לא כן נכון עמהם כאשר מעיד הכתוב על כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וילמד סתום מן המפורש גם יהושע בן נון הנאמן רוח הי' לבו שלם ג"כ בדבר וכאשר גנבו את לבבי המרגלים על בלי הגיד להם תוכן לבותם הטהור הי' בהם כח להשקיטם שנאמר ויהס כלב ואחרי שהשתיקם גלו כוונתם הרצוי לאמור עלה נעלה כי היראים והשלימים האלו בעשותם הדבר הזה הגם כי אחזו מדת השקר שהיא דבר מגונה אצל הצדיקים מ"מ לא הפסידו אמנם השכירו והרוויחו ריווח גדול בשכר המיועד להם כי הוסיפו תת כח להקדושה והשקר עשו טפל להאמת והתקינו בזה תיקון גדול להלהיב לבבי בני ישראל בהשתוקקות גדול לארץ הקדושה זאת היא כשרון מעשה יהושע וכלב בעוצם צדקתם ועתה נבוא לבאר דעת המרגלים הרשעים האלו המה בפחזותם אחזו להם ההיפך כאשר באו להוציא דבתם ולספר שקרותם הי' יראים פן לא יעשו פרי כי לא יאמינו להם התחילו לספר האמת בתחלתו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פרי' למען יחזיקו בתרמית לבם את השקר אשר ידברו אחרי זה וזאת אשר העוו בעשותם האמת טפל לשקר ונתנו כח ואומץ להקליפה ואחרי אשר יהושע וכלב תקנו את המעוות אשר העוו המרגלים לכן בארצם משנה ירשו וזכה ליטול את חלקם וחלק חבריהם כי כן יאות להם תשלום גמולם הטוב התיקון גדול אשר תקנו ועתה בוא וראה יתרון החכמים מן הכסילים אשר גם המה עשו כמעשיהם להאחז בפלך השקר והרשיעו מרגלים בזה והצדיקו יהושע וכלב בזה ואחרי בארנו כל זה נבא לבאר הפסוק הנ"ל כי ישרים דרכי השם דייקא הם שני דרכים דרך אחד הוא האמ' נתעלה מאוד ברום המעלה הדרך הב' היא השקר הן אמת שמגונה הוא נתנה הרשות לאיש אשר עיני שכלו פתוחי' להתנהג בה לפעמים לעשותה טפל אל האמת והקדושה לעת הצורך כענין הזה של יהושע וכלב בכוונה הרצוי' להגדיל הקדושה ולהאדירה ולפרוס רשת לרגלי הקליפה לכובשה תחת הקדושה וזאת פעולת צדיקים נאמנה רוחם עם ה' אמנם הפושעים יכשלו בם הם גורמים ח"ו להגדיל הס"א ולהתר אגודת מוטה והאמת נעדרת והוא הנרצה בדברינו כי ישרים דרכי ה' כפי המבואר לעיל צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם השם יזכינו להיות מעובדי השם באמת ובתמים להרים עטרת ישראל ולהגדיל הקדושה ברום התפארת אל תהי' עוד נעדרת:

והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע לכאורה היא כפל דברי' אמנם נבאר בזה מה צורך לכפול להיות ראי' מוכחת ותנא סיפא לגלויי רישא כי מהידוע מאמר רבז"ל במס' תענית בימי שמואל הקטן גזרו תענית על עצירת גשמים וירד להם הגשם אחר עבור היום ושמחו בזה אמר להם שמואל הקטן שמחה זו מה עושה משל למלך שעשה רצון עבדיו בהתחננו זמן רב אין זאת שבח הציבור פעם אחרת גזרו ג"כ תענית על הענין הנ"ל וירד להם בבוקר אמר להם שמואל הקטן גם בזה לא הוגדל השמחה משל למלך שהבהיל מבוקש עבדו טרם ישמע קולו בהתחננו אך היכן הוא ניכר שבח הציבור רק באופן זה באמרם משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא אז גלוי בעליל מעלת הדרת הציבור ועתה לפי מאמרם ז"ל אין מופת חותך על שבח הציבור כי אם יפעלו תיכף מדי יוציאו דבריהם הנעימים בבקשה ועתה בעת ראותו כי צדיקים עושים מפעלות נפלאות טרם קוראם ע"ד רצון יראיו יעשה אך א"י איפוא מופת החותך על זה כי מצד גודל שבחם הוא שמא כמשל השני אשר ימשול שמואל הקטן אך בזאת נדע יקר ותפארת מעלת הצדיק ושבחו בהיותו עורך להתפלל על שני דברים כאחת למשל רפואה ועוד איזה דבר ועל אחת מהן נענה טרם יקרא רק מחשבתו הטהורה בוקעת ועולה ועל אחת מהן בעודו מדבר והוא נענה זאת לאות ולמופת כי זה גם פעולת מחשבה מאוד נחשב' כאשר תגיד עליו עסק השני אשר פעל הדיבור מיד בידוע כי הוא שבח מעלת הצדיק הנכבד ומה שהוצרך לזה לערוך תפילתו בפנים שוכי' גבהו דרכיו הקדושים נעלמו מלהבין זאת ועתה הוא מבואר בפסוק הנ"ל והי' טרם יקראו ואני אענה אך מי יאמר כי היא מצד שבח הצדיק ע"ז בא להורות עוד הם מדברים ואני אשמע באותו מעמד ומצב מדבריו נאוה לפעול מיד היא לראי' מוכרחת כי מיד הצדיק בשבחו והדרתו הוא זאת לנו והבן:

כי ה' ברא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר דה' כל דבר בעולם קודם שבא בסוד השבירה וביטול המציאות אז עדיין לא נגמר שלימות הכלי כי עומדת בכל יום ויום להשבר ויבא לידי הפסד וכליון אבל כשבא לידי שבירה וביטול ואז יכנס הדבר בבחי' מ"ה ומזה המ"ה בא התחדשות הארה חדש' לכלי ההוא וזהו שמקיים אותה כמו התבואה כל זמן שהוא שלימה בארץ אז אי אפשר שתצמח רק כשירקב ובא לידי אפס ואין אז מצמיח הישועה והבן והנה אף שזה השבירה הוא גבורה ודין אעפ"כ מעוטף בתוכו רחמים גדולים שע"י השביר' והביטול בא התיקון והוא בחי' דכר שהוא רחמים וז"ש ה' ברא חדשה בארץ שנותן להכלי בחי' חדשה מבחי' מ"ה וז"ש נקב' תסובב גבר ר"ל שהכלי מסבבת הגבורות ר"ל שאעפ"כ שבאה לידי ביטול אבל מכ"מ הוא בחי' גבר ולשון זכר ורחמי' גדולי' ודו"ק:

אדון עולם אשר מלך בטר' כל וקשה הא אין מלך בלא עם רק נ"ל כי מה טעם אין מלך בלא עם רק מחמת זה כי המלך הוא ג"כ אדם כמו כל העולם וג"כ אפשר יש בהעם יותר גבור ממנו רק שהוא מלך מחמת הסכמת המדינ' ומפני זה הדרך הטבע כשבא ח"ו ישראל בין העכו"ם אזי הם מסיתים אותו לכפור ח"ו רחמנא ליצלן כי הוא רק מחמת הסכמ' ומפני זה רוצים שיהי' יותר הסכמות אבל אנו אין צריכין לשום הסכמ' ומפני זה אין אנו מסיתים כשבא עכו"ם בינינו כי הקב"ה וב"ש אין צריך לשום הסכמה כי הי' הוה ויהי' ומפני זה הי' מלך אפי' קוד' בריאות העולם רק לא הי' אדם שיקרא מלך וזהו לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא הי' קראו מלך אבל מלך הי' ג"כ קודם ודו"ק:

והאמין בה' ויחשבה לו צדקה נ"ל כי אברהם נולד במזל צדק ואיתא בזה"ק אין חדש תחת השמש דהיינו כל דבר שהוא תחת השמים דהיינו הילוך של חמה ושל יום ולילה שאין שום חידוש כדאתמול כן היום אבל כשיסתכל על שרשם ואז יש חידוש כמ"ש המחדש בטובו וכו' וזה שא נא עניך היינו שא עיניך למעלה מהשמש וראה מן המקום אשר אתה עומד שם צפונה ונגבה לכל ד' רוחות העולם רק שתשא עיניך למעלה מהשמש דהיינו מהטבע וזהו שאמר הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך והוסיף לו ה' דהיינו הא לכם זרע ואז נעשה מצדק צדקה ונשנה המז"ל ולפיכך הוליד כי חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא רק במזלא ואגב זה יתורץ שקשה למה על הבטחת הבנים האמין ועל ירושת א"י שאל אות כי אאע"ה הי' קטן בעיני' והי' דומ' לו כאילו אין לו שום זכות ולפיכך שאל אות על ירושת א"י כי ירושת א"י תלוי בזכות אבל בנים תלוי במזל כמ"ש חיי בני וכנ"ל ואף שהי' רואה במזלו שאין מוליד הוסף הקב"ה הא ונעשה מצדק צדקה כנ"ל ואמר והאמין בה' כי צדקה אין לה שיעור ואברהם הי' קטן בעיני' רק שהש"י נותן לו במתנת חנם וצדקה אין לה שיעור ולפיכך והאמין כי חשב שעוש' לו הקב"ה מחמת צדקה ודו"ק:

וימהר מש' ויקוד ארצ' וישתחו והנ' ידוע כשהצדיק מעל' מים נוקבין לעילא דהיינו תור' ומע"ט אז מוריד מי' מלמעל' דהיינו השפעות טובות על הדרך הכתוב כי יקריב מכם קרבן לה' וכו' תקריבו את קרבנכ' ר"ל תקריבו לשון הפעיל כלומר תקריבו את קרבנכ' השפעת טובות שלכ' מלמעל' וזה רימז לנו הכתוב וימהר משה וימהר לשון מהר ומתן רצ"ל כשהצדיק נותן מהר ומתן למעל' אז ויקוד ארצ' מוריד השפעות מלמעל' למט' וישתחו לשון וישטחו כי תיו מתחלף בטית רצ"ל שע"י הצדיק מתפשט השפעות לכל מה שצרי' ודו"ק:

הטעם למה משה קרוי איש כדאמרינן מי קרוי איש זה משה וקש' הלא משה הי' מבחר הבריאה שבאנשי' הי' לו לקרותו בשם אדם כי מדריגות אדם הוא מבחר שבארבע מדריגות איש גבר אנוש אדם ולמה נקרא בשם איש ונ"ל הטעם כי הצדיק צריך להיות בעיניו עניו ושפל במאד מאד אבל כשצריך להתפלל איזה דבר להשי"ת צריך להיות בעיניו בגדלות כי אם יהי' שפל בעיניו אזי לא יוכל לההפלל וזה שנאמר ויגבה לבו בדרכי ה' ומשה הי' לו אלו שני מדרגות והאיש משה עניו מאד והוא לא ידע מנעוריו שהוא עניו וכשהי' צריך להתפלל הי' בגדלות ובזה הוא הקרוי איש אלף לשון אין שלא הי' נחשב בעיניו לכלום וכשהי' צריך להתפלל הי' בעיניו יש וזה איש ר"ת אין יש ואין לא נאמר אלא א' כלומר שהי' עניו כל כך עד שלא הי' ידע שהוא עניו וזהו שנאמר ויקרא באלף זעירא כי יקרא היא אותיות איש וי' ק' ר' הוא שוין ואלף זעירא הוא לשון אין וכתיב זעירא שהוא בעצמו לא ידע שהוא עניו וד"ק:

משנה כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וקשה בעה"ב הוה לי' למכתב ונראה כי ישראל יונקי' מסטרא דקדוש' ע"י מצות ואוה"ע יונקי' מסטרא אחרא וכתיב כי חלק ה' עמו שישראל יש להם חלק אלקות שעי"ז עושה מצות וזהו פירוש כל ישראל יש להם חלק אלקו' וזה מביא אותן לעה"ב וד"ל:

בגמרא מסכת חגיג' אין בין מים העליונים למים התחתוני' אלא כמלא נימא נ"ל ביאור הענין כי ידוע כי תורתנו הקדושה נקראת מים הוי כל צמא לכו למים ויש בלימוד תורתנו שני בחי' א' מי שלומד כראוי ביראה עצומ' היא העולה למעלה ב' מי שלומד כדרך מצות אנשים מלומדה אין פחד ויראת ה' נגד פניו נשארת למטה אין לה כנפים לעוף למעלה כמבואר כמ' פעמי' בזה"ק גם חכמי הש"ס דברו מזה כדרשתם והי' אמונת עתך כו' יראת ה' היא אוצרו אי אית בי' יראה אין אי לא לא הגם כל אנשים לומדים התורה העיקר היא אם לומדה כראוי ביראה כו' והנ' המילואי' ממלת נימא המה עולים כמספר יראה צא וחשוב ותמצא והוא המבואר בגמרא הנ"ל אין בין מים העליוני' היינו התורה העולה לרום למים התחתוני' היינו התורה הנשארת למטה אלא כמלא נימא היינו מילואי' של מלת נימא העולה מספר יראה אם לומדה כן אז עולה למעל' בלי שום מניעה ומעכב ופועל' שמחה ושעשועים ודו"ק:

בגמרא מסכת ביצה אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא נראה לי כי אנו מברכין במוצאי שבת המבדיל בין קודש לחול וכו' ודע אם לא הי' תורה לא הי' הבדלה כ"ש כי אם לא בריתי יומם ולילה וכו' ולא הי' בין קודש לחול כי לא הי' שבת ואנו אומרים קוד' לימוד תורתנו הקדוש' מודה אני לפניך ששמת חלקי וכו' הם משכימים ואנו משכימי' הם משכימי' לרעה ואנו משכימי' לתורה אבל אם לא הי' תורה לא הי' אנחנו גדולי' מהם וזה שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ואין אנו גדולי' מהם כי אנו שוים משכימי' ודו"ק:

פירוש על מה שאמרו חז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד הי' נגאלין והנה אנחנו שומרי' כמה וכמה שבתות ואין אתנו יודע עד מה אך הענין הוא דהנה נשאלתי מאדם אחד דבזה"ק כתב דשבת איקרי קודש וי"ט איקרי מקרא קודש והלא בפ' אמור כתיב גם גבי שבת מקרא קודש ונראה דהנ' בלוחות הראשונות כתיב זכור את יום השבת וכו' כי ששת ימים עשה כו' היינו זכר למעשה בראשית ובפ' ואתחנן בלוחות האחרונו' כתיב שמור את יום השבת לקדשו כו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרי' ויוציאך וכו' דהוא זכר ליציאת מצרי' והענין דהנ' כל הימי' צריכי' להיות להם התחברות זה לזה דאי לא לא הי' יכולי' להיות ימי חול כלל בזה העול' והנ' שבת הוא מקבל ראשון מאחדות הפשוט ולכן נקרא רק קודש בכל מקום וי"ט הוא מקבל קדוש' משבת וחול המועד יש לו התחברות עם יו"ט וימי החול הם מקבלי' מימי חולו של מועד ובזה יבואר מה שאמרו חז"ל ע"פ וספרת' לכם ממחרת השבת ואמרו חז"ל דהוא יום שני של פסח וא"כ למה כתיב ממחרת השבת ולדרכינו ניחא כיון דכל הימי' הם מקבלי' זה מזה ופסח הוא מקבל ראשון משבת לכן גם הוא כמו שבת לכך כתיב ממחרת השבת ולפ"ז ניחא דיום שבת בעצמו הוא נקרא קודש ולכן לא נכתב בשום מקו' בשבת מקרא קודש רק בפ' אמור שכלל כל המועדי' בהדי שבת והוא משפיע לכל הימים ועי"ז הוא ג"כ מקבל תענוג כמו הזכר שמשפיע ועי"ז גם הוא מקבל תענוג לכך כתיב בפ' אמור מקרא קודש גבי שבת ולכך בלוחות הראשונות כתיב זכר למעש' בראשית דהוא העיקר שמקבל מאחדות הפשוט אבל בלוחות האחרונו' כתיב ליציאת מצרי' דהיינו ע"י שהשבת מתחבר עם כל המועדי' וידוע דהמועדי' עיקרם זכר ליציאת מצרים ולכן בראשונו' כתיב זכור דבאמת שבת בעצמו הוא בבחי' דכורא כי לכל ימי החול יש להם בן זוג אבל שבת הוא יום השביעי הוא יחידו דהוא המרכז שש' קצוות כנודע וזה סוד זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ולפ"ז ניחא דאמרו חז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד הי' נגאלין היינו ע"ז האופן רמזו דישמרו זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרי' והבן וד"ק:

פירוש על מאמרם מצאתי לדוד היכן מצאתי בסדו' דהנ' מה שאנו עכווני' ביעננו ביום קראנו ר"ת יבק ענינו הוא שהשם הזה גי' אהי' הוי' אדנ"י שהוא בחי' מחשבה קול דבור שאהי' הוא בחי' מחשב' לשון עתיד שיצא מהלב מכח אל הפועל והקול הוא בחי' הוי' לשון הו' הקול הוא עדיין בגרון והדיבור הוא בחי' אדנ"י הוא מלכות פה ואם כן כשאדם מכוון במחשב' וקול ודיבור בוודאי יעננו ביום קראנו ובזה יש לפרש מאמרם ז"ל היכן מצאתי בסדום דהנ' דוד עבדי הוא בחי' נפש דוד הוא השכינ' כידוע לי"ח בסדו' גימ' השם יב"ק כנ"ל במחשב' קול ודיבור וזה פי' מצאתי לדוד עבדי היינו בחינת נפש דוד הוא השכינ' היכן מצאתי בסדום רצה לומר כשאדם מכוון במחשבה קול ודיבור כנ"ל:

בגמרא אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס הנה לכאור' קשה דאיתא בגמרא בענין בן דוד זכו וארי עם ענני שמיא אתא לא זכו עני ורוכב על חמור והנה הסברא נותנת שבכל עניני' המעותדים לביאת בן דוד יהיה ג"כ חילוק בין זכו וכנ"ל ונ"ל כך דהנה ידוע עהעלאת דרפ"ח ניצוצות והיינו ע"י תורה ותפלה והנה פרוטה נ"ל מרומז על רפ"ח ניצוצות עם הכולל ועם בחי' ובחי' ה' והנה רפ"ח במ"ק עולה ט' והנה ה' ידוע שהוא ג' ווים נמצא עולה במ"ק ט' והנה יראה במ"ק ג"כ ט' והנה ואו גי' אהבה ואות ה' גי' יראה במ"ק כנ"ל והנה ידוע כמים הפנים אל פנים מים היא בחי' חסד והיינו בחי' אהבה כידוע ושני פעמים אהבה עם הכולל עולה במ"ק ט' והנה ידוע ממה שאיתא בזוה"ק על לוז שלא שלטה בחי' מ"ה היינו שמכוון כנגד אות ט' והנה ידוע מאמר חז"ל חיי ובני ומזוני במזלא תלי' ומבואר בספרים שיש עולם שהיא בחי' מזל נמצא מוכרח שאות ט' הוא בחי' מזל והנה אות ט' ידוע שהוא גי' כ"ו כמנין שם הוי' ב"ה והנה עם הכולל גי' במ"ק ט' ולפי הנ"ל נ"ל כך באם ח"ו לא זכו אזי הפשט אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס כמשמעו שיהי' ח"ו עניות ובאם זכו יהיה הפשט כך שעם הצדקה יכול לפעול בחי' העלאת ניצוצות וגם עם כל עניני גשמיות יעלו ניצוצות וזה מרומז בשם כיס שבתוכו גשמיות והנה כיס במ"ק בגי' ט' כמנין רפ"ח הנ"ל ונמצא הפשט אין בן דוד בא עד שיכלה מלשון כלתה נפשי היינו בחי' תשוקה היינו בחי' העלא' פרוטה היינו ענין העלאת ניצוצות עד שרשם ע"ד המתקת הדינים היא בשרשם בבחי' ט' כנ"ל מן הכיס היינו גם בגשמיות והבן היטב כן יהי רצון במהרה בימינו אמן וידוע ט' היא בחי' טוב היינו ר"ת מן תיבת טוב ונ"ל טוב עם הכולל גי' ח"י ובמ"ק ט' וממ"ק נזכה למספר גדול אמן:

בעזר גומל חסדים טובים נשלמו הלקוטים והמכתבים וכן יעזרני אלהי הרוחות להשלים גם חידושי הלכות ובזבות זה יאיר עיני ולבי בתורתו לשמה ואזכה לשמש ת"ח ולהתאבק בעפר רגליהם ולשתות בצמא את דבריהם ולעבוד את ה' מתוך שמחה והרחבת הלב אמן כי"ר דברי נכד המחבר זצלל"ה המביא לביה"ד ידודא ליבש נתן בן המנוח החסיד ומופלג ירא אלקים חו"פ מדר' אלימלך זצ"ל:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

סוף הספר

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה