אור ברסלב
ליקוטי מהריל על התורה חומש שמות › פרשת שמות

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש שמות · פרשת שמות

חומש שמות

ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו. מהידוע ומפורסם הוא בספרים כי כל אדם צריך לקדש עצמו כשעת זיווג ויהי' כל הענין לקיים רצון הנורא ולא להנאתו הגופנית אך זה א״א שיהיה הזיווג ברור כל כך שלא יתערב שום צד הנאת עצמו מצד היצה״ר שא״כ לא היה יכול להוליד כידוע ע״כ האדם הוא מלא תאוות כי בשעת הזיווג הטביעו בו אביו ואמו כל התאוות כענין ובחטא יחמתני עמי והנה עמרם ע״ה היה צדיק גדול כמ״ש במדרש אנכי אלקי אביך זה עמרם והוא בוודאי כשעת הזיווג לא היה עושה רק לקיים רצון הבורא והיה מכוון להסיר בנו הנולד לו מכל התאוות הבאים משעת הזיווג כנ״ל וזה ותקרא שמו משה גי׳ רצון שלא כיוונו רק לקיים רצון הבורא ותאמר כי מן המים משיתיהו לשון הוצאה או הסרה היינו שהסרתיו מכל התאוות וזה מן המים מים נוקבין ומים דכורים. וזה אנכי אלקי אביך כי אב הוא שורש רצון כידוע וכן אבי יבחן איוב כו׳. ואנכי אלקי אביך שאביו הטביע בו רק הרצון:

ויהי בימים הרבים ההם. וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל כו׳. יש לפרש דהנה הביא במדרש בקום עלינו אדם אדם ולא מלך ופירשו המפרשי' דהנה לב מלכים ושרים ביד ה' וזה בקום עלינו אדם ולא מלך וזה וימת מלך מצרים ויאנחו כי עתה מיגרע גרע שכ״א יהי' מושל:

וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. מקודם נפרש שפסוק כי יודע ה' דרך צדיקים וכו' וקשה איך יש צדיק בארץ והא כתיב. לפניך מי יצטדק רק עיקר הוא התחלה צריך לראות שיהי' טוב והסוף ג״כ יראה שיהי' טוב אע״פ שבינתיים אין טוב כמ״ש הזוה״ק בני ישראל אעלין בני ישראל נפקין דהיינו כשנכנסו היו טובים י״ב שבטים שבטי י״ה ואח״כ כשיצאו ובאו לים נכנסו בהם אמונה שלימה אע״פ שבמצרים לא הי׳ טובים שכתוב חותמו של הקב״ה אמת דהיינו ראש תוך סוף והוא היה הוה ויהי' וכתיב את ה' אלקיך תירא לרבות ת״ח ופירש הגמרא דהיינו ת״ח המקטין א״ע מא' ועד ת׳ ונ"ל, שמפני כך נקראים את מפני שהוא ראש וסוף כי הקב״ה הוא ג"כ תוך והאדם צריך. לראות ההתחלה שיהי' טוב והסוף ג״כ יהי' טוב אע״פ שבינתיי׳ לא טוב וזהו וירא אלקי' את דהיינו הראש וסוף של אדם וידע אלקים מפני כך ידע מי שהוא צדיק וד״ל:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, במדרש הה״ד אני ישינה ולבי ער אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן כו' יונתי תמתי שנתממו עמי בסיני שאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה כו׳ דשורש הדבר הוא דמי יוכל לשער גודל האהבה והתשוקה נכבדת אשר יש להבורא כל עולמים לכנס״י זרע אברהם ידידו אשר בשבילם נבראו כל העולמות וכל היצורים והנבראים והנעשים הכל פעל השם למען ישראל ובעבורם נבראו כל מיני השפעות טובות וכל מיני חסדים טובים כי הם עיקר ושורש כל הבריאה והם כלולים ברצונו הפשוט במחשבה קדומה לכל קדומי' וראשון לכל הסיבות ותחילה לכל הויות והנמצאים שבעולם שבשביל מחשבה זו שעלה ברצונו הפשוט ולהטיב לברואיו ברא וסדר כל מעשה בראשית ועבורם נאצלו כל העולמות כדי להוציא המחשבה מכח אל הפועל וזה שמצינו בתיקוני זה"ק על פסוק ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם דהנה עיקר העבדות של זרע ישראל בקיום התורה והמצות צריך להיות כדי להוציא מן הנקודה טמירא ומן הרצון הקדום מכח אל הפועל לבא הדבר אל התגלות ולהתעורר הרצון של הטבה עליונה ולהמשיך משם דרך כל העולמות שפע רצון ממקור החכמה עילאה להשפיע אל חכמה תתאה ומשם בא לנו שפע ברכה וכל טוב כל מיני חסדים טובים וכל מיני ישועות של חיים ושלום בעולם וכל מיני גבורות קדושות להיות כח ביד כ"א מישראל להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב וכשישראל זוכים לזה הבחי' והשיגה ידם לפתוח את הנקודה ומושכין מן הראשית החכמה מן הסתום אל הגילוי ואז יש תענוג גדול להבורא ועי"ז נתגדל מחשבתו אשר חשב על היהודים להטיב להם דכל זמן שהיא עדיין בהעלם כמוסה במחשבה אז הוא בחי' קטנות שאין אנו יכולין להשיג הרצון עליון ולא נשלם התענוג של הבורא שרוצה להשפיע רק צריך אתערותא דלתתא ואז מכונה בשם גדלות המוחין היינו שחכמה ומחשבה סתומה נתרבה ונתגדל וזהו ותרב חכמת שלמה מחשבה של המלך שהשלום שלו נתגדל ונתרבה מההוא שקייא וזה בא מחכמת בני קדם ממחשבה קדומה ובזה תבין מה שמצינו במקום אחר בתיקונים על פסוק פתחי לי אחותי פתחי לי באות ב' דהנה ב' דבראשית אית נקודה בהיכלין דהוא מרמז על המחשבה סתומה לומר דכל מעשה דבראשית אשר נבראו הכל הוא בשביל המחשבה ונקודה זו מהכל הוא כלול בראשית וגנוז וטמיר בתוך הנקודה פנימיות של ה' שהוא רצון הקודם אשר הוא שורש לכל מעשה בראשית וזה שאחז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית ר"ל שהם נכללו בבחי' הראשית ובנקודה זו שראשית המחשבה היה בשביל להטיב לישראל ובעבורם ברא כל העולמות האלה כדי להוציא הטבה זו מן הראשית ולפתוח זה הנקודה להביא זה הראשית אל הגילוי להשפיע לזרע ישראל כל צרכם וזהו שהבורא יתברך מבקש דרך חיבה ואהבה לכנס"י פתחי לי ר"ל פתחו ליו"ד ר"ל שהיוד הוא הנקודה והא מרמז לחכמה סתימה וזהו שאמר באות [ב'] ר"ל את כנס"י תראה לפתוח הכל ולהוציא מן הנקודה הפנימית כל הטובות הגנוזים שמה ולהוציא אותו מן הכלל מנקודה טמירא מן פלא עליון אל המעשה להתגלות הדבר וזהו שנרמז בראשי תיבות של הפסוק והנה בתיבת בראשית יש בו ששה אותיות נגד ששת ימי המעשה והנקודה של תוך הבית הוא מכוון נגד יום השבת שהוא הפנימיות והשורש של הששת ימי המעשה דמשבת בא חיות מזון לכל הו' ימים וכל הו' ימים הם כלולים ביום השבת שהוא הנקודה שלהם וזהו שמצינו בתיקונים פעם אחד פתחי לי ביומא קדמאי כו' שראשי נמלא טל זהו יומא שביעאי והכל הולך אל כונה אחד כמש"ל באריכות מזה וז"ש המדרש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש כי קב"ה וכנס"י הם בבחי' ודוגמא של איש ואשה שבהם שני א"ש ושם י"ה מחבר אותם והנה היו"ד הוא דכר והוא המחבר והוא נקרא לב שהוא שורש כל העולמות כמו הלב הוא שורש לכל האברי' כמו כן היו"ד הוא נקודה ומזה הנקודה מתהו' כל האותיות כל אות שתרצה לצייר צריך אתה להתחיל בנקודה היוד ולהמשיך מן הנקודה שהיא היוד כל אות שתרצה וא"כ כמו שהוא שורש לכל האותיות והוא הראשית בבחי' לב ולכך מצינו בקרא שמכנה להקב"ה בשם לב ע"ד שאמר דוד לך אמר לבי כו' וזהו שהשם הראה א"ע אל משה בתוך לבת אש ר"ל מתוך לב של האש מן המחשבה והנקודה סתימא אשר משם בא הטבה לזרע ישראל וזה הי' צריך משה לפתוח זה הבחי' מרצון עליון אשר הי' בשביל ישראל להטיב להם ועי"ז גאל אותם משה ע"י שהמשיך עליהם שפע רחמים מנקודה ומחשבה עליונה מפלא עליון כמו שיתבאר בסמוך על פסוק כי אהי' עמך ע"ש וזה שאמר המדרש אני ישינה מן המצות אע"פ שכנס"י הם בבחי' שינה שאינם עושין מצוה לעורר השורש עליון אבל מ"מ ולבי הוא הקב"ה שהוא חמדת לבי ער לעשותן מעורר אותי מן השינה שאראה לעשותן שחפצו ורצונו מאד שכנס"י יפתחו את הנקודה ולפתוח הלב ולהמשיך מן ראשית המחשבה אל המעשה וידוע דהכל נברא בדיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ואנו צריכים לקיים דיבורו של הקב"ה שיוצא מפיו כביכול להביאו אל המעשה בפרטות לקיים התורה והמצות ולעורר הרצון עליון:

והנה באמת ע"י שאנו קבלנו בכללות ישראל התורה מפי הגבורה והסכמנו יחד לומר כל אשר דבר ה' נעשה ע"י שקיבלו עליהם שיקיימו דבר השם ויביאו את הדיבור אל המעשה עי"ז הי' תענוג גדול להבורא שנשלם רצונו ומחשבתו וז"ש במדרש פתחו לי כו' תמתי שנתממו עמי בסיני ר"ל שנשלמו עמי בסיני כלומר שבהר סיני נשלם ונגמר הרצון של הבורא במה שהבטיחו להביא הדיבור של השורש אל המעשה וזהו דבר ה' ר"ל שלבו מעורר אותנו לעשותן והואיל שאנו קיימנו וקבלנו עלינו דרך כלל לעשות כל אשר דבר ה' יש לנו לאמת דברינו ולהוציא מן הכלל אל הפרט ולקיים התורה והמצות מאז נפתחו לנו שערי' הגנוזים בפלא עליון ויתמשך עלינו ממחשבה ונקודה סתימ' דרך כל העולמות כל מיני ההטבה וכל מיני חסדים ושפע חיים וישועה וברכה ושלום על כל זרע ישראל בכלל ופרט אכיה"ר:

ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה וגומר הנה לכאורה צריך להבין הלא כתיב בהפסוק הקודם וירא והנה הסנה וגו' א"כ מה קאמר אח"כ ואראה כו' וצריך לומר דהיינו שאראה מלשון הבנה וכמו אצל אברהם וירא וירא ב' פעמים עיי"ש ברש"י פרשת וירא ואבין מדוע לא יבער הסנה ומה שאמר אסורה נא היינו שאתקרב שאהיה קרוב כדי שאדע ורש"י פי' אסורה נא אסורה מכאן להתקרב שם עכ"ל ולי נראה כך שמרע"ה ראה ענין פלא שהוא למעלה מן השכל והי' חושב בדעתו כך שלא אחשוב כלל מזה הענין כי הוא למעלה מן השכל והסיח דעתו מזה ובאמת גם זה הוא ענין סייעתא דשמיא והוא ג"כ שכל גדול ונוכל לומר נא היינו מרומז על בינה וחכמה כי נון מרומז על חמשים שערי בינה ואלף מרומז על חכמה כמו שאיתא בגמ' אלף חכמה ואמר כך אסורה נא היינו שלא אעיין לזה המראה בבינה וחכמה כי הוא למעלה מן השכל ואראה את המראה וכו' והיינו כיון שהשי"ת נותן לי שכל שאסור דעתי מסתמא ודאי יסייע לי שאבין את המראה שאדע לנכון:

ויאמר משה משה ויאמר הנני נ"ל שכתוב משה משה כי איתא מאח"ז על בת קול והיא שאמר הן הן והנה להבין מה שהשי"ת קרא לו מקודם יש לומר כדי לעשות הכנה לקבל הנבואה ובזה שאמר הנני הי' הכנה לקבל הנבואה והנה הי' זה כמו ענין בת קול לכך כפל משה משה כמו הן הן הנ"ל ואח"כ היה הנבואה כמו שכתוב:

ויאמר משה משה וקשה למה לא כתוב פסוק בין משה למשה כמו באברהם אברהם ע"ל שכתוב ואהבת בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר פירוש היינו בכעס יכעוס על עוברי רצונו יתברך ובתאוות ג"כ יהיה הכונה רק לש"ש ובאדם יש שני חסרונות אחד (כאן חסר) והיצ"ט מתאוה להש"י והיצה"ר להיפך וצדיקים שוברים את היצה"ר ועושים באכילה מצוה כמו בתפילין דהיינו להוציא נצוצות הקדושים רק המצוה הזה אינו יכול לעשות רק שיהי' בתחילה היצה"ר קצת כי אם לא יהיה תאב לאכול אזי לא יקיים המצוה אבל מש"ר ע"ה היה מקיים באכילה מצוה כמו תפילין כי לא הי' לו שום תאוה אפילו בהתחלה רק היה אוכל לקיים המצוה ולכן לא כתיב פסוק בין משה למשה כי לא היה שום הפסק במצות אבל באברהם כתיב פסוק שהי' קצת הנ"ל וזהו רק לצדיקים אבל אנשים פשוטים צריכים תיכף לשבור את התאווה וד"ל:

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש כו' אל מקום כו' עד סוף הפרשה הדיקדוקים רבו בפסוקים אלו ראה ראיתי ראיה כפולה ל"ל וגם את עני עמי אשר במצרים האי סיומא ל"ל וגם את צעקתו שמעתי מפני נוגשיו אינו מובן ואין רצוני להאריך בדיקדוקים וכבר עמדו עליהם מפרשי התורה אבל תוכן הענין הוא דהנה באמת זרע ישראל כשהיו במצרים היו במדרגה תחתונה מאד כי לא היו בני תורה ולא היה להם במה להתקדש א"ע ואף שהיו בהם אנשים טובים וצדיקים זה היה מצד נשמתם שהיה להם והיו עובדים בשכלם כמו אבותינו הקדושים אברהם ויצחק ויעקב ומי שהיה לו נשמה קדושה הלך בעקבות אבותיו וכמו כן שבט לוי שהיו טובים מצד עצם קדושתם אבל שאר המון עם לא היה להם במה לעבוד ובאמת זה היה פלא אף שלא היה להם שום תורה ומצות מ"מ היה בהם כמה מדות טובות שהיו פרושים וגדורים מן העריות כמשאח"ז אחת היתה ופרסמה הכתוב וכן שלא שינו את שמם ולשונם אבל לכל זה היו ערומים בלא תורה ומצות כמש"ה ואת ערום ועריה כו' וע"ז הסתכל משה רבינו בשפלות של ישראל שאינם כדאי לעשות להם ניסים ולגאל אותם ע"ז אמר לו השם ראה ראיתי את עני עמי כל מקום שנזכר עני בתורה הכונה אמתיות הוא על מי שהיא עני בדעת ה' בתורה ובמצות וזה שאמר לו השם אתה רואה בדלת וחסרון של ישראל אבל עדיין לא השגחת עליהם בשלימות ואני ראה ראיתי ראיה כפולה בעניות של עמי וראיתי שזה עניות של עמי כל זה בא להם אשר במצרים שזה גורם להם אשר הם מעורבים בין אומה מצרית הללו אשר הם שורש הרע ואין זה חידוש על חסרונם להיותם משוקעים בתוך גילוליו תועבת מצרים אבל ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו ר"ל אף שיש להם שיעבוד גופן ושיעבוד הנשמות אעפ"כ עיקר צעקתם הוא מפני נוגשיו נוגשיו דייקא כביכול שהשכינה עמם בגלותא כי ידעתי את מכאוביו ר"ל ידיעה לשון חיבור כמו והאדם ידע ר"ל ע"ז צועקים מה שאני מחובר עם מכאוביו ועמו א כי בצרה ולכך דיבר מתוך הסנה כמבואר במדרש גלגל כן וארד להצילו צריך אני לירד להם להציל אותם ולהפרידם מן השיעבוד והגלות והנה שלשה כתות בישראל צדיקים, בינונים ורשעים ונגדם מחשב הכתוב שלש' עליות בשלשה בחי' נגד הכת החשובים אמר להעלות' מן המקו' אל ארץ טובה ורחבה שהוא ארץ העליונה רחובות הנהר נחלי אמונה ונגד הכת השני אמר אל ארץ זבת חלב ודבש שהוא ג"כ ארץ הרוחני' מלא טובות והשפעות המכונים בשם חלב ודבש אך לא כארץ עליונה ונגד הפחותים שבהם אל מקום הכנעני כו' עכ"פ יעלו אל ארץ ישראל התחתון אשר שם מקום הכנעני ועתה ר"ל הנה בתוך הדברים אשר נשא ונתן הקב"ה עם משה אמר הקב"ה הנה צעקת כו' בא אלי כידוע מהזהר ואלה שמות בני ישראל כל מקום שנזכר בני ישראל מרומז על רתיכא קדישא ופמליא של מעלה שירדו עם יעקב למצרים וגם להם היה קשה מאד גלות מצרים וז"ש צעקת כו' בא אלי מאותן הצבא מרים אשר עם ישראל בגלותא וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם זה קאי ג"כ על מלאכים הקדושים אשר הטו שמה וזה שאמר הש"י ועתה לכה ואשלחך הוזכר שני ענינים הליכה ושליחות כי מש"ר היה צריך לפעול בשליחותו שני דברי' א' גאול' נגלי' להוציא זרע ישרא' מכור הברזל מעבודה קשה וזה שיעבוד עבוד גלות הנגלה וגם גאולה נסתרת הוא הוצאה שני' להוציא חיילות הקדושה אשר היה ג"כ בשעבוד נעלם וז"ש לכה מצד גלות הנסתר ואשלחך אל פרעה היא התגלות מלשון פרוע ר"ל שאני משלחך אל הגלות התגלות והאמת כונתי עוד להוציא את עמי בני ישראל ממצרים כנ"ל שתראה להוציא את צבאותי ג"כ וזה שנתירא משה מאד מסבת שני דברים אחד מגודל איכות הפעולה הגבוה היוצא ע"י שלשיחות זו שצריך להוציא המלאכים מן הגלות וגם חשב את פחיתות ערכו לשליחות כזה וזה שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה ר"ל אל גאולה אשר הוא בהתגלות היא קשה עלי לפי פחיתות ערכי ואף גם וכי אוציא את בני ישראל ממצרים מכ"ש לעשות שליחות כזו להוציא הקדושה מתוקף הגלות וזה שהשיב לו ה' אף שהוא שליחות גדול הערך ועבדות כזה להוציא גוי ואלהיו מן הגלות כביכול אעפ"כ אל תירא כי יש בחי' גבוה וכח גדול הנעלם והנסתר המסייע לך וז"ש כי אהי' עמך ר"ל השם אהי' והוא שם נסתר כנודע ומפלא עליון אעשה להם פלאות:

ויאמר משה וכו' ואמרו לי כו' מה אומר עליהם. ויאמר אלקים וגו' אהי' וגו' ויאמר כה תאמר וגו' ופירש"י ז"ל שאמר משה וכו' די לצרה בשעתה ואמר הש"י שתאמר רק אהי' שלחני וכו' והנה לכאורה קשה האיך הגיד הש"י למשה זאת השיעבוד מלכיות הלא די לצרה וכו' עוד דקדוק ויאמר כה תאמר וכו' תיבת ויאמר מיותר והפשט פשוט הוא כך ויאמר כו' אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר אל ב"י אהי' וגו' והנה נוכל בע"ה לבאר הענין עכ"י דאיתא בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' נמצא העיקר הוא האמונה והנה במצרים על האותות והמופתים שעשה הש"י ב"ה נתרבה האמונה וה והגאולה האחרונה שאנו מצפי' יהי' ג"כ התרבות האמונה הקדושה ע"י נסים ונפלאות שיעשה הש"י ב"ה וב"ש כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולבוא לידי האמונה הקדושה צריך להיות צדיק כמ"ש וצדיק באמונתו יחי' וידוע שאין אדם צדיק בארץ אשר יעש' טוב וגו' רק ע"ז נתקנה תשובה כידוע ע"מ שאני צדיק גמור אפי' אם הי' רשע וכו' שמא הרהר תשובה וגו' והנה הנביא אמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו' וזה תועלת לבוא לידי האמונה ומ"ש וראו הגם שכתוב בתורה כי לא יראני האדם וגו' הפשט וראו היינו רא' שכלית ע"ד שאמר שלמה המלך ולבי ראה הרבה חכמה ואיתא בספר שאו מרום עיניכם וגו' ר"ת שמע כי שמע ישראל וכו' וברוך שם כבוד וכו' הוא כללא דכל אורייתא כדאיתא בזה"ק וכשאדם נושא עיניו לשמים הוא כבא לטהר ומסייעין לו ונפתח שערי חכמה ונתחזק האמונה והנה כשהיו ישראל במצרים אם לא היה שואלין מה שמו והי' התרבות אמונה לאין שיעור ולא הי' צריך לשיעבוד מלכיות כי הי' תיכף התגברות קדושה כמו שאנחנו מצפים לעת הגאולה שיה' ' בקרוב ב"ב ואויר העולם לא הי' עדיין מתוקן בעת הזאת ובפרט טומאת ערות מצרים ושבעים אומות והנה לפי זה לא היה באפשר שיהיה בעת הזאת גאולה שלימה עד שיבא משיח במהרה בימינו ולפי זה הפשט כך אמר משה רבינו הנה אנכי בא וכו' ואמרו לי וכו' מה אומר וכו' וע"ז אמר הש"י ב"ה אם ישאלו ולא יהי' התגברות אמונה כל כך אזי תאמר להם אהיה אשר וגו' היינו שיעבוד מלכיות ואם כן לא קשה קושיא הנ"ל האיך גלה למשה והלא די לצרה וכו' כי אמר לו אם ישאלו תאמר להם כך:

ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא וכו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר וכו' אהי' שלחני אליכם וכו' ונ"ל כי אנו מברכין ברכה אחת על תפילין להניח וראי' מתורתנו הקדושה מפסוק הנ"ל כי איתא כל המתעטף בציצית ותפילין זה קבלת מלכות שמים שלימה וזהו שאמר משה רבינו ע"ה במה יודע להם להיות אחדים בעבודתך ואמר הש"י שנתתי להם תפילין אחד על יד ואחד על ראש שיש בכל אחד מהם כ"א הזכרות בגימטריא אהי' שהוא קבלת עול מלכות שמים שלימה כ"ש רש"י ז"ל שהוא כמו חותם שתולין בעבדים על יד או על ראש ואם תאמר שיש ב' מצות לזה אמר כה תאמר אהי' שלחני אליכם פעם אחד כי הב' מצות הם אחד וד"ל:

לך ואספת כו' ואמרת אליה' ה' אלקי אבותיכ' נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם כו' יש לדקדק דבפסוק הקודם לזה נאמר ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר לבני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם כו' נאמר בכל אחד אלקי וכאן לא הפסיק ביניהם כלל רק אמר אברה' יצחק ויעקב בפ"א שוב ראינו שבס' מגלה עמוקות עמד על זה ונראה דהנה אמרו ז"ל שיעקב מסר להם סימן זה כשיבוא איזה גואל ויאמר להם בזה"ל פקד פקדתי יאמינו לו לכאורה מה הכונה בלשון זה דייקא אך יתבאר דהנה בזוהר כתיב וה' פקד את שרה וברחל נאמר ויזכור ה' את רחל כי יצחק הי' מסיטרא דנוקבא נאמר בו פקידה ויוסף הי' מסיטרא דדכורא כתיב בו זכירה וידוע מאמרם ז"ל שגאולת מצרים הי' מסיטרא דנוקבא מחמת שלא הי' גאולה שלימה רק שירה חדשה אבל לעתיד תהי' הגאולה מצד ימין עליון מסיטרא דדכורא נאמר לפניו שיר חדש גם בבנין בית שני נאמר פקידה מחמת שהי' אחרי' שיעבוד ולא היתה גאולה שלימה וסיטרא דנוקבא הוא מצד שמאל בחי' דין הוא צמצום שאין לו התפשטות אבל סיטרא דדכורא ימין הוא התפשטות כאדם שמתפשט א"ע ואינו דואג וחושש לכלום רק יהי' תמיד במדרגה עליונה ולפ"ז יבוארו הכתובים כמין חומר כי למעלה אמר ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם ר"ל אהי' אשר אהי' רמז לו גאולה זו וגם גאולת בבל ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני כ' היינו גאולה העתידה לבוא בשלימות מסיטרא דדכורא דהוא ימינא ולכך בפ' שאחריו אמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק כו' על גאולה העתידה לבוא ב"ב לאמר שתהי' מסיטרא דימין בהתפשטות אבל כאן אמר לו הש"י לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלקי אבותיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי ר"ל מה שאני אומר אברהם יצחק ויעקב בפ"א בלי שום התפשטות רק בבחי' צמצום הוא לאמר פקד פקדתי אתכם ר', מחמת שאני צריך לאמר להם פקד פקדת בזה"ל דוקא ופקידה הוא מסיטרא דשמאלא הוא צימצום לכך אני אומר בפ"א אברהם יצחק ויעקב דוקא וגם במדרש הביא לכך נאמר משה משה בלי פסוק טעמים כמו שנושא משא על כתפו והדיבור קשה עליו ומדבר במהירות מחמת שאין לו התפשטות ע"ש והבן והוא לדברינו שתפילין של ראש הארבע פרשיות מונחים בארבעה בתים שהוא בחי' דכורא התפשטות אבל תפילין של יד בחד ביתא שהוא בחי' נוקבא ידכה בחי' צימצום כנ"ל:

ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה עיין במפרשים שנדחקו בתיבת ולא ביד כו' ונראה דהנה המפרשים העלו בענין חקירת הידיעה והבחירה והעלו דהידיעה אינה מכרחת אבל האמירה היא מכרחת כמ"ש ואילו צדיק ורשע לא קאמר ובזה יתפרש שפיר הפ' כי הוא ית' אמר למשה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך כו' והנה יקשה כיון שאמר הקב"ה בפי' שהוא יודע שכן יהי' והאמירה הוא מכרחת וא"כ מדוע ענש יענש אח"כ לכך תיכף חזר ואמר הש"י אח"כ ולא ביד חזקה ר"ל אעפ"י שאמרתי שאני יודע הוא לא ביד חזקה בלי הכרחה והברירה עדיין ביד פרעה ואם ימאן ושלחתי את ידי והכיתי כו':

עוד יש לפרש דהנה לכאורה יקשה למה היה צריך הש"י להוציא ישראל בערמה ובהעלמה שצוה לאמר לפרעה דרך שלשת ימים וכי אין ביד הש"י הכח והממשלה להוציאם כרצונו בלי שום מוחה אך צ"ל דהנה ית"ש הבטיח לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וזה לא הי' באפשר רק באופן הנ"ל כי אם יצאו מעצמם והיו צריכים לגזול הממון ובאמת גזל עכו"ם אסור ע"כ צוה הש"י שיעשו בערמ' שיאמרו שלא ילכו רק דרך שלשת ימים וישאלו איש מאת רעהו כו' וכיון שיבוא לידו בהיתר תו לא צריכים להחזיר דהוה כמו הפקעת הלואתו אבל גזל הוא כמו ויגזול את החנית כו' ולפ"ז יתכן ויתפרש היטיב קישור הכתובים והי' לאחדים כי למעלה אמר ושמעו לקולך כו' ואמרת אליו כו' נלכה נא דרך שלשת ימים ונזבחה כו' ואני ידעתי כו' ולא ביד חזקה ר"ל אבל איני רוצה להוציאם ביד חזקה באין מוחה כנ"ל ואמר הטעם ושלחתי את ידי כו' ונתתי את חן העם הזה כו' ושאלה אשה משכנתה כו' וע"כ אני מצוה להוציאם בדרך העלמה הוא לקיי' הבטחה ואחרי כן יצאו ברכוש וגדול וזה א"א רק באופן הזה דו"ק:

ויקח משה את אשתו כו' וישב ארצה מצרים ויקח את מטה האלקים בידו פירש"י אין מוקדם ומאוחר בתורה ובפ' שאח"כ ויאמר ה' כו' ראה כל המופתים אשר שמתי בידך כתב רש"י ואל תתמה על אשר כתיב שמתי לשון עבר שכן משמעו כשתדבר עמו כבר שמתי בידך ויש לפרש דהנה למעלה כתב ואת המטה הזה תקח בידך כו' והמטה הזה ניתן לו מן השמים אך המטה שעשה אהרן המופתים לפני פרעה והכה בו את היאור הוא מטה של משה שהי' לו מכבר ונתנו לאהרן ועל המטה אלקים הי' נכתב דצ"ך עד"ש כו' והנה כשאמר לו הש"י והמטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות הניח אותו מטה אצל הר האלקים והדר כתיב וישב משה אל יתר חותנו ולפ"ז אין צריך לפרש אין מוקדם ומאוחר בתורה כפירש"י רק וישב ארצה מצרי' וכשבא להר האלקים לקח מטה האלקים שהניח אותו שם כנ"ל ולפ"ז יתכן שפיר שאמר לו הש"י ראה כל המופתי' אשר שמתי בידך כי במטה האלקים הפעיל הקב"ה שיעשה בו כל האותות והמכות ודו"ק היטיב:

למה הרעותה לעם הזה וכו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וכו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה וכו' כי ביד חזקה ישלחם וכו' כבר נתקשו כל מפרשי התורה היתכן אשר משה עבד ד' ידבר כן להשי"ת ועוד מה זה דיקדק בשמך והלא הי' די באמרו ומאז באתי לדבר אל פרעה גם מה זה כפל הלשון ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם אך נראה כוונת הכתוב באמרו ומאז באתי לדבר בשמך דיקדק בשמך אשר כל הכעס של הרשע הזה בעבור הזכרת שמך הרע לעם הזה ועל זה השיב השי"ת למשה עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם מארצו הכוונה כי דרך הס"א והקליפה קודם שברת היא מתגברת עד למאוד כמאמר הכתוב לפני שבר גאון וזהו כוונת שמירת הכ"ג למאוד בליל י"כ מחמת כי ביום זה הכ"ג במדרגה גדולה מאוד והרשעה כלה כעשן תכלה ואזי היא מתגברת מאוד ולזה צריך שמירה יתירה וזהו כוונת הכתוב עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם ר"ל כאשר יהי' פרעה ביד חזקה ויעז פנים מאוד זה הסימן כי ישלחם ויגרשם מארצו ככתוב לפני שבר גאון ודו"ק:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה