ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש ויקרא · דרוש לשה"ג
עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ואילו לא הוצי' את אבותינו ממצרי' הרי אנו וכו' משועבדי' וכו' וכל המרבה וכו' ה"ז משובח הנה רבו בכאן הדקדוקים א' כיון שאמר ויוציאנו אמאי קאמר אח"כ ואילו לא הוציא וכו' את אבותינו ב' למה נקט את אבותינו הוה לי' למימר אבותינו ג' הלא איתא בג' אין קורין אבות אלא לשלשה ואמאי קאמ' בכאן אבותינו על אותן שהיו במצרים ד' למה נקט במה שהוציא דהיינו ביד חזקה ובזרוע נטויה יהי' איך שיהי' כמו כן יש דיקדוק דנקט בהגדה לקמן ר' יהוד' היה נותן בהם סימנין דצ"ך וכו' קש' סימנים למה ה' גם נקט ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים וכו' ואלו הן פסח וכו' מנינא למה לי ו' גם מה ראי' מייתי פסח וכו' שנאמר ואמרתם וכו' וקשה הא כתיב בתורה והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם וכו' א"כ מוכח רק כששואל הבן צריך להשיבו ומנ"ל בלא שאלה שיש לומר ז' על מצה ומרור היכי מוכח שיש לומר ח' ידוע מאחז"ל והיה הוא לשון שמחה וזה הפסוק היינו שאלת בן רשע ששואל מה העבודה הזאת לכם ומה שמחה בבן רשע ט' קשה על הילל שהי' כורך פסח מצה ומרור לענין מה היה כורך י' קשה מה קאמר מצה על שום שלא הספיק בצקם וכו' שנאמר ויאפו וכו' אשר הוציאו ממצרים וכו' וקשה לענין מה היה אוכלים במצרים מצה והכתוב מפורש בהדיא בערב תאכלו מצות ולענין מה אכלו במצרים מצות ובע"ה נ"ל כך דאיתא בספרים חמץ מרומז ליצה"ר ומצה מרומז ליצ"ט גם שאור מרומז לגבהות שעולה למעלה ומצה מרומז להכנעה וענוה ואמרנו רמז לזה מצה אותיות מה צדיק מה היינו ענוה כדאית' ונחנו מה ואיתא בש"ע בשם מהרי"ל ומט"מ ומנהגים דיש להגעיל ג' ימים קודם לפסח עכ"ל וקשה לי למה דוקא ג' ימים ונ"ל כך דרמז בהגעלה שצריך אדם להגעיל א"ע ג"כ ואיתא כלים כפי תשמישן כך הכשירן תשמישו בחמין מגעילו בחמין תשמישו בצונן די בשטיפה תשמישו על ידי אור צריך ליבון ואיתא בש"מ להשטיף הכלי אחר הגעלה במים קרים עכ"ל ומסתמא הטעם לזה כי ע"י הגעלה פולטת הכלי מה שבלעה ונשאר הפליטה על הכלי לכך צריך שטיפה וי"ל רמז להאדם דהנה יש א' שחוטא ע"י יצה"ר ויש א' שחוטא ע"י מסית שאדם מסיתו ואיתא אין טוענין למסית וי"ל טעם כי זה ענין גדול שהלא בלאו הכי יש לאדם יצה"ר וזה איש מסית ג"כ והשכל נוטה שיש קצת קולא להחוטא מחמת מסית מחמת שיש לו יצה"ר ומסית ומקילין העונש מהעובר ונותנין על המסית וי"ל רמז כל שתשמישו ע"י אור היינו ע"י יצה"ר שבוער כאש לזה צריך ליבון היינו תשובה חמורה ומי שתשמישו ע"י חמין דהיינו שנתחמם ע"י אור ומרומז על חטא מצד המסית די בחמין תשובה קטנה מע"י ליבון ותשמישו ע"י צונן היינו עצלות עי"ז בלע היינו שעבר עבירה כי זריזות ממדות טובות שמביא לידי פרישות וההיפך עצלות והכשירו בצונן היינו תשובה יותר קלה ואיתא בזה"ק שר' אלעזר בר"ש אמ' שאביו לא רצה לשמוע תפיל' מש"ץ אם לא קאים עליו שלשה ימים קודם ר"ה לדכות אותו ולזה י"ל רמז בחז"ל שצריך להגעיל ג' ימים קודם לפסח והיינו לזכור בעצמו להגעיל א"ע ג"כ מבית ומחוץ שיהי' לב טהור ומבחוץ ג"כ היינו הרגילות שהי' רגיל בענין שטותים כי כיון שהלב רוצה עכשיו לנהוג בטוב רק שלפעמים עושה אדם שטות מחמת הרגל זה נקרא מבחוץ אך טוב לפרש על הזה"ק אמאי דוקא היה צריך הש"ץ לעמוד לפניו ג' ימים וי"ל כך כדי לחזור בתשובה שלימה ולקשר א"ע במידות האבות בכל יום בחי' אחת והנה בענין הגעלה ושטיפה הנ"ל יש רמז בתורה ואם בכלי נחושת בשלה ומורק ושוטף במים ואיתא בגמרא מריקה בחמין ושטיפה בצונן לכך יש רמז שאנחנו עושים הגעלה ושטיפה וי"ל רמז במריקה ושטיפה היינו מרומז ליעקב אבינו שהוא חמין וצונן וי"ל ע"ד רמז בפסוק ואם בכלי נחושת בשלה היינו שיעקב מרומז בשם נחושת כדאיתא במדרש והנה כלי מרומז על מחשבה וי"ל כך ואם בכלי היינו במחשבה נחושת בשלה היינו מלשון שול תשולו מלשון שכחה ומורק ושוטף במים והיינו ע"י שני ענינים חמין וצונן כנ"ל היינו שיראה להחזיק באותן שתי מדרגות וגם במים היינו דמעות היינו תשובה שלימה והנה בחג הקדוש הזה נצטוונו בפסח מצה ומרור וי"ל ג"כ ע"ד הנ"ל ובאזהר' על חמץ ושאור וי"ל רמז חמץ היינו יצה"ר ושאור מרומז למסית כמו שאור שמחמץ עיסות אחרות ואנחנו נשליך ענינ' ונאכל מצה והנה פסח מצה ומרור י"ל רמז פסח היינו אברהם כי התרגום הוא זבח פסח דבח חייס והיינו מצד חסד וי"ל עוד רמז כי מ"ק מן פ' הוא ח' וד' גדולה היינו ח' ע"ד דאיתא ב' מבראשית מאתוון רברבין והיינו כמו שני בתין וי"ל עוד כי פ' היינו פדות כדאיתא בזה"ק שאות פ' רצתה לברוא בה את העולם כיון שהוא פדות ובמצרים היה פדות ומצה רומז ליצחק אבינו שהוא בזריזות היא ממדת גבורה וגם על דרך איזה גבור הכובש וכו' ומצה היפך היצה"ר היינו מדת יצחק ומרור הוא מדת יעקב כי מרור בלא ואו גי' תם והנה יעקב אילנא דחיי וא"ש מאמר חז"ל כל הרואה יעקב בחלום חיים נתוספו לו ואיתא בספרים מן תיבת מת ר"ל אזי כשחותכין האות תיו לשנים הוי שני רישין נמצא לפי דרכינו מרומז על חיים היינו יעקב וי"ל רמז שע"י קושי השעבוד יצאו ישראל ממצרים כן הוא מאחז"ל י"ל כך דהי' נגזר הגלות מצרים ת' שנה וידוע שבמצרים הי' חסרי דעת ואיתא אין עני אלא מן התורה ומצות ואיתא עני חשוב כמת והנה נגזר ת' שנים ומס"ק מן ת' עולה מ' והוי מת וכשנחתך ה"ת והוי שני רישין הוי מרור עוד י"ל רמז על רד"ו שנים דהנה אמרנו שמאות ח' עד אות ה' אין חילוק רק נקודה אחת קטנה וע"י תשובה נפתח ח' ונעשה ה' והנה במצרים שהיו ישראל עושין תשובה ע"ד הפסוק וירא אלקים את ב"י וידע אלקי' ותרגום יונתן שבינונים עשו תשובה והרשעים חזרו בתשובה והנה בין תיבת ר' לתיבת ד' אין חילוק ג"כ רק נקודה וע"י תשובה הנ"ל אזי מן ה' נעשה ר"ד ומ"ק מן רד הוי ו' והוי רדו והנה המכות במצרי' הי' עשרה והנה עם ג' כוללות דצך עדש באחב הוי י"ג י"ל מרומז נגד י"ג מדות של רחמים שהי' הש"י מרחם על ישראל ולכך הכה את המצרים כך לכך הי' נותן ר"י סימנים לכוון בזה על י"ג מדות ש"ר עוי"ל דצך מרומז על יעקב ד' פעמים צך היינו תם עד"ש מרומז על יצחק כי עדשים אדומות כאשר אמר הלעיטני מן האדום באחב מרומז על אברהם כי ח' חילוף באות ה' כי אחה"ע מתחלף והיינו באהב כידוע זרע אברהם אוהבי ולכך נתן ר"י סימנים להורות שזה הי' בבחי' זכות אבות וע"י אמירתנו אנחנו מקושרי' באבות ולכך אנחנו צריכים לומר פסח מצה ומרור היינו אבות כנ"ל ואח"כ לפרש פסח וכו' מצה וכו' והיינו כלל ופרט כי האבות הם כלל ואנחנו פרט ותורה ג"כ שבכתב כלל כי ליכא שום ענין דלא רמיזא באורייתא ושבע"פ הוי פרט רק שיש לתת טעם גבי דצך וכו' הוי פרט וכלל וי"ל כי פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט רמז שבכל דור ודור האומות הם עומדים עלינו והקב"ה. מצילנו מידם ומקוים נתתי כפרך וכו' שמעתי מאמו"ר שע"י שנתתי כבר כפרך מצרים עי"ז כוש ושבא תחתך היינו שאר אומות ג"כ תחתך כן יוכל לפעול מהתנוצו' הראשון והנה יש עוד רמז בהגעלה היינו מי שבפנים הוא רשע בחמין ובצונן היינו תשובה קלח מי שבחוץ הוא רשע והנה י"ל והי' כי יאמרו אליכם בניכם וכו' והי' לשון שמחה שאינו מחזיק רשעות בפנים רק שמוציא לחוץ ושואל מה העבודה הזאת לכם והיינו כך דהנה אנחנו אוכלים פסח צלוי ונוטלי' שכר גדול ושואל איך הוי עבודה מה שהוא לכם היינו היתר הנאה וע"ז בא התשוב' אשר פסח וכו' שחס עלינו ה' אף שלא היינו כדאי והיינו מצד אברהם בנגפו את מצרים היינו מצד הגבורה ואת בתינו הציל היינו אחר שנגף את המצרים והי' מתנהג במדת הדין עם כל זה בתינו הציל היינו ממדת רחמים שהוא יעקב א"כ הי' שני עניני' שמקודם הי' חסד ואחר הגבורה הי' הרחמי' כובשי' את כעס לכך באה עבודה כזו כי הי' חסד כפול מתחילה כשבא הקב"ה במצרים והי' משגיח על ישראל הגם שהיו גוי מקרב גוי הי' חס על בתי ישראל ואח"כ התנהג במדה"ר לכך אנו אוכלים פסח מצה ומרור וכנ"ל כי הי' חסדים כפולים וגם מן הת' שנה נעשו רדו וכנ"ל והנה ויקוד העם וישתחוו לכאורה הי' לכתוב פסוק מיוחד אך שגם זה הוא תשובה לבן רשע שע"י האמירה וסיפור יתהפך לבו מן הרשעות והראי' ויקוד העם וישתחוו היינו אפי' עם היינו ערב רב באו לידי האמונה ויקדו וישתחוו והיינו שאותם הדיבורים עשו רושם לטובה ויעשו גם עכשיו רושם לטובה והנה מרור ג"כ מרומז בענין ואמרת' שהוא לשון מר ומצה ג"כ רמז הציל בגימ' מצה נמצא ק"ו הוא כיון שזה תשובה לבן רשע לחזור מרשעתו מכ"ש שיש תועלת לנו בספורנו הקהה את שניו ולא כתיב תכה רק הקהה היינו חלישות תאוה כי שן מרומז על תאוה כי תולדה דשן נתחככה בכותל להנאתו כי זה עיקר ליצה"ר התאוות וע"י הסיפור תקהה את שיניו היינו שיתמעט תאוותו וי"ל ע"ד רמז בגמרא רב אמר מבעה זה אדם ושמואל אמר מבעה זה השן י"ל דלא פליגי רב מרמז שמבעה היינו מדרגה גדולה כי היינו אותיות ע"ב מה והיינו זה אדם כי זה היינו השפעה והנה ע"ב הוא חסד והיינו מבעה ודוק כי אדם גימ' מה ושמואל אמר זה השן כי תלוי במדות התאוות ענין זה והנה במצרים הי' ענין השעבוד הן בגוף והן בנפש והבחי' הקדושה הי' בגלות והנה הש"י ב"ה הוציא ממצרים הקדושה וגם בחי' הגוף והוציא בחי' המרומז בשם אבות הוציא ג"כ ממצרים והנה בעבד הדין שגם בניו ובני בניו ג"כ הם עבדים כמו בכנען דכתיב עבד עבדים וכו' וגם עדיין הם עבדי' והנה יכול הקב"ה להוצי' ישרא' ממצרי' בפשוט כדכתיב שלחתי את ידי וכו' בדבר וכו' ואולם בעבור זאת וכו' וי"ל הפשט כך כי את השמים פירש"י לרבות תולדותי' והנה בבחי' חסד יש ז' בחי' וי"ל זאת היינו ז' את שבעה פעמים את היינו מדת החסד ובעבור הראותך את כחו מרומז למדת יצחק ולמען ספר שמי היינו מדת יעקב כי שמעתי מאדמו"ר בוצינא קדישא השם היא לבוש של החיות ויעקב אילנא דחיי והיינו ספר שמי והיינו שאני רוצה להוציא בחי' אותן המדרגות ג"כ ממצרים והי' ע"י י"ג מדות ש"ר כנ"ל ובזה יובן עבדים היינו וכו' היינו כיון שאותן שאנחנו באים מהם הי' עבדים ואזי אנחנו ג"כ היינו עבדים ויוציאנו וכו' ביד חזקה ובזרוע נטוי' די"ל רמז דאיתא ברש"י בסדר ואתחנן את ידך החזקה ידך זו ימינך הפשוטה החזקה שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה נמצא יד חזקה מרומז לג' אבות כנ"ל וגם י"ל יד חזקה היינו גבורה וזרוע נטוי' היינו חסד ורחמים זרוע חסד ששמנותי מהנ"ל מדכתיב לך זרוע עם גבורה הוי זרוע חסד נטוי' היינו רחמים ע"ד כותלי בהמד"ר עדיין נטוים ועומדים היינו מדת ממוצע לא נפלו ולא עמדו וגם י"ל נטויה ע"ד ולא יטו לארץ מגלם היינו הגע' מה' להשפיע היינו נטוי' נטו י"ה וקאמר ויוציאנו וכו' ביד חזקה היינו עם הבחי' של הנ"ל שהוציא ג"כ הבחי' וקאמר ואלו לא הוציא כו' את אבותינו כו' היינו עם מדרגת האבות ג"כ והיינו שהוציא הבחי' הקדושות ג"כ הרי אנו וכו' משועבדים אעפ"י שהיינו חירות משעבוד הגוף לא היינו חירות משעבוד הנפש לכך מצוה לספר ביצ"מ ואיתא בזה"ק משל למלך שמספרים לפניו גדולתו יש לו תענוג ועושה ג"כ עכשיו חסד לכך קאמר וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח זה מרומז ג"כ על זה אלי שהש"י יש לו תענוג ועושה מחדש נסים ונפלאות ובא תועלת גדול לאדם המספר ג"כ שהש"י יעשה לנו עוד נסים ונפלאות ויקוים כימי צאתך מארץ מצרים א אראנו נפלאות והיינו התנצלות מציאות הראשון ויעשה הקב"ה עמנו נפלאות ונזכה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: