ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש בראשית · פרשת בראשית
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי עושה פרי למינו כו' ותוצא הארץ כו' ועץ עושה פרי כו' פירש"י עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם פרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על חטאה עכ"ל וכבר צווחי קמאי דהאי לפיכך שהביא רש"י אין לו שייכות כלל אל מה שקודם וגם מה שייכות יש חטא הארץ לחטא האדם ונראה ליישב דברי רש"י הנ"ל בטוב טעם ובזה יתבארו הרבה כתובים דהנה לכאורה יפלא מאד מאין בא זה שהארץ חטאה נגד קונה דבשלמא באדם בשר ודם שייך חטא מחמת יצרו הרע הטמון בקרבו ומטהו מן הדרך הישר והוא יתברך נתן לאדם הבחירה חפשית איזה הדרך שירצה יבחר הן לטוב או הפוכו חלילה אבל שאר הנמצאים כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כולם הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם ואין להם שום יצה"ר להטותם מדרך הטוב ומאין בא לה חטא וביותר לפגום מעלתה שהקב"ה פקד עלי' לטובתה שגם העץ אשר תוציא יהי' טוב למאכל והיא קלקלה ונתנה טעם לפגם:
ובשום לב יש לומר דהארץ לא חטאה כלל ואדרבה עשתה עבדות גדול ומסירת נפש שלא חשה לקילקולה וכעין שאמרו חז"ל גדולה עבירה לשמה דהנה הארץ הסתכלה וראתה בריאת אלקים כל מעשה בראשית כי נורא הוא כל מיני נפלאות מראשית הנקודה כל השתלשלות העולמות עד תהום ארעא אשר כמה מיני נמצאים ודומים וצמחים ועשבים וחכמת אלקות והנפלאות וחכמת הבורא ית"ש ועל כולם הוא האדם אשר גופו נלקח עפר מן האדמה ונשמתו הוא מאוצר הנשמות החצובה מתחת כסא כבודו יתברך והכל בידי אדם ותלוי במעשיו כי יש ביכולת ביד האדם אם ילך בדרך ישר וטוב אז יהי' עלי' לכל העולמות ולכל הנמצאים ואם ח"ו יקלקל ממעשיו אז ע"י מעשיו נפגם הכל ויורד למטה כל הנבראים הרוחני' והגשמי' בבחינה התחתונה אז אמרה הארץ בלבה שח"ו שכיון שאדם קרוב לחטוא מחמת יצרו הרע ואז ח"ו יבוא פגם גדול לשורש נשמתו ולא יועיל לו שום תיקון ותשובה על זה התחכמה האדמה ושינתה תחילה את ציווי הבורא כדי שיהי' לאדם אח"כ אמתלא על חטאיו מחמת דשורש גופו הוא מן האדמה אשר שינתה תחלה רצון הבורא ותולין הקלקלה במקולקל ולא יתלו הסרחון בנשמה רוחני וחסה הארץ על כבוד שמים ועל האדם להקל מאתו החטא מחמת דשורש של האדם אשר נלקח ממנה הרע את מעשיו ואז אין להאשים את האדם כל כך וא"כ עשתה הארץ עבדות גדולה ולשם שמים נתכונה ולכן לא נענשה הארץ תיכף כי קמי שמיא הי' גליא אשר הי' כוונתה עבור כבוד יוצרו אך כשחטא האדם אז נפקדה על עונה להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל דאם לא נתן לה הש"י עונש א"כ לא הי' נתגלה הדבר כלל שחטאה והי' חטא האדם קשה ולא הי' נשלם רצון הארץ אשר חטאה עבור זה וזה שכתוב רש"י לפיכך כשנתקלל האדם על עוונו אז נפקדה גם האדמה כדי להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל ולהקל מאדם עונשו מאחר שנלקח מן האדמה אשר חטא בתחלה ונמשך האדם בטבע החומר אחר האדמה אשר לוקח ממנה ודברי רש"י ז"ל נכונים:
ובזה תבין דברי שהע"ה שאמר בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו אשר לכאורה אין זה מצד השכל שהטוב והשמחה המגיע מהבן חכם יתייחס להאב וצער ותוגה מבן כסיל יהיה על האם אך הוא הדבר אשר דברנו דהרי עינינו רואות כשאדם הולך בדרך הישר וטוב בעיני אלקים ואדם אז כל רואיו יאמרו כמה גדלה נשמתו הק' של אותו האיש ומייחסין הטוב אל הנשמה וכשאדם ח"ו הולך בדרך בלתי טוב אז מרגלא בפומא דאינשי כמה חומרו עכור ותולין הקלקלה בחומר המגושם מאדניה וזה פעלה הארץ במעשה ידיה שכל פעולות הרעות אשר יעשה האדם יתלה בה דהיא האם והשורש להגוף בחומר אבל מעשה הטוב יתייחס להאב דהוא השורש של הנשמה חכמה עילאה וז"ש בן חכם ישמח אב כשהבן הוא חכם והולך בדרך טוב אז ישמח אב הוא הנשמה הבאה מחכמה עליונה המכונה בשם האב אבל בן כסיל בחושך הולך אשר מקלקל מעשיו זהו תוגת אמו דהוא השורש אשר הולידה את הגוף דהוא האדמה אשר היא האם להגוף ותולין בה הקלקלה:
ועפ"ז תבין דברי הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב כו' והארץ אזכור דבשלמא זכירת האבות ניחא דזכות מעשיהם הטובים יגן עלינו אבל מה אהני מן זכירת הארץ אך לדרכנו ניחא דר"ל דאזכור את הארץ אשר חטאה וממנה לוקח האדם וא"כ חטא הארץ גרם לאדם שיקלקל וילך אחר חומרו הרע אבל מצד נשמתו הק' לא הי' האדם חוטא כלל כמש"ל באריכות:
ובזה י"ל פירוש הכתוב בפ' קדושים וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל דהאי כל עץ אינו מובן ולדברינו הנ"ל ניחא דהנה כיון דהארץ נתכונה לטובתנו וקלקלה את עצמה שלא להיות טעם עצו ופריו שוים רק עושה פרי ולא עץ פרי וקבלה עונש עבורנו לכן ראוי ומוטל עלינו לתקן את פגמה וכגמול ידה ישוב לה וכי נבוא לארץ מחויבים אנו לתקן את האדמה וז"ש ונטעתם כל עץ מאכל ר"ל שכל העץ יהי' ראוי למאכל ולא הפרי לבד אלא יהי' טעם עצו ופריו שוים והמעיין המשכיל יעיין בכתבי האר"י בפע"ח בשער ק"ש על המטה ימצא קצת מדברנו אלה:
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי עיין רש"י שפירש דהוא לשון נופל על לשון ולכאורה קשה למה נקרא שמה חוה בוא"ו הי"ל לקרא שמה חי' ביוד ונראה דכמה מיני חיות יש בעולם יש חיות טוב כמעלת הצדיקי' ההולכים בתורת השם דהנה בתורה הוא השורש והחיות לכל העולמות דע"י התורה נבראו כל מציאת העולמות וא"כ הצדיקים אינם הולכים חוץ מגדר התורה והמצות והתורה היא אצלם מרכז האמצעי אשר על זה סובב והולך כל מיני עשיותם כמו הדיבור והשמיעה והראי' וההליכה הכל הוא ע"י דרכי התורה וא"כ הם דבקים בחי העולמים וזהו בחי' מלאפום שהנקודה היא באמצע אות ר"ל שהם דבוקים במרכז האמצעי שהיא התורה אשר היא הנקודה הפנימיית וחיות העולמות אבל נמצאו כמה בני אדם אשר הם מורידים חיות מן העולמות למטה וח"ו עד עפר ישפילנה מחמת שהם יוצאים מגדר התורה והמצות וא"כ איך יכולים להיות דבוק בחי העולמות כיון שכל חיות העולמות הוא ע"י התורה והמצות והם נפסקו משורש התורה וא"כ מאין יבוא עזרם וחיותם מחמת שהם הורידו החיות תחת העולמות וזה בחי' חירק שהנקודה הוא תחת האות והאות רוכב על הנקודה דבאמת הנקודה הוא החיות של האות כיון דהנקודה הוא מנהיג את האות וכשאדם משפיל החיות של כל מדות הקדושים אז הוא משפיל הנקודה תחת האות ואין תקנה לאנשים אלו לחזור לשרשם כי אם כשישים אל לבו באמת ובתמים האיך הוא נפסק משורש החיות של העולמות והאיך הוא למטה מכל הנמצאים שבעולם ואין לו על מי להשען כי אם על רחמיו וחסדיו יתברך ורצון מחשבתו אשר קדמה לבריאת העולם כשאחז"ל דכשרצה הקב"ה לברוא את האדם אמרה התורה לפניו והלא עתיד לחטוא לפניך והשיב לה הש"י וכי למגנא אתקרינא ארך אפים הלא תשובה קדמה לבריאת העולם דהנה הוא יתברך היה צופה ומביט מיד כשעלה ברצונו לברוא העולמות עד סוף כל הדורות וממכון שבתו השגיח איך שיהי' נמצא בעולם כמה בני אדם שיהיו נפסקים מחיות העולמות ויצאו מגדר התורה והקדים הש"י להם צרי ורפואה למכתם כשיחזרו בתשובה שלימה לפניו וישובו לשרשם אז יקבלם הש"י וא"כ במחשבה זו של עולם התשובה שם יש לו מציאות וא"כ כשאדם רוצה לשוב ולתקן את אשר עשה צריך להבין בשכלו איך שהוא מרוחק מכל חיות העולמות ואין לו שום תקנה במציאות כי אם שם במחשבה הקדומה אשר קדמה לכל העולמות והוא השורש של חיות כל העולמות וכל האותיות ושם יש לו מציאות וא"כ הוא דבוק בבחינה עליונה דהוא האם והשורש של כל חיות דהוא התשובה עילאה וזהו נקודת חולם שהנקודה הוא למעלה מן האות ונמצא מה שהי' מקודם בבחי' התחתונה למטה מן העולמות והאותיות דהוא בבחי' חירק ועכשיו נתעלה למעלה להיות הנקודה עולה ויושב בראש הוא"ו וזהו בחי' חולם ומזה נתהפך ונעשה מוחל ומשם ממשיך מחילה על כל חטאיו וזה כוונת חז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם כי מעלת השב בתשובה הוא רם ונשא ממעלת הצדיק כי איך יוכל הצדיק לעמוד על בחי' זו מחמת שלא טעם טעמא דאיסורא ולא יצא חוץ מגדר התורה והמצות ואז הוא תמיד דבוק וקשור בחי העולמות וצריך לחזק א"ע ולדבוק נפשו במעלה ורצון הקודם אבל מכל מקום אף שהוא דבוק שם בעולם המחשבה כיון שהוא למטה בעולם המציאות צריך להמשיך לעצמו חיות ממקור החיים ושורש השרשים לתוך העולמות וזה בחי' קו הוא"ו המורה על המשכה מנקודת היוד מרצון עליון נמשך דרך קו הואו חיות לתוך העולמות ובזה יש לכוון פירוש של הפלוגתא בש"ס במס' ר"ה חד אמר כובש וחד אומר נושא והוא דמא"ח ומא"ח ול"פ דזה מדבר מבחי' השב איך שהוא בא לידי דבקות עליון אל המחשבה עילאה וזה בחי' נושא שהקב"ה מסתכל בכח והמעשה אשר הגיע מזה הענין שע"י שחטא ושב עי"ז בא לידי מעלה הגבוה ונתדבק בעולם עליון בשורש התשובה שהוא למעלה מחיות העולמות וזה הפי' נושא עון שע"י העון בא התנשאות לאדם שנדבק בה' עילאה בחי' תשובה תשוב ה' וח"א כובש זה מדבר מבחי' המשכתה אח"כ מדביקות עליון לתוך מציאת העולמות הורדת השפע למטה וזה תענוג עליון שהקב"ה משפיע וזה כובש ע"ד יכבוש עונותינו ר"ל שע"י העבירה בא כבישת השפע למטה והבן:
והנה קודם שחטאה חוה והחטיא את האדם אז הי' דבוקים בחי עולמים במרכז האמצעי באותיות התורה משא"כ לאחר שחטאו ועשו תשובה ואז נדבקו בעולם עליון ברצון הקדוש והוא השורש והחיות של כל העולמות וז"ש ויקרא אדם שם אשתו חוה שנעשה מיו"ד וא"ו ע"י שהמשיך חיות מעולם התשובה הוא המחשבה קדומה לתוך העולם התחתון לכך נקראת חוה כי היא היתה אם כל חי ר"ל שע"י החטא שעשתה והוצרכה לשוב עי"ז נדבקה באם והשורש של כל חי והבן:
במדרש רבה פרשה ב' והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ עכ"ל המד' והמדרש זה הוא פליאה וכי אפשר לומר שהקב"ה חפץ במעשיהן של רשעים ח"ו אך נראה לפרש לפי שיש דרך פשוט בעבודת הבורא לעשות כל המצות לאמתן ולהתפלל כנבור ובזמנה ולהתרחק מכל מיני שחוק ומכל טיול לבטלה וזה נקרא דרך צדיקים ויש עוד דרך אחרת דהיינו שלא להתפלל פעמים עם הצבור ופעמים לאחר זמן תפלה בכדי להתפלל בכונה יתירה ושאר ענינים בדומה לזה וזה נקרא מעשיהם של רשעים לשמה כנ"ל והשתא א"ש שאמר המדרש איני יודע באיזה מהן חפץ כי אפשר להיות שטוב לעשות מעט רשע לשמה כנ"ל כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר שהקב"ה חפץ רק במעשה הצדיקים כנ"ל:
במדרש רבה פ"ג וירא אלקים את האור כי טוב שאל ר"ש בן יהוצדק לר' שמואל בר"נ א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו אמרה לי' בלחישה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אומרת לי בלחישה אתמהא א"ל כשם ששמעתי בלחישה כך אמרתי' לך בלחישה אמר ר' ברכי' אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא הי' אפשר לאמרה מקמי כן מה היו אומרים ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר ממקום בהמ"ק נבראת האורה הה"ד (יחזקאל מ"ג) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים ואין כבוד אלא בהמ"ק המד"א כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגומר עכ"ל המדרש הנה כל מפרשי' לא מלאו ספק יפה כתרנה לפרש זאת בדרך הפשוט גם הקדמונים לא אחזו שער וקצב לגלות דברי המדרש אשר אינו יוצא מפשוטו ובעזהש"י לדעתי פירושו עפ"י פשוטו כאשר אבאר בהצעה א' קטנה והוא נמצא כמה פעמים במדרש הובא בדברי מאור עינינו רש"י ז"ל יהי רקיע גם יהי מארת ענינו אין לשון בריאה מחדש כי אם נופל על דבר אשר היה מכבר אך עתה נתחזק ונתהוה יותר וזה הי' שאלת ר"ש הנ"ל אחרי אשר הכתוב אומר יהי אור ואינו מזכיר לשון בריאה בהחלט הפשוט שכבר נבראת מקודם לכך שאלו מהיכן נבראת האורה דייקא ור"ש בר"נ השיב לו בלחישה נתעטף הקב"ה כנ"ל והתנצל כשם ששמעתי בלחישה כך אמרתי' בלחישה כי בכאן סוד נסתר ואינו נגלה כי אם ליחידי סגולה ע"ד אין דורשין במעשה בראשית כו' ור' ברכי' הגם אחרי שמעו תשובת ר"ש בר"נ הנ"ל לא נרצה בעיניו להיות זאת תשובה מספקת כי עדיין יכולין לשאל מה היה קודם עטיפה הנ"ל מ"מ מהיכן נבראת האור' ושיבח מאד את דברי ר' יצחק בהיותו דורש נאה ברבים להודיעם כי נבראת ממקום בית מקדשנו בראיות פסוקים חזקים כראי מוצקים ואז מתורץ קושית ר"ש הנ"ל מכל וכל באין פיקפוק כי נבראת האורה ממקום ביהמ"ק הקודמת לעולם והוא הנרצה בדברי המדרש הנ"ל אמר ר' ברכי' אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים כאשר יבואר לקמן באומר דבר בשם אומרו לא הי' אפשר לאומרה היינו כתשובת ר"ש בר"נ הנ"ל כי מקמי כן מה הי' אומרין ועדיין הקושיא הנ' אינה מתורצת אך ההכרח לומר כר"י הדורש ברבים ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת התורה כנ"ל ומתורץ היטב הקושיא כל הצורך:
המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ואיתא במדרש רבה פרשה י"ט אמר רבי אבא ב"ר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל וקשה להבין שאדה"ר יאמר זה שאכל ויאכל עוד כמו להכעיס ח"ו לכן נראה לפרש ע"ד שאיתא בגמרא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר ויל"ד מה זה אין מספיקין בידו לעשות תשובה יאמר אין תשובה מועלת כדרך שאומר ביוה"כ לכן נראה לתרץ ע"ד כי י"ל כשאדם עובר איזה עבירה במזיד בלי שום טעם רק מחמת תאוה ופתוי היצר אזי אח"כ כשהוא מתחרט ועושה תשובה אזי מתבייש מאד ויתחרט בחרטה גמורה בל ישוב לכסלה עוד ועושה תשובה בהתלהבות גדול אזי התשובה מספקת לו ותתקבל לפני ה' אבל כשאדם ח"ו עובר עבירה וחושב עתה אעשה את העבירה ואח"כ מיד אעשה תשובה דהיינו אחטא ואשוב אע"פ שעושה תשובה אין עושה תשובה כראוי בחרטה גמורה כי באמרו לא חטאתי כי בשעת עשיית העבירה הי' חושב לעשות מיד תשובה לכן אין תשובתו מתקבלת וזה כוונת המאמר האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ר"ל אין עושה תשובה המספקת לו ר"ל אין עושה תשובה כראוי כנ"ל ועפ"ז י"ל את המדרש ר"ל שהקב"ה אמר לאדה"ר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ר"ל שאכלת מן העץ על דעת שלא לאכול עוד מן העץ הזה רק עתה ואח"כ מיד לעשות תשובה אז הוי אחטא ואשוב ולא יועיל תשובה לכן השיב אדה"ר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל ר"ל אכלתי ואוכל עוד שלא הייתי חושב לעשות תשובה רק אכלתי מחמת תאוה ופתוי היצר ולא באחטא ואשוב: