אור ברסלב
ליקוטי מהריל על התורה חומש במדבר › פרשת קרח

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש במדבר · פרשת קרח

שלח לך

בוקר ויודע ה' וכו' נ"ל מכאן הוא רמז למה שאיתא בס' חסידים לא' שציו' לבנו לסבול הכעס לילה אחת ופשוט הוא כי כעס הוא מס"א ומחלוקת ג"כ הוא מס"א וע"י פקדון הרוחני בלילה בא חדשים לבקרים רבה וידוע שהוא ר"ת רחל והיינו בחי' קדושה וידוע כשזה קם וכו':

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה י"ל שמשה רבינו ע"ה כיון לשנות את שמם שעי"ז יחזרו ממחלוקת עוד י"ל שכיון לקשר אותם באביהם שעי"ז יתעלו מרעה לטובה והשיבו לא נעלה שאצלם אין זה עלי' כי אדרבא הם במעל' יותר מאביהם:

ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה וכו' נ"ל כך כי זאת מרומז על יראה וע"י הירא' בא אהב' ותשובה וחכמה ודביקות ברצון הבורא וזוכה לידע מה הוא רצון הבורא לכך קיימו האבות התור' עד שלא ניתנה כי זכו כנ"ל לידע רצון הבורא וידוע בחי' שבת בעת רעווא דרעווין העלי' של העולמות והבחי' של רעווא דרעוון היינו רצון נתגל' כידוע ונ"ל ג"כ שיש לומר עוד שזוכה האדם שיהי' דבוק ברצון הבורא ב"ה וב"ש לעולמים וזוכה לידע מה הוא רצון הבורא והנה הפירוש כך בזאת ע"י יראה שתתלבשו א"ע בירא' תבואו למדרגת הללו שתדעון כי ה' שלחני וכו' היינו שרצון הבור' ב"ה וב"ש הוא כך וי"ל בביאור יותר בזאת מרומז אות ב' מרומז לחכמ' כידוע בס' הקנה על וות בראשית אות ז' מרומז לזעיר אות א' מרומז לאריך ת' מרומז למלכות והיינו הך והבן וי"ל רמז שיהי' נוהג בכל עת כי משה נקרא צדיק ע"ד משה שפיר קאמרת שידוע בשם האר"י שהיינו ניצוץ משה וכשהי"ת מגביה לאיזה איש שיופעל ע"י פעולות נוראות אזי לבל יתקוטטו עמו וידעו שהוא רצון הבורא ב"ה וב"ש והיינו שיחלבש היטב בבחי' יראה וכו' וכנ"ל והיינו בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה י"ל תיבת האלה היינו להמתיק הדינים בשרשן כי אלה עם הנקודות גי' פ"ו כמנין אלקים ואות ה' עם הקמץ מרומז להשורש כי ה' היינו בחי' תשובה וחכמה כלול בה ואות קמץ ידוע והבן כי לא מלבי י"ל שאתה עושה זאת רק מחמת שאני משער שהוא רצון הבורא ב"ה וב"ש שאעשה כך עוד י"ל כי לא מלבי כי הוא לשון אלא כידוע מד' לשונות והנה אם נקח ל"א מן לבי נשאר י"א וגי' ו"ה גם יוד מרומז לחכמה ואל מרומז לאריך והבן היטב עוי"ל כי כי לא מלבי כי נודע בס' עמק המלך בחי' אלב"ם עם צירוף לא היא בחי' פנים והצירוף לא היא בחי' אחורי' והנה כשאדם משעבד דיבורו ומדותיו לה' זוכה לרצון הבורא וכנ"ל וידוע ר"א בן ערך אמר לב טוב והנה טוב הוא בחי' פנים ופנים הוא לשון רצון כידוע והיינו כי אלא לא מלבי שהעברתי בחי' לא מלבי לכך אני עושה את כל וכו' והבן:

דבר אל ב"י וקח מאתם מטה וכו' הקשה בס' אה"ק קח הל"ל עיי"ש ונרא' לו דהנה תורה נוהג בכל עת והנה יש לפרש שבין תיבת אל לתיבת בני יש מקיף גם להבין בין תיבת דבר לתיבת אל יש פסיק ובפסוק שאח"כ ויתנו אליו כל נשיאיהם יש פסיק בין תיבת אליו לתיבת כל ונ"ל כך שידוע שרצון הבורא ב"ה וב"ש הוא להטיב לישראל ומשרע"ה היה דבוק ברצון הבורא ב"ה וב"ש לכך משה גי' רצון ובכל דבר שהי' מצוה מהקב"ה לדבר עם ישראל המשיך להם השפעות טובות הן רוחניות והן גשמיות וי"ל כך דבר בגי' עם הנקודות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והיינו דבר אל ב"י שימשוך להם בחי' ע"ב, ס"ג מ"ה ב"ן אך ע"י מחלוקת היה אפשר צריך לקשר אותם מחדש בבחי' אברהם יצחק ויעקב ובבחי' הוי' אדני ובבחי' הוי' אלקים והוי' אקי' שג' יחוד' גי' נר וי"ל לכך הוא פסיק בין תיבת דבר לתיבת אל כי פסיק גי' נר והיינו שנפסקו משרשם וצריך לחזור ולקשר ובאמת פסיק יש שני פרושים נפסק משורש ר"ל וגם דבוק בשרשם ע"ד פסיק לשון אזור כידוע שאיתא במשנה ולא בפסיקי'. והנה אזור מרומז לדביקות ע"ד כאשר ידבק האזור וכו' והיינו דבר אל וכו' להמשיך בבחי' דיבור בחי' ע"ב ס"ג וכו' אך לקשר אותם מתחיל' בבחי' הגי' נר הנ"ל לכך יש פסיק בין תיבת אליו לתיבת כל כי ע"י הנתינה של המטות נתקשרו בשורש הנ"ל וגם י"ל רמז המקיף בין תיבת אל לתיבת בני כי בני עם הנקודות ועם המקיף גי' ק"ח ומרומז חיי בני ומזוני כי בעולם הוא ו' קצוות ו' פעמים ח"י הוא קח וגם חק לשון מזוני כידוע וגם שני פעמים בן עם האותיות גי' ק"ח וי"ל דבר אל ב"י דבר מלשון ידבר עמים וגו' לשון הנהגה להנהיג ולהמשיך לישראל בחי' בני עם מקיף גי' חק והיינו חיי בני ומזוני וקח מאתם מטה הנה בעת הזאת הוא כמשמעה ולכל עת י"ל כך כי אדם אין צדיק בארץ וגו' רק על הכל מהני תשוב' וידוע בע"ת צריך להיות נכנע והיינו וקח מאתם מטה ל' הכנעה ע"ד דאיתא בס' נ"א של אמו"ר על פסוק מה זה בידך ויאמר מטה ופי' לשון הכנע' עי"ש והנה כפל לשון מטה מטה י"ל דיש שני מיני הכנעה א' אם באמת עדיין אינו כראוי ואף כשמכשיר מעשיו צ"ל הכנעה מחמת רוממת גדלות אל ב"ה וב"ש כמ"ש משרע"ה ונחנו מה לבית אב נ"ל כך דאי' בס' נ"א של אדמ"ו שצריך לקשר א"ע באבו' ע"ש ונ"ל מסבר' שצריך לקשר א"ע מתחל' בי"ב שבטים משני טעמים א' כי א"י מאיזה שבט הוא ב' כי השבטים כ"א כלול מחבירו ואח"כ יש לקשר א"ע באבות נמצא כשאדם מקושר בי"ב שבטים ואח"כ באבות ואח"כ בשורש האבות ואח"כ מקושר ברצון הבורא ב"ה וב"ש והיינו הפי' לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם י"ב מטות ע"ד הנ"ל איש את שמו שמו בגי' רצון כידוע תכתוב על מטהו היינו בשביל הכנעה תזכו להיות מקושר ברצון הבורא ב"ה וב"ש וכתיבה על התקשרות וגם י"ל תכתוב לבחי' הרל"א שערים מן האלפא ביתות כידוע:

וידבר משה אל ב"י ויתנו וכו' הנה על וידבר משה נקוד קדמא ואזלא ובין תיבת אליו לבין תיבת כל יש פסיק נ"ל כי משרע"ה רצה לקשר אותם באבות וכנ"ל והנה קדמא ואזלא עם ב' תיבות גי' יעקב עם ד' אותיות ובנתינתם למשרע"ה נעשה יחודים הנ"ל שגי' נר לכך נקוד פסיק בין אליו ובין כל כי פסיק גי' נר וכנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה