אור ברסלב
ליקוטי מהריל על התורה חומש במדבר › פרשת פנחס

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש במדבר · פרשת פנחס

פרשת בלק

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' מאור עינינו רש"י ז"ל הביא המדרש לפי שהשבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן הנה זאת קשת ההבנה מה תיקנו בזה היחוס אחר אהרן לסתום פי השבטים המגנים את פנחס הלא ידעו בטוב יחוסו ואעפ"כ גנו אותו גם זאת מהתימא למה יחסו דוקא אחר אהרן אבי אביו הלא גם אביו אלעזר מיחוסי כהונה הוא אך נ"ל לפרש עד"ז בהיות הש"י רצה לפרוס סוכת שלומו על פנחס המקנא לה' צבאות לקפוץ העולה את פי' לבל יוציאו שום גנות ודופי על הצדיק הזה הופיע חכמתו העליונה ליחסו דוקא אחר אהרן לפי שהובא בזה"ק בשעה שקינא פנחס לאלהיו בבואו להרוג את זמרי הי' לו מסירת הנפש גדול כידוע ומחמת הפחד כי ערב לבו לגשת אל עסק הזה ומגור לו מסביב ממשפחת שמעון אשר סבבוהו יצאה נפשו ונשמתו ונתחלף נשמתו בכשמת נדב ואביהוא בחמלת ה' עליו להחיותו ולעשותו ברי' חדשה וכמה נסים נפלאים נעשו לו כידוע לכן נקרא מהיום והלאה בן אהרן דייקא ולא בנו של אלעזר כי נשמתו אשר הי' לו נסתלק אל מקור מחצבתה ונכנס במקומ' נשמת נדב ואביהוא ולדעתי ירמוז אל זה טעמי הפסוק הזה מורים על סודות עליונים שגם הם נתנו מסיני כדרשתם ז"ל כי על פנחס בן אליעזר נקוד הטעם קדמא ואזלא ועל תיבת בן אהרן נקוד מונח רביעי להפריד בין התיבות פסוק הזה מורה על ענין זה בהיות המגנים אותו ומבקסשי' לדבר על הצדיק עתק בגאוה ובבוז לא היה מועיל שום יחוס הן מצד אלעזר והן מצד אהרן ועוד יפרצו בלהג פיהם הראיתם בן פוטי זה כו' לכן בא להשקיטם לאמר כי הוא נחלף לאיש אחר ואינו כמקדם הגם לפי ראות עיני האנשים הוא בצלם דמות תבניתו הקודמת מכל מקום איש אחר הוא מצד נשמתו נשמת נד"ו ונקרא בשם אחר הוא כעת בן אהרן לבדו לא כשהם סבורין כי הוא בן אלעזר ונכד אהרן לא כי אם בן אהרן והוא ביאור דברינו בפסוק הנ"ל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ולפי שהשבטים מבזים אותו כו' לאמר כי הוא פנחס בן אלעזר אשר לקח מבנות פוטיאל לכן בא הכתוב ויחסו אחר אהרן דייקא כי הוא בנו באשר שנשמתו קדמא ואזלא ועתה הוא יקרא בן אהרן מצד נשמת נד"ו הנחלף בתוכו ובזה סרה תלונתם מעליו:

ובני קרח לא מתו ע"ד הרמז כי יש ג' חלקים מצוה וחובה ורשות ורשות היינו כמו אכילה ושתי' וכיוצא בהם ואם עושין את הדברים של רשות דהיינו אכילה ושתי' וכיוצא בהם לשם עבדות הבורא הם טוב ונעשה בהם מצוה והם בחי' עץ הדעת טוב ורע פירוש כשעושין את הרשות דהיינו או"ת ומו"מ רק כדי חייו ואינו מבקש שום מותרות אלא עושה אותן כאילו כפאו שד אזי הם בבחינת טוב כמו עץ החיים ואם ח"ו מבקש ועושה מותרות אזי הם להיפך ר"ל והמותר מביאו לשפלות יותר מן העברות ח"ו כי על עבירות עושין תשובה מיד כי אדם יודע שעבר עבירה אזי מתחרט ומתעורר לבבו לעשות תשובה אבל אם עושה מותרות בדבר הרשות מביאים לשפלות ואינו יודע אם עבר עבירה לעשות תשובה כי היצה"ר מפתה אותו שלא עבר כלום ולהבין שלשון קרח הוא לשון קרחת כמו שאיתא בזה"ק שרצה הקב"ה להביא לקרח למדרגה גדולה רומז קרח הוא טהור הוא ונצטוו לגלח הלוים רימז שלא יהי' להם שום מותרות כי השערות הם כמותרות וזה רימז לנו הכתוב ובני קרח פירוש אותן בני אדם שעשגיחין על עצמם בדברי הרשות שלא לעשות שום מותרות ועושין דבר רשות כאילו כפאו שד לא מתו פי' שהם לא מתים ולא מגיע להם שום בחי' מיתה דהיינו שלא יגיע להם צער ודוחק ועוני לא להם ולא לכל הנלווים אליהם ועוד י"ל ובני קרח לא מתו עד"ש והצנע לכת עם ה' אלקיך שהצדיק צריך לילך מאוד במאוד בהצנע בכל מעשיו שלא יהי' נראה לעולם שום מעשה מעבדות שלו כי אין לך יפה מן הצניעות כמו שאיתא אצל לוחות אחרונות שנתנו בהצנע והראשונות הי' בקולי קולות וכו' ואיתא חשמל עתים חשים עתים ממללות ואיתא בכוונות שאנו חותמין הש"ע המברך את עמו ישראל בשלום בשלום הם אותיות מלבוש ור"ל במצות שאנו מקיימין דהיינו טלית ותפילין מלבישנו ומקיפנו ושומר אותנו מכל צרה וזהו שנאמר את ה' האמרת היום פי' האמרת הלבשת לשון בצע אמרתו לשון לבוש וה' האמירך מקיף ומלביש אותך לשמור מכל תקלה ועוד יש כוונה בשלום בגי' חשמל ורצ"ל עתים חשים ועתים ממללות כי ק"ש אנו אומרים בקיר ותפלה בלחש כמו וחנה מדברת על לבה חנה גימ' שם ס"ג זהו עולם הבריאה בינה לב מבין וכן הצדיק צריך לילך בכל מעשיו בלחש ובהצנע ולהבין קרח בגימטריא ח"ש רימז לאותן צדיקים שעושין כל מעשיהם בהצנע ועוד קרח ע"ד וארא וכו' עד קרח הנורא זהו בחי' יעקב כי מים הרמז לחסד גמור הוא התפשטות וקרח הוא צימצום ויעקב הוא כלול משניהם חסד וגבורה שהוא צמצום וכן קרח הוא בחי' יעקב ויעקב הוא יו"ד עקב יוד על שם המחשבה נקראת וזה רימז לנו הכתוב ובני קרח פירוש צדיקים שהולכין במעשיהם בהצנע מאד לא מתו הם וכל הנלוים אליהם פי' שלא יגיע להם אפי' שום בחי' מיתה לא שום צער ודוחק ויהי' לנו כל טוב אמן:

ותקרבנה בנות צלפחד כו' ותעמודנה לפני משה כו' אבינו מת במדבר למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי, אבינו ויקרב משה את משפטן לפני ה' ויאמר ה' כו' כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהם להם ואל בני ישראל וכו' והעברתם את נחלתו לבתו ע"כ בפרש"י למה יגרע שם אבינו אנו במקום בן עומדות ויקרב משה את משפטן נתעלמה ממנו הלכה כו' כן בנות צלפחד דוברות כתרגומו יאות כך כתיבה פרשה זו לפני במרום עכ"ל יש לתמוה בפרשה זו טובא א' מדוע לא תבעו רק חלק אביהם בנכסי חפר וחלק אביהם שהי' מיוצאי מצרים לא תבעו כלל ב' שרש"י פי' נתעלמה ממנו הלכה וראתה עיניהם מה שלא ראו עיניו של משה אם כפשוטו רחוק מאוד לומר שהי' להם ידיעה וראי' יותר ממשרע"ה שלא קם נביא כמותו עוד קשה הלא גם הסברא מחייב זאת באם אין לו בן שבתו תהא עומדת במקום בן וכי יש קרוב יותר ממנה עו"ק בפ' מסעי כתיב ויקרבו ראשי האבות למשפחות וכו' ויצו משה את בני ישראל עפ"י ה' לאמר כן מטה בני יוסף דוברי' ולא פי' כלום שכך כתיבה פרשה זו לפני במרום וראתה עיניהם מה שלא ראו עיניו של משה:

ונראה ליישב כל הדיקדוקי' בחדא מחתא דהנה רש"י פי' ע"פ והעברת' את נחלתו לבתו וז"ל והעברתם לשון עברה היא במי שאינו מניח בן ליורשו ד"א ע"ש שהבת מעברת נחלה משבט לשבט כו' שלא תסוב נחלה לא נצטוו אלא לאותו דור בלבד והכ"מ בין ב' הפירושים כאן בדין בנות צלפחד אם מטעם עברה וזעם לא שייך רק בחלק צלפחד עצמו אבל לא בחלק בכורה בנכסי חפר כי לחפר בוודאי הי' לו בנים אבל לפי' השני שייך ג"כ בחלק חפה לשון עברה ע"ש שהבת מעברת כו' ולפ"ז שלאותו הדור נצטוו שלא יסוב נחלה לא שייך לשון עברה רק בחלק צלפחד עצמו מטעם עברה וזעם אבל בחלק בכורה שבנכסי חפר לא שייך כלל לשון עברה דהא הי' לחפר בנים וגם נצטוו שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז ניחא דבנות צלפחד ראו מה ששייך לאותו הדור בלבד היינו שלא יסוב נחלה ומשה רבינו ראה דין תמידי היינו שהותר להם להסב נחלה ולפ"ז הן בחכמתן לא תבעו רק חלק בכורה בנכסי חפר דלא שייך בו לשון עברה כלל אבל בחלק אביהם שייך בו עברה וזעם כי ראו עיניהן מה שייך לאותו הדור שאסור להסב נחלה אבל משרע"ה ראה מה שנוגע לדבר תמידי שמותר להסב נחלה משבט הי' קשה לו מדוע לא תבעו רק חלק נחלה בתוך אחי אביהם והא גם בחלק הזה שייך עברה ע"ש שהבת מעברת נחלה משבט לשבט ע"כ ויקרב משה את טענותיהן שמשפט משמע ג' דברים כידוע ע"כ היה מסופק בכוונתם והשיב אותו הש"י כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביה' היינו ב' חלקים בנכסי חפר וזה נתן תתן ב' נתינות והעברת את נחלת אביהם להם היינו חלק צלפחד שהיה מיוצאי מצרים דשייך בו עברה כפי' ראשון משא"כ בחלק חפר לא שייך כלל לשון עברה דהא לאותו הדור נצטוו שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולהכי אמר נתן תתן לשון נתינה ולא לשון עברה דלא שייך בו כלל והש"י רימז לו כאן זה הדין שלאותו הדור לא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז ניחא שנת עלמ' ממנו הלכה היינו דין הסבת נחלה שנוגע לאותו הדור זאת לא ראה והן ראו זאת יותר ממנו וזהו כן בנות כך כתיבה פרשה זו לפני במרום היינו הפרשה שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז בפ' מסעי נאמר ויצו משה כו' עפ"י ה' כן מטה בני יוסף דוברים ולא פירש"י שראו עניהם יותר ממנו וכך כתיבה פרשה זו וכו' כי כבר גילה לו הש"י דין זה במשפט בנות צלפחד שלא יסוב נחלה משבט לשבט כנ"ל ע"כ כשבאו ראשי האבות בני יוסף עם משפטם תיכף אמר להם דין זה עפ"י ה' שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולא הוצרך לשאול עתה מאת ה' כי כבר אמר לו הש"י זה הדין ומתורץ היטיב בטוב טעם ודעת:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה